יהודה", ושם לא פירש רש"י כלום. ואם קשה לרש"י מדוע מייחס את בצלאל אחרי אבי אביו — הו"ל לפרשו לעיל בפ' תשאט?
ב) אף את"ל ש"חור הי' עיקר ייחוס של בצלאל", מהו הכרחו של רש"י שזה שהכתוב מייחסו לחור הוא להיותו בנה של מרים (שלא נזכר בכתוב) — והלא אפ"ל בפשטות, שזהו מפני מעלתו של חור עצמו.
וכדמוכח משני המקומות הנ"ל גודל מעלתו של חור — (א) רק אהרן וחור עלו עם משה בעת מלחמת עמלק (ובפרט ע"פ פרש"י שםי "מכאן לתענית שצריכים שלשה לעבור לפני התיבה כו'" — וחור הי' אחד מהשלשה); (ב) בעליית משה להר אמר "אל הזקנים. . אהרן וחור עמכם מי בעל דברים יגש אליהם" — הרי שגדלה מעלתו של חור (אפילו) על שבעים הזקנים.
עוד זאת: בפרש"י לעיליא מובא שבעת עשיית העגל הי' חור מוכיח את בני ישראל והרגוהו, כלומר: (א) בעת שאהרן השתדל רק לדחות את בנ"ייב — הנה חור "הי' מוכיחם", (ב) ומשום זה נהרג, היינו העילוי דמסירת נפש על קדוש השם.
וא"כ, מנ"ל לרש"י לחדש שכוונת הכתוב היא לייחס את בצלאל ל(חור להיותו בן) מרים — ולאיג לחור עצמויד?
ב. ויש לומר, שפרש"י "חור בנה של מרים הי'" אינו דיבור בפ"ע, אלא הוא התחלת פרש"י שלאח"ז על הפסוקז "ולהורות נתן בלבו הוא ואהליאב בן אחיסמך למטה דן", וז"ל: ואהליאבטו, משבט דן מן הירודין שבשבטים מבני השפחות והשוהו המקום לבצלאל למלאכת המשכן והוא מגדולי השבטים לקיים מה שנאמרטז ולא נכר שוע לפני דל.
כלומר: כוונת הכתוב בהזכרת יחוסם של בצלאל ואהליאב היא להדגיש הריחוק שביניהם, שבצלאל הוא "מגדולי השבטים" ואהליאב "מן הירודין שבשבטים" — ומכל מקום "השוהו המקום לבצלאל"; ומטעם זה מדגיש הכתוב "בן חור", ופרש"י "בנה של מרים הי'" — "להודיעיז גודל יחוסו מגדולי היחס וה