Or Torah
רכד
כתיב שלח אורך ואמתך המה ינחוני וגו'. (כי כיון) [שיכוון] שהשכינה, שמלא כל הארץ כבודו, (מוליכות מחשבות) [מולכת מחשבתו] מתתא לעילא1 ובכח הגדול ההוא ילך במחשבות ויבקעו [נ"א: בכחה הגדול ויבקעו] הרקיעים במחשבתו כאלו הם פתוחות לפניו, (ויכניסם) [ויכנס] לעולם היצירה, ואחר כך לעולם הבריאה, ואחר כך לעולם האצילות. ויהיה יורד במחשבתו למטה ואח"כ יעלה למעלה, ויהיה עולה ויורד במחשבתו כמה פעמים. כי הירידה הוא צורך העליה, כי מכח הירידה שירד, אחר כך כשיעלה יעלה במקום גבוה יותר מאוד. [והמשל] כמו אדם שרוצה לזרוק אבן [הוצרך להשפיל ידו למטה כדי שיעלה במקום גבוה מאד]2. וכשיעלה במחשבתו בעולם עשיה, או ביצירה, יכוון שמדבר שם באותו עולם, ודיבורו יוצא מפיו באותו עולם. ויכוון שיש בזה העולם הש"י לנגדו בעשר ספירות, שהוא אין סוף לגדולתו ית' [נ"א: וא"ס מחיה אותן]. וכל (מקום) [מה] שילך למעלה, יכוון שהוא עולה ומתקרב אל השם יתברך במקום גבוה, כמ"ש בזוהר אינו דומה רגלי דמלכא לרישא דמלכא. וגם כל היום, אפילו שלא בשעת התפילה, יעלה עצמו במחשבתו למעלה [תמיד]3. וצריך כח גדול (למה) [לזה] שיוכל לדבק [עצמו] במחשבתו למעלה, ויחזיק עצמו בכל כחו וכוונתו. ומתחילה, אעפ"י שיוכל לעלות [למקום גבוה] מאוד, עכ"ז לא יעלה במהירות רק בהדרגה, תחילה אל עולם העשיה [לתקן שם] ואח"כ ליצירה, ואח"כ לבריאה, ואח"כ לאצילות.
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
Copies
Recent activity
No fix suggested or problem reported here yet.