95

(פי' הב') ומדרש) נאמרו אותם הדברים לנשים — כי לא הרי "ראשי דברים" שב­מדרש כהרי "ראשי דברים" שבמכילתא.

ג. הסברת הענין:

בגדר "ראשי דברים" — שני אופ­נים^יא:

א) "ראשי דברים" ע"ד מחז"ל^יב "לעו­לם ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה", דרב הלומד עם תלמידו, צריך לצמצם את כל אריכות השקו"ט וריבוי הפרטים, בתוך "ראשי דברים", דברים קצרים, כדי שיוכל התלמיד לקבלם.

ב) "ראשי דברים" שהם, אדרבה, ה­כלל שממנו מסתעפים כל פרטי הענין. וע"ד לשון המשנה שהוא "דבר קצר וכולל ענינים רבים"^יג, שכל פרטי ה­שקו"ט שבגמרא נרמזים בלשון המשנה.

וכן מצינו גם במתן תורה, שבתחילה ניתנו עשרת הדברות, שהם כללות כל התורה כולה, ד"כל תרי"ג מצות בכלל עשרת הדברות הן"^יד. ובזה גופא, רק שני דברות הראשונות, "אנכי ולא יהי' לך", מפי הגבורה שמענום^טו, כי הם "כללות כל התורה כולה" (ד"אנכי כולל כל רמ"ח מ"ע ולא יהי' לך כולל כל שס"ה מל"ת")^טז — כי זהו סדר נתינת ה­תורה, שהתחלתה היא באמירת ה"כל­לים", "ראשי דברים", שבהם נכללים כל הפרטים.

[ועפ"ז יש לבאר מה שארז"ל^יז שב­תחילה אמר הקב"ה כל עשרת הדברות בדיבור אחד, ורק אח"כ נאמרו כל ה­דברות בפ"ע, "שחזר ופירש על כל דיבור ודיבור בפני עצמו" — דלכאורה תמוה: כיון שחזר ופירש כל דיבור בפ"ע, מה טעם הוצרך לאומרם תחילה בדיבור אחד מה שאין האוזן יכולה לשמוע? — אלא שזהו סדר נתינת התורה מאת הקב"ה, דתחילה ישנו ה"כלל גדול" של כל התורה כולה, שכל התורה כולה היא רק "דבור אחד"^יח, ואח"כ בא הפי­רוט של התורה: תחילה לעשרת הדב­רות, כל דיבור בפני עצמו, ואח"כ ל­תרי"ג מצות, ובזה גופא — ריבוי פרטי המצוות, עד "ועלמות אין מספר"^יט].

וזהו החילוק בין "ראשי דברים" שב­מכילתא ל"ראשי דברים" שבמדרש: ב­שניהם מדובר ב"כלל" שבתורה, אלא שבמדרש קאי בכללי התורה "שהם [ה­נשים] יכולות לשמוע", היינו דברים קצרים שהתלמיד יכול לקבל, דכיון שנשים דעתן קצרה לכן אומרים להן רק "ראשי דברים" ולא ריבוי הדקדוקים; ואילו "ראשי דברים" במכילתא היינו "ראשי דברים" בעצם, כללי התורה ש­מהם מסתעפים כל פרטי התורה [ולפי המכילתא כללי התורה שייכים לנשים דוקא, כדלקמן].

ד. עפ"ז נמצא שיש הבדל יסודי בין המכילתא והמדרש באופן שייכותם של נשים לדברי תורה:

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org