Chayei Sarah 1

ב. והנה לכאורה הי' אפשר לבאר כוונת רש"י להביא ראי' ו"חבר"^ו;

דקשה לי' הלשון „מלא" בשייכות ל"כסף" — דלכאורה אין הל' „מלא" מתאמת אלא בדבר שיצוייר בו היפוכה — רק, וכמו בכלי; ותמלא כדה^ז והבור רק^ח ; אבל בכסף מתאים הביטוי „חסר — שלם"0), או רב — מעט וכדומה, ולא הלשון מלא^י — ולזה אומר רש"י שמצא לו חבר „וכן דוד אמר לארונה בכסף מלא", והיינו להוכיח שדרך המקרא לומר גם ב„כסף" ל' „מלא" תמורת ל' „שלם" (המתאימה יותר) וכיו"ב.

אבל לפי"ז אינו מובן; א) הול"ל „וכן בדוד" וכמו „וכן ביונה"^יא ובכ"מ. ב) מכיוון שכל כוונתו של רש"י, לפי ביאור זה, להודיע שיש חבר ללשון „כסף מלא" ואין כוונת רש"י להודיע פירוש „כסף מלא", כי מובן הוא — א"כ הו"ל רק להביא^יב את הראי' „וכן דוד אמר לארונה בכסף מלא" ולהשמיט הפירוש „אשלם כל שוויי'"?

ג. עוד יש להקשות בפירוש רש"י שלפנינו;

ג) מכיון שרש"י מעתיק ומפרש התיבות „בכסף מלא", הול"ל „כל שוויי'", ומהי ההוספה „אשלם (כל שוויי')"?

ד) מהי האריכות בראייתו „וכן דוד אמר לארונה" — הול"ל (כמו בכ"מ) „וכן בדוד בכסף מלא".

ד. והביאור בכ"ז;

בהשקפה ראשונה „בכסף מלא", מש־61מע ש"מלא" קאי על הכסף, היינו שאברהם מודיע בזה שמטבעות הכסף יהיו מלאים (מבלי חסרון) במשקלם^יג (או ע"ד פי' הירושלמי^יד בכסף מלא — „קינטרין", וכפרש"י^יח שעפרון לקח מאברהם שקלים גדולים).

ופי' זה בא רש"י לשלול בדבריו: „אשלם כל שוויי'", שתיבת „מלא" אינה תיאור בשייכות לכסף עצמו (כמותו, משקלו), אלא בנוגע למדה ומחירה ה"מלא" — אברהם אמר; „בכסף מלא" היינו „אשלם כל שוויי'" של השדה^יח (שהכסף הוא בסכום כזה שימלא את מחירה — ישלם „כל שוויי' " — של השדה)^יח.

ה. אבל מ"מ עדיין אפשר לדחוק ולפרש ש"מלא" קאי על ה"כסף". ואף שלפ"ז אין דבורו של אברהם מכוון לדבריהם של בני חת — שהרי אין בדבריו שלילה מפורשת למתנת חינם62שהציעו בני חת — מ"מ מקום לדחוק ולומר שבזה שאמר „בכסף מלא" שיתן מטבעות שלימות (או) שקלים גדולים, נכלל בדרך ממילא סירובו לקחת את השדה בחינם, כ"א שישלם עבורה.

ולכן, בכדי לשלול לגמרי הקס"ד הנ"ל, מוסיף רש"י ואומר; „וכן דוד אמר לארונה בכסף מלא"; אין כוונתו של רש"י להביא עוד מקום שנאמר בו הל' „בכסף מלא", אלא לחזק את פירושו הנ"ל בתיבות „בכסף מלא"^כ (שהוא לשלול ממתנת חינם) ממש"נ בדברי הימים^כא:

הטעם מדוע רצה דוד לשלם (בעד הגורן) לארונה „בכסף מלא" מפורש שם בכתובים: „כי לא אשא אשר לך לה' והעלות עולה חנם", הרי מוכחא מילתא שמה שאמר „בכסף מלא" כוונתו שישלם „כל שוויי'".

ולכן האריך רש"י בלשונו, „וכן דוד אמר לארונה"^כב, להורות על הענין המדובר שם (היינו הטעם שבדבריו של דוד לארונה), כי מזה הוכחתו, כנ"ל.

ו. עוד י"ל במה שנקט רש"י „וכן דוד אמר לארונה" (שעפי"ז יומתק מה שדוקא בתיבות אלו מרמז שכוונתו היא על הענין המדובר שם ולא רמזו באופן אחר)

דהנה מקום לשאול — מאי טעמא דאברהם שרצה לקנות את השדה והמערה דוקא „בכסף מלא" הלא הי' יכול ליטול אותם (בלא תשלומין) „מן הדין שאמר לו הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת"^כג? וע"ז „משיב" רש"י באמרו שכן מצינו גם אצל דוד, ש"אמר לארונה בכסף מלא" ומהתם יתבאר להכא;

דוד המלך כבש את ירושלים מארונה המלך ובמילא זכה בכולה מדין כיבוש^כד — ומ"מ כשבא לבנות בה מזבח, לא הסתפק בזכייתו בכיבוש, ואף לא בזה שארונה יתננה לו, אלא שתהי' שלו ע"י קנייתו „בכסף מלא". והטעם ע"ז אמר דוד; „כי לא אשא אשר לך^כה לה' והעלות עולה חנם".

כלומר; אם הי' דוד לוקח את הגורן וכו' רק משום שהוא שלו מדין63כיבוש, אזי אין זה שולל לגמרי^כח את שייכותו של ארונה להגורן; ועוד יותר, גם כשיתנו לו ארונה במתנה^כז (שנות] לו גם את שייכותו זו המועטת), בכ"ז נשאר הגורן עדיין בבחי' „אשר לך" שיש לו עוד לארונה איזו אחיזה וזכות בגורן — „כי לא אשא אשר לך".

ולכן שילם דוד עבורו „בכסף מלא", כל השווי, בכדי לסלק כל זכותו של ארונה מכל וכל, שלא תהי' לו שום אחיזה ושייכות למזבח והקרבנות וכו'.

ועל דרך זה הוא באברהם שלא רצה שהמערה שבה יקבור את שרה (ובה יהי' קבור גם הוא ושאר האבות והאמהות^לח), תישאר בה איזו שהיא שייכות לעפרון (באופן ששמו עלי' וכיו"ב), ולכן מיאן לקחתה „מן הדין" ואף לא במתנת חינם^כט, כ"א שילם כל שווי'.

ז. בפירוש רש"י ישנם ענינים מופלאים^ל גם הנוגעים לשאר חלקי התורה; ע"י פירושו של רש"י כאן מתיישבת קושיא בחלק ההלכה שבתורה;

הא דקרקע נקנה בכסף נלמד (בגמרא^לא) מהכתוב^לב „שדות בכסף יקנו", ופי' בתוס'^לח „הא דלא אייתי מקרא דכתיב גבי עפרון (היינו שאברהם קנה את השדה בכסף מעפרון) משום דדלמא ה"מ מנכרי שכל קנינו בכסף".

אבל ע"פ הנ"ל, בביאור דברי רש"י „אשלם כל שוויי' כו'", מובן בפשטות למה לא ילפינן דין זה מהכתובים שלפנינו (גבי עפרון);

מלבד זאת, שלא היינו יודעים מילפותא זו^לד את עיקרו של דין קנין כסף בקרקע — היינו שהוא נקנה בשוה פרוטה אפילו כשהקרקע שוה יותר^לג — דהלא אברהם קנה את השדה „בכסף מלא", כל שוויי'^לח;

הנה נוסף לזה: מה שאברהם נתן את כסף השדה לעפרון לא הי' בשביל לקנותה עי"ז^לז (שהרי הי' יכול ליטול „מן הדין" והיתה קנוי' לו בלאו הכי^לח), אלא בכדי שלא תהי' לעפרון שום שייכות (אף שאיננה שלו כלל) לשדה. ולכן מובן שא"א ללמוד מכאן קנין כסף בקרקע.

64ח. מהענינים ד"יינה של תורה"^לט בפירש"י שלפנינו;

איתא בזהר^מ שהמצות צריכות להיות לא ב"ריקנייא ובמגנא" (כי אז לא נמשך ע"י המצוה „רוחא דקודשא") — זהו הסדר בלעו"ז, במצרים וכמ"ש^מא „אשר נאכל במצרים חנם" — אלא צריך „לאשתדלא בי' כדקא יאות כפום חילי'", ו"באגר שלים".

וזהו מה שפרש"י, שאברהם אמר „אשלם כל שוויי'", וכן דוד אמר לארונה „בכסף מלא", „כי לא אשא גו'*) והעלות עולה חנם"; וככה התנהג אברהם במצות גמ"ח^מב, שקיימה באופן של „לאשתדלא בי' . . באגר שלים"^מג.

וההוראה מזה בעבודה הרוחנית של כל אחד ואחת מבנ"י, שענינו לברר ולזכך, ע"י עבודתו בתומ"צ, את המקום בו הוא נמצא, שהוא לבדו יהי' הבעה"ב שם^מד, דהכוונה היא שיהי' „קנוי" לו ע"י דיוק בתשלומי ועבודה והשתדלות ולא „בריקניא ובמגנא".

שלא יאמר בלבו: מכיון שכשרונותי טובים בטבעם, והרי התורה ניתנה לי במתנה; וגם נקל לי לקיים את המצות כי הנה"ב והיצה"ר אינם מעלימים כ"כ^מה — ולכן כל ענין היגיעה ועבודה הוא ממני והלאה!

ע"ז באה ההוראה מאברהם (ודוד) שלא רצו לקנות בחנם גם את חלקם המגיע ושהיו יכולים ליטול בנקל, אלא נתנו עבורו כל שוויי'.

והיינו שגם מי שהוא יכול ללמוד תורה ולקיים את המצות בלא עמל ועבודה, בכ"ז^מו בכדי לברר את חלקו בעולם, שיצא לגמרי מתחת ממשלת הקליפה ויהי' דירה לו ית' הוא דוקא ע"י השתדלות עבודה ויגיעה.

ועי"ז מגיעים לבחי' „ארבע מאות שקל כסף עובר לסוחר", ת' עלמין (דכסופין) „דירתי צדיקייא לעלמא דאתי"^מז — התגלות בחי' סוכ"ע^מח ל"ועמך כולם צדיקים"^מט.