Made by a machine and not yet checked by a person - the segments nobody has checked are marked.
142חנו כה
א.איתא במס' שבתא; מאי חנוכה שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהי' חתום בחותמו של כהן גדול ולא הי' בו להדליק אלא יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.
וכתב הטורב [בשם הר"מ מרוטנבורק ז"ל] „שריבוי הסעודות שמרבים בהם הן סעודות הרשות, שלא קבעום אלא להלל ולהודות ולאג למשתה ושמחה". אבל הרמב"םד כתב וז"ל; „התקינו חכמים שבאותו הדור שיהיו שמונת ימים האלו שתחלתן כ"ה בכסלו ימי שמחה והלל". וכתב המהרש"לח, שלדעת הרמב"ם — „אותן סעודות שעושים בימי חנוכה . . . הם סעודותח מצוה".
ולכאורה תמוה; הרי בגמרא אמרו „קבעום . . . בהלל והודאה", וברמב"ם כותב שהם (גם) „ימי שמחה"ז?
ב. עוד שינוי ברמב"ם ממש"כ בגמרא;
במס' שבת שם; „מאי חנוכה . . . ולא מצאו אלא פך אחד של שמן . . . נעשה בו נס והדליקו ממנו ח' ימים, לשנה אחרת קבעום כו'". והיינו, שימי חנוכה קבעום על הנס דפך השמן ולא על הנס דנצחון המלחמה;
ואילו הרמב"םח, מבאר כסיבה וטעםט ל"התקינו חכמים . . . שיהיו שמונת ימים האלו . . . ימי שמחה והלל" — את ישועת ישראל והצלתם מידי היונים, וחזרת המלכות לישראל, ו(אח"כ —) הנס דפך השמן.
143ג. ויובן זה בהקדים הקושיא הידועהי; הרי „עיקר הנס הי' בנצחון המלחמה רבים ביד מעטים גבורים ביד חלשים כו'", ולמה אמרו בגמרא שימי החנוכה הוקבעו [לא מפני הנס דנצחון המלחמה וישועת ישראל מידי היונים, כי אם]* מצד הנס דפך אחד של שמן כו'. דלכאורה „איךכ עשו מן הטפל עיקר כו'"?
ומצד חומר קושיא זו ס"ל להרמב"ם, שכוונת הגמרא ב"מאי חנוכה" היא לא „על איזה נס קבעוה"יא, כי אם; לתת טעם על מה שקבעוה „בהלל והודאה". והיינו, שגם לולי הנס דפך השמן היו קובעים את יום נצחון המלחמה ליו"טיב (יום שמחהיג) ; ומה שאמרו „מאי חנוכה . . . פך אחד של שמן כו'", הוא בנוגע להפרט ד"הלל והודאה" — דזה מה ש"קבעום ועשאום יו"ט בהלל והודאה", הוא מצד הנס שהי' בשמן.
וזהו שלאחרי שהרמב"ם מבאר בארוכה את המאורעות דחנוכה, הוא מסיים: „ומפני זה התקינו חכמים . . . ימי שמחה והלל", היינו, שמפני שני סוגי המאורעות והניסים האמורים לעיל התקינו ב' ענינים, — „ימי שמחה" ו"ימי הלל":
„ימי שמחה" — מפני „שהושיעם מידם והצילם . . . וחזרה מלכות לישראל"יד; ו"ימי הלל" — באו בעיקרטז מפני הנס שהי' בפך השמן, ש"הדליקו ממנו נרות המערכה שמונה ימים".
ועפ"ז יומתק גם מה שב' מאורעות אלו חלקם הרמב"ם לשתי הלכות [שגם חלוקת ההלכות שברמב"ם היא בדיוק] — להורות, שמב' מאורעות אלו באות שתי הלכות: ממאורע הראשון —
— הדין ד"ימי הלל" (והדין ד"מדליקין בהן הנרות כו'").
והנה פשיטא שהרמב"ם לא יהד1ם מעצמו טעם לקביעות ימי חנוכה. ויסודו — מ"ועל הנסים" וממדרז"ל. ואולי הי' לפניו גם מדרש חנוכה — שאז מובן בפשטות מה שכותב כאן כמה פרטים; גזרו גזירות וכו' וכו'.
ד. הטעם לחלוקה זו — שמפני ישועת ישראל והצלתם וכו' התקינו „ימי שמחה"; ואילו מצד הנס דכך השמן באה התקנה ד"ימי הלל":
שמחה ענינה בדברים השייכים להגוף [שאין שמחה אלא בבשר ואין שמחה אלא בייןיח ]; משא"כ ענין ההלל הוא שייך לעבודה שבלב, להנשמה. ולכן;
ישועת ישראל והצלתם מידי היונים, ש"פשטו ידם בממונם כו' ולחצום לחץ גדול", ועד"ז מה „שחזרה מלכות לישראל" — ישועה והצלה הנוגעות (גם) לגוף, משו"ז גם התקנה היא בענין הנוגע לגוף: „ימי שמחה",
משא"כ הנס דפך השמן ש"הדליקו ממנו נרות המערכהיז כו''" — מכיון שהיא ישועה רוחנית, התקינויט בגללה
ה. והנה פירוש הנ"ל ב"מאי חנוכה פך אחד של שמן כו'" — שהנס דפך השמן אינו טעם לכל הענין דחנוכה כ"א להפרט דהלל והודאה — מוכרח הוא גם למרדכי (הארוך)כ וז"ל;
ובמגלתכא תענית אמרו שקבעום יו"ט משום חנוכת המזבח וכ"כ א"ז וכ"מ במדרש רבתי פרשת בהעלותך, והכאכב אומר שקבעום יו"ט משום הנס145(דנרות)כג. וי"ל דמשו"ז קבעו משתה עליהו ושמחה, אבל להודות ולהלל קבעו כנ"ל. משום נס.
אלא שלהמרדכי — מה שקבעו . . משתה ושמחה הוא משום חנוכת המז־ושנים בח; משא"כ להרמב"ם — מה שהתקינו לדעת „ימי שמחה" הואכד מפני „שריחם דאיתא
כמותו אם אלקי אבותינו והושיעם כו'", מכיון שמ"שלשת עמודי ההוראה . הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ז"ל ם מהם (הרי"ף והרא"ש) מסכימים ת אחת" ולא הביאו אלא מאי תא בגמרא — פסק הב"י הלכה גם, ע"פ מש"כ בהקדמתו להב"י.
(משיחות מוצאי זאת חנוכה
וש"פ ויגש, תשל"ד)
Suggest a fixSent for reviewReport a problemNo account neededEmbed on another site