Mikeitz 1

א. דובר כמה פעמים^א שדרכו של רש"י בפירושו עה"ת לפרש כל דבר הקשה ובלתי מובן בפשוטו של מקרא. והענינים הדורשים לכאורה ביאור (בפי' הפשוט של הכתובים) ואין רש"י מפרשם, הרי זה גופא הוכחה שלדעתו של רש"י מובנים הם בפשטות ועד כ"כ שאין צורך לפרשם^ב, או שמובנים הם ע"פ מה שפירש רש"י לפנ"ז:

עפ"ז צ"ל תמי' גדולה המתעוררת בלימוד פשוטן של כתובים בפרשתנו, וכמה ממפרשי התורה עמדו עלי'^ג, ודוקא רש"י ראש הפשטנים אינו מעיר ע"ז, והוא; יוסף הרי ידע גודל אהבת אביו אליו, ובמילא — הבין גודל צער אביו ואבלו עליו, ומדוע לא הודיע לו שעודנו חי?!

ותמי' זו היא בנוגע להזמן אודותו מדובר בפרשתנו דוקא: בפ' וישב מסופר שהביאו את יוסף למצרים ומכרוהו לעבד ואח"כ נתנוהו בבית הסהר. ומובן שלא הי'^* באפשריות שלו להודיע לאביו שהוא חי^ד. אמנם בזמן דפרשתנו שנעשה משנה למלך, והרשות בידו לעשות ככל אשר ירצה, א"מ למה יניח את אביו בצער ואבילות ולא הודיעו ע"י שיירות ההולכות לכנען (או ע"י שליח)^ו שהוא חי, ויחי' את נפש אביו^ח.

130ב. לכאורה הי' אפשר לומר שתמיהה זו מתורצת ע"פ מה שפרש"י לפני זה בפ' וישב^ז. דהטעם שיעקב התאבל על בנו ימים רבים „כ"ב שנה משפרש ממנו עד שירד למצרים כו' כנגד כ"ב שנה שלא קיים יעקב כבוד אב ואם כו'".

ולכן לא שלח יוסף להודיע לאביו שעודנו חי קודם שיעברו כ"ב שנה, כי עונש דיעקב הי' צ"ל כ"ב שנה כנגד כ"ב שנה שלא קיים כבוד אב ואם.

אבל א"א לתרץ כן הנהגתו של יוסף: כי

א) מנין ידע יוסף שעל יעקב לקבל עונש כ"ב שנה^ח ע"ז שלא קיים כבוד או"א^ט. וגם את"ל שידע עד"ז, הרי;

ב) הי' יכול להודיעו שהוא חי ולא יודיע לו מקום מושבו עד שיעברו הכ"ב שנה, ויענש בפרידתו כנגד כ"ב שנה שפירש מיצחק^*9.

ג) ועיקר; ענין הנ"ל אינו מיישב כלל הנהגתו של יוסף, כי גם אם נגזר על יעקב עונש מן השמים על שלא נהג כבוד או"א כ"ב שנה, הרי פשוט שאין זה נותן רשות ליוסף להעניש את אביו ע"י שלא יודיעו^י שהוא חי^יא, ודוגמא לזה; אין מקום לומר שהשבטים היו מותרים או גם מחוייבים למכור את יוסף — בשביל שיתקיימו חלומותיו ויתקיים עונש יעקב!

ג. וביאור ענין זה יובן בהקדים דברי רש"י בפ' וישב^יב הדורשים ביאור; הטעם למה לא גילה הקב"ה ליעקב שיוסף חי, פרש"י: „לפי שהחרימו (השבטים) וקללו את כל מי שיגלה ושתפו להקב"ה עמהם (וממשיך) אבל יצחק הי' יודע שהוא חי אמר האיך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו"^יג.

131וצלה"ב, מי נתפס ועל מי חל חרם וקללה זו: אין לפרש „שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה ליעקב" — היינו שהחרם חל על כאו"א בעולם שיגלה ליעקב^יד, דא"כ א"מ (א) המשך דברי רש"י „אבל יצחק הי' יודע . . אמר האיך אגלה כו'", דכיון שהחרם חל על כאו"א, הרי גם יצחק בכלל זה שלא לגלות, (ב) למה הוצרכו לשתף את הקב"ה עמהם, הרי כביכול גם הקב"ה א"א לו לגלות מטעם זה^יח.

ועכצ"ל דהחרם חל רק על אלה שהשתתפו בהחרם וב"כל מי שיגלה" הכוונה לכל אחד מאלו הנמצאים באותו מעמד ומשתתפים בהחרם, ולכן הוצרכו לשתף את הקב"ה עמהם — אבל עפי"ז עדיין צלה"ב:

א) לשונו של רש"י בהמשך דבריו „אבל יצחק . . אמר האיך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו". ולכאורה הול"ל הקב"ה מושבע שלא לגלות^י. ומכאן —

ב) למה נמנע יצחק מלגלות ליעקב (מטעם שהקב"ה אינו מגלה לו) הרי הקב"ה כביכול א"א לו לגלות, מכיון ששתפו אותו בהחרם, אבל אין זה מונע כלל את יצחק לגלות ליעקב, כי הרי לא הי' משותף בהחרם^יז.

ג) חרם זה למה? — הרי מספיק שיתדברו ביניהם שכל אלה הנמצאים במעמד זה לא יגלו ליעקב. ועד"ז בנוגע להקב"ה — להתפלל ולבקש שלא יגלה^יח, ומה צורך בחרם?

ד) לא מצינו בפשש"מ (ובפרש"י)^יט132שהשבטים התירו את החרם קודם שהודיעו ליעקב שיוסף חי?

ד. והנה יש מפרשים^כ כונת רש"י ע"ד המדרש תנחומא^כא — מקור פרש"י — דאי' שם; אמרו נחרים בינינו שלא יגיד אחד ממנו ליעקב אבינו אמר להם יהודא ראובן אינו כאן ואין החרם מתקיים אלא בעשרה מה עטו שתפו להקב"ה באותו החרם שלא יגיד לאביהם . . ואף הקב"ה . . לא הגיד מפני החרם".

— ומבארים, ששתפו להקב"ה בעשיית וחלות החרם עליהם, שאינו מתקיים אלא בעשרה, ואינו ענין כלל לזה שהקב"ה לא יגלה את הדבר^כב. והקב"ה לא גילה, מכיון שאינו מקיל בחרם שלהם.

ועפ"ז מבואר למה שתפו להקב"ה בהחרם, ומבואר גם סיומו של רש"י „והקב"ה אינו רוצה לגלות לו" (ולא מושבע שלא לגלות) כי הקב"ה עצמו לא הי' מן הנאסרים בהחרם (כנ"ל), ומה שלא גילה ליעקב הוא רק מפני „שלא רצה לגלות לו", ולכן גם יצחק אמר „האיך אגלה".

אמנם א"א לפרש כן בפשטות פרש"י כי

[נוסף ע"ז שבפרש"י לא נתפרש מתי עשו החרם, ואדרבא — מסתבר לומר שעשוהו דוקא לאחר שחזב אליהם ראובן (שהיו עשרה) בכדי שגם עליו יחול, דאם לאו, הולל"פ ברש"י למה לא גילה ראובן]

בפשש"מ ובפרש"י אין כל רמז שאין החרם מתקיים אלא בעשרה, והו"ל לרש"י לפרשו. ומוכרח לכאורה לפרש (כנ"ל) שכונת רש"י ב"שתפו להקב"ה עמהם" היינו שגם הקב"ה כביכול נאסר עי"ז. וכל הקושיות (הנ"ל) בתוקפן.

ה. והנה במפרשי רש"י^כח הקשו עוד; מנין להשבטים שהקב"ה מסכים להחרם — והרי גם בו"ד א"א לשתף אם לא שיסכים לזה, ואיך שתפו להקב"ה מבלי שידעו הסכמתו^כד. וביארו כמה טעמים דידעו השבטים שלא ירצה הקב"ה לגלות ליעקב ושיסכים הקב"ה לחרם שלהם;

א) בכדי שתתקיים ברית בין הבתרים וירד יעקב ובניו למצרים^כח. ב)133כדי שיענש יעקב נגד כ"ב שנה שלא קיים כבוד אב ואם^כ. ג) כדי שלא יקלל יעקב את בניו^כא „ונמצאו ישראל התלויים בזרעו של יעקב בטלים ח"ו מן העולם"^כח.

אבל^כט [נוסף על הקושי שישנו בכל פירוש בפ"ע^ל] אין לפרש כן כוונת רש"י;

רש"י ממשיך „אבל יצחק הי' יודע שהוא חי אמר האיך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו" — שהוא חי. והטעם למה אין הקב"ה רוצה לגלות מפורש „לפי שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה ושתפו להקב"ה עמהם" ועכצ"ל שהחרם והקללה חלו (לא רק על מי שיגלה כל פרשת מכירת יוסף, אלא) גם על מי שיגלה שיוסף חי^לא. וטעמים הנ"ל מכריחים רק שהקב"ה לא יגלה כל סיפור הדברים (שהשבטים מכרוהו לאורחת ישמעאלים והורידוהו למצרים כו'), אבל אפשר לגלות ליעקב שיוסף חי, ולא יודיע לו מקומו והקורות אותו עד לאחר כ"ב שנה134כאשר יהיו שני הרעב ויוסף יהי' משנה למלך ויוכרח יעקב לירד למצרים — ותתקיים (א) ברית בין הבתרים וגם (ב) עונשו של יעקב כ"ב שנה על שלא קיים כבוד או"א^לב, (ג) ולא הי' מקלל את בניו, כי למה יחשוד שהם מכרוהו^כג.

ו. והביאור בכל הנ"ל יובן בהקדים תמיה נוספת; איך יתכן שאף אחד מבני יעקב לא יתעורר בתשובה על מכירתו של יוסף ויתודה ויספר ליעקב שמכרו את יוסף ועודנו חי. ובפרט שמצינו בפרשתנו^לד שסו"ס כולם התחרטו ע"ז „ויאמרו איש אל אחיו אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו גו'" — אלא שזאת הייתה כוונתם בעשיית החרם, היינו שמתחלה חששו שלאח"ז כאשר תשוך חמתם בודאי יתחרט מי מהם וירצה לגלות ליעקב (ויפגע עי"ז בהשאר), ולכן „החרימו וקללו את כל מי שיגלה" היינו שאין לאחד מהם (או למקצתם) רשות לגלות את הדבר ליעקב (אבל בודאי שאין סברא לומר שהחרימו שאפילו באם כולם מעצמם יחליטו לגלות גם אז אסור להם לגלות)^לח.

אבל עדיין יש חשש שאחד מהם (או רובם) ירצה להכריח את השאר לשמוע לקולו ולגלות ליעקב, וע"ד פרש"י^לח שאמרו אחיו „אילו אמרת להשיבו היינו שומעים לך" — לכן שתפו הקב"ה עמהם בהחרם שעשו — היינו שהחלטת הדבר אם (ומתי) יגלו ליעקב תלוי בהקב"ה — ואף כולם יחד אינם רשאים לגלות ולעבור על החרם כי אם בצירופו והסכמתו של הקב"ה^לז (אבל אין הכוונה שכללו את הקב"ה בהחרם ומוכרח שלא לגלות, שהרי אין ידוע להם אם הקב"ה מסכים לזה, כנ"ל 88)).

ומה שהקב"ה לא גילה „לפי שהחרימו . . ושתפו את הקב"ה כו'" הכוונה: מכיון שהם שתפו להקב"ה שהם לא יגלו ליעקב בלי הסכמתו135וצירופו, לכן (עם היות שבהחרם שעשו לא התכוונו שהקב"ה אסור לגלות בלי הסכמתם) כביכול נשתתף הוא עצמו עמהם שביטול החרם וגילוי הדבר ליעקב יהי' דוקא בשיתוף כולם (הקב"ה והשבטים) יחד.

ועפ"ז יובן מה שפרש"י „(ולמה לא גילה לו הקב"ה לפי שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה ושתפו להקב"ה עמהם), אבל יצחק הי' יודע שהוא חי אמר האיך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו"

כי הטעם שלא גילה הקב"ה ליעקב לא הי' מפני שמוכרח הי' לקיים את החרם שעשו השבטים, אלא מפני שלא רצה לגלות לו, וכנ"ל, ומזה למד יצחק ואמר „האיך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו".

ועפ"ז מובן גם טעמו של יוסף למה לא שלח להודיע ליעקב שהוא חי; דמכיון שידע שהקב"ה אינו רוצה לגלות ליעקב הרי זוהי הוראה שיעקב אינו צריך לדעת עדיין שהוא חי, ואמר (גם יוסף) „האיך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו".

ז. אמנם עדיין צ"ל: ע"י החרם — אסור הי' להשבטים להודיע ליעקב שיוסף חי, וגם איך אמר להם יוסף להודיע ליעקב שהוא חי, כיון שהקב"ה אינו מגלה.

אך ג"ז נתבאר ע"פ פרש"י ; בפרשתנו^לט עה"פ „וירא יעקב כי יש שבר במצרים" פרש"י „ומהו וירא ראה באספקלריא של קדש שעדיין יש לו שבר במצרים ולא היתה נבואה ממש להודיעו שזה יוסף". — והשבטים שידעו שיוסף הוא במצרים מובן שהבינו שראי' זו באספקלריא של קודש — היינו שמודיע הקב"ה שמתחיל הזמן שיחקרו ויבקשו את יוסף ויגידו ליעקב — ולכן „וירדו אחי יוסף — שהיו מתחרטין במכירתו ונתנו לבם להתנהג עמו באחוה ולפדותו בכל ממון שיפסקו עליהם"^מ.

ועד"ז הי' בהודעת יוסף, כאשר ראה שהם משתדלים למצוא אותו^מא הבין שיש דברים בגו, אבל מכיון שלא ידע בודאות שבא הזמן, ועוד ועיקר — באם יודיע ליעקב קודם להודעת השבטים — יפגע ביחס יעקב אליהם וכו' — לכן לא הודיע בעצמו ליעקב ע"י שליח כו', כ"א אמר להשבטים „אני יוסף אחיכם", והם שעשו את החרם בודאי ידעו כשירצה הקב"ה לגלות ליעקב, ויאמרו ליעקב: עוד יוסף חי.