Addenda - sichos and letters 14

278ח נ ו כה

הדבר שנצטוו בחנוכה שבו מיוחד הוא (— נבדל) מפורים ושאר יו"ט — הרי זה מצות נר חנוכה (בשויו"ט — ה"ז ענין דשלום בית^א). ומכיון שנרות אלו הם נרות של מצוה, הרי מובן, שגם המשך ההתעוררות דימי החנוכה על כל השנה כולה, היא בהענין ד"נר מצוה".

וכמו שההדלקה דנרות חנוכה היא באופן דמוסיף והולך, שבכל יום מוסיפים נר על הנרות שהדליקו והאירו בימים הקודמים — כן הוא בהנוגע להמשך ההתעוררות דחנוכה במשך כל השנה, אשר בכל יום צריך להוסיף בנר מצוה.

ופשוט, שכל הנ"ל שייך הן לאנשים והן לנשים, שהרי הענין ד"נר מצוה" שייך לכל אחד ואחת מישראל. ונוסף לזה; מכיון שענין הנ"ל הוא הוראה מימי החנוכה — הרי יש בזה שייכות מיוחדת לנשים, שהרי „אף הן היו באותו הנס"^ב.

מובן בפשטות שהמדובר כאן הוא לא בהנוגע למצות אלו „שהאדם חייב להשתדל ולרדוף עד שיעשה אותם, כגון תפילין וכו'"^ג — כי „להשתדל ולרדוף" במצוות אלו הוא חיוב גמור ואין צריך לזה ההתעוררות דחנוכה — *) כי אם, בנוגע למצוות אלו שאינן חובה — „אלא דומין לרשות, כגון מזוזה ומעקה, שאין אדם חייב לשכון בבית החייב מזוזה כדי שיעשה מזוזה . . . וכן אינו חייב לבנות בית כדי לעשות מעקה"^ד — ומ"מ, מצד גודל תשוקתו לקיים מצות ה', הוא משתדל בכל מיני השתדלות, לקיים (ולהאיר את העולם *) ב)עוד (נר) מצוה ועוד (נר) מצוה אף שאינו מחויב בהם.

וכתורת הבעש"ט^ו וז"ל; „וזהו שכתוב^ח שומר מצוה לא ידע דבר רע, שומר מלשון^ז ואביו שמר את הדבר, היינו (כפירש"י עה"פ — ממתין ו)מצפה, כן צריך להיות ממתין ומצפה מבוקר עד ערב^ח אולי יזדמן לו איזה מצוה".

279ובהתאם לזה הוא מה שדובר גם בהתוועדויות הקודמות^ט ע"ד ההשתדלות שבכל בית יהודי תהי' קופה של צדקה, כי ע"י שיהודי יראה תמיד קופת צדקה — הנה מלבד זאת שזה יביא חיזוק בקיום מצות הצדקה עצמה, אשר גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה — הרי עוד מעלה בצדקה ש"שקולה כנגד כל המצוות", ועד שנקראת בשם מצוה סתם, לפי שהיא כללות כל המצוות^י — הנה ע"י „וראיתם אותו" (— קופת הצדקה) — יבוא ל"וזכרתם את כל מצוות ה' ועשיתם אותם", ש"ישתדל וירדוף" לקיים עוד מצוה ועוד מצוה, וכאמור לא רק במצוות שמחוייב בהם אלא גם במצוות ה"דומין לרשות".

280ומזה גם מובן שבפשטות — בענין חנוכת ביהמ"ק נמצאת הוראה עיקרית לכל אחד ואחת מבני ישראל בכל זמן ובכל מקום,

שהרי תכלית כל ימי זכרון בחיי עמנו הוא ללמוד ולעשות כהוראות דהימים ההם — בזמן הזה.

והנה כל בית יהודי ענינו ושלימות שלו הוא להיות משכן ומקדש לשכינה. ובפרטיות יותר — כל איש ואשה בישראל — מקדש ומשכן הוא לו ית'. וכמו שהורונו חכמינו ז"ל בפירושם על הכתוב „ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" — בתוך כל אחד ואחד מישראל. כלומר, שכל עשי' ועבודה הנעשית בקשר עם המקדש היא בשביל — תכליתה — שתמשיך ותשכין את הוי' בתוך כאו"א מישראל.

ומשחרב בית־המקדש מפני חטאינו — הרי ע"י תשובה ומעשים טובים, על ידי מעשינו ועבודתנו, של כל או"א מישראל, כל זמן משך הגלות, בונים ומקימים את ביהמ"ק שבתוך כל אחד ואחת ומקרבים את גאולת כל עם ישראל ע"י משיח צדקנו — שיבנה בית המקדש (הכללי) במקומו, ועוד ביתר שאת וביתר עז.

וככל מה שאירע בימי מתתיהו בן יוחנן כה"ג בנוגע לביהמ"ק — כן הוא (ברוחניות) גם בזמן הזה בנוגע ל"ביהמ"ק" שבכל או"א; לפעמים עומדת עליהם הסביבה וכיו"ב „להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך",

וידוע הדיוק בזה, תורתך — לימוד התורה מפני שהיא וכמו שהיא תורת הוי', שזהו שלא בערך למעלה מתורה כמו ש"היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים", חוקי רצונך — קיום כל המצות, כולל המצות השכליות, במעלתן הכי נעלית, כחוקי רצונך, אך ורק לעשות רצונו של הקב"ה,

ועל כל או"א אשר להוי' הוא — להלחם ועד כדי מס"נ, מבלי התחשב281כלל אשר זוהי מלחמת חלשים (בכמות) נגד גבורים וכו'. וסוף סוף הוי' רב את ריבו כו'^* ומנחילו נצחון עולם ובא לימי חנוכה — חנוכת ביהמ"ק שלו — להודות ולהלל לשמו הגדול.

והנה מבין מצוות חנוכה — אמירת הלל שלם בכל יום, אמירת ועל הנסים, קריאה בתורה, איסור הספד ותענית והדלקת נרות — הרי זו האחרונה היא הראשונה בזמן לכל שאר מצוות חנוכה, אף שנס נצחון המלחמה קדם לנס פך השמן; בה מתחילים ימי חנוכה — שהרי זמן הדלקת נר חנוכה הוא משתשקע החמה; ועוד זאת, שבמצות נר חנוכה — מנהג ישראל תורה היא — להעלות בקודש ולהוסיף בנרות מיום ליום.

וההדגשה דנרות חנוכה — מדגישה עיקר וכלל גדול, והוא שיש לבדוק אפילו בשמנים הנמצאים בהיכל, אם השמן טהור הוא או לא. והרי המדובר הוא לא בשמן לאכילה אלא בשמן להדלקה, ולכאורה מאי איכפת אם נגע בו לרגע בלתי טהור,

ולא עוד אלא שעל נס השמן קבעו ימי חנוכה —

זאת אומרת, אשר עיקר קביעות ימי חנוכה הוא להורות שהשמן למאור (בביהמ"ק — הכללי וגם הפרטי) מוכרח להיות טהור, שלא נגע בו בלתי טהור.

מאור המאיר דרך איש ואשה הישראליים בחיי היום־יום, הוא נר מצוה ותורה אור. ובנר ואור זה עליו להיזהר שלא יגע בו בלתי טהור ואז ילך לבטח דרכו,

כי הודיעונו רז"ל הנרות הללו אינן בטלין לעולם, הוראה האמורה היא לכל הזמנים ולכל המקומות, וכאמור — בנוגע לכל בית יהודי ולכל איש ואשה מישראל,

אשר כל הנהגת הבית והנהגת כל אנשי הבית, ובמיוחד חינוך הבנים והבנות (שחנוכה הוא ג"כ מלשון חינוך), יהיו מוארים וחדורים אור תורה, אור טהור, ובאופן דמוסיף והולך מוסיף ואור, ועד שיאיר גם את החושך שבכל הסביבה, כהוראת נרות חנוכה שמדליקן על פתח ביתו מבחוץ. ועד282אשר בצדק יוכל לאמר; כמופת הייתי לרבים ואתה מחסי עוז, וכמו שהי' בימים ההם בזמן הזה ש"עמדת להם בעת צרתם רבת את ריבם כו' עשית תשועה גדולה ופורקן".

וקיום המצוות (ביטול „חטאינו" — סיבת הגלות) וקיום מצות נר חנוכה בפרט, מביא קיום היעוד דגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו ובנין בית מקדשנו.

ויהי רצון שיהי' כן בקרוב ממש.

בברכה לימי חנוכה מאירים,

מאירים גם את כל ימי השנה כולה

הלוך ומוסיף ואור

283ואע"פ שכל המצות פועלות בעולם (וכדלעיל בשל"ה), הנה פעולה זו בעולם לא תמיד נראית לעיני בשר ותיכף לעשית המצוה,

וכמו במצות הצדקה שהיא כללות המצות ושכרה חיים לנותן הצדקה ובני ביתו וממשיכה חיים בעולם — אין פעולה זו באה כסיבה ומסובב דזרע וקציר וכיו"ב, ופשיטא — דאינה נראית בעיני בשר, וגם — אינה מובנת בשכל הטבעי.

ועד"ז בכללות קיום כל מצוה ומצוה שעי"ז ממשיכים אור אין סוף בעולם, וכנרמז בכתוב „כי נר מצוה ותורה אור", הרי אור זה אינו נראה לעיני בשר.

יתרון בזה במצוות של הדלקת נרות — בבית המקדש ונרות שבת ויו"ט בבית וכו' — שהאור נראה, ואדרבה — צריך להיות נראה דוקא לעיני בשר של אלה הנמצאים בבית איך שמאיר בפועל ממש.

מיוחדת גם במצות אלו מצות הדלקת נר חנוכה, אשר מצותה „על פתח ביתו מבחוץ". זאת אומרת, אשר כל העובר ושב בחוץ, כולל „תרמודאי", אומות העולם, רואה תומ"י פעולת הנר — שמאיר את החוץ והסביבה. ולא עוד אלא שנודע מראש בחוץ אשר באים ימי חנוכה והיהודים בכל מקום שהם ידליקו נר מצוה ויאירו חשכת הלילה (שהרי הדלקת נר זה היא משתשקע החמה), יאירו בחוץ.

על פי האמור מובן גם התוכן הרוחני שבדבר, שתכונה מיוחדת לנר חנוכה, שפעולתה להאיר חשכת ה"חוץ" הרוחני — הגלות, גלות כפשוטו ו"גלות") הפנימי החושך של החטא ויצר הרע (שרק הם סיבת הגלות כפשוטו284כנאמר; מפני הטאינו גלינו מארצנו), להאיר תיכף ומיד, בלי צורך להקדמת הסברה (הכנת ה"חוץ").

א

היות וחנוכה הוא ענין הכי כללי, ובסגנון הנ"ל „חינוך (תיקון, שלימות) העולם", הרי מובן שמצוות חנוכה הן הוראות מיוחדות כלליות, הוראות בחיי האדם והנהגתו, וגם סדרן — הוראה כללית ועיקרית;

(א) המעשה הוא העיקר. לכל לראש צריך להיות המעשה בפועל, מצוה ראשונה בחנוכה היא הדלקת הנרות, כי זמנה תיכף משתשקע החמה של היום שלפני חנוכה.

(ב) ופעולת כל מעשה האדם צ"ל להאיר גם את „החוץ" — כהוראת נ"ח שמדליקין „על פתח ביתו מבחוץ".

(ג) ומהו תוכן אור והארה אלו?

אף שהנר הוא דבר גשמי, אבל הנרות הללו קודש הם, ובלשון הכתוב; נר מצוה ותורה אור, להאיר באור התורה והמצוות.

(ד) וסיבת עשייתו של האדם וטעמו הוא — אך לקיים רצונו של הקב"ה וע"י כך גם ממשיך עליו מקדושתו, כביכול, של הקב"ה, „אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר חנוכה" — ברכה ראשונה שלפני ההדלקה.

(ה) אחר כך באה ברכה שני': שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה; וההוראה היא, שאפילו אם נמצא יהודי במצב שבדרך הטבע קשה לו להתנהג בהנהגה האמורה של „נר מצוה ותורה אור", אינו נופל ברוחו ואינו פוחד מהקושיים והמניעות, כי מעשה אבות סימן לבנים — אלקינו מלך העולם עושה לנו נסים כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

285(ואו) ואחר שתי הברכות האמורות באה ברכה שלישית,

שאף על פי שמברכים אותה רק בהדלקה ראשונה, אבל תוכנה מדבר גם בכל ההדלקות של כל לילות חנוכה הבאים,

והיא ברכת שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. כלומר שעושה התורה והמצות בשמחה ובטוב לבב — מברך ומודה להשי"ת על האפשרות והיכולת והכח לקיים מצותו.

(ז) ואחר מעשה המצוה, והברכות שלפני זה והדברים שלאחרי זה, באה תפלת ערבית (נר חנוכה — קודם לתפלת ערבית) אשר בה בא שבח מיוחד לימי החנוכה — ועל הניסים,

בו מודגש שאפילו אם חלשים ומעטים אנו בגשמיות, אבל אנו בני גוי קדוש „טהורים וצדיקים ועוסקי תורתך", והשי"ת עושה לנו לא רק נסים סתם אלא — „נסים, פורקן, גבורות, תשועות, נפלאות — תשועה גדולה ופורקן" (ועוד) — „להודות ולהלל לשמך הגדול".

ועוד מלמד אותנו השבח וההודי' ד"ועל הנסים";

אע"פ שיהודי צריך לעשות את התלוי בו בדרך הטבע, אבל ביחד עם זה ועיקר — חזק הוא בבטחון גמור שההצלחה באה מאת ה', וכמו שאנו אומרים בהלל מאת ה' היתה זאת היא נפלאת בעינינו,

שכן הי'^* גם כן בימי מתתיהו, שעשו התלוי בהם בדרך הטבע — אבל מתוך בטחון גמור בה', שלכן לא נכנסו בחשבונות אם הקמים נגדם הם גבורים ורבים בגשמיות.

א

ויהי רצון אשר כאו"א מאתנו יקיים מצוה זו וכל המצות — ע"פ הוראות האמורות ובשלמותן,

להיות דוגמא חי' בכל עניני התורה ומצותי' במשך כל השנה כולה — הן בבית והן בחוץ,286ובלשון הידוע „נרות להאיר", להאיר „מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ".

בברכה לימי חנוכה מאירים,

מאירים גם את כל ימי השנה כולה,

ובאופן דמוסיף והולך ואור

287(ב) וענין מעשה זה הוא להאיר את החדר ואת הבית (כפי שיבואר לקמן). ואם יש אפשרות צריך להדליק „על פתח ביתו מבחוץ", זאת אומרת — להאיר גם את הסביבה מבחוץ.

(ג) ומהו תוכן אור והארה אלו?

אף שהנר הוא דבר גשמי, אבל הנרות הללו קודש הם, וכמו שאנו אומרים בברכה הראשונה קודם להדלקת הנרות; אשר קדשנו במצותינו וצונו להדליק נר חנוכה.

נר ואור זה מורה על האור האמתי, כלשון הכתוב; נר מצוה ותורה אור. זאת אומרת — מצווים אנו להאיר את הבית ואת החוץ (אלה שעומדים בחוץ) באור התורה והמצוות.

(ד) אחר כך באה ברכה שני'; שעשה נסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה; וההוראה היא, שאפילו אם נמצא יהודי במצב שבדרך הטבע קשה לו להתנהג בהנהגה האמורה של „נר מצוה ותורה אור", אין היהודי נופל ברוחו ואינו פוחד מהקושיים והמניעות, כי השם יתברך עושה לנו נסים כמו שעשה לאבותינו בימים ההם בזמן הזה.

(ה) ואחר שתי הברכות האמורות באה ברכה שלישית,

שאף על פי שמברכים אותה רק בהדלקה ראשונה, אבל תוכנה מדבר גם בכל ההדלקות של כל לילות חנוכה הבאים,

והיא ברכת שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. כלומר שמודים אנו להשי"ת בעד האפשרות לקיים מצותו, ושעל ידי כך גם מצהירים אנו ומפרסמים הנסים אשר הקב"ה עושה לאבותינו ולנו בכל דור ודור.

(ו) ואחר מעשה המצוה, והברכות שלפני זה והדברים שלאחרי זה, באה תפלת ערבית (שכידוע נר חנוכה קודם לתפלת ערבית) אשר בה בא שבח מיוחד לימי החנוכה — ועל הניסים,

בו מודגש שאפילו אם חלשים ומעטים אנו בגשמיות, אבל אנו בני גוי קדוש „טהורים וצדיקים ועוסקי תורתך", והשי"ת עושה לנו תשועה גדולה ופורקן ועד — להודות ולהלל לשמך הגדול.

ועוד מלמד אותנו השבח וההודי' ד"ועל הנסים":

אע"פ שיהודי צריך לעשות את התלוי בו בדרך הטבע, אבל ביחד עם זה ועיקר — הוא בבטחון גמור שההצלחה באה מאת ה', וכמו שאנו אומרים בהלל מאת ה'^* היתה זאת היא נפלאת בעינינו, וכן הי' גם כן בימי מתתיהו, שעשו התלוי בהם אבל בבטחון גמור בה', שלכן לא נכנסו בחשבונות אם הקמים נגדם הם גבורים ורבים בגשמיות.

288כל הוראות אלו דחנוכה הרי הן הוראות מעשיות לכל יהודי מגדול ועד קטן, כלומר הוראות לחיות על פיהן בחיי היום יום. ואין הדבר תלוי אלא ברצון, ולא עוד אלא שהשי"ת מסייע לכל אחד ואחת למלא הוראות האמורות בפועל ממש ובמילואן.

ואף על פי אשר עדיין לא הגעתם לגיל מצוות,

הרי אדרבא — תראו כמה יקרה וחביבה ואהובה עליכם מצות נר חנוכה על ידי קיום מצוה זו וכל הוראות שלה בשלימותן,

ולהיות דוגמא חי' והשפעה טובה גם בבית וגם בחוץ,

להיות בזה ובכל עניני התורה ומצותי' „נרות להאיר".

בברכה להצלחה בכל האמור

ולימי חנוכה מאירים

ב"ה, זאת חנוכה, ה'תשל"ה

. . . ימי השבת והיו"ט

— שגם ימי חנוכה — יו"ט הם —

אחת הכוונות בהם היא שישפיעו על הימים הבאים אחריהם (עד יום השבת או היו"ט שלאחריו) מתאים לתוכנם, וימשיכו בהם מעניניהם בכלל ומהנקודות העקריות שלהם — בפרט.

מעניני ימי חנוכה דאזלינן מינייהו — ה"ה ע"פ המבואר בארוכה בכ"מ דעיקר מצות חנוכה — היא הדלקת הנרות,

הרומזים על כל המצות כולן, וכמש"נ כי נר מצוה ותורה אור,

289אבל מיוחדות מצות שבנרות מכל המצות — שבהם מודגשת תכונת הנר שבמצות (להאיר המקום והדרך ולהגן מן המזיקים) ועד שנראית גם לעיני בשר,

ומיוחדת במצות שבנרות עצמן מצות נ"ח — שענינה פרסומי ניסא דוקא.

הלימוד עיקרי בהנ"ל והוראה — שהתורה והמצוה מאירים דרך החיים של כל איש ואשה ומגינים עליהם, ולא רק ע"פ המדידה של דרכי וחוקי הטבע אלא גם למעלה מזה — הנהגה נסית.

— ואף שאין סומכים על הנס, וצ"ל עשי' בדרך הטבע וכמש"נ וברכך ה"א בכל אשר תעשה ולא שיהי' יושב בטל — ה"ז רק כפי האפשרי ורק מפני שכן היא הוראת התורה,

— שמובן עפ"ז ופשוט שאין מקום לעשי' כזו באם היא בניגוד לתורה וקיום מצותי' —

ולכן בכל מצב ובכל אופן — יתנהג כמש"נ שתי באד' הוי' מחסי וילך לבטח דרכו בחיים, כי יבטח בה' והי' ה' מבטחו —

והוראה זו ולימוד זה צריך לפרסמם דוקא.

ויתרה פרסומי ניסא דחנוכה על זו דימי פורים שהיא בבית הכנסת וע"י דבור (מקרא מגילה),

290משא"כ דחנוכה — שהיא ע"י עשי' (הדלקת הנרות) ועל פתח ביתו (וחצרו) מבחוץ.

ויה"ר אשר הנרות הללו, עליהם אמחז"ל שאינן בטלין לעולם — שמזה לומדים גם לההוראות שבהם, ובלשון הידוע: וואָס די ליכטלאַך דערציילען —

ידחו כליל את חושך הגלות, ובמהרה בימינו ממש יקוים היעוד קץ שם לחושך, קומי אורי כי בא אורך וכבוד הוי' עליך זרח,

בגאולה האמתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.291להיות „כמוך", כי אהבת הזולת היא בעצם אהבת עצמו, וכמבואר בעומק יותר בפרק לב בספר התניא לרבנו הזקן,

וידוע גם כן שיסוד בתורתנו, תורת חיים (הוראה בחיים) הוא שמעשה עיקר. שלכן עם כל החשיבות לרגש שבלב והביטוי בדיבור, הרי טובים השנים כשהם קשורים ומצטרפים למעשה בפועל. ואפילו מעשה קטן לפי ערך בכמות, הרי באיכות — מי ישורנו. ולדוגמא: הנותן פרוטה לעני — הנה פרוטה זו שנותן לצדקה מיגיע כפיו, כל כוח נפשו החיונית מלובש בה, ועוד שהי' יכול לקנות בה חיי נפשו החיונית, זאת אומרת שנותן חיי נפשו לה' (תניא פ' לז).

וזוהי אחת הכוונות במטבעות הנ"ל — לקשר את כל מקבלי המטבעות, ומהם ועל ידם לקשר גם את מקבלי מטבעות הצדקה, כנ"ל, על ידי מעשה בפועל ובפרט שהוא קשור בממון, שאף על פי שהוא רק פרוטות אחדות, אבל כאמור יש בזה ענין של חיי נפש. ותקותי שיתנו צדקה האמורה ברגש המתאים.

והשייכות המיוחדת בהאמור עם חנוכה — יובן על פי לשון הרמב"ם, שהיוונים „פשטו ידם בממונם (של ישראל)". שהגם שלא מבואר הפרטים של שליחת־יד זו, אבל בודאי שהיתה בדוגמת „טמאו כל השמנים", שבזה ברור שכוונתם של שונאי ישראל היתה לא סתם לגזול השמנים באופן שיהי' מן הנמנע להדליק הנרות בבית־המקדש, אלא טמאו דוקא, כלומר שכוונתם היתה אדרבה שידליקו נרות, אלא — בשמן טמא, שיהי' האור טמא, בטומאת הגויים. ומכאן גזרה־שוה גם בענין הממון — סמל כל הענינים הגשמיים שאפשר לקנות בממון — שפירוש „פשטו ידם בממונם" הוא כנ"ל, שיהי' ליהודים ממון, אבל ממון טמא להוצאה טמאה, כלומר חיי יום־יום גשמיים מעורים בטומאה ר"ל, היפך הוראת תורתנו הק' — „קדושים תהיו — קדש עצמך במותר לך".

ומכאן הרמז שב"מעות חנוכה" בכלל, ובפרט בממון ההולך לצדקה. שכשיהודי מרים „תרומה" מממונו לצדקה, השקולה כנגד כל המצוות, הרי לא רק שמקדיש תרומה זו, אלא גם „מרים" את תשע הידות שנשארו אצלו והופך גם אותם מגשמיות לרוחניות ובפרט על ידי זה שקונה בהם דברים כשרים טובים ומועילים.

ומענין לענין בענין חנוכה, ובפרט בהנוגע לאנשי צה"ל, יש במאורעות חנוכה בימים ההם מקור לא אכזב לעידוד־רוח הכי גדול בזמן הזה. שהרי המצב של „כי אתם המעט מכל העמים" הובלט ביותר בימים ההם, ובכל זה גברו המעטים על הרבים — משום שמעטים אלו הם „טהורים ועוסקי תורתך", ועד כדי כך שזכו ל"נסים ופורקן וגבורות ותשועות ונפלאות" — בסגנון תפלת ההודאה דחנוכה. ובזה ענין לכל הדורות, ובפרט בתקופתנו, שאין להתפעל כלל וכלל ממערכת הכוחות והריבוי בכמות, ובבטחון בהשם יתברך ינצחו המעטים את הרבים ולא עוד אלא שתפול עליהם אימתה ופחד שמלכתחילה292לא יהינו להתגרות בעם ה', עם הקודש בארץ הקודש, ארץ אשר תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.

בברכה לבשורות טובות

בכל האמור

ב"ה, נר רביעי דחנוכה, כ"ז כסלו ה'תשל"ג.

. . . ולשאלתו — על דבר לימוד והוראה בחנוכה ועניניה — מיוחדים לאנשי צבא, נוסף „על הנסים" שניתנו „רבים ביד מעטים וכו'" —

נקודות אחדות בזה (ובקיצור — שבודאי יספיק למר כפי שהנני מכירו, וכמו שנאמר תן לחכם ויחכם עוד);

כל איש צבא הוא עומד „על פתח ביתו (בית כל עם בני ישראל בכל מקום שהם — אה"ק) מבחוץ" — ותפקידו — לא סתם הגנה, כי אם הגנה באופן ועל ידי שמדליק את הנר (נשמתו — נר הוי' נשמת אדם) שיאיר את הבית וגם את החוץ — בנר מצוה ותורה אור,

ולא להתרשם מזה „ששקעה החמה" והשך בעולם,

ואדרבה — לולא זאת לא היו מגייסים אותו ואין צורך בצבא,

ועל דרך שזמן הדלקת הנרות דחנוכה הוא דוקא משתשקע החמה,

ולא להסתפק בההישגים דהיום אף שהם באופן דמהדרין מן המדרין,

כי אם להוסיף מיום ליום בנרות מאירים על פתח ביתו מבחוץ — הוספה הן בהאור בפנים והן בהאור בחוץ.

ועוד להעיר: אמרו חז"ל אשר „יהודה מכבי עשה גבורות גדולות בעזר השי"ת . . מכב"י ר"ת מי כמוך באלים י־ה",

זאת אומרת אשר על כל אחד במלחמתו — מלחמה איזו שתהיה. מלחמת החיים, מלחמה להגן על הקודש ועל הרוחניות וכו', ובודאי — בנוגע למלחמה כפשוטה,

צריך להיות כתוב־חרוט על דגלו ובלבו; מי כמוך באלים י' — ואז

לא יחת מפני כל כי ה' אתו,

הנצחון מובטח, כי — כלשון הכתוב: הוי' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך,

293יהיה שלום בארץ, כי יקויים בו הנאמר בתורתנו תורת אמת: וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך,

ובמיוחד על ידי הדיוק בקיום מצות תפילין — וכפירוש חכמינו ז"ל בכתוב זה, כמו שכתבתי במכתבי הקודם . . .

. . . אמר כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א באחת משיחותיו, אשר קירוב הרחוקים צ"ל באופן שיגביהם אליו ולא שירד (ממדרי' בתומ"צ ותפלה) אליהם.

וי"ל בקישור לימי חנוכה הממשמשים ובאים — דהנה אף דעיקר הנס הי' נצחון המלחמה, בכ"ז תלו לעיקר הנס בשמן (וכמ"ש בתו"א ושערי אורה רד"ה בכ"ה בכסלו).

דמצינו בשמן תכונות הפכיות; א) נעשה ע"י כתישה ובטוש דוקא (שמ"ר ר"פ תצוה. ועייג"כ מנחות פ"ח מ"ד) — מה שמורה על ענוה. ב) מפעפע בכל דבר^* — מה שמורה על קירוב לכל דבר. והיפכם: ג) אינו מתערב עם שאר משקין (שמ"ר שם) — מה שמורה על הבדלה (ועייג"כ אמרי בינה שער הק"ש פנ"ד־נ"ו). ד) עולה למעלה מכל המשקין (שמ"ר שם) מה שמורה על התנשאות.

וכזה צ"ל סדר העבודה כשבא הזמן להאיר גם בחצר וברה"ר ועד דכליא רגלא דתרמודאי אותיות מורדת (ד"ה ת"ר נ"ח דשנת תרמ"ג ועוד): א) תחלת עבודתו צ"ל קבעמ"ש, ונפשי כעפר לכל תהי'. אח"כ ב) ואהבת לרעך כמוך. ואם רואה שחברו לע"ע אינו שמן (גופו אינו עולה וכלה באור נשמתו שהיא נר ד') צריך לפעפע בו. ג) הוא עצמו אינו יורד ומתערב עי"ז, ואדרבה עולה למעלה מעלה ע"י עבודה זו. עד שסו"ס ד) הוא בהתנשאות, כי בפ"ע אינו כלום, אבל מצד עבודתו הוא שלוחו של ממה"מ הקב"ה ומי ידמה לו, כי שלוחו של אדם כמותו, וכמרז"ל (ב"ב עה, ב) עתידים צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה.

(מכתב כ' כסלו, תש"ח)

*) ראה סושו"ע יו"ד סק"ה ס"ט ונ"כ מחלוקת הפוסקים אם השמן מוליך עמו גם ד"א. ובכ"ז בחגיגה (סו, ב) אמרו בפשיטות ואם לאו אל יבקשו תורה כו'. ויש לחלק בקל.

294. . . ומה שמסיים במכתבו (לענין מה שכתבתי לפעפע בחבירו), ומה לעשות אם הוא סגור בחדרו איך להוציאו ממשכא דקמצא — הנה כבר כתב כ"ק מו"ח אד"ש במכתביו (בשם אדנ"ע) כשמעמידים פנס מתקבצים החפצים באור — ליכטיקייט ציט צו עכ"ל.

וי"ל החפצים באור אשר חפץ מורה על פנימיות הרצון משא"כ רוצה (ראה לקו"ת שלח סד"ה ויאמרו אל כל עדת גו') ופנימיות רצון כל בני ישראל שלם הוא את ד' ותורתו תורה אור, וכידוע „הראי'" מהא דגט מעושה כשר ועפמש"כ ברמב"ם הל' גירושין ספ"ב.

ומה שכותב עוד אולי אין השמן מאיר גם בעצמו כי עכור הוא — הנה גם שמן עכור מפעפע וגם מאיר אלא שאין האור בהיר כ"כ, אבל מכלל חשך פשיטא שיצא, וגם הדלקת הנר מקרי, כדמוכח בש"ס פוסקים ובמוחש, ובכלל מה בצע במ"ש אם אינה מביאה תועלת בתורה עבודה או גמ"ח, ואם היא מונעת מהם ח"ו ה"ז דבר האסור.

וכל אחד במקומו הוא שליח ההשגחה העליונה ואם רק יתחיל בעשי' למלאות שליחותו בטח יצליח, וגם טוב לו ג"כ הן ברוחניות והן בגשמיות . . .

(ממכתב כ"ו שבט תש"ח)

. . ויהי רצון שהן בעניני הכלל והן בעניני הפרט יהי' באופן דמוסיף והולך באור, וכהוראת ימי חנוכה, דמוסיף באור מיום ליום.

ויש עוד להוסיף בזה, אשר מקור האור וההוספה בו הוא — שמן ומצותו להדליק על פתח ביתו מבחוץ,

והרמז — אשר ע"י לימוד תורת החסידות המגלה גם רזי דרזין (שמן) דאורייתא ועד להבנה והשגה, והציווי בזה — להפיצו חוצה,

הנה יאיר אור זה ויחדיר בכל הענינים, ובלשון הכתוב, בכל דרכיך,295(ועד שיבואו ל)דעהו, דע את אלקי אביך וכו', לבוא ללב שלם, מצוה רמה (כן צ"ל) ונשאה, עולה על כולנה.

(ממכתב ימי חנוכה ה'תשכ"ה)

דע . . כולנה: ראה תניא קו"א קנז, ב,

. . . אַ מערקווירדיגע זאַך געפינען מיר; בנוגע דעם נס חנוכה. די גמרא (שבת כא, ב) ערציילט, אַז דער פך שמן טהור וואָס מ'האָט געפונען איז געווען מונח בחותמו של כהן גדול. אויף האָבן אַ ראי' אַז דער פך איז געבליבען אונבאַרירט איז גענוג צו וויסן אַז ער איז געבליבען פאַרזיגעלט, צוליב וואָס דערציילט אונז די ברייתא אַז עס איז געווען חותמו של כהן גדול?

נאָר דערפון קענען מיר אָפּלערנען, אַז אויב עס איז באַ אידען פינסטער, ר"ל, בגשמיות וברוחניות און עס איז דאָ אַזוינע וואָס ווילען להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, איז ווי קען מען אויסהיטען אַז עס זאָל בלייבען אַ פך שמן טהור, וואָס דערפון וועט מען אָנצינדען דערנאָך אַ גאַנצע מנורה, איז דאָס דורך דעם וואָס מען היט דעם פך דורך דעם חותם של כהן גדול, אַ איד וואָס — לויט דעם רמב"ם'ס לשון (הל' כלי המקדש פ"ה ה"ז) — שיהי' יושב במקדש כל היום ולא יצא אלא לביתו בלבד בלילה או שעה או שתים ביום.

נאָך אַ מערקווירדיגע זאַך געפינען מיר; בנוגע צום כהן גדול. די גמרא (יומא יח, א) זאָגט; והכהן הגדול מאחיו כו' אחיו הכהנים מגדלין אותו.

לכאורה אויב מ'דאַרף אַז דער כהן גדול זאָל האָבען אויף דער הוצאה און נאָך זיין רייך אויך, איז פאַרוואָס דוקא משל אחיו הכהנים?

נאָר וואָס דען; אויף אַ פשוט'ן אידען דאַרף די תורה ניט אָנזאָגען. אַז מ'וועט קומען צוגיין צו אַ פשוט'ן אידען און מען וועט אים זאָגען הער זיך איין, דער כהן גדול דאַרף האָבען אויף דער הוצאה; ווילסטו נעמען אין דרויף אַן אנטייל, ווילסטו זעהען אַז אַלע דיינע באַקאַנטע זאָלען נעמען אין דרויף אַן אנטייל? וועט עם גאָרניט איינפאַלען לויפן צום רב פרעגען, וואָס שטייט וועגען דעם אין שולחן ערוך. ער וועט אויך מורא האָבען אַז ער וועט אָנווערען די געלעגענהייט פון דער זכי' פון השתתפות אין אַ זאַך וואָס איז פאַרבונדען מיט'ן כהן גדול. וואָרעם עס איז דאָך לא ראיתי צדיק נעזב, דער אויבערשטער וועט זיכער געבען דעם כהן גדול אַלץ וואָס ער דאַרף, נאָר עס קען זיין ניט דורך דעם אידען אויך. וועט ער זעהן פאַרכאַפּן ניט אַרויסלאַזען די זכי', טאָן אַלץ וואָס ער קען, סיי מיט אַנדערע סיי מיט זיך, אַז דער גדלהו זאָל זיין דורך עם דוקא.

296קומט מען אָבער צו אַ כהן, קען פּאַסירען ער זאָל אָנהייבען זאָגען; א) וואָס קומט איר צו מיר, איך בין סיי ווי סיי אַ הייליגער. איך ווייס אַליין וואָס איך האָב צו טאָן. גייט זייט מזכה אַנדערע. ב) איר ווילט איך זאָל זיך פאַרנעמען מיט דער הוצאה פון כהן גדול און זאָל זיך נאָך עוסק זיין אַז אַנדערע זאָלען זיך משתתף זיין? איר ווייסט אַז אויף מיר ליגט די עבודה פון בית המקדש ? פרעגט באָם כהן גדול אַליין, וועט ער אייך אויך זאָגען וואָס איז וויכטיגער. אויב איך וועל זיך פאַרנעמען מיטן כהן גדול קען נאָך בטל ווערען די עבודה פון בית המקדש! הייסט איר מיר דאָס טאָן ? און וואָס זאָגען עפּעס די פוסקים וועגען אַזאַ זאַך ? איר מאַכט דאָך חרוב מיט אייערע רייד אַליין דעם בית המקדש: דאָס וועל איך ניט דערלאָזען בשום אופן.

באַוואָרענט די תורה — גדלהו משל אחיו הכהנים (און די באַוואָרעניש העלפט אויך ניט אַלעמאָל!).

און גראַדע פון דער מעשה פון חנוכה לערנען מיר: צום בית המקדש האָבען יונים דערגרייכט, דעם מזבח האָבען זיי געקענט מהרס זיין, די מנורה מטמא געווען, אָבער דעם קליין קריגעלע שמן וואָס ליגט באַהאַלטען און אויף וועלכען דער כהן גדול האָט אַכטונג געגעבען, דאָס איז געבליבען גאַנץ און האָט אָנגצונדען ליכטלאַך, וואָס לייכטען טויזענטער יאָרען.

(ממכתב ט"ו כסלו תש"ה)

. . . והנני שולח לכל אחד ואחד ברכתי — על פי המבואר בכמה מקומות, שענין חנוכה הי' להשכיחם תורתך ולהעבירם על חוקי רצונך, היינו שכוונת מלכות יון הרשעה היתה לא לאסור לימוד התורה סתם, בתור חכמה, אלא להשכיח שזהו תורתך דוקא, תורת ה' תמימה, וכן בנוגע קיום המצות שלא נתכוונו לקיום המצוות השכליות, אלא דוקא החוקים שאין בהם טעם, וגם אלו לא הי' איכפת להם אילו לא היו חוקי רצונך דוקא, רצון הבורא. ועל ידי המסירות נפש של בני ישראל, אנשים נשים וטף, נמסרו רשעים ביד צדיקים וזדים ביד עוסקי תורתך, ונתוסף יום טוב בישראל להודות ולהלל לשמו הגדול, ובאופן דמוסיף והולך להאיר חשכת הגלות על ידי נר חנוכה, דהלכה כבית הלל. ועל פי מה שנאמר נר הוי' נשמת אדם, שכל יהודי הוא נרו של הקב"ה ותפקידו, כדבר המשנה אני נבראתי לשמש את קוני, להאיר חלקו בעולם, ולא רק נפש הבהמית שלו, אלא גם בסביבתו ומחוצה לו, כענין מצות נר חנוכה על פתח ביתו מבחוץ, יהי רצון שיקויים כל הנ"ל בכל אחד ואחד מכם ובאופן דמוסיף והולך מוסיף ואור . . .

(ממכתב י"ג טבת, ה'תשי")297ב"ה, זאת חנוכה, ה'תשכ"ה

ברוקלין, נ. י.

אל קהל עדת ישורון

חובבי ומוקירי תורה ומצוה

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה;

די פאַָרברייטונגען צו דער פאָרטטייענדער יערלעכער אונטערנעמונג פון מרכז הישיבות תומכי תמימים ליובאַוויטש (כ"א שבט הבע"ל) זיינען אין פולן גאַנג. איך וויל האָפן, אַז יעדער איינער און איינע, וועמען דער ענין פון תורה ומצוות איז נאָענט און טייער, וועט זיכער זיך באַלד מאָביליזרן בייצוטראָגן זיין (און איר) חלק צו דעם דערפאָלג פון דער יערלעכער אונטערנעמונג.

אַלע אידישע ימים־טובים און טעג פון דערמאָנונג, אַריינברענגענדיג פריש לעבן אין טאָג־טעגלעכן לעבן פון דער געגנוואַרט, פאַרבינדן די אידישע צוקונפט מיט דער אידישער פאַרגאַנגענהייט. דאָס איז אַזוי אויך בנוגע די טעג פון חנוכה, ווי עס ווערט ספּעציעל אונטערשטראָכן אין נוסח ההודאה בימים ההם בזמן הזה.

חנוכה דערמאָנט אונז דעם פאַרזוך פון דער אויסערלעכער וועלט אַריינצודרינגען אין דער אינערלעכער אידישער וועלט — ניט אַזוי דורך אַ באַמיאונג אויסצואוואָרצלען תורה ומצוות אינגאַנצן, ווי דורך אַ שטרעבונג אויסצוליידיגען תורה ומצוות פון זייער אינערלעכן גייסט פון קדושה און טעכקייט. דאָס ווערט אונטערגעשטראָכן אין דער חנוכה־תפילה; די יוונים האָבן זיך באַמיט להשכיחם תורתך — צו מאַכן אידן פאַרגעסן דיין (ג־טלעכע) תורה, ולהעבירם מחוקי רצונך — און אַראָפּפירן זיי פון די געזעצן פון דיין (ג־טלעכן) רצון. די תורה אַלס אַ „חכמה", אָדער אַלס אַ „ליטעראַרישע קונסט־ווערק", אד"ג, איז ניט געווען אין סכנה; אויך ניט די אַזוי־גערופענע „עטישע" און „שכליות'דיגע" מצוות. געשטעלט געוואָרן אין סכנה איז די טיפע אידישע אמונה אין תורת השם, דעם אויבערשטנ'ס תורה, תורה מן השמים, און מצות השם, דעם אויבערשטנ'ס מצוות. די דאָזיגע סכנה איז פּונקט אַזוי ערנסט היינט ווי אַמאָל; די היינטיגע „יוונים" און זייערע אידישע מיטהעלפער און נאָכטענצער די „מתיוונים", זיינען ניט ווייניגער געפערלעך פאַר דעם אידישן קיום ווי די אַמאָליגע.

דעריבער איז היינט אַזוי וויכטיג צו פאַרשטאַרקן און אויסברייטערן אַזאַ מוסד ווי די ליובאַוויטשער ישיבה, וואו לימוד התורה איז דורכגעדרונגען מיט קדושה און יראת שמים והידור מצוה, ועל כולם — מיט אַ געפיל פון אחריות און אהבת ישראל און מסירת נפש, ווי די חשמונאים פון אַמאָל,298אַרויסצוגיין אין גאַס צו פאַרשפּרייטן דעם נר מצוה ותורה אור, אַלץ מער און מער, לויט דער הוראה פון נר חנוכה.

עס איז צו האָפן, אַז די עסקני הישיבה וחובבי תורה ומצוה בכלל וועלן אויסנוצן די געציילטע וואָכן צום יערלעכן דינער צו פאַרשטאַרקן זייערע באַמיאונגען און זייער אָנטייל, אציך אין אַ שטייגענדער מאָס, צו פאַרזיכערן די פינאַנציעלע און גייסטיגע הצלחה פון דער יערלעכער אונטערנעמונג. בזכות זה וועט יעדער איינער און איינע פון די טוער און שטיצער זוכה זיין צו אַ תשועה גדולה אין אַלץ וואָס מען נויטיגט זיך, פאַר זיי און זייערע בני בית שיחיו, בגשמיות וברוחניות גם יחד.

בכבוד ובברכה להצלחה ולבשורות טובות

. . . וכיון שנמצאים אנו בימי חנוכה, ואומרים ועל הנסים כו', וכל עניני תורתנו ומצותי' הרי נצחים הם ושייכים לכל בנ"י בכל דור ודור, הנה יהי רצון שיהי' הקב"ה עוזרו לכל או"א, ובמילא יהי' — מסרת גבורים ורבים וטמאים ורשעים וזדים ביד — עוסק בתורה שבכאו"א, שגבור הנ"ל (שזהו היצה"ר שגבור הוא ע"י אקדימתא טעניתא) וכו' יהי', כדיוק הלשון, מסרת, שיהי' באופן דרב תבואות בכח שור, בכל לבבך בשני יצריך, ויתוסף בהפצת היהדות בכלל ובהפצת המעינות ביחוד ועד לופרצת וגו', וקאתי מלכא משיחא, וטהרו מקדשו ויודו ויהללו לשמו הגדול.

(ממכתב ב' טבת תשכ"א) ב"ה, נר ראשון דחנוכה, ה'תשכ"א

ברוקלין, נ. י.

צו די איינטיילנעמער אין דעם חנוכה

צוזאַמענקונפט פון פריינד און שטיצער

פון דער ישיבה אחי תמימים אין

נואַרק, נ. דז.

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

מיט צופרידענהייט האָב איך באַקומען די מיטטיילונג, וועגן דעם בעפאָרשטייענדען חנוכה צוזאַמענקונפט, איינגעאָרדענט אין פאַרבינדונג מיט דער299גרינדונג און עפענונג פון דער נייער אָפּטיילונג פון דער ישיבת אחי תמימים אין נואַרק, נ. דז.

דער צוזאַמענקונפט קומט פאַר אין די טעג פון חנוכה, וואָס מיר פייערן און דערמאנען אַז ווען מלכות יון האָט געצילט צו מאַכן פאַרגעסן אידן תורה און מצות, — האָט די מסירות נפש פון אידן אין יענער צייט, זייער לערנען און אָפּהיטן תורה און מצות, געבראַכט זיי דעם נצחון אַז מסרת גבורים ביד חלשים ורבים ביד מעטים (דער אויבערשטער האָט איבערגעגעבן די שטאַרקע אין די הענד פון די שוואַכע, און די מערערע — צו די ווייניגע).

דאָס איז אויך אַן אָפּלערנונג און אָנווייזונג אויך אין אונזער צייט, אין דער מדינה און אין דער פראַגע פון קינדער ערציאונג — וואו ס'איז ניטאָ קיינע גזירות, חס ושלום, געגען לערנען תורה און מקיים זיין מצות,

איז אָבער דערווייל, ליידער, דער צושטאַנד, אַז די תלמידי הישיבות וואו מען לערנט דעם אויבערשטענ'ס תורה און מען ערציט צו מקיים זיין זיינע מצות — זיינען זיי ניט דער רוב פון אַלע אידישע קינדער, און ניט פון די איינפלוסרייכסטע משפחות אין דעם מאַטעריעלן לעבן.

דערמאָנט אונז חנוכה און פאָדערט אויף, אַז ווי בימים ההם בזמן הזה, איז דורך מסירות נפש פאַר אמת'ע אידישקייט תורה ומצות — וועלן, סוף סוף, די ווייניגע אין צאָל צוציען צו זיך די מערערע, ביז די מעטים וועלן האָבן דעם פולען נצחון און אויפשטעלן אַ דור ערצויגען אין גייסט פון חינוך על טהרת הקדש — און דורך דעם בריינגען פורקן (אויסלייזונג) פון דעם גאַנצן אידישן פאָלק.

ישיבת אחי תמימים אין אירע אַלע אָפּטיילונגען איז געווידעמט צו דעם אויבענדערמאנטען צוועק און חינוך — און דערפאַר בין איך שטאַרק אין דער האָפנונג, אַז די אויפפאָדערונג פון חנוכה וועט אַרויסרופן באַ אַלע איינטיילנעמער אַ פאַרשטאַרקטע טעטיקייט פאַר דער אויפהאַלטונג און פאַרברייטערונג פון דער ישיבה,

און דאָס וועט זיי בריינגען דעם אויבערשטענ'ס ברכות בגשמיות וברוחניות.

בכבוד און מיט אַ וואונש פון הצלחה און — אַ פרייליכען חנוכה

300. . צו דער יערלעכער חגיגה, ג' טבת ה'תשט"ז, שיק איך מיין באַגריסונג און ברכה צו די עסקני הישיבה און אַלע פאַרזאַמעלטע, וואָס זיינען געקומען אנטייל נעמען אין דער יערלעכער תוה־פייערונג פון מרכז הישיבות „תומכיתמימים" אין אַמעריקא.

אַזוי ווי די חגיגה קומט פאַר אויף מאָרגען נאָך חנוכה, ווען די השפּעה פון דעם ליכטיקן יום־טוב איז פריש באַ יעדן אין זכרון און וועט זיכער באַלייכטן דעם טאָג־טעגלעכן לעבן אַ גאַנץ יאָר, וויל איך אונטערשטרייכן אַ פאַר עקריות'דיקע נקודות פון חנוכה.

חנוכה דערמאָנט אונז אַז אפילו אַזאַ זאַך ווי דער בית־המקדש, דער הייליקסטער אָרט פון השראת השכינה, קען אויך, אונטער געוויסע אומשטענדן, ווערן פאַראומרייניקט, כאָטש אויסערלעך בלייבט ער גאַנץ.

אין אַזאַ פאַל, לערנט אונז חנוכה, קען מען מטהר זיין דעם בית־המקדש בלויז דורך פולשטענדיקער מסירות־נפש; דורך אַן אָפענעם און דרייסטן ווידערשטאַנד קעגן די כוחות פון פינסטערניש און טומאה, ניט אַריינלאָזנדיק זיך אין חשבונות ווער זיינען די „גבורים", די „רבים" וכו'.

די הוראה דערפון, בימינו אלה, איז קלאָר. רז"ל זאָגען; משחרב ביתהמקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. אַ ישיבה איז דער הייליקסטער אָרט פון השראת השכינה. דאַרף מען באַוואָרענען, אַז דער לימוד התורה זאָל זיין על טהרת־הקדש, ביראת ה' טהורה, וואָס אין היינטיקע צייטן, מער ווי אַלעמאָל, פאָדערט עס מסירות־נפש.

אָט דער גייסט פון מטירות־נפש און לימוד התורה ביראת־שמים דרינגט דורך די ליובאַוויטשער ישיבות, און מסירות נפש ניט נאָר אין די ד' אמות פון דער ישיבה און ניט נאָר פאַר זיך, נאָר אויך חוץ דער ישיבה און אויך פאַר דעם צווייטן, פאַר דעם נאָענטן און ווייטן, וואָס דאָס איז פון די ספּעציפישע שטריכן פון די ליובאַוויטשער ישיבות, וואָס איז אין זיי איינגעפלאַנצט געוואָרען פון דעם ערשטן טאָג פון זייער גרינדונג דורך כ"ק אדמו"ר נ"ע און זיין זון כ"ק מו"ח אדמו"ר — זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. די תלמידים פון די ליובאַוויטשער ישיבות ווערען געלערענט צו זיין די חשמונאים פון אונזער דור, די מסירותנפש'דיקע און אונערמידלעכע קעמפער פאַר תורה־אידישקייט על טהרתהקדש אין פאַרשידענע טיילן פון דער וועלט.

איז פאַרשטאַנדיק דער גרויסער זכות פון די אַלע וועלכע נעמען אַ חלק אין דער אונטערשטיצונג און אויסברייטערונג פון די ליובאַוויטשער ישיבות. און אין דעם גייסט פון חנוכה דאַרף די דאָזיקע אונטערשטיצטנג זיין בגופם ובממונם, און מוסיף והולך,

301כדי צו דערמעגלעכן די ליובאַוויטשער ישיבות צו זיין מוסיף והולך אין פאַרשפּרייטן דעם נר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה פון דער ישיבה אין גאַס און פון דער היים אין דער גאַנצער סביבה.

ובזכות זה וועט אויך השי"ת מוסיף והולך זיין בשפע ברכה והצלחה, יעדן איינעם ובני ביתו — שיחיו — בגשמיות וברוחניות.

(ממכתב חנוכה נר חמישי, ה'תשט"ז)

. . . עס איז באַוואוסט דער מאמר רז"ל אויף חנוכה, אַז דער יום טוב איז פאַרבונדען מיט העלדישע אידישע פרויען און זייער אויפפירונג אין יענער תקופה ניט קוקענדיג אויף אַלע שוועריגקייטען און די פערשידענע גזירות וועלכע זיי האָבען געדאַרפט בייקומען. און דעריבער זאָגען די חז"ל אף הן היו באותו הנס און נאָך מער — אַז דורך זיי איז געווען דער נס. און עס איז דאָך באַוואוסט, אַז יעדער יאָר ווידערהאָלט זיך יענע תקופה אין דעם זין, אַז עס איז אַ עת רצון מיוחד צו שטאַרקען זיך און צוגעבען אין גוטער אויפפירונג ענליכעס צו דער אויפפירונג פון אידישע פרויען אין יענער צייט — בימים ההם בזמן הזה. און לויטן מאמר רז"ל — אַז אַ מענטש רייניגט זיך און הייליגט זיך אונטען, גיט מען עם אין דעם נאָך מער מעגליכקייטן פון אויבען. און לויטן אויסדרוק פון מיין שווער, כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע; מען דאַרף זיך צוהערען וואָס די ליכטעלעך — נרות חנוכה — דערצעהלען. און השם יתברך זאָל אייך מצליח זיין צו הערען און דערהערען, און בריינגען דאָס אין טהאַט־זאַכען אין דעם טאָג טעגליכען לעבן.

(ממכ' כד' כסלו תשט"ו)

אַזוי ווי אַלץ איז בהשגחה פרטית, איז אויך דאָס וואָס דער „בית רבי" איז אַרויס פון דרוק אין דעם חודש הגאולה פון חב"ד ובפרט אין די טעג פון חנוכה, קען מען דערפון אַרויסלערנען אַ הוראה.

דער אונטעשייד צווישן די נרות חנוכה און נרות של שבת וואָס פרויען זיינען אין ביידע פאַרפליכטעט, איז, צווישן אַנדערעס, אויך אין דעם וואָס די נרות חנוכה צינדט מען אָן נאָך דער שקיעה, ווען עס איז שוין נאַכט. אָבער נרות שבת צינדט מען אָן פאַר דער שקיעה, ווען עס איז נאָך טאָג. אויסערדעם,302צינדט מען ערב שבת אָן די זעלבע צאָל ליכט ווי אַלעמאָל, אָבער די חנוכה ליכט ווערן פאַרגרעסערט אין צאָל אַלע נאַכט.

דאָס איז אַן אָנדייטונג, אַז מען קען זיך ניט באַגנוגענען מיט דעם וואָס מען מאַכט ליכטיק די אייגענע היים מיט דער ליכטיקייט פון תורה און מצוות און מאור שבתורה. די אינערלעכע ליכטיקייט פון דער תורה, וואָס דאָס איז תורת החסידות; מען מוז אויך ליכטיק מאַכן די „גאַס", וואָס אויף דרויף זיינען מרמז די נרות חנוכה (וואָס זייער אָרט איז על פתח ביתו מבחוץ — ביים אַריינגאַנג אין הויז פון דרויסן). נאָך מער; אין דער צייט ווען עס איז פינסטער אויפן גאַס, איז ניט גענוג בלויז אָנצוצינדן ליכט, נאָר מען מוז זיין מוסיף והולך — צוגעבן כסדר נייע ליכט, פאַרגרעסערן די כוחות און אויסברייטערן די אַרבעט אַלץ מער און מער, לויט דער שיטה פון חסידות חב"ד וואָס איז באַזירט אויף די יסודות פון אהבת השם, אהבת התורה און אהבת ישראל.

איך האָף, אַז אייער אַרבעט וועט אויך זיין ווי די נרות חנוכה — מוסיף והולך, און דורכדעם וועט איר ממשיך זיין די ג־טלעכע ליכטיקייט אויף זיך און אייערע בני־בית שיחיו געבענטשט ווערן בבני חיי ומזוני רויחי.

(ממכתב נר ה' דחנוכה, ה'תשי"נ) ב"ה, ימי חנוכה, ה'תשל"ג

ברוקלין, נ. י.

להתלמידים

להתלמידות

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בעת סגולה זו יהי רצון שיתברך כל אחד ואחת מכם

בימי חנוכה מאירים ושיאירו את כל ימי השנה,

ויהי' בכל עניניו, בסגנון הידוע „נר להאיר",

ובמיוחד — בהנוגע ל"נר מצוה ותורה אור",

ע"י לימוד תורתנו הקדושה בשקידה וקיום מצותי' בהידור,

303וכמרומז במצות נר חנוכה — שמדליקים משתשקע החמה על פתח ביתו מבחוץ ומוסיפים בנרות מיום ליום —

להוסיף בנר ואור האמורים מיום ליום ולא להתרשם מן ה"חשך" אשר בעולם ולהשפיע בכל זה גם על אלה הנמצאים עדיין „בחוץ",

ועד אשר בצדק (ובענוה) יאמר כאו"א: „כמופת הייתי לרבים ואתה (השם יתברך) מחסי עוז".

בברכה לחנוכה מאיר ובברכת הצלחה בכל האמור

כמנהג ישראל — אשר גם מנהג ישראל תורה היא — מצורף בזה מעות חנוכה.304פון תורה און מצוות פאַרטרייבט אַ סך פינסטערניש; על אחת כמה וכמה אַ סך ליכטיקייט.

(ב) די הנוכה־ליכט דאַרפן אָנגעצונדן ווערן על פתח ביתו מבחוץ — אַזוי אַז זייער ליכטיקייט זאָל אַרויסשיינען אין דרויסן. דאָס לערנט אונז, אַז מען טאָר זיך ניט באַגענוגענען דערמיט וואָס באַ זיך אינדערהיים איז ליכטיג און וואַרעם מיט נר מצוה ותורה אור; מען מוז זיך באַמיען אויך ליכטיג מאַכן אין גאַס און אין דער גאַנצער סביבה.

(ג) די חנוכה־ליכט ווערן אָנגעצונדן מוסיף והולך — מיט אַ ליכטעלע מער יעדע נאַכט פון חנוכה. דאָס לערנט אונז, אַז די אַרבעט צו פאַרשטאַרקן און פאַרשפּרייטן תורה־אידישקייט דאַרף זיין אין אַ שטייגענדער מאָס, און אַז די דאָזיגע אַרבעט אַנטהאַלט שוין אין זיך אַליין די פאַרזיכערונג אויף אַ שטייגענדעם דערפאָלג.

אונזערע חכמים, זכרונם לברכה, אונטערשטרייכן, אַז אויך די פרויען — פּונקט ווי די מענער — זיינען מחוייב אין דער מצוה פון נר־חנוכה, ווייל אף הן היו באותו הנס — די פרויען האָבן אויך געהאַט אַ חלק אין דעם נס חנוכה. דערביי ווערט ספּעציעל אונטערשטראָכן די מסירות־נפש פון די אידישע פרויען און טעכטער אין יענער צייט צו באַשיצן די קדושה פון דער אידישער היים און האַלטן ריין און אומבאַפלעקט דעם כבוד פון אידישע טעכטער.

היינט־צו־אָג, נאָך מער ווי ווען עס איז, דאַרפן אידישע פרויען און טעכטער געדיינקען די ספּעציעלע פאַראַנטוואָרטלעכקייט — און אייביגען זכות — וואָס די טלעכע השגחה האָט אויף זיי אַרויף געלעגט, און בעשאָנקען פאָרצוזעצן און אויפצוהאַלטן דעם אידישן לעבנס־וועג אויף די יסודות און טראַדיציעס פון תורה און מצוות אין טא־טעגלעכן לעבן.

אַלס עקרת־הבית איז די אידישע פרוי דער פונדאַמענט פון דער אידישער היים. פון איר, אין אַ גאָר גרויסער מאָס, זיינען אָפּהענגיק די סאַמע יסודות פון דעם אידישן קיום; טהרת המשפחה, כשרות, קדושת שבת ויום־טוב, דער חינוך הבנים והבנות — דער גאַנצער איינשטעל פון דער היים און פון אַלע מיטגלידער פון דער משפחה, וואָס דערמיט איז פאַרבונדן דער אַלגעמיינער המשך פון דעם אידישן לעבנס־וועג בכלל, און דער עצם קיום פון אידישן פאָלק.

זאָלן די חנוכה־ליכטלעך, מיט זייער אינהאַלט פון נר מצוה ותור אור, שטענדיג — בכל יום ובכל עת ובכל שעה — שיינען אין אייך פּערזענליך און אין אייערע בני־בית שיחיו, און אַלס לעבעדיגע און ליכטיגע מוסטערן אויך פאַר אַנדערע.

זאָל די ליכטיקייט פון תורה און מצוות, דורכגעדרונגען מיט חסידישער305וואַרעמקייט און לעבעדיקייט, אַריינדרינגען אין אַלע ווינקעלעך פון אייער היים, און אַרויסשפּאַרן אויך אין גאַס.

פאַרשטאַרקט און ברייטערט אויס אייער איבערגעבענע טעטיקייט, לויט דער אינהאַלטסרייכער פּראָגראַם פון נשי ובנות חב"ד, אין דער פולסטער מאָס.

און דער אויבערשטער זאָל העלפן, אַז דאָס אַלעס אויבנדערמאנטע זאָל דורכגעפירט ווערן מוסיף והולך, אין אַ שטייגענדער מאָס,

און דאָס זאָל אַריינברענגען אין אייערע היימען, בתוך כלל ישראל, דעם אויבערשטנס ברכות אויך אין אַ שטייגענדער מאָס, אין אַלץ וואָס מען נויטיגט זיך, בבני חיי ומזונא רויחא; אמת אידישע נחת פון קינדער שי', גוטן געזונד און פרנסה בשפע, בגשמיות וברוחניות גם יחד.

בברכה להצלחה מופלגת ולבשורות טובות בכל האמור

ב"ה, אין די טעג פון חנוכה, ה'תשל"ה

ברוקלין, נ. י.

צו אַלע אנטיילנעמער אין דעם

יערלעכן דינער פון מרכז הישיבות

תומכי־תמימים ליובאוויטש

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה;

די יערלעכע מסיבה קומט הייאָר פאַר אין דער לעצטער נאַכט פון חנוכה, דער הויכפּונקט און שלימות פון דעם ליכטיגען יום־טוב, און דאָס אונטערשטרייכט די ספּעציעלע און באַדייטונגספולע שייכות צווישן די דאָזיגע צוויי געשעענישן וועלכע קומען זיך צוזאַמען אין דעם אָווענד.

חנוכה — אין פשטות — איז פאַרבונדן מיט חנוכת בית־המקדש, נאָך אַ מסירת־נפש'דיגען קאַמף קעגן די כוחות פון חושך און טומאה וואָס האָבן באַדרויט דעם עצם עקזיסטענץ פון אידישן פאָלק.

אין אַ טיפערן זין, איז יעדער איד אַ לעבעדיגער „מקדש", און דער בית־המקדש אין ירושלים איז געווען דער וועזענטלעכער סימבאָל פון דעם עצם און מהות פון יעדן אידן. דאָס איז שוין אָנגעדייטעט געוואָרן אין דעם טלעכן ציווי בנוגע דעם אויפשטעלן פון ערשטן משכן און מקדש: ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם — „זאָלן זיי מיר מאַכ. אַ הייליגען אָרט, און איך וועל לאָזן רוען מיין שכינה צווישן זיי" — אין יעדן אידן.

306חנוכה — ווי דאָס איז אָנגעדייטעט אין דעם וואָרט — איז פאַרבונדן אויך מיט חינוך, און דאָס ווייזט, אַז חנוכת בית־המקדש (אין פשטות און אין טיפערן זין, ווי אויבנדערמאנט) איז פאַרבונדן מיט חינוך על טהרת הקדש. דער צוועק פון אַ מוסד־חינוך איז ניט סתם צו געבן דעם תלמיד ידיעות אין תורה און מצוות, נאָר אַז די תורה און מצוות זאָלן דורכדרינגען זיין גאַנצן וועזן אין טאָג־טעגלעכן לעבן, און צוזאַמען דערמיט זאָל ער פילן אַ פּערזענלעכע אחריות פאַר אַ צווייטן אידן און העלפן אים אויך ווערן אַ לעבעדיגער מקדש, אַ דירה לו יתברך.

און דאָס איז געווען די כוונה פון דעם גרינדער פון דער ערשטער ליובאַוויטשער ישיבה, ווען ער האָט געזאָגט, אַז די תלמידים וועלן זיין נרות להאיר — „שיינענדיגע ליכט" — ליכטיג צו מאַכן זייער גאַנצן אַרום, וואו זיי וועלן זיין און מיט וואָס זיי וועלן זיך פאַרנעמען.

אויך אין דעם גיבן די חנוכה־ליכט וויכטיגע הוראות, אין פאַרשידענע אופנים.

איין נקודה אין דעם איז דאָס וואָס די חנוכה־ליכט דאַרפן זיך אָנזען אויך מבחוץ, אין דרויסן, כדי אַז אַ איד וואָס איז נאָך דערוויילע „אין דרויסן" — אָפּגעפרעמדט פון תורה און מצוות, זאָל זען די שיינענדיגע חנוכה־ליכט און זאָל זיך אַריינטראַכטן אין זייער באַדייטונג.

אַ צווייטע נקודה איז דאָס וואָס בנוגע דער מצוה פון נר־חנוכה איז דער אָנגענומענער מינהג באַ אַלע אידן צו זיין מהדרין מן המהדרין, אָנהויבענדיג מיט איין ליכט די ערשטע נאַכט און צוגעבן נאָך אַ ליכט און נאָך אַ ליכט אַלע אַנדערע נעכט פון חנוכה. אַזוי דאַרף עס זיין אויך אין חינוך, וואָס דאַרף זיין ניט נאָר מיט אַלע הידורים, נאָר מיט הידור שבהידור.

נאָכמער, אין אַלע ענינים פון תורה און מצוות, ווי גוט דער מצב איז היינט, אפילו דאָס איז בשלימות, איז דאָס אויך ניט גענוג גוט פאַר מאָרגען און איבערמאָרגען. און דאָס לערנט אויך די מצוה פון נר־חנוכה, וואָרום הגם ווען מ'צינדט אַן איין ליכטל די ערשטע נאַכט פון חנוכה, האָט מען מקיים געווען די מצוה בשלימות, פאָדערט מען אָבער, אַז די צווייטע נאַכט זאָל מען אָנצינדן צוויי ליכטלעך, און די דריטע נאַכט — דריי, און אַזוי ווייטער מוסיף צו זיין און פאַרגרעסערן די צאָל ליכטלעך און די ליכטיקייט פון טאָג צו טאָג, און עס זאָל זיין מיט דער זעלבער התלהבות ווי פריער און נאָך מער.

דער דאָזיגער גייסט פון שטרעבן צו אַ וואָס העכערע מדריגה און וואָס גרעסערע דערגרייכונגען באַלעבט אויך דעם חינוך וואָס די תלמידים באַקומען אין די ליובאַוויטשער ישיבות.

דאָס אַלעס אויבנדערמאנטע ברענגט אונז צום תכלית פון דער יערלעכער מסיבה פון מרכז הישיבות תומכי־תמימים ליובאַוויטש. דער זעלבער גייסט307וואָס באַלעבט די דאזיגע תורה־מוסדות און זייערע תלמידים, וואָס איז אַזוי אויסגעבונדן מיט דעם גייסט פון חנוכה, דאַרף אויך באַלעבן און באַוועגן די פריינד און עסקנים פון די ליובאַוויטשער ישיבות — דער גייסט פון מסירתנפש און שטרעבונג צו אַלץ גרעסערע דערגרייכונגען, צו טאָן און אויפטאָן היינט — מער ווי נעכטען, מאָרגען — מער ווי היינט, און איבערמאָרגען נאָך מער.

אין דעם זכות וועט השם יתברך זיכער ליכטיגער מאַכן אייער היים, ליכטיגער מיט דער אייביגער ליכטיקייט פון נר מצוה ותורה אור, און ליכטיגער אויך אין דעם איינפאַכן זין, אַז עס זאָל זיין אמת ליכטיג בגשמיות וברוחניות גם יחד.

בכבוד ובברכה להצלחה מרובה ולבשורות טובות בכל האמור

ב"ה, ערב חנוכה, ה'תשכ"ח

ברוקלין, נ. י.

אל קהל עדת ישורון

חובבי ומוקירי תורה ומצוה

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

אין די דאָזיגע טעג פון ערב חנוכה, ווען די אידישע היים ווערט באַלויכטן מיט די חנוכה־ליכט, יעדן טאָג מיט אַ ליכטעלע מער, וואָס די חנוכה ליכט דערמאנען אונז וועגן אונזער פליכט ליכטיג צו מאַכן אויך „אין דרויסן" (על פתח ביתו מבחוץ), מיט נר מצוה ותורה אור, און אין אַן אופן פון מוסיף והולך מוסיף ואור, מוז'ן אויך געדיינקן אַז —

אויב אין די אַלטע צייטן, ווען דער בית המקדש איז געשטאַנען אין ירושלים, איז געווען אַ געפאַר אַז די ליכטיקייט פון תורה ומצוות זאָל חלילה פאַרטונקלט ווערן דורך „אומריינע בוימל" פון פאַרפירערישע אידייען און פאַלשע השקפות; אויב שטענדיג זיינען אידן געווען מעטים און די פינצטערע כחות די רבים — איז די סכנה היינט־צו־טאָג פיל גרעסער ווי אין פריערדיגער צייט.

דער וועג צו באַקעמפן פינצטערניש, איז דורך ליכטיקייט — די ליכטיקייט פון תורה און מצוות אין טאג־טעגלעכן לעבן. און דער קוואַל פון דער דאָזיגער ליכטיקייט שעפּט זיך פון די ישיבות און מוסדות חינוך על טהרת הקדש.

308די ליובאַוויטשער ישיבות „תומכי־תמימים" פייערן י־אָהר דעם 70 יאָריגן יובילייאום זינט דער גרינדונג פון דער ערשטער ישיבה „תומכיתמימים" אין ליובאַוויטש. אין פאַרלויף פון שבעים שנה האָבן די ליובאַוויטשער ישיבות אָנגעפירט, און פירען אָן, זייער הייליגע אַרבעט אין פאַרשידענע לענדער פון די שבעים אומות העולם. און עס איז שוין 28 יאָהר ווי די צענטראַלע ישיבה „תומכי־תמימים" ליובאַוויטש אין ברוקלין פירט אָן איר טעטיקייט דאָ אין לאַנד —

אַ טעטיקייט וועלכע צייכנט זיך אויס מיט איר הדגשה אויף אויפצושטעלן דורות פון נרות להאיר — ליכט וואָס לייכטן און באַלייכטן, וואָס צינדן אָן דעם נר ה' נשמת אדם אין אידישע נשמות, און הייליגען דעם משכן און מקדש אין אידישע הערצער, עס זאָל זיין ושכנתי בתוכם, בתוך כל אחד ואחת.

איצט מאַכט די ישיבה די נויטיגע צוגרייטונגען צו דער יערלעכער פייערונג (כ' טבת הבע"ל). וויל איך האָפן, אַז אַלע פריינד פון דער ישיבה, און די עסקני הישיבה בפרט, וועלן זיך באַטייליגען אין די צוגרייטונגען אין דער פולסטער מאָס, כדי צו פאַרזיכערן, אַז די אונטערנעמונג זאָל מצליח זיין אין אַלע הינזיכטן, גייסטיג און פינאַנציעל, וואָרום די יערלעכע אונטערנעמונג איז פון די הויּט־פינאַנציעלע זיילן אויף וועלכע די ישיבה שטיצט זיך.

זאָל דער גייסט פון אָנקומענדן חנוכה באַגייסטערן יעדן איינעם און איינע צו טאָן אין דעם אין אַן אופן פון מוסיף והולך, און בזכות פון פאַרשפּרייטן נר מצוה ותורה אור זאָל מען זוכה זיין צו אור פּני מלך חיים, געבענטשט צו ווערן הם ובני ביתם שיחיו, מיט ליכטיקייט און הצלחה מוסיף והולך אין אַלע גוטע ענינים פון טאָג־טעגלעכן לעבן בגשמיות וברוחניות.

בכבוד ובברכה צו אַ ליכטיגן חנוכה

ב"ה, נר א' דחנוכה, ה'תשכ"ב

ברוקלין, נ. י.

אל קהל עדת ישורון

חובבי ומוקירי תורה ומצוה

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה;

אַריינגייענדיק אין די ליכטיקע טעג פון חנוכה, איז איצט אַ פּאַסנדע צייט אַריינצוטראַכטן זיך וואו מען האַלט אין דעם ענין פון פאַרשפּרייטן די ליכטיקייט פון נר מצוה ותורה אור אין טאָג טעגלעכן לעבן, סיי על פּתח309ביתו — באַ זיך אין שטוב, סיי מבחוץ — אין דרויסן. וואָס דאָס איז דאָך אייגנטלעך די „פּראַקטישע" באַדייטונג פון חנוכה און נר חנוכה.

און אַפילו ווען מ'קען אין פיל הינזיכטן זיין צופרידן מיט די דערגרייכונגען אין די פאַרגאַנגענע טעג און יאָרן, איז דאָך זיכער ניט גענוג, וואָרום נר חנוכה לערנט אַז עס דאַרף זיין מוסיף והולך מוסיף ואור, אַז אַלע ענינים פון תורה וקדושה דאַרף מען פאַרשפּרייטן און פאַרשטאַרקן אין אַ שטייגנדער מאָס, פּונקט ווי מיר צינדן אָן די חנוכה ליכטלעך אין אַ כסדר וואַקסנדער צאָל יעדע נאַכט פון חנוכה.

און אויב אַפילו עס זיינען פאַראַן שוועריקייטן, מאָנט דאָך חנוכה פון אַ אידן מסירות־נפש, כאָטש די מסירות־נפש וואָס עס ווערט געפאָדערט היינט אין אַזאַ לאַנד ווי אַמעריקא איז גאַנץ ווייט פון די מסירות־נפש וואָס עס האָט זיך געפאָדערט פון מתתיהו ובניו, און גאַנץ ווייט אַפילו פון די מסירות־נפש וואָס אידן ווייזן היינט אַרויס אין געוויסע לענדער וואו אידן און אידישקייט ווערן פאַרפאָלגט און אונטערדריקט, רחמנא ליצלן. דאָס מיינט אָבער ניט אַז די געפאַר פון להשכיחם תורתך איז קלענער און ווייניקער אַקטועל אין די פרייע לענדער ווי אין די פאַרשקלאַפטע לענדער. די געפאַר פון „פרידלעכע אַסימילאַציע" איז אין פיל הינזיכטן נאָך ערנסטער ווי די געפאַר פון „צוואַנגס־אַסימילאַציע".

דער מיטל אָפּצושטעלן און באַזייטיקן די דאָזיגע געפאַר איז צו פאַרגרעסערן און פאַרשפּרייטן דעם ישיבה־חינוך, דעם חינוך על טהרת הקדש — „חנוךה'"

דאָס איז ניט בלויז אַ פראַגע פון אַריינברענגן וואָס מער אידישע קינדער אין די ישיבות, כאָטש יעדער אידיש קינד איז אַן עולם מלא, אַ גאַנצע וועלט פאַר זיך. דאָס מיינט אויך, אַז יעדער איינער פון זיי דאַרף זיין אַ שיינענדער ליכט, צו פאַרשפּרייטן און באַלייכטן מיט תורה־אידישקייט דעם גאַנצן אַרום. ליכטעלעך און קנויטלעך זיינען ב"ה דאָ; מ'דאַרף בלויז צוגעבן אַ פייערל.

און דאָס איז שטענדיק געווען די הויפּט־אויפגאַבע פןו די תלמידים פון די ליובאַוויטשער ישיבות — נרות להאיר, ליכטיקע ליכטלעך, ליכט וואָס לייכטן און באַלייכטן און צינדן אָן כסדר צייע ליכטלעך.

גלייכצייטיק מוזן אויך די בעלי־בתים פון זייער זייט, די תומכיתמימים, די שטיצער און פריינט פון ישיבות תומכי־תמימים ליובאַוויטש געבן און שאַפן די נויטיקע פינאַנציעלע הילף אין אַ שטייגנדער מאָס.

די יערלעכע אונטערנעמונג פון מרכז הישיבות תומכי־תמימים ליובאַוויטש, גיט אַ מעגליכקייט צו פאַרווירקליכן דעם אינהאַלט פון חנוכה310אין אַ פּראַקטישן אופן. די דאָזיגע מעגליכקייט מיינט אַ פליכט און פאַראַנסוואָרטלעכקייט וואָס טאָרן ניט דורכגעלאָזט ווערן.

די באָטייליגונג אין דער אַרבעט פון מרכז הישיבות תומכ־תמימים ליובאַוויטש אַ גאַנץ יאָר, און בפרט צו דער געלעגנהייט פון דער יערלעכער אונטערנעמונג, אין אַ פאַרגרעסערטער און שטייגענדער מאָס, לויט דעם אינהאַלט פון חנוכה, וועט זיכער ברענגען יעדן און יעדער איינער פון די אנטיילנעמער דעם אויבערשטנ'ס ברכות אויך אין אַ פאַרגרעסערטער און שטייגנדער מאָס, בגשמיות וברוחניות, פאַר זיך און זייערע בני בית שיחיו.

בכבוד ובברכה ובברכת חנוכה

ב"ה, נר ראשון דחנוכה ה'תשי"ח

ברוקלין, נ. י.

לאנ"ש אשר באה"ק ת"ו ולצעירים

ולנוער ביחוד

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בחג הנרות זה, בודאי אשר למותר לבאר ולהדגיש תוכן הענין אשר רבותינו ונשיאינו זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע קראו לתלמידיהם תלמידי תומכיתמימים בשם נרות להאיר, וכמבואר במ"א בארוכה הדיוק בזה אשר הנקודה היא שעל כאו"א להאיר גם את סביבתו בנר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה, וקריאת שם הרי זה ענין של גילוי המשכה מן השרש המקור וההעלם, לענינים שבפועל וכמבואר בדא"ח בכ"מ ענין קריאת שם שענינה לחבר הצשמה עם הגוף וכו', ועפּ"ז יש להסביר ג"כ המחלוקת שישנה אם אדם קרא שמות גם לדגים שהרי דוגמתם הם נבראים דעלמא דאתכסיא, היפך ענין הגילוי אלא שעלמא דאתכסיא זה — לגבי עולם שלמעלה הימנו גם לזה גילוי יקרא, שזהו יסוד גם לדיעה שגם הדגים נקראו בשם, יעוין תוס' חולין סו, ב. חזקוני ורד"ק לבראשית ב, י"ט. מדרש חסר ויתיר ועוד.

והנה אף שהכתירו בתואר זה את תלמידי התמימים, בודאי מובן שתלמיד תלמידיהם גם עליהם חל התואר שהרי מטרת החינוך דמחנך טוב שיהיו תלמידיו כמותו, ובפרט מעת גלות תומכי־תמימים ממקומה הראשון בליובאַוויטש, שהתואר והתפקיד דנרות להאיר מוכרח למלאות אותו בכל מקום שגלה אחד מהם, ופשיטא במקום בו נמצאים כמה וכמה בניהם ובני בניהם.

ומובן אשר התפקיד להאיך יש בו כמה אופנים ודרכים, מהם עיקריים ומהם טפלים ומהם בשעת הדחק, אבל האופן העיקרי הישר והפשוט הוא על ידי חינוך והשתדלות בהנוגע לחינוך הרצוי, השתדלות בממונו בגופו311ובנשמתו, וכמבואר שלשת האופנים בהנוגע לצדקה וגמ"ח שהחינוך מכללם הוא. מובן ג"כ אשר תפקיד זה חשיבות גדולה פי כמה לו בתקופה אשר כל רגע ורגע יקר הוא ביותר בשטח החינוך כי ניתנה האפשריות להעלות מחיל אל חיל כמה מבני ובנות ישראל, והעדר העשי' בזה מעמיד בסכנה את עתידם.

בודאי למותר להאריך אשר בארץ הקדושה תבנה ותכונן על ידי משיח צדקנו מצב זה עתה הוא בתקפו כיון שרבים העולים ומשפחות בניהם ובנותיהם ובאופן שיסתדרו בעניניהם בכלל ובעניני החינוך ביחוד במשך תקופה הראשונה תלוי' על עתידם, ע"פ האמור קראתי ובקשתי לכל אנ"ש וביחוד להצעירים שיחיו אשר כאו"א מהם יבחון את עצמו באם מסוגל הוא לעבודה בחינוך בני ובנות ישראל, וכיון שאדם קרוב אצל עצמו ויכול לטעות בחשבון יתייעץ עם המומחים בענין זה ואלו אשר כשרון להם בדבר ישתדלו בכל הדרוש להסתדר באופן שיוכלו לעסוק בגופם ממש בעניני חינוך ז.א. בתור מורים ומורות, מדריכים־ות, מנהלי בתי ספר וכיו"ב.

בטח למלאות תפקיד זה זקוקים לידיעות בכמה מקצועות הנה ודאי שכמה וכמה ישנם להם כבר ידיעות בזה ואין זקוקים אלא להשלמה וחלק מהם יש להם כבר ידיעות אלו בשלימות ובהנוגע להשאר בודאי ישנה האפשריות לרכש ידיעות אלו באופן מזורז ולמלאותם אח"כ במשך התעסקותם בחינוך. והרי גם עבודת החינוך עצמה מלמדת ומורה את האדם העוסק בה איך להשתלם.

אלה אשר ברור הדבר שאין להם כל כשרון בשטח האמור, עליהם להתגייס בחיזוק וביסוס מוסדות החינוך על טהרת הקדש, ובזה הנקודה העיקרית התעמולה בין ההורים, אשר אם באמת חפצים באשרם של בניהם ובנותיהם ואשרם לא רק בבא אלא גם בזה לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות מוכרחים לחנך את בניהם ובנותיהם על טהרת־הקדש ברוח ישראל סבא, וכל יגיעה והשתדלות כדאי בזה שהרי הדבר נוגע לכל עתידם של בניהם ובנותיהם.

המורם מכל הנ"ל אשר כל מי שיש סברא שמסוגל הוא להיות מורה ומורה מבקש הנני אות־ה להתחיל לחפש תיכף דרך ואופן איך שאפשר יהי' לנצל כשתונו־ה בשטח זה ובמדה הכי גדולה שהרי דרישת השעה והכרח השעה הוא.

ויהי רצון אשר ימי חנוכה אלו דמוסיף והולך אור על פתח ביתו מבחוץ, יוסיפו ג"כ בהנרות להאיר אשר אלו המאירים כבר תוסיף באורם עד למרחקים וכדיוק הלשון יפוצו מעיינותיך חוצה, ואלו אשר מפני איזה סיבה עדיין אינם מאירים יעלו את שלהם עד שתהא שלהבת עולה מאלי', וע"פ האופן האמור באגרת התשובה לרבינו הזקן סוף פרק ט' שיהי' כפלים לתושי' בכדי למלאות את המגרעת מהשנים שעברו מבלי לנצל הכחות שניתנו להם, ומכיון שאמרז"ל עה"כ מגיד דבריו ליעקב וגו' מה שהוא312מצוה לישראל עושה בעצמו, יעשה השי"ת את ה"ושננתם לבניך" בני ובנות ישראל לחננם חכמה בינה ודעת בענינים הכללים ובענינים הפרטים ומתוך הרחבה ושמחה ובטוב לבב יאירו כל סביבותם בנר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה.

. . . ימי חנוכה האלו אשר ענינם הוא פרסומי ניסא ומוסיף חנוכה על פורים אשר צ"ל הפרסום על פתח ביתו מבחוץ דוקא ומשתשקע החמה דוקא, ומובן אשר לזה צ"ל הארה והמשכה ממקום גבוה ביותר — וכמו שנתבאר בארוכה בדא"ח בדרושי חנוכה —

דוגמתם בחיי האדם היא העבודה בזמן הגלות הנמשל ללילה כי אז האלקות בהסתר ואין מאיר בגלוי השמש ומגן ד' אלקים, והנה עיקר תכלית הגלות אינו ענין של עונש כ"א צירוף וזיכוך להיות ראוים לקבל הגילוים דמשיח, וכמ"ש בתו"א ד"ה קול דודי ס"ה: „והנה תכלית הירידה והגלות היא צורך עלי' גדולה שיאיר אור ד' בגילוי רב לימות המשיח". וכ"ה בכמה דרושים. ובזמן הגלות צריך לעשות כלים לגילוים אלו.

וזהו אשר על שאלת הבעש"ט אימתי קאתי מר (משיח), הי' המענה כשיפוצו מעינותיך חוצה, שאור תורת החסידות הוא הכלי לגילוי משיח, אשר בגמר הכלי מתגלה האור.

והתנאי הוא אשר יפוצו גם חוצה, גם לאלו שאין ניכר בהם הרגש שנמצאים הם ברשות היחיד יחידו של עולם (ובדוגמת נ"ח שמצותו להאיר בחוץ דוקא) — יעויין שיחת שמח"ת תר"ץ ובפרט באית לב־לג נג —

(ממכתב יום ד' ב' טבת תשד"ה)

. . . ומענינא* דימי חנוכה, הנה נפסק נר חנוכה ענינה להאיר בחוץ, ואפי' הוא דר בעלי' — ראיתי בני עלי' והם מועטים — צריך להניחה בחלון הסמוכה לרה"ר להאיר במקום החושך, גקה"ט (דרושי חנוכה רנ"ט) ונת' בתו"א סד"ה כי אתה נרי שזה ג"כ ענין וה' יגי' חשכי דדורותינו עקבתא דמשיחא, וי"ל שבפרט בזמן דחבלי משיח וגזירות קשות ר"ל (סנה' צז, ב) צ"ל ענין דהקב"ה גוזר וצדיק מבטלה שזה בא ע"י שעושין מרשע בעל תשובה, וכפי' התרגום ופירש"י (ירמי' טו, יט) וע"פ דרז"ל (ב"מ פה, א) הוא ע"י ת"ת לבן ע"ה . . .

(ממכתב ד' חנוכה תש"נ)

313. . . וע"ד הצחות י"ל (שבת כא, ב) נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ — ובמ"ס (פ"כ ה"ה) בפתח הסמוך לרה"ר (וכשיטת התוס'), מקום וזמן שהאמגושא יכול לומר מפלגך ולעילא כו' (סנה' לט, א), ולא רה"י, ואם הי' דר בעלי', שהוא מבני עלי' שהם מועטין (סוכה מה, ב) ואין להם פתח פתוח לעניני עוה"ז, עכ"פ צריך להניחה בחלון הסמוך לרה"ר . . .

(ממכתב ד' דחנוכה תש"ג)

. . ובקשר לסיום ימי חנוכה, שזה עתה באנו מהם —

והרי כיון שחוגגים אנו את ימי החנוכה רק פעם בשנה, מובן מזה שתפקידם להשפיע בכל ימות השנה כולה, עד לימי החנוכה בשנה הבאה, השפעה ברוחם ותוכנם,

ואחת ההוראות העקריות בזה, בהתאם למצות נר חנוכה, המצוה המיוחדת לימי החנוכה, היא — שכל יהודי מחוייב „להדליק נרות" בביתו ובסביבתו בכל יום ויום מימות השנה, ובאופן דמוסיף והולך. להוסיף בנר ואור מיום ליום, ב"נר מצוה ותורה אור".

וכשם שמדליק נר חנוכה, הרי מאיר הוא את הסביבה באור גשמי כפשוטו, אור הנראה לעינים, נוסף על זה שהוא מאיר את נשמתו ואת סביבתו באור מצוה, אור רוחני צח וטהור, אור שאינו נראה לעיני בשר אבל פעולתו קיימת לעד, שהרי המצוה מקורה באור אין סוף הנצחי, כן הוא בנוגע לכל עניני התורה ומצוותי', עליהן נאמר „כי הם חיינו ואורך ימינו", שכל המצוות ממשיכות חיי נצח וביחד עם זה חיים וימים טובים גם בגשמיות —

יהי רצון שיהי' כן אצלו, שיהיו ימיו ושנותיו מאירים בגשם וברוח גם יהד, ובפרט שזכה להגן על עם הקודש בארץ הקודש, שזכות זו תעמוד לו לנצח ותמשיך לו ולכל אשר לו ברכות ה', נותן התורה ומצוה המצוות, בכל המצטרך.

(ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א)

. . . יתן השי"ת אשר מצב בריאותו ילך הלוך וטוב.

וכידוע פסק רז"ל אשר מעלין בקדש (ולכמה פוסקים הוא מדאורייתא. יעוין בספרים שהובאו בשדי חמד כללים אות מ' כלל קצ"ד, ובס' מאסף לכל המחנות או"ח סכ"ה סקי"ב, ובשו"ע רבינו חאו"ח סו"ס לד כתב שהוא314מד"ס, אבל הסגירו לכל הסעיף בחצע"ג, וידוע שבכמה מקומות הוא מפני שהי' עדיין קצת ספק בזה, ואכ"מ. והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא — רמב"ם הלכות דיעות רפ"ד — ועוד שהגוף הוא קנינו של הקב"ה, עיין רמב"ם הלכות רוצח בתחלתו, הרדב"ז לרמב"ם הל' סנהדרין סופי"ח, שו"ע לרבינו הזקן הלכות נזקי גוף סעיף ד', ויש לעיין בלשון רבינו הזקן בשולחנו חלק או"ח מהדו"ב סוף סימן ד').

וכבר נדבר בהתועדות במסיבת ריעים בענין מעלין בקדש, דנרות חנוכה דאף שנתקנו ובאו מהנס שהי' בנרות דביהמ"ק הנה חלוקים הם זמ"ז בכמה פרטים, ואחד מהם הוא, שנרות ביהמ"ק הם תמיד במספר שוה משא"כ נרות חנוכה דמוסיף והולך, וי"ל הטעם בדרך אפשר; מצות נרות דביהמ"ק באה בדרך מלמעלה למטה, ולא ע"י מלחמה בחושך וטומאת שמנים שבהיכל. אדרבה עדות היא לכל באי עולם כו' וישראל חביבין (רש"י שבת כ"ב, ב) אבל נרות חנוכה באו ע"י שקדם להם החשך דמלכות יון הרשעה וכן מפריצי עם ישראל (דניאל י"א עיי"ש בפרש"י מצודות ועוד וכמוש"כ באריכות ביוסיפון שהובא בפרש"י שם) ולכן יש יתרון בנרות חנוכה על נרות דביהמ"ק דמוסיף בהם והולך (גם הם ח' נרות ולא ז' וכחילוק כנור דלע"ל ודביהמ"ק — ערכין יג, ב נתבאר בלקו"ת תזריע כ"א, ד, ועייג"כ שו"ת הרשב"א ח"א ס"ט, וקיימים לעולם — רמב"ן ר"פ בהעלותך) וכיתרון אור הבא מן החשך על אור סתם (תניא פכ"ו כ"ז ל"ו וראה זח"ג מז, ב).

וי"ל אשר דוגמת זה יש יתרון בעבודת השם הנ"ל על ידי הגוף ובגוף כשיהי' בריא . . .

(ממכתב נר חחישי דחנוכה תשי"נ)

. . ומובן אשר בהנוגע לבריאות — הרי ימי חנוכה — ענינם שמוסיף והולך בטוב הנראה והנגלה עד שנראה גם בחוץ, ופשוט אשר כן הוא בעניני גוף הישראלי אשר קחוש הוא (וכמובא בתניא אשר בהגוף החומרי הנדמה לעיני בשר וכו' בחר בנו מכל עם ולשון, ובפרט שבחירה האמיתית אין זה אלא במהותו ועצמותו וכו') וילך גם בזה באופן דמוסיף והולך עד לשמונה, שהוא — הכולל שבעת ימי ההיקף, ומה שלמעלה מהם. וכמבואר בדא"ח בכ"מ. וכביאור הרב המגיד שמיני מלשון שמן.

(ממכתב כ"ו כסלו, תשי"ח)

315. . . ויהי רצון אשר כתוכן והתעוררות ימי חנוכה אלו, שענינם הדלקת הנרות, הנרות שהם לעולם, אל מול פני המנורה, וכל הברכות שאינם בטלים לעולם (ראה רמב"ן ריש פ' בהעלותך), והלכה כב"ה דמוסיף והולך מוסיף ואור.

הנה כן יהי' בהפעולות בקדש במשך כל השנה, להוסיף בנר מצוה ותורה אור, ובנר ה' נשמת אדם של עצמו ושל הזולת, מתוך שמחה, ותהיינה הפעולות חדורות אור וחיות הנפש, מוארה באור פנימיות תורתו ית', הנמשכת מבחי' פנימיות ועצמות אוא"ס ב"ה (עיין אגרת הקדש של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, נדפסה בהיום יום יט' כסלו).

(ממכתב ימי חנוכה, ה'תש"כ

שנת המאתים להסתלקות הילולא של הבעש"ס ז"ל)

. . . ובמש"כ מהו הנימוק לנוסח אדה"ז ועל הנפלאות במקום ועל המלחמות שבכמה סידורים.

והנה ידוע הסיפור בשם הצ"צ (הובא בבית רבי פכ"ז) אשר אדה"ז בעת קבעו נוסח הסידור היו לפניו ששים סידורים. והרי בכמה נוסחאות נמצא ועל הנפלאות (אבודרהם. סי' יעבץ. סי' א"י סוריא תוגרמא מצרים — עפמש"כ בס' כתר ש"ט להרב גאגין. ועוד). — ומה שביכר אדה"ז נוסחא זו — גם ע"פ פשוט יש להסביר: א) ועל המלחמות — אינו מובן כלל, דהעיקר חסר. וצ"ל הנצחון המלחמות וכיו"ב. ב) גירסת הרז"ה ופי' (הובא בסי'^* יעבץ) ועל התשועות (שנעשו) על המלחמות — ג"כ אינו מובן, דא"כ הי'^* צ"ל: ועל הפורקן (שנעשה) על הצרות וכיו"ב. ג) החילוף שבסי' הספרדים הנחמות במקום המלחמות — ג"כ אינו עולה יפה, כי מה ענין נחמה לכאן. וידוע כמה נתלבטו בפי' ונחמתא אשר בנוסח הקדיש. ועיין טואו"ח סנ"ו. ד) ולפענ"ד זוהי הוכחה מהחלטת נוסח אדה"ז — ב"הנרות הללו" מזכירים נפלאות פעמים. וב"ועל הנסים" אף פ"א לא ?! „ויגיד עליו רעו" בהנרות הללו נסים וישועות — שנפלאות מקומו יחד עמם גם בועל הנסים.

(ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א)

י"ל* שיש עוד טעמים בענין ה"שמש" — וכמו: שלא להכשל בהדלקת נר מנר (ע"י קיסם); דוגמת הכהן המדליק הנרות (שעפ"ז מבוארת התמי'316שהשמש מקומו ל"מ ע ל ה מן הנרות וארז"ל הסימן: ש ר פ י"ם עומדים ממעל לו). ועוד.

(ממכתב ז' שבת תשכ"ג)

יהי רצון שיהא כל הנ"ל* באופן שיביא פירות ופירי פירות כו' עד סוף כל העולם (מלשון העלם — כמפורש בדא"ח) ועד לונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דבר — ובעגלא דידן.

והרי הימים ימין זכאין דוהוי' יגי' חשכי ובאופן דמוסיף והולך ח' ימי חנוכה „ח' נסיכי אדם ישי ושאול וכו' ומשיח ואלי'" (תורה אור ג"ל ע"ד).

(ממכתב יום א' ה' דחנוכה ה'חשכ"ח)