Likkutei Sichos
Addenda - sichos and letters 12
223י"ט כלו
מסופרא, אשר בעת ישיבת אדמו"ר הזקן במאסר פּעטראָפּאַוולאָווסקי באו אצלו פעם אחתב הרב המגיד עם הבעש"ט נ"ע מעלמא דקשוט. רבנו שאל אותם למה מגיע לו זה ומה תובעים ממנו, והשיבו לו שנתחזק עליו קטרוג למעלה על שאומר דברי חסידות הרבה ובגילוי. א"ל רבנו: ואם אצא מכאן האם אפסוק מלומר ד"ח. והשיבו לו; כיון שהתחלת לא תפסוק, ואדרבה לכשתצא תאמר יותר. וכן הי', כי אחרי שחרורו הוסיף רבנו הזקן בזמני אמירת ד"ח, המאמרים היו באריכות יותרב ובביאור וכו'.
וכידוע אשר קודם המאסר בפטרבורג הי' „גילוי המאור" „הדא"ח הי' שורף את העולם לפי שהי'* בבחי' מקיף. לא הי' אחד שהי' שומע דא"ח ממנו ונשאר במצבו הקודם", אבל אחר פטרבורג הי' „בסדר והדרגה בכלי, בריבוי אותיות דהבנה" הי' „ההשפלה הגדולה להלביש חסידות בשכל"ד.
וכשבטל הקטרוג למעלה והסכימו על הדרך החדש, במילא נתבטל המאסר למטה, יצא לחפשי, והותחלה ההנהגה החדשה — והוא ביום יט כסלו.
ובאשר „ביום אשר נתגלו אורים גדולים עליונים והשפ'יע בצחצחות, הנה מדי שנה בשנה כה יעשה ביום ההוא, חוזר וניא"ור, הולך ואור"ח,
הנה בכל שנה ביום יט כסלו חוזר וניעור וניא'ור, הן למעלה הן למטה, נצחון דרך רבנו הזקן ושיטתו. ובזה מבואר מש"כ בכ"מ0 אשר יום זה הוא ר"ה לחסידות ומסוגל להתחזק ולהתעודד בזה.
ובלשון הרב, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר, ליום זה;
גוט יום טוב. לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות תכתבו ותחתמו.
224. . יום הבהיר י"ט כסלו, שהוא, כבטוי כ"ק מו"ח אדמו"ר, „ראש השנה ללימוד החסידות ודרכי החסידות". וידוע ביצר כ"ק אדהז"ק בדיוק הל' „ראש" ולא „תחילה" שהראש כולל חיות כל האברים, שכן הוא בהנוגע לתקופת השנה והחודש, ועל דרך זה — ראש השנה דחסידות ממשיך חיות חסידותי בכל ימות השנה, ויהי רצון אשר ההתעוררות דרה"ש זה תמשיך התעוררות חום ואור במשך כל השנה כולה.
. . . כותב אודות ההתועדות דיום הבהיר י"ט כסלו, וכיון שנקרא ר"ה ללימוד החסידות ולדרכי החסידות, וידוע הדיוק בלשון ראש ולא תחלה, כי ממנו צ"ל נמשך חיות לכל שאר ימות השנה, ובודאי ישתדלו גם בזה וע"ד המבואר שלאחרי החתימה טובה בראש השנה ישנו גם הענין דנידון בכל יום — כדי להמשיך דבר יום ביומו, יעוין לקו"ת ס"פ קורח בקונטרס ומעין וכו', ומובן שלא אליו בלבד הכוונה בהנ"ל, אלא לכאו"א מאנ"ש ולכולם ביחד, וכבר ידוע פס"ד בית דין שלמעלה: בגלל המסירות נפש (של רבינו הזקן) על תורת החסידות פסקו בבי"ד של מעלה אשר בכל ענין של תורה יראת שמים ומדות טובות תהי' יד מקושריו והולכי בעקבותיו על העליונה.
נעם לי לקבל מכתבם, בו כותבים אודות ההתועדות בימי הסגולה וביחוד בחג הגאולה י"ט כסלו, החג אשר פדה בשלום נפשנו ואור וחיות נפשנו ניתן לנו, ראש השנה לחסידות, ובודאי מתאים לשמו ראש השנה שנמשך חיות ותוספת כח בהימים הבאים אחרי זה בהנוגע לתורת החסידות הדרכותי' ומנהגי' הנותנים תוספת אור וחיות בחיי האיש הישראלי בימות החול ועאכו"כ בשבתות וימים טובים.
והשי"ת ימלא משאלות לבבם לטובה, וכלשונם במכתבם, שיהי' ביתהכנסת זה חבד"י באמת, ממנו יצא אור התורה והחסידות לכל הסביבה.
וגדול זכות הפצת המעינות חוצה, להשפיע רוב טוב גשמי ורוחני לכל אחד ואחד מהחברים ומתפללים של בית הכנסת והגבאים בראשם, הם ובני ביתם שיחיו.
225מיט גרויס פאַרגעניגען האָב איך באַקומען אייער בריף, אין וועלכען איר שרייבט וועגען דער התועדות פון יום הבהיר יט' כסלו יום גאולת רבנו הזקן, און ווי נשיאינו רבותינו הק' רופען אָן דעם טאָג ראש השנה ללימוד החסידות ולדרכי החסידות, און ראש השנה זאָגט מען דאָך לשנה טובה תכתב ותחתם, אַזוי אויך יט' כסלו בהנוגע צו די אויבען געזאָגטע ענינים, וואָס מדרכי החסידות איז דאָך אויך עבודת השם יתברך בשמחה ובטוב לבב, און ווי דער געהויבענער וואָרט פון בעל שם טוב, וואָס מיר האָבען געהערט פון כ"ק מו"ח אדמו"ר, צו דינען השם יתברך מיטן גוף צוזאַמען, און ניט אָפּשטופּען עם דורך תעניתים וסיגופים,
ויהי רצון אַז איר זאָלט שטענדיג אָנזאָגען גוטע בשורות מתוך בריאות הנכונה ועבודת ה' בשמחה ובטוב לבב.
. . . מ"ש שתמהו עליו בהנוסח של רבותינו הק' בנוגע לי"ט כסלו לכתוב כוח"ט, הרי פלא על בני תורה שיקשו כזה, לאחרי המבואר במשנה תחלת ר"ה אשר ארבעה ראשי שנים הם, ובש"ס שם ובמשנה סוף פ"ח גיטין אשר מונים למלכים אפילו למלכי או"ה, ועאכו"כ למלכי ישראל, ובכל שנה ושנה חוגגים את יום ההכתרה, וכיון שגם זה נקרא בתורתינו, אשר כל עניני' מדויקים בתכלית הדיוק, בשם ראש השנה, הרי מובן שגם ע"ז קאי הביאור בזה, דכמו שהראש כולל כל האיברים כך יום זה כולל, בענין זה כל הימים שאחריו עד תקופת השנה. וכיון שכל דבר ישנו מתחילה רק בכתיבה ואח"כ נחתם, וכמובא בש"ס בכמה מקומות, במילא מובן מזה אפילו ע"פ נגלה הענין דיום י"ט כסלו שהוא ר"ה לחסידים המתנהגים ע"פ תורת החסידות שיצאה אז בנצחון. מובן אשר כ"ז הוא רק ע"פ נגלה (משא"כ פנימיות תוכן הענינים — שמבוארים ע"פ פנימיות התורה), וע"ד לשונו של רבנו הזקן, מהנגלות לנו ולבנינו (באגה"ק סוף סי' כ"ה) להאמין אמונה שלימה — שנשיאינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אשר קשרו ואחדו נגלה דתורה ונסתר דתורה להיות תורה אחת ועל פיהם נהגו את עדתם את בניהם ובני בניהם. בודאי שהנהגותיהם מדויקות הן ע"פ נסתר דתורה והן ע"פ נגלה דתורה.
226. . . בשאלתו ע"ד למוד תורת הדא"ח עם הספרדים (הגדולים או הקטנים) ;
הנה בהישיבות ות"ת „אהלי יוסף יצחק־ליובאוויטש" שפתחנו במארוקו לומדים תניא לקו"ת הקונטרסים וכו' ונראה הצלחה וכניסת רוח חיים בת"ת וקיום המצות שלהם — כן מספר הרה"ח הוו"ח אי"א נו"מ וכו' . . ששאל את פי כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע בנוגע למדינת גרוזיא וענה לו שילמדו וכן עשו בפועל ויש כבר גדולי גדולין מלימוד ההוא.
ואם בזמן ההוא כך על אחת כמה וכמה עתה שנתקרבנו עשיריות שנים לביאת משיחנו ובמוחש ראינו מכ"ק מו"ח אדמו"ר השתדלות גדולה ורבה בהפצת מעיינות תורת הדא"ח בכמה וכמה אופנים ובכל החוגים שאפשר להגיע — דערגרייכען — אליהם.
והלואי שתרבה הדעת את הוי', וייתי מר לגלות טעמי תורה, ומלאה הארץ דעה את הוי'.
. . . לצערי הכי גדול, אין מגיעות כל שמועות לכאן מפעולות אנ"ש בכרם חב"ד בכלל, ובהפצת המעינות חוצה ביחוד. וכנראה שאפילו ההוראה באצבע מלמעלה בהמאורע דזמן האחרון, לא פעלו בזה כלל וכלל כל תזוזה, וכשרואים בעיני בשר שכאשר איש בשר ודם קורא לגיוס — נשמעים בלי כל היסוס וספק וממלאים אחרי כן פקודות כל אלו הנמצאים בדרגא אחת למעלה ממקבל הפקודה, אף ששניהם בערך זה לזה, ולפעמים כמה מעלות במקבל הפקודה על נותן הפקודה, אלא שבמקצוע המיוחד יש לנותן הפקודה איזה קדימה, ומובן הלימוד ומוסר השכל שצ"ל מזה — בהנוגע למלאות פקודת רבותינו נשיאינו זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, העומדים בינינו ובין ה' אלקינו, ומוסרים פקודות מממה"מ הקב"ה ומהעקרים בזה, ואהבת לרעך כמוך, שבמילא — צריך להחדיר יהדות אמיתית, תורתנו ומצותי' באור וחום חסידותי, ותמורת זה מתעסקים בכל הענינים האפשרים (וחוששני לכל לראש — בפחדי שוא מה יולד יום מחר, ומה יהי' בעוד שעה ושעתים, שאין מזה כל נפק"מ בהנוגע לפועל שעליו לעשות בהווה, והפחד מורה על החסרון בבטחון ושהאמונה היא בדרך מקיף), ואין איש שם על לב למלא התפקיד הנפשי והפנימי דהפצת המעיינות, שהוא דרישת השעה ביחוד, כיון שנתעורר לב ישראל ונזדעזע ביותר, וכמה חרכים נעשו בהמחיצה המפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים.
פשוט שח"ו ללמד היפך זכות על מי שהוא, רק שמנסה הנני עוד הפעם ועוד הפעם, אולי בכל זה יתחילו להכיר באמיתית המצב, ומה השעה דורשת227מאת כל אחד ואחת ואל ישעו בדברי הבל . . ויהי רצון שימצא אותיות המתאימות להסביר את הנ"ל בכל מקום שהשפעתו מגעת, והעיקר שתהי' ההסברה באופן שתביא לפעולות ולא להחלטות ריקניות ולדברים בעלמא, וישתמשו בחלק היפה אשר ההשגחה העליונה העמידתם עליו, לטוב לכל אחד ואחת, בתוך כלל ישראל, ויבש"ט הוא וב"ב שיחיו בטוב הנראה והנגלה.
. . . והנה כבר ידוע, הן בנגלה דאורייתא והן בנסתר דאורייתא גודל ענין תלמוד תורה, אשר אפילו חפצי שמים לא ישוו בה, ועל פי פסק רז"ל (שבת ל"א סוף ע"א) צריך להיות לימוד התורה ביראת שמים דוקא אשר אז יראת ד' היא אוצרו ויש קיום ללימוד התורה הנרמזת בכתוב והי' אמונת עתך גו' חכמה ודעת, וכיון אשר הצליחם השי"ת והעמידם בקרן אורה, היא ישיבת „תומכי תמימים" שנתיסדה ומתנהלת על ידי צדיקים יס"ע כ"ק אדמו"ר — מהורש"ב ובנו הוא מו"ח — זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הרי עליהם לייקר כל רגע ועאכו"כ ימים שבועות וחדשים, להיות בד' אמות שלה, ולשקוד בלימוד תורת הנגלה ותורת הנסתר במסירה ונתינה אמיתית. ובמילא — כל רעיון המבלבל אפשריות זו, אף שנדמה לכאורה שבא מצד היצר טוב, הרי אין זה אלא מדרכי היצר הרע, אשר אמרו עליו רז"ל שהוא אומן (שבת ק"ח ע"ב) בעבודתו, ובא לכל אחד ואחד בפיתויים כאלו שמקוה שישמעו להסתה שלו ולהשתדלותו להסיר את האדם מהמסלה העולה בית א־ל, וה"ה בנדון שלהם: יחליטו בעצמם בהחלטה אמיתית, אשר ילמדו במסירה ונתינה במקום שם נמצאים עתה, ואל ישמעו לטענות הבאות מצד שמאל, שמסיתם לאמר לכשאפנה אשנה, והרי ידוע דבר משנה (אבות פ"ב מ"ד) אל תאמר לכשאפנה אשנה שמא לא תפנה. ובפרט שכל אחד ואחד מבני ישראל הרי מאמין הוא ומקוה לביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אשר ההקדמה וההכנה לזה — אומר מלך המשיח למורנו הבעל שם טוב זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע — שיפוצו מעיינותיו של הבעש"ט — חוצה, ובמילא עליהם לנצל כל אפשריות בזמן לקלוט תורת הבעש"ט, שנתבארה הדק היטיב בתורת חסידות ח'כמה ב'ינה ד'עת למען יוכלו לעמוד בראש אלו שיזכו לקבל פני משיח צדקנו בקרוב, ולא המדרש עיקר אלא המעשה היינו הלימוד בפועל בשקידה מסירה ונתינה מתוך יראת שמים טהורה, שזה בא ע"י עבודת התפלה, וניכר ג"כ בקיום המצות בהידור, ואחכה לקבל בשו"ט מהם שמתמידים בלימודם בנגלה ובחסידות ביותר וביותר ומעלין בקדש מזמן לזמן.
228כאשר ברח אדמו"ר הזקן במלחמת נאפּאלעאן מליאַדי, אחרי שנסעו כשתי פרסאות, חזר במרוצה להעיר וימהר לבית דירתו, ויצו לבדוק היטב פן נשאר דבר מחפציו, וימצאו שתי פּאַנטאָפל, ויצו לקחתם.
ואך יצא אדמו"ר הזקן מן העיר, בא רץ של חיל נאפּאלעאן מעבר השני, וכעבור שעה קלה בא גם נאפּאלעאן עצמו, ומיהרו לביתו של אדמו"ר הזקן למצוא משהו מחפציוא.
פּאַנטאָפל הם לבוש להעקב (חלק היותר תחתון שבאדם) וכ"ק אדמו"ר הזקן חס גם על פכים קטנים, כי להיותו צדיק אשר כל עניניו הם בכל דרכיך דעהו, הרי גם פכים קטנים נוגע, וגם מזה אפשר להיות יניקה ח"ו ללעו"ז.
ממחלוקת הלל ושמאי שנחלקו בג' דברים נשתלשל אצל תלמידים שלא שמשו כל צרכם (בערכם, כי הקטן שבהם לא הניח דבר גדול כו') ומזה נשתלשל למטה יותר, לפי שבהלל ושמאי הרי גם ענינים קטנים נוגע. (דוגמת הנ"ל של הפּאַנטאָפל).
(ע"ד — ביום ב' לא נאמר כי טוב מצד חלוקת מים עליונים ומים תחתונים. ומזה נשתלשל הגהנם שנברא ביום ב')
כמה שיטות יש בקדושה. אשר כל השיטות הם בקוין מיוחדים. ושיטת החסידות היא בקו האמצעי. קו אחד אין לו קיום ואפשר להיות מזה יניקה ח"וב ולזאת צריך להיות בקו האמצעי. וכידוע בענין ליעקב אשר פדה את אברהם. כי לאברהם, קו אחד, לא הי' קיום בכבשן האש כו', לולא יעקב (קו האמצעי) כמבואר בויק"ר (פל"ו, ד).
שארי הקוין הם אמת וקו האמצעי הוא אמת לאמיתו. ודוקא מזה לא יש יניקה ונשאר בקיומו.
גם בחסידות גופא יש כמה שיטות. שיטת אהבת ישראל שמצד קו החסד. שיטה בקו הגבורה שמזה קפידות. שיטת חב"ד הוא קו האמצעי. חסידות לא רק במדות כ"א גם במוחין.
במלכות בית דוד צריך אדם להיות שלם, והוא ע"י קו האמצעי דתורת חסידות חב"ד.
229כשיבוא משיח, הנה כל אלו שנתחנכו בשיטה אחת יהיו במחנה אחת. כאשר האב שנתחנך בשיטת חב"ד מחנך את בנו בשיטה אחרת, תהי' חקירה, מי ילך למי, שהרי ברא כרעא דאבוה. איצטער קען מען נאָך אַריינכאַפּן להכניס את בנו לתו"ת.
אין זה ענין של דרוש, כי אם, כל אלו שלמדו בתו"ת צריכים לתת בניהם ובנותיהם בתו"ת ובמוסדות חב"ד. וכן לאידך גיסא, הבנים והבנות שלמדו בתו"ת ובמוסדות חב"ד, צריכים לקשר את הוריהם למחנה חסידות חב"ד.
אַלע דאַרפן זיך איינשרייבן אין תומכי תמימים. לפעול בגופו ובנפשו (ולא לשכוח גם על) בממונו, שאז הוא שלם ע"ד מ"ש גבי יעקב ויבוא שלם, בגופו בממונו ובתורתו שהיינו בנשמתו, שיבוא שלם ותמים לקראת משיח צדקנו בקרוב ממש.
(משיחת פורים תשח"י) בדה, חמשה עשר בכסלו, ה'תשי"ג
ומאור שבתורה
ה' עליהם יחיו
לקראת חג הגאולה, גאולתנו ופדות נפשינו, הנני בהצעה, אשר יערכו התועדויות בש"ק ח"י כסלו, ימי יטכ כסלו, וה' חנוכה — בכולם, או באחדים מימים אלו, על כל פנים בשנים מהם — ובהן: התועדות ברבוי מקומות שבמחנם הט', והתועדות ברוב עם — רוב בכמות ובאיכות — במקום אחד מיוחד,
ללמוד המאמר (דש"פ חיי תש"ג) ד"ה כה אמר ה' גו' קרובה ישועתי לבוא (כולו, או מקצתו עכ"פ) וקטע משיחת שמח"ת ה'תר"ץ בהענין דיפוצו מעינותיך חוצה הוא כלי לאור גילוי המשיח, במהרה בימינו אמן,
להסביר להמתועדים פסק רז"ל בדבר משנה, אשר לא המדרש עיקר אלא המעשה עיקר, כי כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה, וכמבואר במאמר הנ"ל ענין שמירה ועשי' אלו,
230ובעת רצון זו, לנקוט בהחלטות בהנוגע לפועל ממש על אתר ולימים הבאים לקראתנו ועל כל ישראל לשלום.
בברכת חג הגאולה, ובלשון הרב
נבג"מ זי"ע;
גוט יום טוב. לשנה טובה
בלימוד החסידות ודרכי החסידים
תכתבו ותחתמו
. . . שלוח בזה הקונטרס לחג גאולתנו ופדות נפשנו, הוא יום י"ט כסלו הבע"ל, והוא לזכות בו את הרבים באופן היותר מתאים.
פשט המנהג, אשר עיקר ההתועדות די"ט כסלו הוא באור ליום כ' כסלו, כי הגאולה מהמאסר היתה בעת תפלת מנחה, שלש שעות אחר זה הי' בדירת מנגד ביסורים נפשיים וכו'.
בכל זה הרי בכמה וכמה מקומות מתועדים גם באור לי"ט כסלו. וברכת חסידים עליהם תבוא.
בכלל שני אופנים בהתועדות: א) לסדרה במקומות רבים בעיר, בכדי שישתתפו גם אנשים כאלו אשר למקום אחר לא היו באים. ב) לאסוף כל המתועדים במקום אחד, אשר אז הנה — ברוב עם הדרת מלך, ההתועדות תהי' עם הזקנים והגדולים שבחבורה וכו'.
— ריבוי הכמות, או עילוי האיכות. וידועה השקו"ט מי מהם עדיף.
דוגמא לדבר;
יעוין שבת קכז, א; למעוטי בהילוכא, למעוטי במשוי. מגילה ג, א תוד"ה מבטלין בסופו. אבות פ"ג מט"ו: הכל לפי רוב המעשה. ועיי"ש בפיה"מ. ובאגה"ק סכ"א. ועוד. אף שכמובן אין דומה לגמרי לנדו"ד. ואכ"מ. —
231והצעתי בזה, אשר בלילה הראשון, אור לי"ט כסלו, יתועדו במקומות שונים, (ויודיעו שם אודות ההתועדות דלמחר). ולמחרתו, אור לכ' כסלו, יתאספו במקום אחד להתועדות.
ומובן, אשר העיקר הוא להתעורר בהחלטות טובות, בקביעות עתים לתורה הנגלית ודא"ח ברבים, ולחזק דרכי החסידים באהבת רעים.
החלטת טובות . . . רעים: מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר בראש חוברת י"ט כסלו. ב"ה זאת חנוכה, ה'תשי"ב
. . בטח השתתף בהתועדות דיום הבהיר י"ט כסלו — יום חג גאולתנו ופדות נפשנו — ועל פי המבואר במכתבי כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בנוגע להתועדות חסידים ובפרט התועדות דחג גאולת אדמו"ר הזקן ונצחון תורת החסידות — תורת הבעש"ט והרב המגיד — אשר בני ישראל יצאו ביד רמה, הנה בטח נתעוררו המתועדים בהחלטות טובות בכלל, ובפרט בדבר קביעות עתים לתורה הנגלית וקביעות עתים לתורת החסידות.
וכבר מלתי אמורה, במכתבי, אשר בחוברת י"ט כסלו דהאי שתא שנת ה'תשי"ב, אדות גודל החוב והזכות של כל אחד ואחד מאתנו להשתדל ולהתאמץ בהפצת המעינות חוצה.
מתאים לדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות ההודעה והכתיבה ע"ד התועדות די"ט כסלו וכיו"ב, הרי בטח יודיע עד"ז בפרטיות. והעיקר — תוכן ההחלטות הטובות בהנ"ל, ואשר כבר התחיל בהבאתם לידי פועל.
וביחוד אתענין ע"ד השיעורים ברבים שלומד או משתתף בהם. וידוע כמה הפליגו כ"ק אדמו"ר הזקן וכל נשיאינו הק' במעלת לימוד זה.232ות"ח מראש על כתבו המפורט בכל הנ"ל.
המחכה לבשורות טובות ואין טוב אלא תורה ומאור שבתורה.
233מפורסמת פרשת חג־הגאולה זה בתוככי בני ישראל, וחגיגתה בכל שנה ועתה, כעבור מאה וששים שנה, צריכה להזכיר ולעורר את כל אחד ואחת מאתנו על ההכרח, ובפרט בימינו אלה, לעבוד את ה', על ידי לימוד תורתו הנגלה והפנימית — החסידות — לימוד המאחד כל חלקי הנפש הנגלה והפנימי — וקיום מצותיו בחיות והתלהבות,
מיוסדים על אהבת השם, אהבת התורה ואהבת כל אחד מישראל, אשר חד הן —
וכמבואר בארוכה בתורת רבנו הזקן, בעל התניא והשולחן ערוך — התורה אשר יצאה לאור צדקתה גלוי לעיני כל ביום הי"ט כסלו.
בעתו קבלתי מכתבו מבשר טוב מההתועדות בבית הכנסת ובית המדרש אשר הוא מהראשים שם, חגיגת יום הבהיר י"ט כסלו ראש השנה ללימוד החסידות ולדרכי החסידות, וידוע הדיוק ראש ולא תחלה שהראש כולל וממשיך חיות לכל האברים, ימות השנה,
הנה יהי רצון שבכל ימות השנה הבאים לטובה ולברכה, יתוסף כח חיות ואור בכל עניני בית הכנסת ובית המדרש, שיהי' מתאים לשמו ביהכ"נ חב"ד התאמה במילואה.
וזכות כל המשתדלים והמתעסקים והעומדים בראש מבוארת בכו"כ מקומות, ומקרא מפורש דבר הכתוב (דניאל יב, ג) ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, ותקותי שכ"א ישתדל שיהי' מתאים גם לרישא דקרא, והמשכילים וגו' — ע"י הוספה בלימוד תורת חב"ד, שזהו המשכיל האמיתי, ובודאי שתקוים גם הבטחת הכתוב שיזהירו כזוהר הרקיע, ופירשו בתקו"ז בתחלתו, אשר זוהר הרקיע איהו כליל כל גוון כו' האי זהר זהרין כמה נשמתין כו' ואילן משכילים דאית בהן שכל לאשתמודעה ברזין דמריהון.
וכיון שכל האמור בתורתנו — ה"ז הוראה בודאי שביכולתו של כל אחד מהם ואין הדבר תלוי אלא ברצון. ולא עוד אלא שברצונם, הנה מסייעין להן מלמעלה בסיוע הכי גדול, שהרי זכות הרבים מסייעתם.
234. . והרי ענין הצער ופיזור הנפש הוא סתירה לכל חיי האדם, באשר הוא אדם. ובלשון חכמינו ז"ל — אין עומדים להתפלל לא מתוך עצבות וכו' וכן לדבר הלכה. והרי כל חיי איש הישראלי עלי אדמות — תפלה ותורה הם. תפלה — העלאה מלמטה למעלה, עד לקישור התדבקות והתאחדות עם הבורא; ותורה — המשכה מעצמותו ומהותו, המשכת הקדושה והטוב למטה, ותכליתן שתהינה בציבור, כמבואר באגה"ק לאדמו"ר הזקן סי' כ"ג. וידוע פירוש הפנימי בזה מאדמו"ר הזקן; תפלה בצבור — הוא לצבור כל הבירורים ולהעלותם בתפלה (מכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר, נדפס בקובץ התמים, חוברת ב', ע' מ"ו). שמזה מובן ג"כ ענין צבור בהנוגע לתורה.
ועל האדם, שהוא שכלי, בודאי לעשות כל עניניו בכוונה ולתכלית חשובה, אסיפת פעולותיו — המעשה והדבורים והמחשבות שלו וכחות נפשו — לתכלית נעלה, ז"א העלאתם מלמטה למעלה, ואחרי כן — להמשיך בהם אור עליון מן השמים עוד יותר מאשר בכח האדם להשיג בכח עצמו.
ובאה תורת החסידות לאחד ולייחד תורה ותפלה — ע"י ההוראה שהתפלה באה לאחרי התבוננות בגדולת הוי' באופן דלימוד והשגה בחב"ד שבנפש, דע את אלקי אביך, שאחרי זה התפלה היא כהמשך הכתוב — ועבדהו בלב שלם. וכן בלימוד התורה מקדימים לזה דחילו ורחימו, אהבת ה' ויראת ה', הבאות כתוצאות מעבודת התפלה, אשר אז התורה מאחדת את האדם הלומד עם נותן התורה, עד להדרגא שישראל ואורייתא וקוב"ה כולא חד. ואין לך שמחה גדולה מאשר שמחת ההתאחדות הנברא והבורא, שמחה בכפליים, שמחת הבורא ושמחת הנברא, כמבואר בתניא פ' ל"ג.
235. . בפרט אחרי אשר הראני שנמצא הצירוף „חב"ד" — חכמה בינה דעת ביחד — בדברי המורה הגדול הוא הרמב"ם, בספרו משנה תורה, הל' יסודי התורה (פרק ב' הלכה ב') —
הלכה הפוסקת בהחלט שמוכרח לימוד יסודי התורה בהתבוננות, בחכמה בינה דעת, ולא עוד אלא שנוגע זה לקיום המצוות בפועל, וכדבריו הברורים והגלויים שם: היאך היא הדרך לאהבתו ויראתו (של השם) בשעה שיתבונן האדם כולי ויראה מהם חכמתו כולי ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול.
וידוע דיוק המוחלטי של הרמב"ם בדבריו בספרו האמור, ובפרט כשהמדובר ביסודי התורה, שמזה מובן שלשונו „היאך היא הדרך" שוללת האפשריות לבוא לאהבת ה' ויראתו בדרך אחרת. והקדים לזה (הרמב"ם) אשר האהבה והיראה הן מצוות מן התורה וכביאור הפירוש על אתר שם הן גם היסודות לקיום המצוות.
בברכה ופ"ש כל אלו המוטלים עליו לעורר את פנימיותם ולהאירם באור תורת הדא"ח (חב"ד) מדות חסידות (חג"ת) בפועל טוב (נהי"ם) . . .
. . ותקותי שמסיבה זו תגלה גם כן הערכה והערצה למהותה של החסידות, עומק ויוקר תורתה ואורח חיי' בפרט, שהרי עיקר תורת החסידות והדגשתה הוא ה"בכן", הבא לידי ביטוי באורח חיים מתאימים למסקנותי' ותכליתן — לעשות לו יתברך דירה בתחתונים דוקא, וכהדגשת בעל התניא שהכוונה לעולם הזה הגשמי והחומרי ממש, שאין תחתון למטה ממנו, הנקרא עולם העשי', שלכן גם תיקונו הוא על ידי מעשה, וכדבר חכמינו ז"ל המעשה הוא העיקר וגדול לימוד שמביא לידי מעשה. אלא שבימינו אלו בפרט — הצורך בהדגשה זו אין די באר, וכמו שהאריך אדמו"ר הזקן בספר התניא בפרק ל"ו ול"ז.
ויש לציין במיוחד — שאגרת הקדש (נדפסה בחלק אגה"ק של ס' התניא, סימן כ', מתחיל איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד), שרבינו הזקן כתב אותה „בימים שלפני הסתלקותו בכפר פיענא" (לשון נכדו וממלא מקומי — אדמו"ר הצמח צדק) (בלשון אחד מגדולי תלמידיו של רבינו הזקן הר"א מסטראשעלי „שכתב קודם גניזותו נ"ע באור החיים") — נקודתה לבאר גודל מעלת המצוות מעשיות אשר הן תכלית ירידת הנשמות לעולם הזה הגשמי.
236ויהי רצון אשר כ' יראה פרי טוב בעמלו האמור, זאת אומרת, שהקריאה והעיון בספריו יפעלו על הקוראים פעולה ניכרת במוח, ומחב"ד שבמוח — לרגש ומדות שבלב, אשר לבא פליג לכל שייפין, שכל האברים יתנהגו באופן, כסגנון חכמינו ז"ל הנ"ל, להיות דירה לו יתברך, לעשות רצונו וחפצו בלבב שלם, ועל ידי . . יבואו לחצוב להם בורות אשר יכילו ה"מים", הבאים ממקור מים חיים. וזכות הרבים תלוי בו.
בנועם נודעתי ממכתב אביו הרה"ח וכו' אשר לומד תורה הוא ויש לו חשק ללמוד ולשגשג בתורה ובטח יחזיק במעוזו זה ג"כ מעוזו של הקב"ה וכדרז"ל סנהדרין (צט, ב) עה"פ יחזק במעוזי יעשה שלום לי שהכתוב מדבר בהעוסק בתורה לשמה. וכמבואר באריכות בתניא ובתורת החסידות בכלל איך שהתורה היא חכמתו ורצונו של הקב"ה, ומכיון שהוא וחכמתו אחד, הרי ע"י התורה ולימוד התורה מתקיים היעוד ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד.
אבל דא עקא שבחטא עץ הדעת המשיכו אז מיתה בעולם וכמאמר הבחיי התנוק משעה שנולד מתחיל להתיבש היינו שבה בשעה שמתחיל חיי התינוק הרי מתחיל ג"כ מיתת התנוק וזהו ג"כ פי' הפסוק ביום אכלך ממנו מות תמות.
עד כאן בגשמיות.
וכיון שקוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא הרי כל ענין שנמצא בעולם צריך להיות לו מקור בתורה (אשר בזה מובנת שאלת רז"ל בחולין דקל"ט ע"ב — המן מן התורה מנין היינו שבפשיטות מובן שאי אפשר שיהי' ענין בעולם אם אין לו מקור בתורה).
ועד"ז פעל ג"כ חטא עה"ד (ואח"כ חטא העגל שכידוע הרי ישראל שעמדו על ה"ס פסקה זוהמתן והי' חרות מזה ואח"כ בחטא העגל חזרה, הנה פעלו) ענין השכחה בתורה וכמבואר במסכת ערובין (נד, א) שלולא חטא העגל לא נשתכחה תורה מישראל.
אשר ענין השכחה ברוחניות הוא ענין המיתה.
וכמו שבגשמיות הנה ענין המיתה במילואה הוא רק לאחר שבעים שנה, ואם בגבורות שמונים שנה, והיו ימיו מאה ועשרים שנה, אבל מפני מה בא ענין המיתה במילואה אז, מפני שמתחיל תיכף בעת היולד התינוק וכמ"ש הבחיי הנ"ל.
הנה כן הוא בלימוד התורה שאיך אפשר שתהי' שכחה גמורה לאח"ז הוא מפני שבתחלת הלמוד לא הי' הלמוד כדבעי והוא ע"ד מרז"ל עירובין (נד, א) אם ערוכה בכל רמ"ח אברים הרי משתמרת ועיין תניא רפל"ז שזהו237באופן לימוד התורה. ובתורה גופא הרי ישנם שני חלקים אשר בזוה"ק נקראים גופא דאורייתא (ובלשון רז"ל במשנה הן הן גופי תורה) ונשמה דאורייתא אשר זהו נסתר התורה.
מובן שזה שיש לו עסק רק עם גוף האדם, הרי הוא ג"כ יש לו קישור עם האדם, בכ"ז בכדי שיהי' הקישור מלא חיות ויהי' לו חשק לזה ויתן פריו הטוב — צריך לדעת מבנה הגוף וכל פרטיו ועניניו ומוכרח הדבר שיתבונן במציאות ומהות נשמת האדם, עניני' ופרטי' ואז יוכל לכוון היטב בכל הנטגע לגוף האדם.
וככל הדברים האלה כן הוא גם בנמשל:
היו ימים מקדם ורוב בני ישראל היו בריאים בתורה ומצוות. וכיון שהתורה על הרוב תדבר, וכהכלל אשר כלל הרמב"ם, הרי כמו גוף הבריא מוכרחים הי' כל בנ"י לאכו"ש, היינו לימוד נגלה דתורה ופשטי התורה, ורק אלו אשר עסק להם עם האברים הפנימיים של הקומה שלימה של עם ישראל ובפרט עם הלב והמוח, התעסקו ג"כ בפנימיות התורה.
אבל כעבור זמן רב ומפני חטאינו גלינו מארצנו, ובעולם גופא נתרבה החושך יותר ויותר אשר נתמעטו הלבבות ונתבלבלו המוחות וכלשון הנביא מכף רגל ועד ראש אין בו מתום, אי אפשר להסתפק באכו"ש גרידא, כי אם צריך למצוא גם סממני רפואה, וכפי גדל החשך כן גדלה גם הסכנה — סכנת החולה — וההכרח לסממני רפואה הולך וגדול. והעיקר בהם לחזק ולעורר את החיות שבנשמה, הפנימיות דנשמת ישראל. אשר אז יוכלו להחזיק מעמד מבלי להבט על הנסיונות, ההעלמות וההסתרים. וכיון שהתורה על הרוב תדבר כנ"ל, גדול ההכרח על כולנו ללמוד פנימיות התורה, תורת החסידות, ושהיא המביאה רפואה לעולם, וכמבואר בקונטרס עץ החיים לכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע.
המורם מכל הנ"ל הוא כדרז"ל (שבת לא, א) עה"פ והי' אמונת עתיך וכו' יראת ד' היא אוצרו, שאף מי שלמד כל הששה סדרים שבתורה ואפילו הכי, אם יראת ד' היא אוצרו אין, אי לא לא. ומסיים שם שמוטב שלא ילמוד אם אין יראת ה' גו' וזהו האמור על אותו הזמן והמקום אשר אפשר הי' להגיע לתורה בלי יגיעה יתירה, ואפי' בלא השתדלות וכו' ומכ"ש בימינו אלה, אשר רואים אנו במוחש אשר בעת שעוסקים בתורת החסידות, פנימיות התורה, הנה ברוב היותר גדול נשארים יראי ה' משא"כ אלו מבני הנוער האומרים אין לי אלא תורה הרי ברובם מקויים בהם ח"ו מאמר רז"ל ביבמות דק"ט ע"ב כל האומר אין לי אלא תורה אפילו תורה אין לו.
והנה כל הנ"ל הוא בכל בנ"י.
ועאכו"כ שאלו שזכו שאבותיהם הם חסידים, היינו בסביבה כזו שיודעים ב"ה ע"ד תורת החסידות, וההנהגה בדרכי החסידים, ה"ז הוראה באצבע238מלמעלה שה' העמידו על חלק הטוב מבלי יגיעתו בזה, כי בא לו בתולדתו ואומר לו זה בחור לך, ולך והתעסק בתורת החסידות, ומובן מעצמו שאז הצלחתו בזה הוא באופן אחר לגמרי ולא עוד אלא שזה נותן חיות ג"כ בלימוד הנגלה, שיהי' לו לימוד הנגלה דתורה בלא העלמות והסתרים, בלבולים וקושיות והעיקר שיהי' לימוד בחיות פנימיות ובמילא יקויים בו ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד.
אתענין לדעת מהו לימודו בתורת החסידות, אשר בטח הולך בזה ומוסיף, וכפסק חז"ל אשר לכמה דעות הוא דאורייתא, מעלין בקדש ולא מורידין.
המחכה לבשו"ט ואין טוב אלא תורה ומאור שבתורה, ואחתום בברכת הצלחה בלימוד ביראת שמים.
במענה על מכתבו מיו"ד אלול, בו כותב על אופן לימודו עד עתה וקיום המצות שלו, והחששות שיש לו בעסק לימוד תורת החסידות.
והנה אין לחשוש כלל וכלל, כי אין זה לימוד תורת הקבלה, אלא לימוד תורת החסידות. אף שלפעמים נזכרים ענינים מתורת הקבלה, אבל הביאור שלהם ע"פ תורת החסידות שולל מקום לחששות האמורות במכתבו. והי' מהמוכרח שילמוד את הקונטרס עץ החיים וקונטרס ומעין — מכ"ק אדמו"ר מהורש"ב — והמבוא לקונטרס עץ החיים מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר אז יראה עד כמה החששות שלו אין להם כל יסוד, ואינם אלא עצת היצר למנוע ממנו ידיעה בחלק גדול מתוה"ק, אשר דוקא דורנו זה דעקבתא דמשיחא זכה שיתגלה חלק זה לרבים. ואם בהשגחה פרטית זכה גם הוא שיוודע לו אודות זה, צריך לתפוס בהזדמנות זו בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, מבלי להכנס בשקו"ט עם היצה"ר שלו, המעורר אצלו חששות הנ"ל. ואם מעט אור דוחה הרבה חשך, הרי עאכו"כ הרבה אור. ואין להקשות מה הי' בדורות הראשונים קודם שנתגלתה תורת החסידות, כי קושיא זו דומה להיש מקשים מה הי' בזמן המשנה קודם שהיתה הגמרא, ובזמן הגמרא קודם שהיו ספרי הראשונים וכו' והאריכות בזה אך למותר, ויעיין בקונטרס עץ החיים הנ"ל וינעם לו וירווח לו והשי"ת יצליחו להוסיף אומץ בתורת הנגלה ובתורת החסידות גם יחד ובהצלחה.
במענה על מכתבו מכ"ד אייר, בו כותב אשר התחיל לעיין בספר התניא הק' והתפעל מזה ועז רצונו לדעת וללמוד עוד חסידות ליובאַוויטש, והנה כבר ידוע פסק המשנה בהמעלות שהתורה (כל חלק ממנה) נקנית239בהם, דבוק חברים. ולכן מהנכון שיתקשר עם אנ"ש אשר בסביבתו, אנשי חב"ד, ובודאי יוכל למצוא חברים ללימוד זה, והרי אין לך דבר העומד בפני הרצון, ובפרט אם — כלשונו — עז הוא. אלא שגם בתורת החסידות, כמו בכל שאר חלקי התורה תורתנו הק' — נאמרו הוראת רז"ל לא יגעת ומצאת אל תאמין, לא המדרש עיקר אלא המעשה — היינו גם הליכה בהדרכותי' ומנהגי'. אלא שהסדר גם בזה הוא — הלימוד, שמביא לידי מעשה. ובשאלתו מדוע צריכים ללמוד דוקא בתורת חב"ד, הנה צריך הענין ביאור ארוך שקשה להעלותו על הכתב, ובפרט בלי ידיעה מוקדמת אודות ידיעותיו בשיטה זו, והנקודה היסודית בזה היא — בדוגמת המענה על השאלה מדוע צריכים ללמד גם גמרא ולא משנה או תורה שבכתב בלבד, שהמענה על השאלה הזו פשוט, שלימוד הגמרא הוא מוסיף ומבאר ומגלה את הטמון ומרומז במשנה ותורה שבכתב, והוא הדבר בהנוגע לתורת חב"ד — המבארת ומסברת, ובמילא מגלה, הטמון והמרומז בתורת הבעש"ט ותלמידיו, ובפנימיות התורה בכלל, ואם בשנים מלפנים הי' לימוד פנימיות התורה שייך (מכמה טעמים) רק ליחידי סגולה הנה בדורנו זה מצוה לגלות חלק תורה זה, וגם הכרח, וכמבואר באגרת הקדש לרבנו הזקן סי' כ"ז מהאריז"ל (ועיין בארוכה בהקדמות תלמידו הרח"ו בשער ההקדמות) ומבואר בארוכה יותר בקונטרס עץ החיים לכ"ק אדמו"ר — אביו של כ"ק מו"ח אדמו"ר — זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בפרט לאברכים חובשי בית המדרש, ויהי רצון שרצונו הנ"ל יתגבר על ההעלמות והסתרים ויפעול פעולת — שיזכה להתקשר באילנא דחיי, וכמבואר באגרת הקדש שם מיוסד על מאמר משה רבינו רעיא מהימנא . . .
במענה על מכתבו בו כותב שיש לו שיעור בדא"ח בכל לילה, אבל אינו מודיע הפרטים בזה, ז.א. מה לומד ואורך זמן הלימוד וכמה זמן יש לו כבר שיעור זה, אשר בהנ"ל, כמובן, תלוי' מדת ידיעת הענין אותו לומדים ושבזה תלוי' ג"כ פרטיות המענה על השאלה שלו במכתבו זה, ובפרט שאין זה דרך ללמוד תורה, איזה חלק שיהי' ממנה, להתחיל בקושיות טרם שרוכשים ידיעה מספיקה בענין עליו מקשים.
וכיון שאמרו רז"ל לדון את כאו"א לכף זכות, תקותי שכוונתו רק לטובה. ובמענה לשאלתו;
מהו הענין שמשתדלים ללמוד חסידות חב"ד, ולמה לא מספיק ללמוד חסידות פולין, והרי כולם ממעין אחד שתו — הוא הבעש"ט והרב המגיד ממעזריטש.
ונקודת המענה בזה היא, כדוגמת המענה לשאלה — מהו ההכרח ללמוד גם הגמרא נוסף על לימוד המשנה, והרי, כיון שרובה פירוש המשנה,240יש להסתפק בלימוד המשנה, והרי כולם ממעין א' שתו וכו', שעד"ז הוא גם החילוק בהנ"ל — שבתורת תלמידי הבעש"ט וכו' באו הענינים נקודות נקודות, והלומדם בכח עצמו, אפילו אם ירצה להסבירם באריכות הביאורים, לאו כל מוחא סביל דא לכוון הפירוש לאמיתתו, ובאה חסידות חב"ד ששמה מורה על מטרתה להבין ולהסביר הענינים שבאו במשנה דתורת החסידות, וכמו שבגמרא נתוספו כמה ענינים ע"י הביאור והשקו"ט, שענינים אלו היו רק ברמז במשנה ולא עוד אלא שגם נתחדשו ענינים בגמרא, וע"פ מרז"ל כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש — עד"ז הוא גם בהנ"ל, ופשיטא שבתורת חב"ד נעתקה ג"כ המשנה תורת הבעש"ט, ז.א. שבאה בה המשנה וגם ההסברה, ויש בכלל מאתים מנה. מובן ופשוט שבהנ"ל אין ח"ו כל פגיעה, אפילו דקה מן הדקה ח"ו ורק הוראה וכנראה גם במוחש, אשר מוכרחת ההוספה דלימוד הגמרא נוסף על לימוד המשנה, ועד"ז מוכרחת בימינו אלה ההוספה דלימוד חב"ד נוסף על לימוד המשנה דחסידות וק"ל. ועייג"כ המשל שאמר הרשב"ץ, וביאור כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע (התמים ח"ב ע' נו ואילך).
. . עוד הקשה לו במ"ש במבוא לקונטרס ומעין (דף 25 ע"ב) אשר בהתפרסם אגה"ק ע"ד יט כסלו שהוא ר"ה לחסידות חב"ד אמרו — „חב"ד ב"ה לעבט און הש"י זאָל געבען אַז חג"ת זאָל זיך אָפּלעבן". והקושיא איך אפ"ל על חג"ת, ספי' קדושות, ל' כזה.
והנה בודאי גם להמקשה פשוט, דכוונת האומר היא על חסידי חב"ד — שסדר עבודתם להשכיל ולהתבונן כו' (ועי"ז באים לאהוי"ר), שנתוסף בהם חיזוק וחיות ע"י פרסום אגה"ק זו, וזהו „חב"ד ב"ה לעבט". ובאמירתו חג"ת נתכוון לחסידי פּולין, שסדר עבודתם באמונת צדיקים (ואשר הצדיק ישפיע בהם) ואהוי"ר. וכנראה קושיתו היא על ביטוי הלשון לבד.
אבל באמת הנה כבר מצינו עד"ז שאמרז"ל (זח"ג קיג, א) ועשיתם אותם אתם כתיב מעלה אני עליכם כאלו עשאוני, וממש כל' הנ"ל במבוא, אבל בנוגע לספירות, הוא גם בגליא דתורה בברכות (לב, א) חי אני כו' שא"ל הקב"ה למשה משה החייתני בדבריך, וכבר האריכו עד"ז בספרים (והובאו כמה מרז"ל בזה) בביאור הענין דעבודה צורך גבוה (עבוה"ק בהקדמה ותחלת חלק העבודה. של"ה בהקדמה דרוש שער הגדול ועוד).
והענין — בקיצור — מבואר בדא"ח ע"פ הקדמת מהרנ"ש לפע"ח וז"ל (בהנוגע לכאן); דיש בספירות בחי' עצמם — ולא תחסר ולא תעדיף איש איש במדרי' ועבודתו, מן הכתר העליון עד סוף כל המדריגות, ובענין זה אין להם חלק בתחתונים כלל אם יטיבו או יריעו שהחוק הקבוע לא יושבת, אמנם ע"י עבודת התחתונים יוסיפו אור מלמע' ויזדככו זיכוך רב, ותהי' ההוספה הזאת241מרובה על העיקר כו' עד שלא יחשוב קצבתם הקצובה אליהם בערך התוספת ההיא (עיין לקו"ת שה"ש ד"ה להבין ענין הטעם למה שהאתעדל"ע).
והנה מבואר בכ"מ אשר יש מצות תלויין ברישא דמלכא ומנהון בגופא ומנהון בידוי כו' (זח"ב פה, ב. ת"ז תי' ע' דף קל, א ועוד) וכשמשתמש בשכלו שבנפשו להשכלה והבנה בתורה זהו תלוי במוחין דלעילא.
וכנרמז ג"כ בגליא שבתורה דאמרז"ל (תדב"א ח"א פי"ח) כל ת"ח שיושב ועוסק בתורה ושונה הקב"ה יושב כנגדו קורא ושונה עמו
וכן כשמעורר אהוי"ר בנפשו או שעושה חסד כו' תלוי בחג"ת עילאין, לענין התוספת אור וכנ"ל,
וזהו לשון חסידים המסופר במבוא כנ"ל, דאם אינם נביאים בני נביאים הם, שע"י העסק בהשכלת והבנת התורה ובפרט פנימיות התורה, איז חב"ד לעבט, למטה באדם הלומד, ועי"ז ממשיך אוא"ס הסוכ"ע אור וחיות בחב"ד דלמעלה (לקו"ת שה"ש ד"ה לסוסתי — השני) וע"י העבודה בחג"ת שבנפשו ממשיך ג"כ למעלה בחג"ת תוספת אור . . .
במ"ש ע"ד חיזוק בחסידות, יעוין כתבי כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות המדובר רבות בהנ"ל. וביחוד קונטרס לימוד החסידות וק' תורת החסידות. ועיקר החיזוק הוא — ע"פ דבר המשנה שהמעשה הוא העיקר, ובכגון דא הכוונה — ללמוד בשופי ובפועל ממש, שלא יעבור יום בלי לימוד תורה זו, וביום הש"ק בהוספה.
בודאי יודע משלשת השיעורים דחומש תהלים ותניא הידועים ושומר עליהם, אשר כ"פ שמענו מכ"ק מו"ח אדמו"ר ששוים הם לכל נפש וסגולה לכמה ענינים.
נעם לי לקרות במכתבו שלומד בצורה קבועה בתורת חב"ד. ובודאי ידוע לו פתגם רבנו הזקן, שהקביעות צ"ל בזמן וגם בנפש והוא העיקר. וכבר ידוע — דקבוע לא בטל. וכיון דכל יומא ויומא עביד עבידתי', והרי ברכת התורה מברכים בכל יום מחדש ובנוסח נותן התורה לשון הווה, הרי גם הקביעות בלימוד תורת החסידות צ"ל בכל יום.
242במענה על מכתבו מלפני חג השבועות בו כותב אשר גודל בין חסידים וזיכהו השי"ת והצליחו להכיר בהכרח הדעת את הוי' וכו' ושואל להורותו דרך בה ילך בלימוד תורת החסידות, בעבודת התפלה וכו' ומה היא הדרכה הנדרשת וכו', הנה מובן שאופן הלמוד, ובפרט העבודה שבלב — אין זה שוה לכל נפש, אף שכאו"א מחויב בהם, כי הם מצות השם ומהמצות התמידיות בכל זמן ובכל מקום וכו', וכמבואר ע"פ הקדמת ספר החנוך, כי אופן הלימוד והעבודה — תלוי בתכונות הנפש וכשרונותי'. ולכן מה טוב שיפגש עם זקני אנ"ש הנמצאים בסביבתו, והעיקר עם המשפיע דתורת החסידות, ועמהם יתייעץ והשי"ת יתן להם הרעיון הנכון, שגם האופן יהי' טוב לפניו בכל הפרטים, אבל הכנה אחת יסודית דרושה לכאו"א, והיא אשר כמו שמובן ופשוט אשר קבלת התורה בכללותה — אפשרית רק ע"י הקדמת נעשה לנשמע, וכמבואר בסוגית דקבלת התורה (שבת פ"ו ואילך), ולא עוד אלא אנן סגינן בשלימותא כתיב בן תומת ישרים תנחם, הנך כו' כתיב בהו וכו' (שם פ"ח סוף ע"א) הנה עד"ז ממש הוא בכל חלקי התורה ועאכו"כ לימוד פנימיות התורה הנקראת בזהר הק' נשמתא דאורייתא, כיון שיצרו הרע של האדם נלחם נגד לימוד זה ביתר שאת ויתר עז. ועיין בקונטרס עץ החיים לכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע. אבל לאידך גיסא — הנה ניתן לכל אחד ואחד היכולת והכח להתגבר עליו. והקב"ה עוזרו, ובפרט בדורנו דור יתום זה — אשר מצוה והכרח מוחלט ללמד חלק תורה זה ולפרסמו והשי"ת יצליחו בכל הנ"ל.
בטח למותר לעוררו על הזהירות בטבילת עזרא, ושישמור שלשת השיעורים השוים לכל נפש מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע — בחומש תהלים ותניא הידועים.
. . בנוגע לשאלתו בענין לימוד החסידות — א"א לי להאריך בלי ידעי יותר פרטים ע"ד מצב כשרונות התלמידים וסגולות המשפיעים וכו' אבל שתי נקודות כלליות בלימוד תורת הדא"ח שלפי דעתי צריך להיות בכל ישיבות ליובאוויטש, והן: א) צריך להכין את התלמידים באופן שבמשך זמן לא ארוך יוכל כל אחד לחזור מאמרי דא"ח באופן שיפעול על השומעים, וגם על אלו שאינם משכילים בתורת הדא"ח ב) ידיעה יותר רחבה בתורת הדא"ח. ולדאבוני ענין השני מורגש בו חסרון גדול ביותר, אפילו בתלמידים שלמדו כמה שנים את תורת הדא"ח וכמה ענינים יודעים הם לעומקם, אבל מספר ענינים שיודעים קטן הוא במאד מאד, ואי איישיר חילי הייתי מנהיג בכל מקום ומקום לימוד תורת הדא"ח לא רק לעיוני אלא שיעור מיוחד למיגרס (אף שבכלל מאָנט חב"ד פנימיות) פשוט וויסען ענינים.
243. . . סדר למתחילים בלימוד ספר התניא, הנה אף שלא שמעתי בזה הוראה ברורה, אבל נראה לי וכן אני עונה לשואל, להתחיל באגה"ת, אחרי כן שער היחוד, ואחרי כן חלק א', ואגה"ק לבסוף. כמובן הדברים אמורים למתחילים, אבל לאחרי שלמדו פעם ושתים, הרי מכאן ואילך לומד על הסדר וכדמוכח ג"כ מהמורה שיעור הנדפס שנסדר ע"י כ"ק מו"ח אדמו"ר, וגם פשוט הוא, שהרי כן נקראים החלקים; א, ב, וכו'.
ולהעיר מספורי חסידים אשר מתחילה היתה סברה ששער היחוד והאמונה יבוא לפני הספר של בינונים, ומביאים ראי' ע"ז מהלשון בהקדמת שער היחוד „כמו שיתבאר" והדברים נתבארו בספר של בינונים.
לפלא שאינו מזכיר דבר ע"ד השתדלותו בהפצת מעינות דא"ח (עד שיגיעו גם) חוצה, וכדומה לי שכתבתי לו כבר כ"פ — שדרישת והכרח השעה היא, וכמבואר בכתבי האריז"ל וביחוד לתלמידו המובהק הרח"ו בשער ההקדמות דברים מבהילים ונפלאים.
. . . דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ באגרתו על דבר חובת כל בני ישראל בלימוד תורת החסידות אין נזקקים לביאור נוסף. מובנת ג"כ שייכות ההתעוררות ללימוד דא"ח ליום יט כסלו, באשר יום זה הוא ראש השנה לחסידותא, והוא „מסוגל להתחזק ולהתעודד בלימוד התורה הנגלית ודא"ח, להתמסר לעבודת התפלה ולהתעורר לבירור וזיכוך המדות שעפ"י חסידות ואהבת רעים עד בלי גבול"ב.
ומובנת עוד יותר שייכות הפצת לימוד הדא"ח בכל החוגים של אחינו בני ישראל יחיו לענין דיט כסלו — ע"פ דברי כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, אשר „דער עיקר פון יפוצו מעינותיך חוצהג האָט זיך אָנגעהייבען נאָך פּטרבורג. פאַר חסידות איז געווען, אַז ניט יעדער איד האָט געקאָנט משיג זיין אלקות. דערצו האָט מען געדאַרפט האָבן אַ העכערע נשמה. אָדער, ווער עס האָט ניט געהאַט קיין נשמה גבוה, איז דורך דעם וואָס ער האָט מתקן געווען אַלע ענינים וואָס דאַרפען האָבן תיקון און האָט זיך מזכך געווען. חסידות האָט244אויפגעטאָן, אַז יעדער איד זאָל קאָנען פאַרשטיין אַ ענין אלקי און דאָס דערהערן. דאָס האָט זיך אָנגעהייבן דער עיקר נאָך פּטרבורג דוקא. וויילע נאָך פּטרבורג איז ער (כ"ק אדמו"ר הזקן) נתעלה געוואָרן אין אַ העכערע מדרי'"ד.
על שאלת הבעש"ט מתי יבוא — דייק המשיח בתשובתו בהביאו לשון הכתוב (משלי ה, טז): כאשר „יפוצו מעינותיך חוצה". ידוע אשר מי מעין אין למעלה מהם, ובכל מקום שבאים, אף אם למרחוק הוא, דין מעין להם, ובלבד שלא יופסק החיבור שלהם ההתקשרות עם מקורם, כי מי מעין שהפסיקום שוב אין להם דין מעיןח.
וככל הדברים האלו דורשים מאת כל אחד ואחד מאתנו: א) להפיץ ב) המעינות ג) גם חוצה. ואי אפשר לכל זה אלא ע"י התקשרות שאינה פוסקת עם המקור, התקשרות הולכת ומתחזקת עם הנשיא הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ מקור הפצת מעינות אלו בכל קצוי תבל.
ועינינו תחזינה בקיום הבטחת משיח צדקנו אשר אז „יכלו כל הקליפות ויהי' עת רצון וישועה" ויגאלנו בגאולה האמתית והשלימה.
(ממכתב ר"ח כסלו ה'תשי"א)245אנ"ש באמת עליהם לדעת שלימוד מאמר דא"ח או עבודת התפלה עצמה — שזהו המעיין עצמו — אין זה ערובה (באַוואָרעניש) שלהם על אחר זה, וצריכים זהירות להמשכת ההתעוררות דהתפלה והלימוד על הרגע שלאחר זה. ואפילו אם הענין דרגע זה קשור עם עבודת התפלה ולימוד המאמר, וכגון באמירת תהלים שאחר התפלה או בלימוד השיעור שלאחר התפלה, וכמו שבנגלה צריך להזהר שלא יופסק החיבור בין המעין והשוקת שבצדו וכמבואר במשנה בש"ס ופוסקים.
במ"ש בהענין שלא זכה ח"ו, אם שייך זה בלומד תורה ברבים כו', הרי ידוע סיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע (נדפס גם בקונטרס) שממנו מובן שגם בלימוד ברבים שייך זה, אבל מזה גופא שסיפור זה לא נתפרסם אלא פעם אחת, ועד אז לא נודע אודותו וגם אחרי זה,
מובן שברובא דרובא החשש הנ"ל הוא עצת היצר ותחבולותיו לבטל את האדם מהשתתפותו בתורה בלימוד ברבים שזכות הרבים מסייעתם, שכשרואה שאין לו עצה אחרת בא בערמומיות שע"פ יראת שמים אין כדאי הענין וכו', ואזלינן בתר רובא.
. . . מוסג"פ הקונטרס לי"ט כסלו הבע"ל* שזה עתה הו"ל. ובל"ס למותר להעירו לעיין ולדייק במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר שליט"א אשר בראש הקונטרס ובסופו.
ובמילא למותר לעורר ע"ד הנחיצות לזכות בקונטרס זה את הרבים. ומש"כ במכתב הראשון הנ"ל ואדרבה , י"ל;
א) מצד המטה; זקוקים עתה לאור גדול והתפשטות יותר, מפני הירידה באיכות (כי אכשור דרי — בתמי' — ואם הראשונים כמלאכים, אנו כו') ובכמות (ע"י המאורעות דזמן האחרון נתמעט ביותר מספר אחב"י בכלל ובפרט).
ב) מצד למעלה: בכלל, בכל שנה ושנה נמשך אור חדש עליון מבחי' עליונה יותר שלא הי' מאיר עדיין מעולם (יעויין אגה"ק ס' יד) ובמילא צריכים להרבות ג"כ הכלים לאור זה. בפרט, הולך ומתקרב זמן דבעתה אחישנה, ביאת וגילוי המשיח, אשר הכלי לזה הוא אור החסידות (שיחת שמח"ת תר"ץ בארוכה).
*) נדפס בסה"מ תש"י. המו"ל.
*) *) במכתב הא' (מאדמו"ר מהוריי"ץ נ"ע) שבקונס' י"ט כסלו תש"י (סה"מ תש"י ע' 94) כותב וז"ל: „לי"ט כסלו הבעל"ט מוסר אני לכם . . והעתק מכתבי משנת ה'תרפ"ז המעורר על ההתעסקות בהפצת לימוד דא"ח. ומכתב זה בתקפו עומד. ואדרבה". המו"ל.246והתנאי לזה הוא יפוצו מעינותיך חוצה. ובמילא צ"ל ההתפשטות ג"כ במקום שהי' חוצה ע"ע, והגדלת הכלי, בכל מקום, לאור המשיח.
ויה"ר שימלאו כל הברכות שבמכתבים הנ"ל במילואן בב"א.
. . וכמו אשר פדה בשלום נפש בעל השמחה הוא רבנו הזקן — מפני כי ברבים היו עמדו, בשבילא רבים, שהטיב לרבים —
כן נזכה לקבלת וקליטת פדי' וגאולה זו בפנימיותנו, ע"י עבודה בטוב הכפולב — טוב לשמים וטוב לבריות — וביחוד ע"י הפצת המעינות, מעינות החסידות, חוצה,
כי ע"י הרבצת תורה בכלל והרבצת תורת החסידות בפרט, אשר עי"ז אתהפכא חשוכא לנהורא,
הרי כמו שפדה בשלום נפש דוד מלך ישראל כי ברבים, גם אנשי אבשלוםח, היו עמדו —
הנה גם כאו"א יפדה נפשו בשלום, ע"י כי ברבים, המלאכים המשמריםד את האדם, יצר הטובח ויצה"ר יהיו עמדו,
כי ע"י הנ"ל מגביר יצה"ט על יצה"ר וממתיק הגבורות, ואז גם יצה"ר חוזר ונעשה שומר לפריח.
ואז גם בכל עניני עוה"ז — וכללותן בני חיי ומזוני — שלום וברכה, כי ברבים בסגיאןז עקן הי' עמדנו, הוה מימרי' בסעדנא.
(ממכתב יד כסלו, ה'תשט"ז)247בתניא וחסידות בכלל, נוסף על השיעורים הקבועים כבר, וידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר שכשמעמידים פנס בלילה ברחוב מתקבצים סביבו אנשים, והרי אין צריכים ראי' והוכחות שנמצאים עתה בליל החשך והגלות וברחוב רשות הרבים, היינו שכל אחד אומר דיעה בתורה ויהדות מבלי להתחשב אם יש לו בזה ידיעה או שכל ידיעותיו הם מהעתונים ולכל היותר מאנציקלופדיא, ומי יאמר אם גמר בבית הספר שלהם היינו של רעפאָרם או על כל פנים קונסרבעטיבי הרי בודאי מוסמך הוא לחוות דעה הנ"ל, ואף הפנס שהאור עליו ע"י זכוכית שהרוחות לא יכבוהו, אבל לאידך גיסא הזכוכית צריכה להיות זכה ושקופה כדי שהאור יחדור להרחוב, והאריכות בזה אך למותר.
. . . בודאי יתועדו בתו"ת ביום הבהיר י"ט כסלו זה ולמחרתו, וישתדלו ככל האפשרי להמשיך גם תלמידי שאר הישיבות שהרי קרובים הם יותר מאשר חוצה כפשוטו, ובפרט לאחרי ההתבוננות בהשתדלות רבנו הזקן (נוסף על השתדלות שאר תלמידי המגיד), לרכוש בני תורה ובעלי כשרון לתורת החסידות. וגם השם מורה — חב"ד דוקא. וכמבואר בכמה שיחות מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. שמזה מובן שצריכה השתדלות יתירה בנקודה זו של רכישת בני תורה. ובודאי גם בזה יקוים פס"ד של מעלה, אשר בגלל המסירת נפש הלזו (של רבנו הזקן) על תורת החסידות פסקו בבי"ד של מעלה, אשר בכל ענין של תורה יראת שמים ומדות טובות תהי' יד מקושריו והולכי בעקבותיו על העליונה.
. . . ומובן שמה שכותב שמתירא לקבל עליו להיות חסיד חבד"י, מפני שהיא מטלת עול כבד של לימוד חסידות וכו'.
כמה תשובות בדבר, והעיקריות שבהן,
א) אין זה הטלת עול חדש, לאחרי שכאו"א בכל יום מקבל עליו פעמים עומ"ש ועול מצות באמירת קריאת שמע, וכדבר משנה (ברכות פרק ב' משנה ב') והרי לימוד זה, חלק הוא מעול המצות, ולאחרי שמקבלים העול בכלל, הרי הכלל מורכב מפרטים.
ב) עול האמור אינו כבד, כיון שלימוד תורת החסידות, כמו לימוד כל חלקי התורה, הרי הוא בהליכה מן הקל אל הכבד.
ג) ובמשך הליכה זו, כשמכירים יותר תוכן תורה זו, העמקות שבה וביחד עם זה הבהירות, מתרבה החשק ללמדה, והתענוג בהשגת הענינים ששני אלו מהפכים ענין עול לענין של רצון וחשק.
248וידוע הסיפור ע"ד רבנו הזקן בעל התניא, שבתחלת פרסומו את תורתו, תורת חב"ד, במדינת רייסין וליטא, עבר דרך שקלאוו, מבצר המנגדים אז לתורה זו ועניני', ועלה על הבימה בבית הכנסת הגדול שם, ובקול נגון כדרכו בקדש, הקריא הכתוב: טעמו וראו כי טוב ה', פאַרזוכט און זעט ווי ה' איז גוט, ובהיות דבריו יוצאין מן הלב חוצב להבות אש, נכנסו ללב השומעים, וכמסופר מחסיד לחסיד דור אחר דור עד לדורינו זה, „זיינען עם נאָכגעלאָפען צענדליקער יונגע לייט", שעסקו אחרי כן בלימוד תורת החסידות, ובמשך הזמן נעשו לעמודי עדת החסידים.
החשש נוסף שלו, שע"י לימוד החסידות לא יכול להתרכז כ"כ בחקירותיו,
הנה בידו להקדיש ללימודו זה, (ובתקופה הראשונה זה יספיק) עכ"פ זמנו הפנוי מחקירות אלו.
ומה שכופל הנני זה כמה פעמים, ע"ד לימוד זה ונחיצותו, מפני שמצווה כאו"א מאתנו על הנהגה האמורה, כיון שאמרו חז"ל בכגון דא עד מאה פעמים.
ויהי רצון אשר מתאים לנקודת מכתבי הכללי לראש השנה דהשתא יראה את המניעות להאמור כמו שהן, זאת אומרת, קטנות ביותר, ואשר החלטה בתוקף הדעת בכיוון הנ"ל בכחה לבטלה בליל.
(ממכתב כ"ה תשרי תשי"ט)249הרי לכל לראש — מתענין בטובת רעהו. ובפרט כשנזכור על הטעם הכרח העבודה שלמעלה מטו"ד וחשבון; אם יאחד בעשיית חשבון אפלו חשבון דקדושה הרי ידוע שמדתו של הקב"ה — מדה כנגד מדה. ובמילא גם עמו ידקדקו אם בעל חשבון הוא בהנהגתו במעשה, ואפילו בדבור ובמחשבה כי הרהורי עבירה קשים מעבירה, ואז הרי פשוט שאין זה כדאי (עס לויענט זיך ניט) בשבילו.
ידועה השאלה שאם הכרח הוא בלימוד החסידות, א"כ מה עשו דורות הראשונים ? ואפילו בזמננו, הנה ישנם כאלו שאינם יודעים מתורת החסידות ובכ"ז הם יראים ושלמים.
אבל המענה ע"ז ג"כ פשוט הוא: העולם מתנהג לא במקרה ח"ו אלא בהשגחה פרטית בכל פרט ופרט. וכמו שרואים אנו בסוג הבעלי חיים שישנם כמה אברים הנחוצים לבע"ח אחד שבלעדם אי אפשר לו להתקיים, אף שאינם נמצאים אצל בע"ח אחר, מפני שהוא אפשר לו בלא הם. הרי מבהמות ארץ — למדנו שגם במין המדבר כן הוא, זה שלא נודע לו עד עתה מלימוד תורת החסידות או שהי' בדורות האלו שלימוד זה דפנימיות התורה הי' שייך רק ליחידי סגולה ה"ז גופא ראי' שנמצא הוא בתנאים כאלו, ולא יבוא לידי נסיונות כאלו שמוכרחים הם גם לידיעה זו. משא"כ אלו שנודע להם ממציאות חלק תורה זה, והרי פשיטא שגם זה נכנס בפסק הרמב"ם שאפי' אות אחת, ומי יאמר חלק תורה שלם, הרי קדושתה שוה לפסוק שמע ישראל כו', והחילוק בין בע"ח ואיש הישראלי — בהנ"ל — הוא רק בזה, שברצות הקב"ה שתהי' טובתו שלמה, לא רצה להכריח את האדם בזה, ולכן ניתנה לו בחירה חפשית. ולא עוד אלא שברא יצה"ר המסביר לאדם כו"כ טעמים ונימוקים להסירו מן הדרך, ואם יש לו להיצה"ר עסק עם איש ירא ד' ה"ה מלביש הטעמים ונימוקים שלו באותיות של השו"ע. ובודאי האריכות לדכוותי' אך למותר.
בנועם קבלתי מכתבם מא' טבת — ר"פ מסדרי התועדות דחג הגאולה י"ט כסלו ושלפניו ושלאחריו, ונהניתי במאד ממה שכנראה התחילו להמשיך תלמידים משאר ישיבות להתועדויות אלו, ובאופן דמוסיף והולך, שהרי זהו ענינו של כל נר להאיר, ועאכו"כ של מוסד המקים תלמיד־ר־האיר בכוונה להדליק הנרות על פתח ביתו, שתוכנה המשכה בחוץ, ולא עוד אלא דוקא באופן דמוסיף והולך, ואם בתקופה שלפנים כשהיתה התנגדות בחוגים ידועים הי' כזה, עאכו"כ שתמורת התנגדות התחיל החיפוש והחקירה ודרישה לפנימיות התורה ועניניו, (אף שכמה מהמחפשים אינם יודעים עדיין שאותה הם מחפשים, וע"ד פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר שכשהגוף רעב ללחם, פנימיות הענין הוא — מפני שהנשמה רעבה לניצוץ האלקי, למוצא פי ה' אשר בהלחם).
250מובן שעל הנ"ל נוסף גם התועלת הכי גדולה בהשתתפות כמה בע"ב בהתוועדות באוירה כזו, גם ערכה גדולה ביותר וביותר, אבל נוסף בענין הראשון — שזהו תפקיד עקרי של ישיבת תו"ת, וק"ל, וכיון שזכות הרבים מסייעתם בודאי יצליחו גם בזה, באם רק יהי' באופן דיגעת — שהרי זוהי הדרישה בכל עניני קדושה.
. . נעם לי לקרות בו אשר עלה בידו להפיץ ספרי התניא, ובודאי ממשיך בזה — בצירוף הסברה לכל אלו שנותן הספר להם — אודות ענין החסידות וההכרח בה בפרט ובמיוחד בתקופתנו דטשטוש ערכין וחוסר בהירות עד כדי להחליף טוב ברע ורע בטוב חשך לאור ואור לחשך, והרי דבר הוא שנקראת תורת החסידות בשם מאור שבתורה נשמתא דאורייתא ואור התורה.
. . . ובודאי לא יתרשמו מכל אלה המנגדים לרבותינו נשיאינו, שהרי לא חדשה היא בארץ, כ"א מעת גילוי פנימיות התורה, ובפרט באופן המובן גם לשכל אנושי, למען עשותו גם הוא כלי המוכשר להתאחד עם פנימיות התורה, איחוד בכל הפרטים, וכמבואר בספר תניא קדישא פרק ה'.
ובפרט שהרי ידוע פסק דין בי"ד של מעלה, אשר בגלל המס"נ (של רבנו הזקן) על תורת החסידות, פסקו בבי"ד של מעלה, אשר בכל ענין של תורה יראת שמים ומדות טובות תהי' יד מקושריו והולכי בעקבותיו על העליונה.
ויהי רצון אשר ירחם השי"ת על העם ההולכים בחשך ונלחמים במאור התורה זוהי פנימיות התורה שבדורנו נתגלה בתורת החסידות, ויזכם לראות את האור כי טוב,
ואפילו אלה, שבלשון רבנו הזקן בהקדמתו לתניא, שכלו וידיעתו מבולבלים ובחשכה יתהלכו בעבודת ה' (שלכן) בקושי יכול לראות את האור כי טוב, המה' יפלא לבטל קושי זה, ובחסד וברחמים יתקנו את אשר עוותו וחיסרו עד עתה, ובאופן המבואר בתניא באגרת התשובה סוף פרק ט' (מ"ש בתדב"א) אדם עבר עבירה ונתחייב וכו' הי' רגיל לקרות דף א' יקרא ב' דפים וכו'. ועאכו"כ בענין הנוגע לרבים, הפצת מעינות דא"ח, אשר התחלת העבודה בזה הוא בגיל רך, וכנראה במוחש, שאפילו בלימוד האל"ף בי"ת וכיו"ב אלה ניכר, באם המורה חדור אור וחום חסידותי או וכו'.
251בברכת הצלחה מופלגה בכל האמור ולבשו"ט ובאופן דמוסיף והולך, ובפרט שמתקרבים אנו לחדש כסלו חדש הנסים והגאולה והנצחון גלוי דתורת החסידות ועניני'.
נעים לי לקבל מכתבו מח' טבת, נוסף על הידיעות מן הצד אודות פעולותיו, ומהם שהשתדל לנצל את ההתעוררות הכללית בתוככי בני ישראל אשר באה"ק ת"ו לקוב"ה לתורתו ולמצותיו. ובוודאי לא יסתפק בזה וירבה ככל האפשרי, כי הרי זה דרישת השעה, ומשפיעים הצלחה מופלגה מלמעלה (אלא שבעוה"ר אין אנ"ש מנצלים אותה). וכנראה שכל העושה כל פעולה מצליחים באופן בלתי משוער מראש ואשר יצליח ג"כ לעורר את אנ"ש שחו"ס יתחילו גם הם בפעולות כנ"ל. זאת אומרת אויפטאָן אין פועל. ולא לצאת באסיפות שקלא וטריא והחלטות, ומובטחני שאז יצליחו גם הם, וכנ"ל — באופן בלתי משוער.
בעת רצון אזכיר כל אלו שכותב אודותם על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, בתוכן כתבו, ובמ"ש שדבר עם פב"פ ע"ד לימוד התניא וענה אַז דאָס איז אַ אַלטע מחלוקת, לפלא שאין מי שיסביר להנ"ל אשר אותם שחלקו לפני כמאתים שנה אמרו טעמם גלוי שחוששים הם שלא יתמעט עי"ז בעניני יר"ש וכו' ובזמן שעבר מאז וביחוד בדורנו זה, רואים במוחש אשר, אדרבא, זהו מוסיף ומחזק ביראת שמים, בהידור בקיום המצוות כו' וכו' והרי הם ראו זה במוחש במדינתם לפנים, ורואים זה במוחש גם באה"ק ת"ו, וק"ל.
ויה"ר שסו"ס יצליח בכל מקום לפי ערך המקום, זאת אומרת פב"פ שלא יתנגד ואצל פב"פ שגם יסייע ואצל פב"פ שגם בעצמו יתחיל בלימוד, והרי כבר ידוע ומפורסם פסק בית דין של מעלה (נעתק בספר קיצורים והערות לתניא עמוד קכ"ב בסופו אשר בגלל מסירות הנפש הלזו — של רבנו הזקן) על תורת החסידות פסקו בבית דין של מעלה אשר בכל ענין של תורה יראת שמים ומדות טובות תהי' יד מקושריו הולכי בעקבותיו על העליונה.
. . . ד) חזוק בעניני אמונה ובטחון וכו':
ילמד חסידות בשופי ויתוסף בכל הנ"ל.
ה) איך להתנהג עם המנגדים לחסידות;
מובן שמבהיל הדבר איך זה מנגדים לחלק מתורת ה' ובטח בא זה252מחסרון ידיעה מה זה תורת החסידות. ולכן מהנכון שלא להכנס בוויכוחים כי אם להפיץ אור, תורה ומאור שבתורה זוהי פנימיות התורה ככל האפשרי, על ידי הוספה בלימוד עצמו ועל ידי השפעה בסביבתו שיתפשט לימוד זה גם שם, וכנ"ל מבלי להכנס בוויכוחים בזה. ובדרך ממילא תתמעט ההתנגדות הלוך ופחות, ותתרבה הדיעה והחכמה בתורת דא"ח.
בודאי יודע אשר בעשירי לחודש זה, ש"ק פ' בשלח הבע"ל, הוא יום ההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וכל הרוצים להיות קשורים להוראותיו ולתורתו מתעוררים ומחליטים ביום זה להוסיף בלימוד התורה ובהידור בקיום מצותי'.
זה* היפך דעת הגר"א (פי' משלי ה' י"ח. ז, י"ב ד, כ"ב. ובעיקר ב, ט. פי' להיכלות פקודי י"ז ותקו"ז ק"ז, ג. ועוד בכ"מ). היפך דעת הר"ח ויטאל (בהקדמתו לשער ההקדמות) היפך דעת רבינו הזקן, ו ע ו ד.
ע"פ תורה — בדיני ממונות צריך לשאול רב הבקי בדיני ממונות ועוסק בהם בדיני איסור והיתר — רב העוסק בדינים אלה, (שלכן הלכה כרב באיסורי וכשמואל בממוני) — שמזה מובן שבהנוגע לפנימיות התורה — הלכה כאלה היודעים בזה, וכו'.
253מאשר הנני קבלת מכתבם מפעולותיהם עד עתה, ובודאי שההתחלה בהענינים — תעורר בהם תוספות כח ואומץ להרבות בהפעולות כמה פעמים ככה, הריבוי בשני הענינים, הוספת סוגים חדשים בפעולותיהם, והוספה בהפעולות הקיימות כבר, והרי כבר נרחב במחנם הט' לפעולות מכל המינים, ובכל הפעולות ישנו תמיד מקום להחדיר הנקודה התיכונה הנקודה החסידותית, וכמובן גם מביטוי הזוהר הק' שפנימיות התורה היא נשמתא דאורייתא, דכשנתוסף חיות בהנשמה באיזה אבר שיהי' מתוסף תומ"י חיות גם בהנשמה שבשאר האברים, שהרי אי אפשר לחלק בנשמה ולהבדיל בין חלקה שברגל לבין חלקה שבמוח בהנוגע להחיות שבהם.
אף שבהנוגע להפעולות שבזה זקוקה הנשמה לאברי הגוף, המחולקים זה מזה, מתחלקת ג"כ הפעולה מתאים להאבר.
והוא ע"ד המבואר בדא"ח בכ"מ, בהנוגע לאדם העליון, אשר האורות פשוטים הם, וההתחלקות בא מצד הכלים, וכמשל גוון הנראה במים לעין הרואה ותלוי בהכלי בו נמצאים המים, הלבן הוא או אדום או ירוק.
בטח למותר להדגיש הדיוק מכבר בלשון חוצה, שהעבודה צריכה להתפשט גם חוצה, ז. א. בחוגים ההולכים ומתרחבים ומתפשטים, שבזה נכלל ג"כ חוג, שבמצב העכשוי, איננו רוצה בענינים אלו, ואפילו זה שמראה ג"כ אותות התנגדות.
ומסוגלים ימים אלו להחדרת ענינים האמורים חוצה עד לקצה האחרון והתחתון, שהרי נכנסנו לחודש הפורים, אשר עליו אומרת תוה"ק: החודש — ז.א. כל ימי החדש — אשר נהפך וגו' לשמחה ויום טוב.
וענין נהפך, תוכנו, אשר גם הענינים שאינם בטוב הנראה והנגלה, מסוגל הוא חודש זה, להפכם לשמחה וליום טוב, נראים לעיני בשר.
במענה על מכתבו ממוצש"ק, נעם לי לקרות בו שממשיך בהשתדלותו להפיץ נר מצוה תורה אור ומאור שבתורה זהו עניני חסידות בסביבתו, שתוספת קדושה נצרכת בה וכמה שכתוב והי' מחנך קדוש וגו', וכיון שתובעים את זה — בודאי שניתנו הכחות וכל הענינים הדרושים למלאות התפקיד. ולכן תמה אני על מה שכותב שנפל קצת ביאוש. ומובן שזה גם כן מצער, וצריך הוא לראות את המצב כמו שהוא, זאת אומרת, שהוא שלוחו של הקב"ה לעודד את סביבתו, להכירה את האור כי טוב וכמה שכתוב טעמו וראו כי טוב ה', אשר עי"ז נשמרים יהיו וגם מאושרים — הן בגשמיות והן ברוחניות. ואם המקיים נפש אחת ה"ז כאילו קיים עולם מלא, עאכו"כ שבידו לקרב כמה נפשות מבנ"י לאבינו שבשמים וגם אפילו בפעולות ובחיי254היום יומיים, ובפרט וביחוד שנכנסנו כבר בחדש כסלו הוא חדש הגאולה והנסים, גאולת מייסד תורת חסידות חב"ד הוא רבנו הזקן, האומר אשר ואהבת לרעך כמוך חוא כלי לואחבת את ה' אלקיך, והוא גם הוא האומר אשר החסידות אינח ענין של כתח בעם ישראל או חלק מעם ישראל, אלא לכולם שייכת חיא וכולם זקוקים וצריכים להוראותי', ובפרט הנוער, הצעיר המתחיל דרכו בחיים ועומד בפני נסיונות מיוחדים, ואשר בריאותו, הן בריאות הגוף והן בריאות הנשמה, נוגע לרבים. ויהי רצון אשר הוא וכל אלה הנמצאים בסביבתו הקרובה וגם הרחוקה יכירו וידעו אשר יוצאי צבא הם בצבאות ה' נותן התורה ומצוה המצות ויקבלו עליהם עול מלכות שמים ועול תורה ומצות והתורה והמצוה יגינו עליהם בכל מקום שהם ויביאם לנצחון ברוחניות ולנצחון כפשוטו.
. . . ואם על כל השנה כולה קאי מרז"ל דאני ישנה בגלותא ולבי ער להקב"ה לתורתו ומצותיו, עאכו"כ בימי סגולה, כשפותחים — ע"י תעמולה מתאימה — באיש הישראלי אפילו כחודה של מחט, פותח הקב"ה כפתחו של אולם, וכמבואר בדא"ח הדיוק בזה שלאולם לא היו דלתות ובמילא הי' תמיד פתוח, ובלבד שישתדלו להכנס לעזרה, והרי בין עזרת ישראל וכהנים לא היתה מחיצה מפסקת אף שצריכים היו לעלות במעלות מזו לזו, והנמשל מובן.
. . . ת"ח על כתבו עכ"פ ראשי פרקים מהתעסקותו בצ"צ ובנקודה הפנימית הפצת המעינות חוצה. ובודאי לא יסתפק בהנעשה עד עתה, והרי ציווי התורה היא מעלין בקדש, וציווי התורה ה"ז נתינת כח (נוסף על הכחות הבאים בתולדה והנפש האלקית), אלא שעל האדם לנצלם ככל הדרוש. ושכר התעסקותו בזה אין די באר. ועיקר השכר הוא — כמאמר המשנה — שכר מצוה מצוה, זאת אומרת תוספת הצלחה ופעולות חדשות . . .
א. ישנם ענינים בתורה שמספיק בהם הרוב, דרובו ככולו, וישנם ענינים שאין מספיק בהם הרוב כ"א צריך להיות כולו בפועל דוקא. וכמו במצות ד' מינים שצריך להיות אתרוג שלם לולב שלם וכו', ואין מספיק בזה הרוב.
255בנוגע לעם ישראל, אינו מספיק אשר רוב ישראל ילמדו תורה ויקיימו מצותי', כ"א מההכרח הוא אשר כל ישראל, לא נותר אף אחד, ילמדו תורה ויקיימו מצותי'. ואי אפשר בשום אופן לוותר גם על יהודי אחד.
ואם ישנו יהודי אחד שאינו מתנהג בדרכי התורה, זה נוגע לכל הכלל כולו, לפי שישראל ערבים זה בזה. וע"ד שאמרו רז"ל שהתורה ניתנה לששים רבוא דוקא, ואם הי' ששים רבוא פחות אחד, יהי' מי שיהי', גם הפחות שבפחותים, אזי לא ניתנה התורה ח"ו גם להגדול שבגדולים כמו משה רבינו.
ולזאת אין לנו להסתפק ולהתצמצם בתוך ד' אמות של יהודים שומרי תורה, כ"א עלינו לצאת לחוץ ולעשות כל מה שביכלתינו, ויותר מיכלתינו, עד שנפעול בכל היהודים שיאמרו נעשה ונשמע.
ב. בסדר הנהגת מלחמה יש ב' שיטות; א) כל זמן שהשונא אינו מתנפל, אין עושים כלום כנגדו. ורק כאשר השונא מתחיל להתנפל על העיר ויושבי' אזי לוחמים כנגדו בכדי להגן על העיר. וזוהי מלחמת הגנה. ב) אין מחכים עד שהאויב יתחיל להתנפל, אלא מתקדמים ועורכים מלחמה עם האויב. וזוהי מלחמת תנופה.
ושתי מעלות במלחמת תנופה על מלחמת הגנה;
א) בכל מצב יש צד חזק וצד חלש. כאשר האויב מתחיל במלחמה בוחר אצל עצמו הצד החזק ואצל שכנגדו הצד החלש. אמנם במלחמת תנופה, אפשר לבחור אצל עצמו הצד החזק ואצל האויב הצד החלש.
ב) בכל מלחמה, גם כאשר נוצחים אותה, מהרסים ומאבדים מה. ובפרט שבשעת חירום א"א להנהיג בטוב את משטר הנהגת המדינה כמו בשעת שלום. אמנם כאשר הולכים במלחמת תנופה, אזי אפשר לסדר בתחילה היטב את כל הנהגת המדינה, באופן שהמלחמה לא יבלבל כלל לההנהגה. ופעולת החירום שמצד הקרב תהי' בשטח האויב.
וככל הדברים האלה הוא במלחמת היראים עם אלו החפשים לע"ע (ועיין בסוף הל' מלכים להרמב"ם שבימי המשיח „יכוף כל ישראל לחזק בדקה" היינו בדק התורה והמצות) שיש בזה שתי אופנים ודרכים. מלחמת הגנה ומלחמת תנופה.
מלחמת הגנה היא; כאשר החפשים הולכים לצוד נפשות ישראל למחנם, אזי מתאספים וטוכסים עצה איך לעמוד נגדם. מלחמת תנופה היא; אין מחכים עד אשר הם יתחילו ללחום, אלא אדרבה, הולכים למחנם ומאירים שם באור התורה והמצוה, וצודים מהם נפשות לקרבם לאביהם שבשמים.
וכשם שבמלחמה בגשמיות יש מעלה במלחמת תנופה על מלחמת הגנה, בין בניצוח המלחמה בין בשעת המלחמה גופא, כן הוא גם במלחמה הרוחנית, שהמעלה במלחמת תנופה היא בשתים אלו;
256א) כאשר הולכים במלחמת תנופה אפשר לבחור אותו הזמן ואותם הענינים שנקל יותר לנצח בהם. ב) כאשר הציב מתחיל ללחום, ישנם כאלו שאינם מתנהגים בסדר הרגיל ומתירים לעצמם איזה ענינים קלים (כמו דרבנן והדומה לזה) בכדי לנצח את העיקר, משא"כ בהאופן דמלחמת תנופה אין מאבדים מאומה.
ג. המורם מכל האמור הוא: אל לנו להסתפק בהחוגים שלנו אלא מוטל עלינו החובה ליכנס בשדה האויב ולהאירם בנר מצוה ותורה אור.
וגם כאשר הולכים פעם ואין מצליחים אין להתפעל מזה כ"א צריך ללכת עוד פעם ועוד פעם, וסוף כל סוף ינצחו את המלחמה.
וכשם שבמלחמה הגשמיות, אחד מטכסיסי המלחמה הוא ליכנס בין שורות האיויב ולעשות שם מהפכה, שגם אנשים שבפנים ילחמו כנגד האויב, הנה כן הוא במלחמה הרוחנית. מאחר שאצל כל יהודי הרי בנפשו פנימה אינו רוצה ואינו יכול להיות נפרד מאלקות, הנה כאשר נקודת היהדות שלו תלחם מבפנים ואנחנו נלחם מבחוץ, הנה שניהם יחדיו יבטלו את האויב שבינתים, וינצחו את המלחמה.
ד. וזאת היא עבודת הצעירים בכלל וצעירי אגודת חב"ד בפרט;
לדעת אשר הצעיר יהי' לאלף. אל לנו לעשות חשבונות כמה חיילים נמצאים אצלנו וכמה חיילים אצל הצד שכנגד, כי הצעיר יהי' לאלף, וגם שבין שורות האויב גופא הנה בנפשו פנימה הוא על צדנו, ולזאת עלינו ללכת במלחמת תנופה במרץ ומס"נ, להמשיך בכל המקומות נר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה זוהי תורת החסידות.
בנועם קבלתי הידיעה על דבר חגיגת חנוכת הבנין — בקשר עם יום חג הגאולה י"ט כסלו הבע"ל.
ומגלגלין זכות ליום זכאי, גאולת רבנו הזקן מייסד תורת חב"ד. וידוע מש"כ בעל הגאולה בביאור ענינו של בית וחנוכת הבית — על הכתוב מזמור שיר חנוכת הבית.
והנה בית ענינו כלפי חוץ — שהוא מגן ומחסה מחורב וממטר, חום וקור וכו',
257ותוכנו „בפנים" — חיי מנוחה ודירת קבע,
אשר לכן בנין (וקנין) בית דורש עמל האדם
ובעיקר ברכה רבה מלמעלה, ובל' הכתוב; הוי' יבנה בית.
ולכן גם עושים משתה ושמחה בחנוכת הבית.
ויהי רצון שיהי' כן בבית הזה, אשר באופן של מנוחה — תהי' דירת קבע לכל עניני חב"ד ופעולות חב"ד,
שהם מיוסדים על האהבה המשולשת, אהבת ה', אהבת התורה ואהבת ישראל, ולהפצת כל עניני התורה (הנגלה והפנימית) ומצותי', ובפרט בין הנוער והצעירים, בני ישראל ובנות ישראל.
ויהי' הבית הזה מגן ומחסה מהשפעות בלתי רצויות מבחוץ, הן אלו שבבחי' חורב ואש זרה והן אלו שבבחי' מטר ומים זידונים, חום וקור,
ותומשך ברכת הוי' האמורה בכל הבית ופעולות שלו בהווה ובעתיד,
ועד אשר מופת לרבים יהי' בית זה וכל עניניו,
והשי"ת יצליחם שיעשו בכל האמור מתוך שמחה ומנוחה, באופן — בל' הכתוב — דפדה בשלום ורבים יהיו עמדם.
(ממכתב ראש חודש כסלו, ה'תשל"ג)258הפרטים שבתורה — תורה הם, גם בזה הוראה מה שביאר הרמב"ם דברים אלו בהלכות תשובה ובהלכות מלכים ובסיום וחתימת הספר משנה תורה, וק"ל.
בברכת חג הגאולה ולבשו"ט ומפורטות מהנעשה את כאו"א מאנ"ש שליט"א וביחוד תושבי הכפר חב"ד אשר שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם.
. . . ווי עס איז באַוואוסט דער וואָרט וועלכען מיר האָבען געהערט מערערע מאָל פון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אַז חסידות האָט אויפגעטאָן אַז יעדער חסיד וואו ער זאָל זיך ניט געפינען און גיין, איז ער ניט עלענד, וואָרום ער בלייבט שטענדיג פאַרבונדען מיט חסידים, איז אויב דאָס איז אַזוי אפילו איידער מען טרעפט זיך פּערזענליך, איז דאָך דאָס אין אַ פיל שטאַרקערע מאָס נאָך אַ פּערזענליכע באַפריינדונג.
און אַזוי ווי מיר גייען דאָך ענדע וואָך פייערען דעם יום הבהיר י"ט כסלו, וואָס אויף דעם האָט רבנו הזקן געזאָגט, פדה בשלום נפשי גו' כי ברבים היו עמדי — בין איך זיכער, אַז באַ חסידים ואנ"ש בכל מקום שהם, וועט פאַרשטאַרקט ווערען דער געפיל און פאַרבונד פון איינעם מיט דעם צווייטן, ניט נאָר אין פאַרשטאַנד אַליין, נאָר דאָס וועט אויך בריינגען צו מעשים בפּועל, ביז ווי דער אויסשפּראַך פון רבותינו נשיאינו, להשתתף בשמחת רעהו וכו'. און איך האָף צו באַקומען פון אייך גוטע בשורות פון אייערע ענינים הפרטים און אויך פון די ענינים הכללים, און ספּעציעל פון די מוסדות חינוך — ישיבת אהלי יוסף יצחק און בית רבקה, וואָס דאָס גייט אַריין אין דעם ענין פון הפצת המעינות חוצה. ויהי רצון אַז די ידיעות און די בריף זאָלען געשריבען ווערען מתוך בריאות הנכונה, געזונטערהייט און פרייליכערהייט . . .
במענה על מכתבו מיום יו"ד כסלו, הוא יום גאולת אדמו"ר האמצעי, בו כותב אודות חסידי חב"ד ואנ"ש בכלל ויחסם אל הזולת.
והנה כבר ניתנו ההוראות בזה לכל החסידים ולכל בני ישראל — ע"י רבנו הזקן מיסד תורת חב"ד בתניא פרק ל"ב, ומבואר עוד יותר בספרו לקוטי תורה ד"ה החלצו, ובדברים חוצבים להבות אש בספר המצוות לנכדו אדמו"ר הצמח צדק מצות אהבת ישראל. ובקשר עם יום הבהיר י"ט כסלו הממשמש ובא — עיין ג"כ אגרת הקדש לרבנו הזקן שכתב אחר שחרורו מהמאסר בו259נתפס ע"י הלשנה כו' וז"ל: ולזאת באתי כו' מודעה רבה לכללות אנ"ש כו'. ואם בנוגע לסלק הנ"ל מזהיר במודעה רבה עאכו"כ בהנוגע לסתם בנ"י ועאכו"כ ליהודי אשר ההשגחה העליונה הביאתם לפונדק אחד. והרי דבר פלא — הודעת רבנו הזקן באגרת שלו הידוע אשר בעת אמירת פסוק פדה בשלום יצא לחפשי, והרי סיום הכתוב הוא — כי ברבים היו עמדי. וק"ל.
הארכתי לפ"ע בדבר הפשוט כ"כ.
תקותי שישתתף בהתוועדות אנ"ש ביום י"ט כסלו חג גאולת רבנו הזקן.
וכבר אמרו חז"ל שגדולה לגימה שמקרבת, ומכש"כ שמקרבת הקרובים.
(ממכתב יא כסלו, תשי"ז) ב"ה, ערב י"ט כסלו, גאולתנו ופדות נפשנו, תשכ"ד
ברוקלין, נ. י.
צו אַלע אנטיילנעמער אין דער יערלעכער
חגיגה פון מרכז הישיבות תומכי־תמימים
ליובאַוויטש,
ה' עליהם יחיו
די יערלעכע פייערונג קומט י־יאָר פאַר באַלד נאָך י"ט כסלו — דער טאָג פון באַפרייאונג פון דעם אַלטן רבי'ן, בעל התניא והשולחן ערוך, דער גרינדער פון חב"ד, וואָס הי־יאָר איז געוואָרן 150 יאָר זינט זיין הסתלקות.
עס איז דעריבער צו דערוואַרטן, אַז אַלע אנטיילנעמער וועלן קומען צו דער יערלעכער אונטערנעמונג פול מיט באַגייסטערונג, וואָס וועט זיך אויסדריקן אין קאָנקרעטע מעשים צו דערפילן די פינאַנציעלע באַדערפענישן פון דעם מרכז הישיבות תומכי־תמימים ליובאַוויטש אין דער פולסטער מאָס.
אין אַ גוט באַקאַנטן בריוו פון דעם אַלטן רבי'ן דערקלערט דער אַלטער רבי, אַז די בשורה פון זיין באַפרייאונג איז געקומען צו אים אין דעם מאָמענט ווען ער האָט געהאַלטן באַ דעם פּסוק אין תהלים (נה, י"ט); פּדה בשלום נפשי — „דער אויבערשטער האָט אין פרידן אויסגעלייזט מיין זעלע" — גו'.
די דאזיגע השגחה־פּרטיות'דיגע צוטרעפונג דאַרף זיכער דינען אַלס אַן אָפּלערנונג פאַר יעדן איינעם פון אונז. וואָרום יעדער איינער דאַרף דאָך האָבן אַ פּערזענלעכע אויסלייזונג פון אַלע שוועריקייטן און שטערונגען אין טאָג־טעגלעכן לעבן, וועלכע שטערן צו דערגרייכן דאָס וואָס מען דאַרף דערגרייכן אַלע טאָג אין גשמיות און אין רוחניות.
דערקלערן אונזערע חכמים, זכרונם לברכה, דעם דערמאָנטן פּסוק אין260תהלים מיט די פאָלגנדע אינהאַלטסרייכע ווערטער; אמר הקב"ה, כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפּלל עם הציבור מעלה אני עליו כאילו פּדאני לי ולבני מבין אומות העולם — „דער אויבערשטער זאָגט2 דער וואָס פאַרנעמט זיך מיט תורה און גמילות חסדים און היט אָפּ תפילה בציבור, איז ער באַ מיר אָנגענומען ווי ער וואָלט מיך און מיינע קינדער אויסגעלייזט פון צווישן די פעלקער פון דער וועלט" (ברכות ח, א).
דערמיט אונטערשטרייכן אונזערע חכמים זכרונם לברכה, אַז די פּערזענלעכע אויסלייזונג פון יעדן אידן, און פון דעם אידישן פאָלק צוזאַמען מיט דעם אויבערשטן (כביכול), איז דירעקט פאַרבונדן מיט תורה, גמילות חסדים (מצוות שבין אדם לחברו) און תפלה (מצוות שבין אדם למקום).
די יערלעכע אונטערנעמונג צו שטיצן די ישיבות תומכי־תמימים ליובאַוויטש גיט אַ מעגלעכקייט צו האָבן אַ חלק אין די אַלע דריי זאַכן, וועלכע פאַראייניגען זיך אין די ליובאַוויטשער ישיבות; תורה, סיי נגלה און סיי פנימיות התורה, וואָס ברענגט צו אהבת ה' און יראת ה' (ווי דער רמב"ם אונטערשטרייכט אין אָנהויב פון פרק ב' הלכות יסודי התורה), און לערנט דעם טיפערן זין פון „תפילה בציבור" — צוזאַמענקלייבן אַלע געדאַנקען און כוחות הנפש און פאַראייניקן זיי מיט דעם אויבערשטן, און מיט אַלע אידן. דורך צדקה און גמילות חסדים פאַר דעם מרכז הישיבות תומכי־תמימים ליובאַוויטש, ספּעציעל צו דער געלעגנהייט פון דער יערלעכער חגיגה, ווערט יעדער איינער און איינע אַ שותף אין די אַלע דריי זאַכן וועלכע ברענגען גאולה ופדות, באַפרייאונג און אויסלייזונג, פאַר דעם פרט און דעם כלל. דער אויבערשטער זאָל העלפן, אַז יעדער איינער און איינע זאָלן זוכה זיין דערצו אין דער פולער מאָס.
ברוקלין, נ. י.
אל אחינו בני ישראל
חובבי ומוקירי תורה ומצוה
ה' עליהם יחיו
אין דעם ליכטיגען טאָג פון י"ט כסלו, דער טאָג פון באַפרייאונג פון אַלטען רבי'ן, בעל התניא והשלחן ערוך, וואָס האָט ליכטיג געמאַכט די אויגען פון כללות ישראל מיט דער דאָפּלטער ליכטיגקייט, שני־אור, אור פון נגלה דתורה און אור פון פנימיות התורה,
ווענד איך זיך מיט מיין רוף צו אַלע וועלכע האַלטען טייער תורה און מצוות, אין צוזאַמענהאַנג מיט דער יעהרלעכער חגיגה פון דער צענטראַלער261ישיבה „תומכי־תמימים" ליובאַוויטש, וואָס דאַרף פאָרקומען בע"ה יום א', ב' שבט הבע"ל.
דער ענין פון יט כסלו, וואָס האָט געבראַכט די באַפרייאונג פון דעם אַלטען רבי'ן און די פאַרגרעסערטע אויפבליאאנג פון זיין שיטה, וועלכע שטיצט זיך אויף דעם כלל גדול, אַז אהבת ה' אהבת התורה און אהבת ישראל איז כולי חד — איינס, דערמאָנט, מאָנט און דערמוטיגט יעדען איינעם פון אונז אין אונזערע פליכטען צו זיך און צום כלל ישראל, פליכטען וועלכע מוזען זיך אויסדריקען אין מעשה בפועל און אין אָן אַלץ שטייגענדער מאָס.
איז די ליובאַוויטשער ישיבות און זייער מרכז — די צענטראַלע ליובאַוויטשער ישיבה „תומכי־תמימים" אין ברוקלין, וואָס כ"ק מו"ח אדמו"ר האָט דאָ איבערגעפלאַנצט אָנקומענדיק אין אַמעריקא מיט נייענצען יאָהר צוריק, ווערען אויפגעשטעלט דורות וועלכע זיינען דורכגעדרונגען מיט אהבת ה' אהבת התורה און אהבת ישראל ביז צו מסירות נפש.
עס איז אַ חוב קדוש אויף אַלע אידן חובבי תורה ומצוה, צו שטיצען די ליובאַוויטשער ישיבות און ספּעציעל איצט, אין אנבליק פון דער יערלעכער חגיגה, צו באַטייליגען זיך און העלפען פאַרזיכערען דעם דערפאָלג פון דער יעהרלעכער אונטערנעמונג, וואָס האָט אַזאַ וויכטיג באַדייטונג פאַר דער שטאַרקונג און ווייטערער אַנטוויקלונג פון דער צענטראַלער ישיבה „תומכיתמימים" ליובאַוויטש אין ברוקלין.
דער זכות פון בעל־השמחה פון היינטיגען טאָג און דער זכות פון רבותינו נשיאינו, זיינע הייליגע נאָכפאָלגער — זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וועט זיכער ביישטיין יעדען איינעם פון די שטיצער שיחיו אין וואָס זיי נויטיגען זיך, עס זאָל זיין באַ זיי; פדה בשלום — אויסגעלייזט פון דער נויט דורך דעם זכות פון דער צדקה, וואָס בריינגט שלום אין וועלט,
און יעדע גוטע פעולה אין דעם אין אַן אופן פון מוסיף והולך, וועט אַראָפּבריינגען ברכות השי"ת אויך אין אָן אַלץ שטייגענדער מאָס.
בברכת כל טוב בגו"ר
. . . די הייאָרדיגע יערלעכע מסיבה קומט פאַר נאָענט צו דעם יום הגאולה — י"ט כסלו — פון אַלטן רבי'ן, גרינדער פון חסידות חב"ד, די היסטאָרישע געשעעניש וואָס איז פאַרבונדן ניט נאָר מיט זיין פּערזענלעכער גאולה, נאָר אויך מיט דער גאולה פון זיין גאַנצער שיטה און באַוועגונג.
פאַר די ליובאַוויטשער ישיבות איז י"ט כסלו פון ספּעציעלער באַדייטונג, וואָרום זיי זיינען אַן אינערלעכע טייל פון זיין גייסטיגער ירושה און פאַרזיכערן262איר המשך. געגרינדעט און אָנגעפירט אין דעם גייסט און וועג פון דעם אַלטן רבי'ן, זיינען די ליובאַוויטשער ישיבות אַ גרויסער לייכט־טורם וואָס פאַרשפּרייט די ליכטיקייט פון תורה ומצוות, דורכגעדרונגען מיט חסידישער התלהבות, אין אַלע טיילן פון דער וועלט.
דער אַלטער רבי האָט, ווי באַוואוסט, געשטעלט דעם טראָפּ אויף חינוך. דאָס איז אויך צו זען דערפון וואָס די הקדמה צו איינעם פון זיינע וויכטיגסטע און טיפסטע חיבורים, שער היחוד והאמונה, ווערט אָנגערופן חינוך קטן, און הויבט זיך אָן מיט דעם פסוק; חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה — „דערצי דעם אינגל אויף זיין וועג, אפילו אַז ער וועט אַלט ווערן וועט ער זיך ניט אָפּקערן דערפון". אַזאַ חינוך מיינט מער ווי געבן דעם אידישן קינד גרינטלעכע און טיפע ידיעות אין תורה, נאָר אַ חינוך וואָס נעמט דורך דעם קינד מיט טיפער אמונה און ברענגט אַרויס באַ עם די דריי אינערלעכע אייגנשאַפטן פון דער אידישער נשמה; אהבת השם, אהבת התורה און אהבת ישראל, אַז זיי זאָלן זיך אויסדריקן בפועל ממש אין טאָ־טעגלעכן לעבן מיט באַגייסטערונג און שמחה.
און דאָס איז דער חינוך וואָס ווערט געגעבן די תלמידים פון די ליובאַוויטשער ישיבות, אַ חינוך וואָס באַלעבט און באַווירקט זיי אויך נאָכדעם ווי זיי פאַרלאָזן די ישיבה, אַזוי אַז אויך אין די עלטערע יאָרן בלייבן זיי יונג אין גייסט, מיט דער גאַנצער איבערגעבנקייט און טרייבקראַפט פון יוגענד, אין פולן זין פון גם כי יזקין לא יסור ממנה.
און נאָך אַ וויכטיגע נקודה; דער חינוך וואָס די תלמידים באַקומען ענדיגט זיך ניט מיט זיי, וואָרום דורך זיי ווערן געשאַפן שפּרודלדיגע קוואַלן פון תורה כוחות וועלכע ווירקן אין אַן אומענדלעכע קייט (אַ „טשיין־עאקשאן") די איצטיגע מושפּעים ווערן די צוקינפטיגע משפּיעים, אָנצוהאַלטן און איבערגעבן די גייסטיגע ירושה פון דור צו דור, עד סוף כל הדורות.
דער רבי, דער שווער, וואָס איז געווען דער מנהל־פועל פון דער ישיבה תומכי־תמימים אין ליובאַוויטש זינט איר גרינדונג, און שפּעטער איר נשיא, און וואָס האָט איבערגעפלאַנצט די ישיבה אין אַמעריקא מיט 29 יאָר צוריק, וואו זי האָט זיך בעזר השי"ת צעבליט און פאַרצווייגט גאָר אויסערגעוויינלעך,
האָט איבערגעגעבן אַ וואָרט פון אַלטן רבי'ן בעל התניא והשולחן־ערוך, וועמענס חג הגאולה מיר האָבן ערשט געפייערט —
אַ וואָרט וואָס איז פון ספּעציעלער באַדייטונג ניט נאָר אין צוזאַמענהאַנג מיט י"ט כסלו, נאָר אויך אין צוזאַמענהאַנג מיט דער בעפארשטייענדער יערלעכער פייערונג פון דער ליובאַוויטשער ישיבה . .:
263אידישע גשמיות איז רוחניות. רער אויכערשטער גיט אונז גשמיות, מיר זאָלן דערפון מאַכן רוחניות.
אין די דאָזיגע געציילטע ווערטער ליגט אַ טיפער לימוד און צייטיגע אָנווייזונג, ווי אַזוי עס דאַרף זיין דער צוגאַנג פון אַ אידן צו עניני צדקה בכלל, און צו ישיבות און מוסדות חינוך על טהרת הקדש, בפרט:
די גאַנצע שייכות פון אידן — עם קדוש לה' — צו גשמיות איז, ווייל אידישע גשמיות — גשמיות ווי אַ תורה־איד פאַרשטייט און דערגרייכט — איז בעצם רוחניות, און צו רוחניות האָט דאָך אַ איד גאָר אַ גרויסע שייכות. במילא גיט דער אויבערשטער אַ אידן וואָס מער גשמיות, כדי דער איד זאָל דערפון מאַכן וואָס מער רוחניות.
דער העכסטער ענין רוחניות איז דאָך לימוד התורה וקיום המצוות, ביז צו דערגרייכן די מדריגה פון דע את אלקי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה — פאַרשטיין ג־טלעכקייט און דינען דעם אויבערשטען מיט'ן גאַנצן האַרצן און גוטן ווילן, ווי דאָס ווערט אָנגעוויזען און אויפגעקלערט אין חסידות — ביז צום דינען השם דורך אַלע ענינים פון טאג־טעגלעכן לעבן.
דער שטאַרקסטער ענין אין גשמיות איז דאָך געלט — די פרוכט פון דעם מענטשנ'ס האָרעוואַניע מיט אַלע זיינע כוחות.
דאַרף אַ איד פאַרוואַנדלען דעם שטאַרקסטן גשמיות ענין — אין דעם העכסטן ענין אין רוחניות.
. . . הלשון שסידורו, חסיד יר"ש ולמדן, ששמענוהו איזה פעמים, יש לבאר הדיוק בקדימה ואיחור, שלכל לראש צ"ל ענין החסידות, כביאור רבנו הזקן בתוכנה, שמבטל עצמו בשביל הזולת עד כדי שלא לחשוש להיזק עצמו בשביל טובת הזולת (וידועה הראי' של רבנו הזקן מהודעת חז"ל שורפן חסיד (נדה יז, א ובתוס' ד"ה שורפן, שם)). ומיעוט ישות עצמו ומציאות עצמו נותנת מקום ליראת שמים וכהודעת חז"ל כל אדם שיש בו גסות הרוח, הרי אומר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם כו' לא מינה ולא מקצתה (סוטה ה, א).
וראה ג"כ שיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר י"ט כסלו תרצ"ג אות ג' תורת רבנו הזקן, דכשלבו של אדם רחב עליו מתולדתו, ואינו עוסק בחסידות לברר מדותיו כו' אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו וכו' ופשיטא דאז אין מקום ליראת השכינה. וכשיש יראה זו עכ"פ — מיראה תתאה, אזי יש גם חכמה, (שהרי אם אין יראה אין חכמה, ואדרבה כאשר מחדש חידושים הרי הוא264מוסיף טפשות, עיי"ש תורת רבנו הזקן, משא"כ באופן ובסדר האמור) ואזי נעשה למדן.
בתוספות נו"ן ארוכה, שזה מורה על שהוא רגיל בכך (עיין ב"מ לג ריש ע"א ובלקו"ת במדבר כא, א, דברים כ' ב' בענין נו"ן ארוכה ע"פ חסידות), בתלמוד תורה השקול כנגד כולם, תלמוד המביא לידי מעשה בפועל, אשר המעשה הוא העיקר.
במענה על מכתבו, בו שואל אודות מה שהוקשה לו במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הנדפס בבטאון חב"ד.
הייתי בספק אם בכלל לענות על המכתב, כיון שמלבד קושיא שיש לו על כ"ק מו"ח אדמו"ר — לא מצאתי במכתבו דבר אודות לימודיו בתורת החסידות וגם לא בתורת הנגלה. והרי לא זהו דרך לימוד בחלק תורה, איזה שיהי' להתחיל בקושיא. ורק לאחר שלומדים משך זמן במקצוע־התורה המתאים וכו' ורוכשים איזה ידיעות, הרי אז יש מקום להקשות קושיות, או — יותר נכון — לא קושיות, אלא ביאורי דברים, שאינם מובנים בהשקפה ראשונה.
בכל זה, ברצוני להעמידו על החזקה חזקת כשרות, שבודאי אין כוונתו אלא לטובה.
במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הנדפס בבטאון חב"ד חוברת רביעית בעמ' ל"ז, מבאר ההבדל בין דרכי לימוד של חסיד למתנגד. אשר שניהם לומדים בעיון ושניהם מחפשים את הטעות ומייגעים עצמם לתקנו, רק ההבדל ביניהם: החסידים יודעים שהאמור בספר הוא טוב ואמת, והטעות הוא בעצמו ובידיעתו, והמתנגד מוכיח כי ידיעתו ופלפולו הוא האמת, והטעות הוא בהספר וכו'.
ותמה הוא על ביאור זה, כי איך אפשר לומר על גדולי המתנגדים שלימודם הי' באופן הנ"ל וכו'.
בכדי להבין הנ"ל, יש להקדים תחלה ביאור ענין נוקב ופלאי יותר, והוא בספר הפרדס להרמ"ק, ומובא במאמר (כנראה לרבנו הזקן, בעל התניא והשו"ע). וז"ל במאמר: להבין . . . מבואר בפרדס דכל מי שאינו לומדה (חכמת הקבלה) הוי אפיקורס. ומבאר — במאמר — הפירוש — הגם שעדיין אינו265אפיקורס, אם הוא חקרן בטבעו בודאי סופו להיות אפיקורס, כי עפ"י חקירות הפילוסופים לא יתכן בשום אופן בריאת העולם והפרטי פרטים שבו, מאחדות הפשוטה, ואח"כ ההשגחה עליהם, ושלא יהי' שום שינוי בעצמותו וכו', ויבוא סו"ס לידי דיעות של כפירה, כי רק על יסודות תורת הקבלה יש לתרץ את כל הנ"ל בהתאם לאמונתנו הק' וזוהי כוונת הפרדס.
— כנראה הכוונה למש"כ בפרדס שער א' פ"ט. ושם איתא כופר. (חילוקם — ראה רמב"ם הל' תשובה פ"ג). — אבל, נוסף על מה שבמאמר זה לא נחית להחילוקים דכופר, מין ואפיקורוס, הנה רבנו הזקן — וכן הנשיאים שלפניו ושלאחריו — אמר מאמריו „בל"א ולא בלה"ק" (אגרת הקדש סכ"ה, קמא, ע"א) — ולא תמיד כיוון המעתיק הלשון בדקדוק בהעתקתו ללה"ק. —
וה"ה בעניננו:
הגם שבתחלת הלימוד אין המתנגד באופן המבואר במכתב הנ"ל, אם רק בעל שכל תקיף הוא — סופו להיות כן. כי ידוע כלל התורה, אשר לא בשמים היא, וניתנה לבני אדם, ועל כאו"א להתייגע בה להבינה בשכלו. ומי שזכה להוראה — הרי אין לדיין אלא מה שעיני שכלו רואות. וכידוע בענין דתנור של עכנאי (ב"מ נט, ב), קמיפלגי במתיבתא דרקיע (שם פו, ע"א), נצחוני בני, ועוד.
ובמילא — מי שחננו השי"ת בשכל ושוקד הוא בזה, כשנגש ללמוד תורה, והלימוד הוא ע"פ כללי התורה, וכללים הנ"ל בתוכם, הרי ההנחה והגישה שלו הן, אשר ניתן הדבר לרשותו הגמורה. וכיון שאין הקב"ה מבקש אלא לפי כחו של כאו"א, עליו ללמוד כפי שכלו, ואיך שיבין — הרי ניתן הדבר לרשותו לפסוק. זאת אומרת, אשר ידיעתו ופלפולו הם האמת. ואם ימצא סתירה לזה בספר, הרי אין זה מחייב אותו, וע"פ הנ"ל. וידוע מרז"ל שקל הכתוב שלשה קלי עולם כשלשה חמורי עולם לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו כו' (ר"ה כה, ע"ב).
אחד החילוקים העיקרים אשר בין חסיד למתנגד הוא — יסוד השקפת עולמו של החסיד הוא אשר נשמתו (וכן נשמות חביריו), ניצוץ וענף הוא מנשמה יותר כללית, היא נשמת האדמו"ר שלו. וכתוצאה מזה, הרי, הן בענינים גשמיים והן בענינים רוחניים, יש ביניהם קשר חזק. והנעשה באחד, הרי זה קשור במדה חשובה עם השני, וכנ"ל — אם בענינים גשמיים אם בענינים רוחניים, אשר גם לימוד התורה וקיום המצות בכלל זה, כמובן.
— ובזה מובן פתגם הידוע דנשיאי החסידות; וצדיק באמונתו יחי' אל תקרי יחי' אלא יחי', אשר מחי' הוא הצדיק ע"י אמונתו ועבודתו נפשות אלו השייכים אליו והקשורים אליו. —
מזה מובן ג"כ, שאין נשמה פרטית הפוסק־אחרון גם בהבנתו בתורה, כיון שאין הוא אלא פרט מהכלל. וישנם עוד כמה פרטים שיכולים להבהיר266את אופן הבנתה של נשמה פרטית זו, ועאכו"כ שהנשמה כללית יכולה להבינה ולהאירה בתוספות שכל — שאז גם הנשמה פרטית עצמה תבין בשכלה בטוב יותר ובעומק יותר.
וכמו שבהבנת פרטים נוספים בסוגיא נתוסף גם בהבנת הפרטים האחרים של הסוגיא, הנה, כמו שהוא בהשכל כן הוא גם בהמשכיל, כשיתוספו עוד פרטים משכילים — יתוסף גם בהבנת פרטים משכילים אחרים.
ידיעה זו גופא, אשר אף שמחובתו לייגע א"ע בלימוד התורה ובקיום המצות, ואין הוא יוצא ידי חובתו, בזה שנשמה אחרת פרטית, או אפילו נשמה כללית, עוסקת בהנ"ל, כי ה"ה מצווה עליו, הנה ביחד עם זה, ואע"פ שניתנה התורה לבני אדם, הוא עצמו אינו אלא פרט אחד והבנתו אינה אלא הבנה של פרט אחד של המשכיל, ובמילא עלולה לטעות ושאר הפרטים ביכולתם לתקן ולהשלים הבנתו הוא, ועל אחת כו"כ שהבנת הנשמה הכללית תבהיר את כל השכל באור שכל גדול,
עצם ידיעה זו משנה את הגישה גם בתחלת הלימוד, וכנ"ל במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר ברור לו שהאמור בספר הוא טוב ואמת, — כיון שנתפרסם בתוככי בני ישראל, ונתאשר ע"י כמה וכמה פרטים — והטעות הוא בעצמו ובדעתו — כיון שהוא אינו אלא פרט אחד, ושאר פרטים, שמוכרח הוא לבקש עזרתם כנ"ל, בודאי יעמידוהו על הטעות.
לא באתי בזה אלא בקוטב הענין, כי קשה לבאר באריכות בכתב, ובפרט שאינו כותב מדת הבנתו בנגלה דתורה וגם במה עסק ובאיזה אופן בלימוד פנימיות התורה, הנקראת אילנא דחיי דלית תמן לא קשיא מסטרא דרע ולא מחלוקת מרוח הטומאה — וכמובא ברעיא מהימנא (זהר ח"ג קכד, ע"ב), ונתבאר בארוכה באגרת הקדש לרבנו הזקן סי' כ"ו.
וזאת להעיר ולהאיר, אשר כ"ק מו"ח אדמו"ר במכתבו הנ"ל מדבר ע"ד איש שתוארו מתנגד, ולא עולמ'שער וכיו"ב, אשר גם זה בדיוק הוא, וגם זה מסייע בהבנת תוכן מכתבו, כמובן.
וכמו שבקבלה הכללית של כללות התורה על ידי כלל ישראל — מוכרחת היתה הקדמת נעשה לנשמע, שאז דוקא תומת ישרים תנחם, ולולא זאת הרי ע"ז נאמר וסלף בוגדים ישדם, כביאור רז"ל (שבת פח, ע"ב), הרי מעין זה הוא גם בקבלת כל חלק וחלק שבפרדס התורה" שההתחלה צ"ל הקדמת נעשה לנשמע, ורק אז מקבלים חלק זה ותומת ישרים תנחם.
267מוסג"פ החוברת ליום כ"ד טבת הבע"ל*, הוא יום ההילולא של רבנו הזקן, ובבקשה לזכות את הרבים בחוברת זו, ולהשתדל בחלוקת הש"ס במקומו ומחנו, אם בפ"ע או ע"י צירוף עם אלו הנמצאים במקום אחר, וכמבואר בהחוברת.
— ויש לומר אשר באופן כזה ישנם כמה ענינים: א) ת"ת של המסכתא אשר לקח לחלקו. ב) כמו שלימוד כל הש"ס הוא יותר גדול מצירוף לחוד של לימוד כל המסכתות אשר בו, שלכן נתוסף אז דבר חדש — סעודה ושמחה שעושין בגמרה של תורה דוקא, כך לימוד המסכתא בתור חלק מלימוד כל הש"ס גדול יותר מלימוד המסכתא בפ"ע. ג) ע"י השתתפותו עם שאר הלוקחים חלק בחלוקת הש"ס — יש לו שייכות גם ללימודם, וכאילו לומד כל הש"ס כולו. ד) ע"י השתתפותו הנ"ל, אולי אפ"ל דנחשב כלימוד בעשרה ויותר, שגדל מעלתו על הלימוד ביחידות. ה) קודם הלימוד הרי יכול לזכות ולתת חלק בת"ת שלו לאחרים (שו"ע יו"ד רסרמ"ו) והרי גם בנדו"ד כאו"א מהמשתתפים רצונו ב(זכות) לימוד כל הש"ס כולו, ובמילא מקנה ומזכה לכל או"א מהמשתתפים בלימודו.
268ויהי רצון אשר ע"י קיום תקנה זו של בעל ההילולא, הנה „שרש נשמתו יאיר אור ושפע רב זכותו להגן מגן נפשנו עלינו ועל כל ישראל ממקור החיים וחיי החיים להעלותם מעלה מעלה בעילוי אחר עילוי ולקשרם בקשר אמיץ וחזק בה' אחד ע"י התורה דבה מתקשרין ישראל בקב"ה".
ובפרט בשנת הסתלקות כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ, אשר, בלשון שכתבו בני כ"ק אדמו"ר הזקן „נוטל כבוד מבית חיינו עטרת תפארתנו נזר ישראל צפירת תפארה" עד כי בעגלא דידן, ה' „ישלח לנו גואל הצדק ויוציאנו מאפלה לאורה, והקיצו ורננו שוכני עפר, וישמיענו נפלאות מתורתו, תורת ה' תמימה משיבת נפש. אמן, כן יהי רצון".
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Work
- Likkutei Sichos
- Volume
- חלק י׳
- Id
- rh-cz0xgfer