Addenda - sichos and letters 6

208חיי שרה

במענה על הודעתו שנמלאו לו ט"ז שנה הנה בטח למד בדא"ח פירוש הענין של ואברהם זקן בא בימים אשר ענין הזמן והימים הוא שיהיו ממולאים בתוכיות של תורה ומצות וכשכותב במכתבו שנמלאו לו ט"ז שנה ומבקש ברכה מבלי להודיע מלימודו ומעמדו ומצבו ביראת שמים הרי העיקר חסר מן הספר כי בזה שנתמלאו לו ט"ז שנה לאריכות ימים ושנים אין הוא לוקח חלק בזה וע"ד תכלית בריאתו שהוא כפסק רז"ל (סוף קדושין) לא נבראתי אלא לשמש את קוני — אינו מזכיר מאומה.

ויהי רצון מהשי"ת אשר יגדל להיות ירא שמים חסיד ולמדן וילמוד תורה בהתמדה ושקידה בתורת הנגלה ובתורת החסידות והוריו שיחיו ישבעו ממנו ומכל ילידיהם שיחיו נחת, אידישן נחת חסידישן נחת.

בטח מתחזק לשמור שלשת השיעורים השוים לכל נפש שהם מתקנת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, והם החומש תהלים ותניא כידוע.

בברכה לתלמוד תורה ביראת שמים.

(ממכתב נ' שבט תשי"ב)

. . . ע"ד החתונה . . שזה זמן דהנחת היסוד לבנין עדי עד ועת רצון, וע"פ מנהג ישראל נתעוררים אז לעניני תורה ומצות, מדברים דברי תורה וחסידות, ואף שמעמיד אני על החזקה שבטח בנדון דידי' הי' זה חזרת דא"ח וגם הבכן שמזה, בכ"ז יש ריעותא בחזקה זו — מפני „המנהג" שמפסיקים באמצע כו' ושלתמהוני ישנם גם מאנ"ש נוהגים כן! ואפילו את"ל דאזלת לקרתא עבדת כנימוסא — הרי ישנו בכגון דא הוראת כ"ק מו"ח אדמו"ר, שצוה להשלים ואח"כ להתחיל פעם שני' ולהפסיק.

(תמכ' ד' תשרי תשי"ח)

. . . נתבאר בהתועדות דשבת מברכים החדש, שעבר, אשר י"ל דיוק נוסח המקובל בישראל, לתורה, לחופה ולמעש"ט, שזהו; שלשת האבות, לתורה — יעקב, יושב אהלי שם ועבר, דקאי על תושב"כ ותושבע"פ כמבואר באור התורה להצ"צ בד"ה יושב אהלים. לחופה — יצחק, שנעקד במקום ביהמ"ק וכמרז"ל (מדרש שה"ש ועייג"כ זח"ג ג, ב. וסוף תענית במשניות) כשירדה שכינה לביהמ"ק זהו יום חתונתו שזהו חופתו של הקב"ה עם ישראל, וכמבואר בדא"ח בכ"מ על מרז"ל יפה שיחתן של עבדי אבות כו' שלכן מסופר בתורה באריכות כ"כ ע"ד נשואי יצחק ורבקה, כי זהו209ענין כללי השייך לכל ישראל. ומעשים טובים — אברהם שענינו גמילות חסדים, ובפרט ענין הצדקה, ומבואר בתו"א ר"פ וארא אשר בחי' שלשת האבות צ"ל בכאו"א מישראל (משא"כ השבטים).

(ממכ' כ"ו כסלו תשי"ב)

נצטערתי* רבות לראות בעתון ע"ד האבדה הגדולה בהלקח ממנו בנו הרך ע"ה. ואין אתנו יודע עד מה מדרכי הבורא, אשר בעת המלחמה ובעת הסכנה ניצלו, ואדרבה כב' הי' מאלו שהנחילו הנצחון לעמנו בני ישראל נגד שונאינו, רבים ביד מעטים וכולי, והנה דוקא בבית ובעת מנוחה — ארע אסון כזה. אבל מצד שני אין כל פלא שאין נברא מבין דרכי הבורא, כיון שאינו בערך כלל. והרי אין מתפלאים כשאין ילד קטן מבין להליכות והנהגות חכם גדול ובא בשנים, אף שההבדל ביניהם הוא רק יחסי.

פשוט שלא בא הכתוב לעיל למעט ערך הכאב והצער וכולי. ואביע גם אני השתתפותי, אף כי מרחוק במקום.

לכאורה הריחוק הוא לא רק במקום כי אם ועוד יותר על ידי איההיכרות האישית, ולא עוד אלא אפילו העדר הידיעה עד ל"ששת הימים" כמו שהם מפורסמים עתה, שאז נודע לתהילה שם מר כמפקד ומגין על ארצנו הקדושה ותושבי'*) ובעל תכונות נפש אצילות, והשם יתברך האיר פניו אליו והנחילו הצלחה בפעולותיו ועד לנצחון לא ישוער.

אבל על פי יסוד מוסד בחיי עמנו בני ישראל במשך כל הדורות, אשר כל ישראל חברים, הרי הפירסום אליו זכה מר — גילה מה שהי' במציאות גם לפני זה, כוונתי להחברות של כל ישראל, כולל יהודי הדר בארץ הקדש ויהודי הדר בחו"ל, שזה שהמריצני לבוא בשורותי האמורות למר וביתו.

עוד נקודה שהביאתני לכתוב לו מכתב זה היא ההתעוררות הרבה אשר כ' גרם בלב כמה וכמה מאחינו בנ"י על ידי הנחת־התפילין ליד כותל המערבי, שגם זה זכה לפירסום ומצא הד רחב והכי חיובי בשכבות שונות של העם ובמקומות קרובים וגם רחוקים.

נקודת נחמה אפילו באסון גדול כהאמור, ועוד יותר מנקודה, מתבטאת בנוסח המסורתי והמקודש על ידי עשיריות דורות של תורה ומסורה של עמנו —

המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.

210אשר בהתבוננות ראשונה תמוה הקישור שבין שני הענינים. אלא שכאמור בזה הוא עיקר הנחמה בתוכנה הפנימי, אשר כמו שאבלות ציון וירושלים הרי משותפת היא לכל בני ובנות ישראל בכל מקום שהם, אף כי נרגש הדבר יותר אצל היושב בירושלים ורואה כותל המערבי ובית מקדשנו בחורבנו מאלו הנמצאים בריחוק מקום, אבל גם אצלם גדול הכאב והצער. וכן הוא גם באבל היחיד והמשפחה, אשר מהנחמה בזה היא שכל העם משתתף בצערו, שהרי בסגנון חכמינו ז"ל כל בני ישראל הם קומה אחת שלימה.

ועוד נקודה ועיקר, נחמה בכפלים, אשר כמו שבודאי ובודאי יבנה השם חרבות ציון וירושלים ויקבץ נדחי ישראל מכל קצוי תבל על ידי משיח צדקנו ויביאם ברנה לראות בשמחתה של ציון וירושלים, כך הוא ללא ספק בנוגע לאבל היחיד, אשר יקיים ה' דברו והקיצו ורננו שוכני עפר, ותגדל השמחה, שמחה אמתית, בהפגשם כולם יחד בעת תחית המתים.

ובזה עוד נקודה שלישית, אשר כמו שבנוגע לציון וירושלים שלטה יד הרומים, וקודם לכן יד הבבלים, רק בבית המקדש הבנוי מעצים ואבנים כסף וזהב, אבל בית המקדש הפנימי שבלב כל אחד ואחת של ישראל אין יד האומות יכולה לשלוט בו ונצחי הוא, כך הוא גם בנוגע לאבל היחיד, אשר יד המות שולטת אך ורק בהגוף ועניניו, אבל הנשמה נצחית היא רק שעלתה לעולם האמת. שלכן כל פעולה טובה המכוונת על פי רצונו של נותן החיים, הוא השם יתברך, מוסיפה בתענוג הנשמה ובזכותה וטובתה.

(ממכ' י"ג תשרי תשכ"ח)

במענה על מכתבו — מכתב ניחום

ת"ח. וי"ל ע"פ הידוע בכמה מקומות ובכמ"ד שהסדר הוא; אתדל"ע (המעוררת ונותנת כח שיהי' האתדל"ת), אתדל"ת (והיא צ"ל מתאמת וכלי קיבול אל ה)אתדל"ע (הבאה אחרי האתדל"ת, וכפי האתדל"ת), אתדל"ע שלמעלה מאתדל"ת ואתדל"ע הב' הנ"ל (עיין לקו"ת שה"ש ד"ה להבין ענין הטעם למה שהאתדל"ע ועוד). ובפרט בניחום אבלים — (ובה"ג חשבה מצות עשה מה"ת, וגם לדעת הרמב"ם היא, עכ"פ מ"ע מדבריהם, עיין ס' המצות להרמב"ם שרש א' ובנ"כ) — הסדר הוא ג"כ באופן זה;

א) אתעדל"ע; (סוטה יד, א) הקב"ה ניחם אבלים כו' (ומסופר ונתגלה לנו עד"ז שזה נותן כח, וכיון שניתן כח ע"ז במילא חיוב הוא, ש)אף אתה נחם אבלים.

ב) אתדל"ת; הניחום, והנוסח הוא המקום ינחם כו' ובתוך שאר אבלי ציון וירושלים (שבזה נכלל ג"כ הכנה להאתדל"ע שתבוא אח"ז, אשר כשם שהוא נחם אבלים כך באתדל"ת שלו).

211ג) אתדל"ע הקב"ה ינחם את האבל וכל אבלי ציון וירושלים ע"י בנין ציון וירושלים ותחה"מ —. ועוד יותר ע"י שתהי'

ד) אתדל"ע שלמעלה מאתדל"ת הב' כנ"ל, היינו שתהי' נחמת הקב"ה נחמה בכפליים (ולא רק חזרת הישנות). וכמש"נ נחמו נחמו ב' פעמים, כי גדול — דוקא — יהי' כבוד הבית הזה האחרון (שקאי על הבית דלעתיד ע"פ פי' הת"ז תי' ח', ונתפרש ג"כ בס' עמה"מ ש' קרית ארבע ספקנ"ב. וזהו יסוד למה שפרשתי כאן בחוברת „בין המצרים" זאין להקשות בפשטות דקרא (ועיי' ג"כ ב"ב ג' סע"א — דקאי אבית שני). דיש להשוות ע"פ המדרש — הובא בפי' רש"י יחזקאל מ"ג י"א. הביאו בפתיחת התיו"ט למס' מדות, ועיי'*) ג"כ ברכות ד' סע"א — דראוי הי' הבנין השלישי להיות בעת שעלו מבבל אלא שגרם החטא).

ולהעיר מלקו"ת ד"ה שוש אשיש סס"ג וד"ה להבין הנ"ל ס"ה ורס"ו שייכות לנחמות כפולות דאתדל"ע הד'.

. . . נהניתי ממ"ש במכתבו בענין תחה"מ בכמה אופנים, אלא שלפענ"ד, חסר הקישור וההשתל' שמענין לחבירו, ויש להוסיף מעט תבלין לתקן הנ"ל, והוא: ענין המיתה בכלל הוא — מאן דנפל מדרגי איקרי מת (כ"ה בלקו"ת ד"ה זאת חוקת סס"ב ובכ"ד, ולע"ע לא מצאתי ל' זה, ואין הזמן גרמא לחפש, ובזח"ג קלה, ב — הובא בע"ח ש' שבה"כ פ"ב ובמבו"ש ש"ב ח"ב פ"ג — איתא מאן דנחית מדרגי' קדמאה דהוה ביה קארי בי' מיתה)

והנה באדם יש: א) נפה"א ב) נפש השכלית ג) נה"ב ד) גוף (וי"ל שד' מדריג' אלו הם, מלמטלמ"ע, דצח"מ). א) נפה"א. מדריגתה חלק אלק' ממעל ממש, ואם נפלה ממדריגה זו, שאינה ברצוא להתדבק באלקות נק' מית. והעצה לזה, לימוד והתבוננות והנהגה ע"פ תורת דא"ח, ב) נפש השכלית, ענינה להבין את הנה"ב ע"י שכל ומוחין איך להתנהג במדותי'. והנה הקטן — הן בשנים והן בדעה — מדותיו בתקיפות ושכלו בקטנות, ואם נפש השכלית נגררת אחר התאוות, אפי' של היתר, כבהמה, ה"ז נפילה ממדריג' ואיקרי מית, וזהו ענין החינוך להעמידו על ההנהגה הנכונה, ג) נה"ב, צ"ל מצד עצמה, עכ"פ כבהמות וחיות, שאינם משנים את תפקידם, אבל אם עושה איסור ועבירה, שעוברת על רצון בוראה, ה"ז נפילה ממדריג' ואיקרי מית, רשעים בחייהם קרויים מתים, עד שע"י הוכחה ומה שחברו מעוררו נתעורר לתשובה ולחיזוק בקיום התומ"צ ושב למחנה ישראל, ד) גוף, ענינו כלי להנפש, ואם הופסק הקישור שביניהם, ה"ז נפילה ממדריג', מיתה כפשוטו, ועל כל המתעסקים בו, ח"ק, לסדר הכל שיהי' מוכן לתחה"מ בב"ב,

והשי"ת יזכנו ב"ב ממש לקיום היעוד בלע גו' ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו בגוף ונפש גם יחד.

(ממכתב בין כסא לעשור תש"ה)212ב"ה, ערב חג הסוכות, בעלות המנחה, ה'תשכ"ה.

. . ת"ח בעד דברי הנחומים ששלחו לי.

ויהי רצון אשר בקרוב בימינו נזכה, בתוך כלל ישראל, לראות בנחמת ציון וירושלים.

ולקיום היעוד בלע גו' ומחה ה"א דמעה מעל כל פנים גו'.

והקיצו ורננו שוכני עפר שיחיים ה' בטל של אור גדול של מעלה.213חייהם באופן טוב, ואדרבה מעודדים את הנמצאים סביבם, ובכלל כל מעשה טוב הנעשה על ידי בני המשפחה הרי זה נחת רוח מיוחדת לנשמה הנמצאת בעולם האמת ורואה ויודעת על דבר מעשים אלו.

ונחת רוח במיוחד וביתר שאת לנשמה כשרואה שהילדים מתחנכים בחינוך מתאים, בלא יאוש ח"ו ובלא נפילת רוח ח"ו, כי אם אדרבה, בנוסח המסורתי — לגדלם לתורה לחופה ולמעשים טובים, שבודאי ניתנו הכוחות הדרושים לזה לכל אלו אשר להם נמסר תפקיד זה למלאות אותו במילואו.

ויהי רצון שתעשה בכל האמור בחיות ובמרץ ותהי' דוגמא חי' לכל סביבתה, וזכות בעלה ז"ל יעמוד לה ולכל בני ביתה שיחיו.

בברכה להסתדרות טובה ולבשורות טובות בכל האמור.

(ממכתב חורף תשל"ד)