Addenda - sichos and letters 7

423ראה

דוד המלך אומר: „מפי עוללים ויונקים יסדת עוז להשבית אויב ומתנקם". כוונתו היא שבזכות לימוד תורה של ילדים שלפני גיל המצוות, בזכות „הבל פיהם של תינוקות של בית רבן", יושבת האויב והמתנקם.

בפסוק זה התכוון דוד המלך ברוח הקודש גם לענין בנין בית המקדש. כיצד?

— כידוע, נבנה בית המקדש הראשון על ידי שלמה המלך, בנו של דוד המלך, אך שלמה בנה את הבית על (יסודות שהכין דוד אביו, ועל) פי תכנית שקבע דוד שמיד הוי' עליו השכיל. גם כשהשלים שלמה את בנין הבית — נפתחו שעריו, לאחר שהזכיר לפני ה' את זכותו של דוד.

בפסוק זה הבטיח דוד מראש את הצלחת בנין בית המקדש וקיומו: בנין בית המקדש זמנו, כמחז"ל, כשישנה מנוחה ושלום ושלוה. הרי פסוק מפורש הוא: „והניח לכם מכל אויביכם מסביב וישבתם בטח . . . " — אז יש לבנות את בית המקדש.

מה היא הדרך לשלום ומנוחה? — רק כשהאויב והמתנקם מושבת. ואיך משביתים את האויב? — „מפי עוללים ויונקים". כלומר, דוד הודיע וגילה את הדרך להשגת מנוחה ועל ידי כך לאפשר את בניית בית המקדש, וזאת על ידי כך שילדי ישראל ילמדו תורה.

ואכן, כשבנה שלמה המלך את בית המקדש היתה תקופה של שלום ומנוחה, כפי שהדבר מבואר בתנ"ך, ובלשון חז"ל שאז: „קיימא סיהרא באשלמותא" — הירח מופיע ומתקיים בשלמותו . . .

כשאמר דוד המלך ברוח הקודש: „מפי עוללים ויונקים . . . להשבית אויב ומתנקם" — התכוון גם לתקופה שלאחר חורבן בית המקדש.

כשחרב בית המקדש „ומפני חטאינו גלינו מארצנו" — ומאז ועד היום הזה — אנו זקוקים, יותר מלפני כן, להשבתת האויבים והמתנקמים והמתנכלים לנו, ולכן בוודאי שיש להגביר את „מפי עוללים", כלומר את לימוד התורה של ילדי ישראל. כבר אמרו חז"ל: „הקול קול יעקב", כשקולם של ילדי ישראל נשמע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, בישיבות ובמוסדות החינוך האמתי, אז אין „הידים ידי עשו" שולטות לפגוע ח"ו בישראל.

יתר על כן: גם כשחרב בית המקדש — יש בקרב כל יהודי „בית מקדש" רוחני. כל יהודי, גדול וקטן, משכין ומשרה את קדושת הקב"ה על עצמו ועל נפשו ובכך424הוא בונה „בית מקדש" רוחני. גם „בית מקדש" רוחני זה זקוק, לצורך קיומו, להשבתת האויב ומתנקם ולכן יש צורך ב"מפי עוללים", וביתר שאת.

{

לפי המוסבר ע"ד חשיבות לימוד התורה של ילדי ישראל לצורך בנין בית המקדש, נבין ענין נוסף:

הלכה היא ש"אין מבטלים תינוקות של בית רבן אפילו לבנין בית המקדש". כלומר, למרות שהכל, גם אנשים וגם נשים, חייבים לעסוק בהקמת בית המקדש ובדאגה לקיומו — הרי ילדי ישראל הלומדים תורה צריכים להמשיך וללמוד תורה ולא לעסוק בכך.

— ונשאלת השאלה: מדוע?

— הרי אין דבר גדול ונשגב יותר מבנין בית המקדש. על בית המקדש נאמר כי „משם יוצאת אורה", וכן נאמר עליו כי יש בו „עדות לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל". מדוע, אם כן, לא יועסקו גם ילדי ישראל בבנינו?

התשובה היא פשוטה: ילדי ישראל אכן עוסקים בבנינו, בעצם לימוד התורה שלהם. הרי רק בהבל פיהם הם משביתים אויב ומתנקם, ובכך הם מאפשרים את המנוחה ואת השלום כדי שיהי' אפשר לבנות בית המקדש (כפי האמור לעיל שאפשר לבנות את בית המקדש רק כאשר „והניח לכם מכל אויביכם מסביב").

ברור, אם כן, שלימוד התורה על־ידי ילדי ישראל חשוב מן הכל, והוא שמאפשר את השבתת האויבים, ועל־ידי כך זוכים לבנין וקיום בית המקדש.

השבתת האויב כוונתה לא רק להשמיד ולבטל את קיום האויבים והמזיקים אלא אף הפיכת האויבים עצמם לידידים ומסייעים, כמו שכתוב: „ברצות ה' דרכי איש — גם אויביו ישלים עמו", הפיכת החושך לאור והמר למתוק.

התפקיד העיקרי המוטל, אם כן, על דורנו הוא — החינוך. כל אחד ואחת מישראל, לא רק הגדולים אלא גם הקטנים והקטנות, חייבים לעסוק בחינוך. הרי על דורנו, שהוא הדור שלפני המשיח יש בו „חושך כפול ומכופל". לכן על כל אחד לעשות בכל מאמציו להפיכת החושך לאור, ולכל לראש על־ידי חינוך ילדי ישראל לתורה.

כל אחד ואחת, גדול וקטן, לא רק שהוא חייב לעסוק בחינוך, אלא אף מסוגל לכך;

אמנם דורנו הוא „דור ננס" בהשוואה לדורות הקודמים; אך הקודמים, רבותינו הקדושים, העניקו לכל אחד מאתנו, גם לקטנים שבתוכנו, כוחות והוראות והדרכות להצלחה בעבודת הקודש של החינוך.

425שנו חכמים במשנה: „איזהו חכם? — הלומד מכל אדם", הרי שכל אדם מסוגל ללמד משהו, ונאמר „מכל מלמדי השכלתי".

יש לנצל את התקופה הקצרה שנותרה עד להתחלת הלימודים, וגם את הזמן שלאחר מכן, כדי להשתדל בכל הכוחות והמאמצים שכל ילד וילדה בישראל יימצאו באוהל של תורה ושל יראת שמים, כלומר במסגרת חינוכית־תורנית, עד שכל ילד מישראל יעסוק בתורה, באופן של „ושננתם", „בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך", ויכריז בקול: „תורה צוה לנו משה — מורשה קהלת יעקב". זה יביא להשבתת האויבים והמתנקמים, וכל אחד ייגאל מגלותו הפרטית, וכל עם ישראל ייגאל מן הגלות בגאולה השלמה והאמיתית.

יש להדגיש, גם לילדים וגם לילדות, את הזכות הגדולה והאחריות שלהם, שלמרות שהם עצמם זקוקים למדריכים ומורים — הם מסוגלים להקים ולקיים את בית המקדש על־ידי לימוד עם עצמם וגם לימוד עם אחרים.

הילדים בהבל פיהם, בלימוד תורתם, מסוגלים להועיל יותר ממה שמסוגלים אביי ורב פפא — כך אמרו חז"ל — הם מסוגלים להוציא את השכינה מן הגלות, את כל עם ישראל כולו ואת הוריהם מן הגלות, ולהביא את המלך המשיח.

בקול התורה שלהם הם יביאו למצב של „ותבקע הארץ לקולם", כמו שהי' בתחלת כיבוש ארץ הקודש בפעם הראשונה, כשיהושע ובני ישראל כבשו את יריחו, שהיתה, כלשון חז"ל, „מנעולה של ארץ ישראל". כך גם עתה יחל כיבוש ארץ ישראל הרוחנית ולאחר מכן כיבוש כל הארץ כפשוטה לגבולותיה ועד לאופן „כי ירחיב ה' את גבולך", ע"י משיח צדקנו.

מובן שילדי ישראל יערכו את ה"כיבוש" לא בצורה של מלחמה גשמית, כי הרי קטנים אינם יוצאים למלחמה, עובדה שגם במלחמת החיים היום־יומיים אינם משתתפים. תפקיד הוריהם הוא, כידוע, לנהל את „מאבק החיים" להביא מזון לבית. הילד והילדה אוכלים מן המוכן אבל מחוייבים הם לברך על המזון לפניו ולאחריו. תוכן הברכות מתבטא, בין השאר, במלים של הברכה הכללית: „שהכל נהי' בדברו". הילד מכריז ומצהיר שכל מה שמסביב לו — הכל, בכל, נהי' ונעשה בדבר ה'. כשהכרזה זו באה בתוקף ובתמימות של ילד — הרי הוא מכין את עצמו, וגם את כל משפחתו ואת כל סביבתו, לגאולה השלמה.

. . . ואז — בבנינו ובבנותינו, בנערינו ובזקנינו, נקביל את פני המלך המשיח, כשהילדים הם הראשונים,

כמו שהי' בגאולה הראשונה, ביציאת מצרים, ש"הם הכירוהו תחלה". אף עתה — אלה שנולדו בתוך החושך, בשיאה וסופה של הגלות, הם יצליחו „רגע אחד" לפני התגלות האור האלוקי של הגאולה, להתקרב אל ה' בתורתם ובמצוותיהם, בסיוע מדריכיהם ומוריהם אשר יחנכו אותם כראוי ויהוו בשבילם דוגמא חי'.

426„אלה ברכב ואלה בסוסים ואנחנו בשם ה' אלקינו נזכיר". ואז „ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו". וכבר הובטחנו ש"ישראל עושים תשובה ומיד הם נגאלים", ויוכלו המורים והמחנכים להצביע ולומר „ראו גידולים שגידלנו" זרע בית ישראל „זרע ברך ה'", בקבלת פני משיח צדקנו בגאולה האמיתית והשלמה בקרוב ממש.

(משיחת כ"ף מנ"א, תשל"ו)

נתקבל מכתבו מב' חשון עם הפ"נ המוסגרים בו, וכבקשתו יקראו בעת רצון על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. וכיון שכל ישראל ערבים זה בזה, ונוספה על זה גם השייכות המשפחתית, הנה ככל שיוסיף הוא בלימוד בהתמדה ובשקידה בעבודת התפלה ובקיום המצות בהידור יתוסף בברכת השי"ת בענינים אודותם כותב בהפ"נ הנ"ל, ויזכהו השי"ת ויצליחו לבשר טוב בזה . . .

זה עתה נתקבל מכתבו מט"ז מ"ח עם ד' פ"נ שיקראו בעת רצון על הציון הק'. ומה שכותב במכתבו ע"ד מצב רוחו — כבר מילתו אמורה, ובביאור, בתניא קדישא פכ"ו כ"ז ואילך. והרי רואה במוחש, אשר מחשבותיו ע"ד עצמו מביאות אותו לביטול תורה ולקס"ד מופרך שיעזוב את הישיבה, שמזה ברור אשר מהיצה"ר באות מחשבות אלו, אשר כל ענינו להלחם נגד אשרו של האדם הרוחני והגשמי בהסברות שאין להם יסוד בשכל הבריא, וכל מציאותן הוא כי מנסה הוי' אתכם וגו', וכשמתאמץ ועומד בנסיון — רואה גם האדם עצמו איך שבטלה כל מציאותן המדומה. — ויסיח דעתו מכל מח' אלו — (מבלי להכנס אפילו בשקו"ט עד"ז, כ"א ע"י מח' אור, שאפילו מעט אור דוחה הרבה חושך) — ויבקש את הר"מ ור"י שלו לסדר לימודיו כדבעי וכהוראתם יעשה, והשי"ת יצליחו.

(ממכתב כ"ב מ"ח, תשט"ז)

במענה על מכתבו עם הפ"נ המוסגר בו.

במה שכותב אודות מצבו ואשר לפי דעתו אינו מצליח בלימוד ואין לו חבר מתאים וכו', כבר כתבתי, ודעתי ברורה בכל זה, ולפלא שאינו רואה האמת, שהטענות הם מתחבולות היצר הרע לבלבלו מלכת בדרך הטובה לפניו בגשמיות וברוחניות גם יחד.

ובמה שכותב אודות בריאות קרובתו . . . תחי' — הנה אם קיימו את הכתוב במכתבי הקודם, הרי ברור בודאי שחלה הטבה בבריאותה.

427ויזכהו השי"ת לערות עליו רוח ממרום לראות השגחה פרטית בחסד וברחמים בכל האמור למעלה.

(ממכתב כ"א שבט, תשט־

במענה למכתבו מכ"ב חשון.

בעת רצון יזכירוהו על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בכל הענינים שכותב.

לשאלתו איזוהי הדרך להקל הנסיונות והבלבולים שבדרך החיים של בני ישראל בעולמנו זה, חיים ע"פ תורתנו תורת חיים ובקיום מצותי' עליהן נאמר וחי בהם.

ידועים בזה דברי רבינו הזקן בעל התניא והשו"ע, אשר מזה גופא צריך להתעורר בתוספת אומץ לחיות חיים על פי הוראת אלקים חיים, מבלי להביט על נסיון קושי וסבל, והוא בהתבוננו אשר בודאי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, ואינו מבקש אלא לפי כחן, ובאם נתוסף בנסיון בודאי ובודאי שמקודם לזה הוסיפו בכחות פנימיים של העומד בנסיון, אלא שכמו בנצחון בדברים גשמים, אם האחד הוא בכבדות, מטיל ספק בכחות שלו ובנפילת רוח, עלול שינצחוהו ויפול גם אם הוא גבור יותר מהמנגד שלו, שלכן הרי הודגש בכ"מ על ההכרח לעבוד את האלקים מתוך שמחה וטוב לבב ובטחון חזק בנצחון הטוב והקדוש. ולא תמיד הוא הזמן לעשיית חשבון קר ויבש [ובפרט חשבון ע"פ הוראת נפש הבהמית].

ובהכירי את אביו שי' מקודם לכן מתוך מכתבים ועתה גם נפגשנו פא"פ, תקותי חזקה אשר שורות אלו המעטות — תספיקנה, ובסגנון הכתוב, תן לחכם ויחכם עוד.

ברצוני להוסיף עוד נקודה, וע"פ מה שמודגש בכ"מ בנוגע לצבא, ששם צריכה להיות תוספת קדושה, כיון שזקוקים להכתוב אשר ה' אלקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך וגו' (שהוא ע"י) והי' מחנך קדוש (דברים כ"ג ט"ו). ובזה תלוי בטחון כל הקבוצה והפלוגה.

ע"פ האמור בודאי שגם עתה יהי' לו שיעור בכל יום בלימוד תורתנו הק' ובהוספה ביום השבת אשר קדש הוא לה'.

ודאי יבשרני טוב בכל האמור, ויהי רצון שיהי' זה בקרוב ממש.

בברכה לבשו"ט

(ממכתב כ"ה מ"ח, תשכ"ג)

428לפלא אַז מ'רעט און מ'רעט וכשמגיע לפועל — כאו"א חושב שהכוונה למי שהוא אחר לא אליו!

כו"כ פעמים מובא פתגם־הוראת רבותינו נשיאנו טראַכט גוט, וועט זיין גוט (שהכוונה שהמח' תועיל בזה) — ובהיפך מזה „ממציא" מחשבות באופן הפכי, ולמרות שנמצאים בחודש אדר שנצטווינו להרבות בשמחה, שרוי בעצבות (עיין תניא בזה) וכו'

וחותמים בדבר מלכות: טראַכט גוט וועט זיין גוט — בנראה ובנגלה.

(ממכתב אדר תשכ"א)

. . . ומענין לענין, בענין ימי הפורים, אשר ביטול הגזירה היתה על ידי זה שמרדכי היהודי קיבץ אלפי תנוקות של בית רבן ולימדם תורת ה' ועד שאמרו אתך אנו לחיים או כו' — הנני נוגע בזה עוד הפעם בבעי' התעובה של המיסיון, ובהמשך לשיחתנו הטלפונית, כיון שקבלתי ידיעה שהיתה החלטה להשליט גם עליהם חוק חינוך חובה ורישום רשמי, שעל ידי זה תוגבל פעולתם וכו', ושמסרו הענין לועידה מיוחדת שתחקור המצב ותגיש דו"ח וכו'.

מובן ופשוט שעמדתי בהאמור אין ברשותי שלא לפרטה בפירוש, והיא: אשר אין עצה אחרת לנגע זה, עבודה זרה ואביזרייהו, כי אם — ביעור. ומה שלא תהיינה התחבולות הזמניות, מוכרח ללכת בדרך התרופה היחידה לנגע האמור, ולהזהר שלא להטעות את דעת הצבור שההחלטה האמורה (דכניסתם תחת חוק חנוך חובה) היא תרופה לעצם הבעי' ועל ידי כך להסיח דעת הצבור מזה ולהרדימו. שהרי החלטה הנ"ל הוא ענין פשוט מלכתחילה, שלא יהא חוטא מסית ומדיח — נשכר, ובנוסח כ' בשיחתנו, שחוק כל זמן ששורר הוא מוכרח על כל אחד לקיימו, ודוקא המסיתים והמדיחים פטרו מזה. ממילא אין זו החלטה חדשה, כי אם הפעלת חוק ישן, ועדיין לא התחילו בנוגע לנגע המיסיון.

לטענה הידועה האם אפשר לבער נגע המיסיון בתקופתנו, תקופת הדימוקרטי' וכו' ומה יאמרו אומות העולם, הרי בכמה מדינות יש חוק כזה מכמה שנים, כגון באוסטרי' ובנורבגי' ובכמה מדינות אחרות, באין פוצה פה ומצפצף שכאילו יש בזה נדנוד קל של כפי' או שלילת חופש מצפון, וכדומה.

כפי ידיעתי, עיקר הקושי מקורו בצרפת, שכנראה לה מסיון הכי גדול באה"ק, ועוד ועיקר, שכיון שקיימים יחסים מיוחדים עם צרפת, תובעים הם זכויות מיוחדות ובתקיפות יתר, עד שכפי השמועה הי' הראשון שהתחיל צורח כקוזק הנגזל — שגריר צרפת, המסתמך כנראה על אותם היחסים. וגם שמעתי ששגריר צרפת הוא אדוק קיצוני ביותר, והוא מנצל יחסים אלו בענין זה הקרוב ללבו. ויש סוברים שיש429גם הסכם סודי בנוגע זכויות מיוחדות לצרפת, ולפיכך הרשו להם ג"כ גידול החזיר, ואף שהנימוק הרשמי הוא שזהו רק לצורך עצמם וכולי, אבל הנימוק הפנימי, על פי האמור, הוא שלא לקפח זכויותיהם של הצרפתים.

והלא מכל נקודת ראות צודקת הטענה והדרישה: מה לזכויות של צרפת באה"ק ולהעברת בני ובנות ישראל על דתם? והאם בכלל אפשר שתהיינה „זכויות" כאלו? וגם מה להם כי נזעקו, שהרי הפצת הנצרות אינו ענין מדיני של צרפת אלא של הוואַטיקאַן! ובודאי יש עוד הסברים דיפּלומטיים להשפיע על הצרפתים, וכולי.

(ממכתב ימי הפורים, תשכ"ד)

אולי צ"ל הוראת רב בנוגע ל' מודעה ע"ד המסיתים כו' המתאים בהזכרת שם אותו האיש כ"פ, פרסום פעולותיהם וכו'.

(ממכתב שבט, תשמ"א)

צ"* הוראת רב מאנ"ש שי' מורה הוראה ועסקן האפשר וכדאי להכשירם. ספיקו לחומרא.

(ממכתב אד"ר, תשמ"א)

430לדבר על לבם האמת כמו שהיא — שדרישת הורי' לעשות הפלה היא כפשוטה — שהבת תי' תהרוג ר"ל את ילדה.

והם — יהרגו את הנכד שלהם ר"ל

ועד סוף ימי חייהם יוחקק בנשמת כאו"א מהם שעשו זה.

ובודאי ישללו הנ"ל בהחלט.

אזכיר עה"צ.

(ממכתב ט' אייר, תשד"מ)

יאמר לו אותם הדברים ובהוספה שע"פ הנ"ל הוא ה מ ס ית ר"ל עוד כו"כ לרצוח כו'.

ומסיימים בטוב.

אזכיר עה"צ.

(ממכתב י"ג אייר, תשד"מ)

. . . בטח זוכר כת"ר על אשר ערערתי על הענין דמשלוח בשר קפוא קודם המליחה^* לאה"ק ת"ו שעורר תמיהתו וכו' — ומה שחששתי בא עתה, שאף שרק איזה חדשים עושים הנ"ל מכאן באופן רשמי. כבר נפרצה הפירצה כאן ועושים זה ביהמט"ב במסחר ארצה"ב בטענה שרבנות ראשית מתרת. ומובן שכאן אין נוגע כ"כ לבריאות הגוף ההקפאה בתכלית וכו' (וה"ה באה"ק ת"ו לאחר קבלת הבשר שם) . . .

(ממרתב ה' מ"ח, תשי"ז)

431. . . כפי השמועה שהגיעה כאן, הנה באם יתערב יותר בענין החלב ישראל יהי' הענין בר קיימא ובהידור יותר, והרי אמרו רז"ל אין אדם נחשד אא"כ יש בו. ובפרט שרגלים לדבר עוד מקודם לזה.

(ממכתב ט' תמוז, תשי"ז)

6

אין ענטפער אויף אייער בריף פון י"ג טבת, אין וועלכן איר פרעגט מיין מיינונג, אויב צוטיילן די געלט אויף צדקה, אָדער מאַכן אַ שטענדיקען קרן.

בכלל איז גלייכער און בעסער צוטיילען, וואָס דענסטמאָל ווערט די גאַנצע געלט פאַרנוצט בפועל, לויט די הוראת חז"ל, אַז הקב"ה גיט אַ מעגליכקייט צו מקיים זיין אַ מצוה, דאַרפמען דאָס ניט אָפּלייגען אויף שפּעטער (אין אייער פאַל, אַז דאָס זאָל זיין נאָר אַ קרן און באַנוצען זאָל מען זיך נאָר מיט די פירות פון דעם).

אין איינקלאַנג מיט דער הוראה פון דעם אויבען געזאָגטען מאמר רז"ל, איז אויך פאַרשטענדליך, אַז אַ גרעסערען טייל פון די געלט און וואָס גרעסער, וואָלט איר באַדאַרפט צוטיילען אַליין איצטער, און וואָס וועט זיכער פאַרטיילט ווערן לויט אייער ווילען, אויך איז, אַ מצוה וואָס מ'קען טאָן אַליין, דאַרפמען דאָס ניט טאָן דורך אַ שליח, און אַלס צוגאָב צו דאָס אויבען געזאָגטע, איז דאָס אַליין צוטיילען אַ סגולה צו אריכות ימים ושנים טובות.

אויך איז מיין חוב (וזכות) צו אָנדייטען, אַז פון די געלט וואָלט געווען זייער אַ גלייכע זאַך און מער ווי גוט, אַ טייל זאָל געגעבען ווערען אויף דרוקען די ספרים פון רבותינו נשיאינו זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, וואָס דאָס איז אַ אייביקער זכות, וואָס יעדער מאָל וואָס עס ווערט געלערנט אין די ספרים, איז די וועלכע האָבען ערמעגליכט אין דעם אָפּדרוקן די ספרים, האָבען דאָך אַ זכות און אַ חלק אין דעם לערנען, און אויב עס ווערט נאָר דערמאָנט די אידישע נעמען מיטן צוגאָב פון די עלטערנס נעמען אויף אַ בלאַט צום ענדע פון ספר (עס טרעפט, אַז אייניגע ווילען ניט אָנגעבען זייערע פאַמיליע נעמען, ניט צובריינגען צו עין הרע ח"ו און ענליכעס, אָבער דאָס האָט ניט קיין שייכות צו דעם דערמאָנען די נעמען בלשון הקדש, וואָס דאָס זאָגט דאָך ניט ווער דאָס איז) איז דאָך דער לערנער אין דעם ספר, דערמאָנט די נעמען.

און השם יתברך המשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית זאָל פירן אין דאָס אַלץ אויבען געזאָגט ווי גוט ס'איז באמת, טוב אמיתי, און לארך ימים ושנים טובות, זאָל יעדערער פון אייך טאָן פאַר אידישע זאַכען תורה ומצוה מתוך מנוחה שמחה וטוב לבב.

(ממכתב כ' טבת, תשכ"א)

6

432. . . די גמרא (ב"ב ט, א) זאָגט, גדול המעשה יותר מן העושה, דאָס הייסט, ווי גרויס די פאַרדינסטן פון די וועלכע שטיצן מיט זייער געלט זיינען, נאָך גרעסער זיינען די פאַרדינסטן פון דעם וועלכער האָט זיי מקרב געווען און געבראַכט צו דעם אַז זיי זאָלן טאָן אָט די גוטע טהאַטען.

און יעדעס מאָל ווען מיר טראַכטן וועגן דער וויכטיגער הילף וועלכע אונזערע פריינד האָבן געלייסטעט צום מרכז לעניני חינוך דורך אייער מיטהילף, און פילן אַ דאַנקבאַרקייט צו זיי, פיל גרעסער איז אונזער דאַנקבאַרקייט צו אייך, אַלס מעשה, וועלכער האָט זיי מקרב געווען צו אידישקייט בכלל און צו דער אַרבעט פון מל"ח בפרט.

איך האָף, אַז איר וועט אייער גוטע אַרבעט פאָרזעצן און זען צו משפּיע זיין אויף אונזערע גוטע פריינד צו מאַכן נאָך גרעסערע אָנשטרענגונגען צו העלפן דורכפירן די פּראָגראַם פון מל"ח, וועלכע האַלט זיך אין פאַרגרעסערן, און מוז כסדר פאַרגרעסערן זיך, און שוין היינט זיינען די מינימאַלסטע באַדערפנישן פון מל"ח פיל גרעסער ווי די מאַקסימאַלע באַדערפנישן מיט אַ פאַר יאָר צוריק.

מיט אַ הערצליכן גרוס און די בעסטע וואונשן לפורים שמח וטוב לב צו אייך און אַלע אייערע יחיו.

(ממכתב י"א אדר שני, תש־ח

מכתבו בצירוף המחאת דודתו נתקבל לנכון וכפי הצעתו כתבו לה מכ' תודה וברכה וכו'.

וחמרא למרא טיבותא לשקייא (וכמשנ"ת בס' טעהמ"צ להצ"צ מצות מילה פ"ג) ובפרט שהי' כבתרי עברי נהרא שברור שזכות הרבים תלוי בכת"ר. וזה בטח יוסיף אומץ בלבו שיכול לפעול כהנה וכהנה ואין זה אצלו אלא שהכח חסר פועל . . .

(ממכתב ד' תמוז, תש"ח)

איך האָב מיט פאַרגעניגען באַקומען די ידיעה פון הרב וו"ח אי"א עוסק בצרכי ציבור וכו' מוה"ר . . . אַז איר האָט זיך אונטערגענומען בייצושטייערן די סומע פון 81000ּ פאַר אַזאַ וויכטיקן צוועק ווי שיקן געוויסע פּעקלעך צו אונזערע ברידער אין געוויסע לענדער, וואו אידיש לעבן איז באַזונדערס שווער, ווי הרב . . . האָט אייך זיכער דערקלערט.

433די מצוה פון צדקה איז שטענדיק גרויס, ווי אונזערע חכמים זכרונם לברכה זאָגן, אַז די מצוה פון צדקה וועגט וויפל אַנדערע מצוות צוזאַמען. קען מען פאַרשטיין, ווי גרויס עס איז אַזאַ צדקה ווי די פאַר וועלכע איר האָט זיך בייגעשטייערט, וואָס איז הצלת נפשות אין ניט נאָר מאַטעריעלען זין נאָר אויך אין גייסטיקען זין.

אַזוי ווי מיר האָבן אַקאָרשט געהאַט דעם ליכטיקן יום־טוב חנוכה, ווען מען האָט געצונדן די חנוכה־ליכט יעדע נאַכט אין אַ גרעסערע צאָל, זאָל דער אויבערשטער העלפן, אַז דער זכות פון דער גרויסער צדקה וואָס איר האָט בייגעשטייערט זאָל אייך ביישטיין און אריינברענגען ליכטיקייט און פריילעכקייט און נחת אין אייער היים און אייער משפחה, אין אַ וואַקסענדער מאָס, איר זאָלט אויך ווייטער קענען טאָן צדקה און מעשים טובים אין אַ וואַקסענדער מאָס, מיט אַ פריילעכער האַרץ און אין גוטען געזונד.

איך וועל אייך דערמאַנען בתפילה, ווי אויך די אַנדערע מיטגלידער פון דער משפחה, לויט די פרטים וועלכע הרב . . . האָט מיר איבערגעגעבען, און איך האָף צו הערען גוטע נייעס פון אייך שטענדיג.

(ממכתב ד' טבת, ה'תשכ"ב)

. . במש"כ ע"ד הסכום שנתנו לו וכבר כתב להנותן שלא יקחם וכו' — כיון שכבר עשה מעשה, יחלקם — ע"ד מרז"ל ב"ב קלג, סע"ב — שליש לבית ליובאַוויטש שבלונדון, שליש לקופת בקו"ח אשר כאן במחנה ישראל ושליש — לצרכיו הוא, און פאַרניצען פרייליכערהייט.

(ממכתב י"א מ"ח, תש"כ)

6

במענה לשאלתה — צדקת המעשר תפריש מחציתה לביה"ס הרשת^*, ומחציתה — לשאר צדקות (בעצמה, או ע"י אבי' שי').

(ממכתב י"א מנ"א, תשכ"א)

434לאח**) הפסק ארוך, נתקבל מכתבו ממוצש"ק כ' מרחשון, יום הולדת של כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע.

בו כותב אודות בקשת עזר מאחד המוסדות החבדי"ם אשר באה"ק ת"ו.

וידועה ההוראה, אשר אין משנים מצדקה לצדקה, אבל ביחד עם זה — כיון שקבל בקשה חדשה נוספת, בודאי שנתוסף ביכולת שלו למצוא מקור נוסף לצדקה, שהרי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, ובפרט ע"פ ענין ההשגחה פרטית המבואר בתורת הבעש"ט שהוא בפרטי פרטיות ועאכו"כ בעניני תורה ומצותי'. וק"ל. ולכן יוסיף בפעולותיו ע"מ לעזור גם למוסד המבקש.

(ממכתב כ"ד מ"ח, תשכ"ג)

435ויהי רצון שבכל הענינים אודותם כותב ימשיך בבשו"ט, בהנוגע לרבים ובפרט בהנוגע לעצמו, טוב לשמים וטוב לבריות.

(ממכתב כ"ח ניסן, תשי"ט)

הגיעני מכתבם בו כותבים שבזמן האחרון אירע להם היזקות שלא כדרך הטבע בהבנין שלהם. וכשאהי' על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אזכירם להצלחה, ושיוסיף להם השי"ת ברכתו בגשמיות, והם יעשו מהגשמיות רוחניות — כפתגם רבינו הזקן ששמענו כמה פעמים מכ"ק מו"ח אדמו"ר, אַז השי"ת גיט אידען גשמיות און זיי מאַכען פון גשמיות רוחניות. ומהנכון הי' שירבו בנתינתם לצדקה מהקופה המשותפת שלהם, כיון שכפי שכותבים הבנין זהו בשותפות, ויתנו הצדקה בעין יפה ובמדה רחבה, שעל ידי זה יגדילו צנורות הברכה וההצלחה מהשי"ת. כן נכון הי', שבאם אוכלים ושותים באיזה מהחדרים בהבנין הנ"ל, שתהיינה שם מזוזות כשרות, וכן ימצאו שם איזה מספרי קדש, וכמו — סידור חומש תהלים ותניא, ובכל יום שהבנין פתוח, הרי מהאנשים הנמצאים שם, היינו בעלי בתים או פקידים, יאמרו איזה דבר שבקדושה מאחד הספרים הנ"ל או שיתפללו שם. והשי"ת יצליחם לבשר טוב בכל הנ"ל. און וואָס ברייטער זיי וועלען זיך שטעלען — אַלץ בעסער לויענט דאָס פאַר זיי.

המחאתם נמסרה לקופת חשאין, שממנה נתמכים ענינים כללים ואנשים פרטים שאין לפרסם שהם המקבלים, שזהו אחת המעלות היותר נעלות במצות הצדקה, ומצילה ביחוד בהנוגע שלא תשלוט עין כו', וידגו לרוב בקרב הארץ.

המחכה לבשו"ט

(ממכתב ג' כסלו, תשי"ד)

אין ענטפער אויף אייער בריף פון אור ליום א', און דערנאָך די טעלעפאָנישע ידיעה דורך הרב חדקוב שי', אַז אין קורצסטען שליסט זיך דער געשעפט און עס בלייבט נאָר דער פאָרשלאַג פון דעם שוחט עופות.

איך נעם אָן, אַז אין דעם ענין וואָס איר שרייבט, איז ניט פראַן אין דעם קיין ענין פון השגת גבול, און אויב דאָס איז אַזוי, זאָל דאָס זיין בשעה טובה ומוצלחת, און עס וואָלט געווען אַ גלייכע זאַך, אַז איר זאָלט אַריינגעבען אין אַ קופה של צדקה אויף דעם חשבון פון די פאַרדינסטען די קומענדע אַ געוויסען סכום, און דאָס זאָל436פון אָנהויב אַן אַוועקשטעלען די נייע אונטערנעמונג ע"פ השי"ת עשר תעשר, וכמ"ש ובחנוני נא בזאת וגו'.

בעת רצון יזכירו את כל אלה שכותב אודותם על הציון של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע כאו"א להנחוץ לו, והשי"ת יעזור שגם בזה יבשר טוב.

געוויס אויך במחנם הט', מאַכט מען הכנות צו דעם יום הבהיר י"ט כסלו יום הגאולה של רבנו הזקן תורת החסידות עניני' והדרכותי', און דער זכות פון דעם בעל השמחה רבנו הזקן יעמוד לכאו"א בתכ"י בהמצטרך לו בגשמיות וברוחניות.

בברכה לבשו"ט ולהתועדות שמחה ופעילה

(ממכתב יו"ד כסלו, תשי"ח)

. . . ב) במ"ש שם באגה"ק סי' ט', בפירוש מאמר רז"ל, תלמוד תורה שקול כנגד גמ"ח, משא"כ בעקבות משיחא, — ושואל היאך נשתנה עצם החשיבות,

הנה הוא ע"ד החילוק בענין מצוה שזמנה עוברת ומצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים, שמובן שכשהזמן קרוב לסיומו או כשאין אחרים — משתנה חשיבות המצוה.

אף שאין מזכיר עד"ז — תקותי שיש לו קביעות עתים בלימוד תורת החסידות לעתים קרובות, ויהי רצון שתהי' הקביעות מתאים לפתגם רבנו הזקן, בעל התניא (פוסק בנסתר דתורה) והשולחן ערוך (פוסק בנגלה דתורה) — לא רק קביעות בזמן אלא גם קביעות בנפש, והוא העיקר . . .

(ממכתב כ"ה אייר תשי"ח)

מאשרים קבלת הפ"נ שלו עם המצורף אליו, ויהי רצון שעוד רבות בשנים ימשיך בעניני תורה ומצות בכלל ובמצות הצדקה ביחוד, ובפרט ע"פ דברי רבנו הזקן בעל התניא (פוסק בנסתר דתורה) והשולחן ערוך (פוסק בנגלה דתורה) איך היות כל עיקר עבודת ה' בעתים הללו בעקבות משיחא היא עבודת הצדקה כו', ולא אמרו רז"ל ת"ת כנגד גמ"ח אלא בימיהם כו' (אגה"ק ס"ט).

437ומובן שגם ע"פ נגלה אין קושיא ממרז"ל ת"ת שקול כנגד גמ"ח, כי הרי מצוה שזמנה עוברת וכן זו שאי אפשר לעשותה ע"י אחרים דוחה תורה (מו"ק ט' ע"ב). ובעקבתא דמשיחא הרי היוקר יאמיר כו' ואין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס (עיין אגה"ק סוף סי' יו"ד).

ויהי רצון שפירות הנ"ל שאוכלין אותם בעוה"ז יומשכו ויפעלו בהנוגע לאברים בכלל ובחי' רגלים בפרט (אגה"ק סי' ט') של בנו הגדול . . . שליט"א. ויבשר טוב גם אודותו.

בברכה לבריאות הנכונה ולבשורות טובות

בכל האמור

(ממכתב י"ח תמוז, תשי"ח)

לפלא שאין ממנו כל ידיעות בהנוגע להסתדרותו בעניני פרנסה, והרי גם זה מציוויי תורתנו תורת חיים, אשר על האדם להתעסק בעניני פרנסה בעשי' בפועל, ולא עוד אלא שאמרו במכילתא שהציווי הוא מעין מצות עשה, ועיין קונטרס ומעין פרק כ"ה איך שמוכרח עשי' דוקא בעולמנו, עולם העשי'. וכיון שמוכרח הדבר בודאי שניתנו הכחות והאפשריות על זה [שזהו עוד מגדיל יותר הכרח העשי' בפועל, שלא ישארו אפשריות אלו לבטלה ח"ו], ותקותי ששורותי אלה תספיקנה לעוררו על דבר כל האמור, ושיעשה בזה במרץ הדרוש. ואקצר ואחכה לבשו"ט בזה, ויהי רצון שתהיינה בהקדם.

ובודאי למותר להאריך, שבהאמור לעיל ובכלל בחיי האדם הישראלי — צריכים להיות בסדר מסודר, שזהו דוקא הנהגה דקדושה [משא"כ בלעומת זה שאין סדר וחשבון וכו'], כוונתי סדר בכל הענינים, בקימה מהשינה, לימודים בתורה נגלה וחסידות, אכילה ושתי' וכו'. ובזה כמובן ועיקר בעניני היחסים בבית, שהרי גדול השלום שבין איש לאשתו, שאז שכינה שרוי' ביניהם.

(ממכתב כ"ד מנ"א, תשכ"א)

לאחרי הפסק ארוך נתקבל מכתבו מו' מ"ח, בו כותב אודות הענינים בהם עסק בקשר לפרנסתו, וכותב שקשה למצוא עבודה מתאימה.

ומובן הפלא בדבר, שהרי אמרו חז"ל מאן דיהיב חיי יהיב מזוני, ומבואר בקונטרס ומעין, שצריך להיות זה על ידי עבודה ומלאכה כמה שכתוב וברכך ה'438אלקיך בכל אשר תעשה, שמזה מובן שבודאי ישנה עבודה מתאימה לפניו, אלא שככל עניני עולם הזה אולי קשור זה ביגיעה והשתדלות, וכיון שכן הוא מנהגו של עולם מובן שאין להתרשם מזה, וכבר נאמר אדם לעמל יולד, ואומר הכתוב יגיע כפיך כי תאכל אשריך וגו'

תקותי שתיכף לקבלת מכתבי זה יתייעץ עם ידידיו שי' אנ"ש אשר במקום, לפניהם יפרט עניניו עד עתה, והאם התעסק בהם בהשתדלות הדרושה אלא שלא מצא, או שעדיין לא השתדל כדבעי, וכבר נאמר ותשועה ברוב יועץ.

(ממכתב ח' מ"ח, תשכ"ב)

6

במענה למכתבו — בלי הוראת זמן הכתיבה — לאחרי הפסק ארוך, בו כותב אודות מצב פרנסתו עתה.

בכלל ידועה השקפתי, שכדאית השתדלות להסתדר בענין פרנסה שאין בה דאגה יתירה, וכמובן באר היטב מהמבואר בדא"ח בהענין שפרנסה צ"ל בלא לב ולב. לכן כדאי להתבונן ולהשתדל לשנות פרנסתו לאט לאט לענינים שלא תהי' בהם דאגה האמורה, ותקותי שבהתבוננות ובחיפוש, הנה סו"ס ימצא את זה, והשי"ת יצליחו שיהי' בלי חיפוש יתר . . .

(ממכתב ט"ו טבת, תש"כ)

. . . ע"פ תורה (וגם ע"פ שכל הפשוט) צ"ל תנאי העיקרי בנוגע לעסקו בעתיד — שיוכל לפרנס ב"ב שי' בכשרות וכדי הצורך (וכמובן בהשתדלות בדרכי הטבע בזה וכמנהג בנ"י בזה) ואם זה דורש התאמצות או שאין הצינור לפרנסה ענין של תענוג בפ"ע ג"ז רגיל הוא וסו"ס העסק עצמו אינו אלא צינור וכלי ולא עיקר בפ"ע ואם כמה אפשריות מתאימות להנ"ל כעצת ידידים מבינים.

(ממכתב תמוז, תשל"ז)