Addenda - sichos and letters 17

320ויחי

. . . וע"פ הסיפור ששמענוהו מכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אשר,

בהיות הצמח צדק ילד ולמד את הכתוב ויחי יעקב בארץ מצרים שבע עשרה שנה, תירגם לו מורו — ע"פ פי' בעה"ט — יעקב אבינו האָט געלעבט די זיבעצעהן בעסטע יאָרען אין מצרים (מבחר שנותיו של יעקב היו אלה השבע עשרה שנה שחי במצרים). כשבא הביתה מהחדר שאל את זקנו אדמו"ר הזקן; היתכן שיעקב אבינו, בחיר שבאבות, יהיו מבחר שנות חייו י"ז שנה שגר במצרים ערות הארץ.

ויענהו אדמו"ר הזקן: כתיב ואת יהודה שלח לפניו אל יוסף להורות לפניו גשנה, ואיתא במדרש — מובא ברש"י — א"ר נחמי' להתקין לו בית תלמוד, שתהא שם תורה ושיהיו השבטים הוגים בתורה, להורות לפניו גשנה, אַז מען לערנט תורה ווערט מען נעהנטער צום אויבערשטען ב"ה, און אויך אין מצרים איז געווען ויחי געלעבט (כשלומדים תורה — נגשים (מתקרבים) להקב"ה, ואז הוא ויחי גם במצרים)*.

יהי רצון שכאו"א גם במצרים שלו, יהיו חייו מתאימים לביאור רבנו הזקן הנ"ל, אשר בצדק יאמר עליהם שבהם הוא ויחי — מבחר שנות חייו.

והוא ע"י לימוד התורה נגלה וחסידות וגדול תלמוד שמביא לידי מעשה, קיום המצות עליהן נאמר וחי בהם, חיים אמיתים.

וגם זה יקרב הגאולה מכל דבר המבלבל, מהגבולים ומצרים, וכמש"נ להצילו מיד מצרים ולהעלתו גו'.

(ממכתב י"ד שבת תשכ"א)

321. . . שלא יעשו בניהם לוי' אחר מטתן כו' להחרים בתקיעת שופר כו' וישארו בביתו. — לפלא שלא ביאר כת"ר בהערותיו הדין והנוהג בזה בפועל בק"ק יראי ה'. והרי מעשה רב. והרי בודאי הוא יקרא דשכבי (ויקרא דחיי) כשהבנים מלווים כו'. ומלינין את המת, אף שהוא ל"ת, בשביל שיבואו קרוביו, ומי קרוב יותר מברא כרעא דאבוהי. ועיין ב"ב (קנט, א) דהיינו הך. ובודאי שהוא בגדר דכיבוד אב, דמכבדו במותו. ומפורש בכ"מ הלוית בנים לאביהם. וראה מעבר יבק אמרי נועם פכ"ח.

מאידך גיסא — הרי כמה מגדולי עולם בנגלה ובנסתר ובכמה קהלות קבלו וקיימו (מטעם שבס' זה) להכריז (ומהם — בחרם) שלא ילוו כו'.

מהם באה"ק ובירושלים — ת"ו — „בעל שלחן גבוה, בעל אוה"ח, בעל אדמת קודש, הרב ישראל יעקב אלגאזי, בעל שושנים לדוד, בעל בתי הכהונה (תלמידו של הפר"ח), הרב חיד"א, המהרי"ט אלגאזי, והמקובל הר"ש שרעבי". גם מגדולי ורבני אשכנזים שהיו במשך כל הזמנים בירושלים ואר"י. ומנהג ירושלים בפרט „קודם שמוציאין מהבית מת זכר (לא פחות מי"ג שנה) מכריזין בחרם" והבנים אומרים את הקדיש בתוך הבית טרם שיוציאוהו. (גשר החיים ח"א פי"ב) ובנוסח החרם שבצוואת השדי חמד „לא לפני מטתו ולא לאחר מטתו . . ולא מכל צדדיו" (ומבואר בהנ"ל שהכוונה — לבנים ובנות נכדים וכו').

וכמדומה רבים נוהגין

— (ואולי בכדי לתווך בין הטעמים הנ"ל. וכן מפני שרבו החולקים על אמירת קדיש לפני הקבורה — ראה שו"ע רבנו הזקן או"ח רסע"א. נ"כ שו"ע יו"ד סו"ס שע"ו) —

שמשנים נוסח ההכרזה (סתם. ולא בחרם ולא בתקיעת שופר — בכדי שלא להכשיל?), והבנים וכו' יוצאין מן הבית לפני התחלת הלוי' ומחכים בביה"ח ואומרים שם קדיש לאחרי הקבורה.

והנה ראיתי למחבר א' שכתב ש"אין אנו רשאים" לאמר לבנ"י ע"פ „סתרי תורה כאלו" „ואם כי קרה שאיזה קדוש או צדיק ציווה כן להכריז חרם כו' עשו כן דוקא לבניהם אחריהם" „שמפורש בתורה וישאו אותו בניו ארצה כנען וכו'" —

ופשיטא שמי שאין ידוע לו מכל רבנן הנ"ל, מהנהוג כן בכמה ק"ק ולכל לראש — בירושלים ובאה"ק — אינו אדון כלל לחוו"ד בזה.

ולהערתו שמפורש בתורה כו' — הנה כמדת כל הרוצים להפריד ח": בין בנ"י ופנימיות התורה, ונוגעים בסתרי תורה — נכשל בנגלה דתורה, ובסגנונו הוא — בהמפורש בתורה, שאמר יעקב לראובן כחי וראשית אוני (דבר שאפילו תשב"ר יודעין אותו, שהרי הובא בפירש"י בחומש) ואין שייך בו הטעם שלא ללוות.

322ובעצם הענין והתימא לכאורה, שבספרים שלפני הנ"ל לא נמצא דבר ההכרזה והחרם וכו' ואדרבה בכ"מ מובא שהבנים מלווים —

י"ל שהוא ע"ד כמה דינים „גזרות תקנות ומנהגות" של גדולי ישראל שחדשו וגזרו בדורם ומדורם ואילך. וי"ל שבקעה מצאו וגדרו בה גדר.

שראו שהתחילו לאחר זמן הנישואין אם בשביל ללמוד תורה עד שאין רחיים בצוואר, אם בשביל לנטוע כרם תחלה ואח"כ לבנות בית (והכרם והבית — לאו דוקא דחמש גפנים וד' אמות על ד"א), ואח"כ לישא אשה. ובעקבתא דמשיחא דהנה זה עומד אחר כתלנו משגיח גו' מציץ גו' — מעכבין את הגאולה ע"י חטא הזה. ולכן הורו להכריז כו' כדי „לחזק הדת ולתקן העולם". ונהגו גדולי ישראל הנ"ל קלות בעצמם להכריז בהלויתם, בכדי שינהגו וידעו כל העם אחריהם. וע"ד דכתובות (ח, סע"ב). ועצ"ע בכ"ז . . .

(ממכ' נר ראשון דחנוכה, תשכ"א)

במענה על שאלתו במה דאביו ז"ל שחל"ח ח' חשוון, ארונו נמסר להספינה י"ד מ"ח ויום הקבורה הי' ז' כסלו — ומסתפק איך להתנהג באמירת קדיש וכו' — כנראה ממכתבו לא נקבר בין ח' וי"ד מ"ח — והנה לא שמעתי מנהגים בענינים אלו, ואם להכתוב בספרי פס"ד ומנהגי בעלי ההוראה — נמצאו במחנו רבני אנ"ש, והם יורוהו ע"פ הנהוג בזה.

ומה שכותב שהתחיל לומר קדיש בי"ד מ"ח — הנה אף שכן הוא דעת כמה מהאחרונים בשו"ע יו"ד סשע"ו ס"ד נראה לי שצריך הי' להתחיל בח' מ"ח וע"פ הכרעת אדה"ז בשו"ע או"ח סע"א ס"א.

ובקצרה לפענ"ד: התחלת אמירת קדיש בח' מר"ח כנ"ל, התחלת אבילות י"ד מ"ח (יו"ד ס' שע"ה ס"ב), סיום אמירת קדיש י"א חדש מיום הקבורה בנידון דידן דמופלג הרבה מיום המיתה ויחסרו י"א חדש דידן כמה שבועות (ע"י צירוף הג' דעות א) דקדיש שייך רק לאחר הקבורה ב) דיש מנהגים לומר קדיש יב"ח פחות איזה ימים (כנה"ג יו"ד סת"ג בכ"י סשע"ו סק"ח) ג) דהאומר ה"ז משובח (חינוך בית יודא ואלף המגן) ואין סתירה ע"ז מפסק אדה"ז הנ"ל כי כמה ענינים יש בקדיש: זכות הנשמה ולכן מתחילים גם קודם הקבורה. כבוד אביו ולכן אומרים גם באנינות. מציל מדינה של גיהנם המתחיל אחר הקבורה ולכן משם מתחיל מנין י"א חדש). ואין לחשוש מפני הרואים שיחשדוהו משום אביו רשע, כי אפילו אז אינם יודעים שמרוחק

323יום הקבורה מיום המיתה, כמה ימים, הנה רואים שפוסק לומר קדיש קודם

תשלום יב"ח מיום המיתה.

ויום היאָהר צייט ביום המיתה, (ראה היום יום על הוא מופלג הרבה ויש מחלוקת באחרונים בזה (הובא בס יש לצרף גם הדעה שטוב יותר להקדים היאָרצייט סקס"א) וליתר שאת בעלמא הנה בשנה הראשונה יוכל לפני התיבה וכו' גם ביום הקבורה.

ובמהרה בימינו יוגמר חטא עץ הדעת שהביא באלף השביעי ובלע המות ונזכה לחיים נצחיים וחיי בתורת דברי אלקים חיים דהמשך ר"ה השי"ת, באיווי עמוד י"ט) ואף שבנדו"ד ספר דת ודין עמוד ע"ז)

מלאחרו (חת"ס או"ח ל ללמוד משניות, לירד מיתה בעולם וכמסופר החיים וכמבואר ענינם חיים וברכה ושלום. (ממכתב כ"ו תשרי תש"י)