זאת — שגם הם לא נשתלחו לגמרי מארצם עד לאחרי מיתת יהושעמ, כמסופר בנביאיםמא).
ו. ע"פ הנ"ל (שלפרש"י "האמורי" שנזכר בפ' לך קאי רק על אומה זו, ולא על שאר האומות שבארץ כנען) — יוצא, לכאורה, שע"פ פרש"י לא היו "מטמוניות של זהב" (בביאת בנ"י לארץ) בכל ארץ כנעןמב, כ"א רק אצל האמוריים, כי רק בנוגע להם הגיע זמן הקבוע ל"ישובו הנה" (להיות משתלח מארצו).
ולפי זה יש לבאר גם אריכות לשון הכתוב כאן — שמתחיל "כי תבואו אל ארץ כנען אשר אני נותן לכם לאחוזה", ושוב כופל "(ונתתי נגע צרעת) בבית ארץ אחוזתכם" — דלכאורה הו"ל לקצר ולומר "בבתיכם"מג?
גם: בתחילת הכתוב אומר "אשר אני נותן לכם לאחוזה", ואילו בסיום הכתוב נאמר "ארץ אחוזתכם" (כדיוק הכלי יקרמד, ש"ייחס האחוזה אל ישראל כאילו המה האוחזים בנחלה").
וע"פ הנ"ל יש לומר:
תחילת הכתוב איירי בנוגע לכללות דין נגעי בתים, שלא חל אלא לאחרי כניסתם לארץ באופן של "אחוזה", היינו שמתיישבים בארץ (משא"כ בהיותם במדבר שלא היו להם בתים ובמילא לא הי' עדיין דין נגעי בתיםמה);
אבל בסיום הפסוק כוונת הכתוב היא להודיענו ענין מיוחד בנוגע לנגעי בתים, ש(נוסף ע"ז שהם באים כעונש על חטאמו, כנגעי אדם (הבאים על חטא לשון הרעמז), הנה) הקב"ה יתן "נגע צרעת" בבתים כדי שימצאו בנ"י את ה"מטמוניות של זהב" שהוטמנו שם על ידי יושבי הארץ;
ומכיון שזה לא הי' בכל ארץ כנען כ"א רק אצל האמוריים (כנ"ל), שהם היו (גם או בעיקר) מעבר לירדןמח (ארץ סיחון (ועוגמט)), לכן נאמר בזה "ארץ אחוזתכם"נ — כי עבר הירדן (ארץ ה