שיחה ג
שיחה ג
א. כתב הרמב"ם בהל' פסולי המוקדשיןא (לאחרי שפירשב אופני זבחים שנתערבו ופרטי דיניהם) "כל הקדשים אפשר שיתערבו מין במינו חוץ מן החטאת עם האשם, שאין האשם אלא מזכרי כבשים ואין לך חטאת מן הכבשים אלא נקבה", ומקור דבריו במשנה זבחיםג "הכל יכולים להתערב חוץ מן החטאת והאשם".
ותמהו המפרשיםד: מהו הצורך להשמיענו ד"הכל יכולין להתערב חוץ מן החטאת והאשם", והרי זה שאשם וחטאת אין יכולין להתערב הוא מצד הכרח המציאות, כיון שזה זכר וזו נקבה, וא"כ אמאי צריך התנא (ועד"ז הרמב"ם) להשמיענו דבר שבמציאות?
יש שתירצוד דתני הכי (במשנה) כי היכי דלא תקשי' אמאי לא תני דין חטאת ואשם שנתערבו כי היכי דתני דין דתערובות אחריני.
אבל לכאורה דוחק הוא, דמכיון שבמציאות אי אפשר להם להתערב — הרי מעיקרא אין מקום לשאלה "אמאי לא תני דין שאינו במציאות" (דאטו בשופטני עסקינןד).
וגם את"ל (בדוחק גדול) דכן הוא דרך המשנהה לברר גם שאלה כזו (אמאי לא תני דין מסויים כו', גם כשאין לדין זה מקום במציאות)ו — הרי מובן שאא"פ לתרץ כן דברי הרמב"ם, שספרו אינו אלא "הלכות הלכות"ז.
עוד תירוץ יש במפרשיםח, דהיא גופא קמ"ל, דכבשה דכתיב בחטאת הוי לעיכובא.
אבל גם תירוץ זה קשה להולמו, כי: (א) למה להשמיענו דכבשה דכתיב בחטאת הוי לעיכובא בדין תערובות — ולא בפשוטו שהמקריב זכר לחטאתו לא יצא? (ב) ועיקר: זה דכבשה דכתיב בחטאת הוי לעיכובא הוא מילתא דפשיטא, כדמוכח מהשקו"ט בגמ'ט רק בנוגע להמפריש נקבה לעולתו אם חייל עלי' קדושה (ג) הרמב"ם פסק כבר (בפרקים שלפנ"זי) דהדיוט שמפריש זכר לחטאת אינו מתקדש (לא קדושת הגוף ולא קדושת דמים).
ב. והנה בגמ' שםיא איתא: מאי שנא חטאת ואשם דהאי זכר והאי נקבה חטאת ועולה נמי [האי זכר והאי נקבה איכא שעיר נשיא [שהוא זכר], חטאת ואשם
Imported from chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · at the source
Suggest a fixSent for review
Report a problemNo account needed
Embed on another site
About this page
Details
- Work
- Likkutei Sichos
- Volume
- כרך לב
- Id
- rh-k7a6yhzp
Copies
Recent activity
No fix suggested or problem reported here yet.