אמורי) לא ניתן (מלכתחילה) מאת ה' לבנ"י לאחוזה*50, אלא שנעשתה "אחוזתכם"נא על ידי בקשת בני גד ובני ראובןנב שנטלוה מעצמםנג לאחוזה.
ז. דובר כמ"פ, שבפרש"י ישנם "ענינים מופלאים"נד ע"ד הרמז והסוד ("יינה של תורה"נה) — וכן בעניננו, שבשינוי זה מ"כנענים" ל"אמוריים" י"ל שמרמז רש"י להשייכות המיוחדת בין ענין הנגעים לאמורי דוקא.
והביאור:
נגעים באים כפרש"י על לשון הרעמז, דהיינו — אמירה רעה; וכמבואר ברמב"ם סוף הל' טומאת צרעת שאין הכוונה אמירת לשון הרע דוקא, אלא ל"שיחת הרשעים" בכלל (וכמו שמאריך שם שעצם הדבר ש"מרבין בדברי הבאי" מביא לידי כך ש"באין לספר בגנות הצדיקים כו' לדבר באלקים וכופרין בעיקר").
וזהו גם ענינה של קליפת "אמורי", ובפרט ע"פ רבינו הזקןנו — ש"האמורי לשון אמירה ודיבור. . סימן לשטות מיליןנז. . וברוב דברים לא יחדל פשענח. . מפני רוב דברי הכסיל הנק' אמורי שמרבה דברים כו'" (בדוגמת דברי הרמב"ם הנ"ל ע"ד "שיחת הרשעים").
אמנם לאידך, דוקא בבתי האמוריים נמצאו "מטמוניות של זהב" — כי תכלית הכוונה בענין הנגעים אינה רק לבטל ולשלול "שיחת הרשעים" אלא להפוך את כח הדיבור של האדם, שתמורת "אמורי" דלעו"ז תהי' אמירה ודיבור דקדושהנט, "לקחתי מיד האמורי"ס, שעל ידי אמירות ודיבורים טובים וקדושים מגלים ה"מטמוניות" שבנפשסא.
וכמרומז גם ברמב"ם שם, דלאחרי האריכות ע"ד "שיחת הרשעים", מסיים ע"ד גודל מעלת "שיחת כשרי ישראל", ש"אינה אלא בדברי תורה וחכמה, לפיכךסב הקב"ה עוזר על ידן ומזכה אותן בה שנאמרסג אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו ויקשב ה' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו"סד.