147

ניטעו על מנת שיטלום כשיצאו ממצרים, היינו ש(ראית) עצי ארזים אלה מזכירים ומדגישים את גאולת ישראל.

וזהו גם הרמז בלשון רש"י ובהתחלתו (הקדמת הענין) "פירש רבי תנחומא" — כלומר: ענין הנחמה ("תנחומא") הוא ב­אופן של פירש (ענין של פשט, ולא רמז ודרש), כי נחמה זו היתה לא רק הבטחה בדיבור וכיו"ב, אלא נחמה בדבר גשמי, הנראה בעיני בשר, נחמה בפשטות.

ובזה מתורץ עוד דיוק בלשון רש"י, שלא הסתפק לומר שיעקב נטע ארזים במצרים אלא מוסיף ומפרט "והביא אר­זים למצרים" — דלכאורה, למאי נפק"מ שהביאו הארזים ממקום אחר?

וביותר תמוה: להלן עה"פ^מד "ועשית את הקרשים" חוזר רש"י על תוכן פירו­שו זה איך הכין יעקב אבינו ארזים כו', עם כל פרטי הענין (ועוד מוסיף פרטים חדשים) — ומ"מ משמיט שם פרט זה שיעקב הביא ארזים למצרים^מה.

וע"פ הנ"ל י"ל, כי פרט זה נוגע לענין התנחומין — שבנ"י יראו בעיני בשר אר­זים שהובאו ממק"א (מארץ ישראל^מו — המורה על מצב של גאולה), שזה מדגיש עוד יותר שאין נתונים לחלוטין תחת שליטת המצרים, אלא אעלך גם עלה^מב, יצאו ויעלו לארץ ישראל (ויטלו ארזים אלה עמהם).

ו. ויש להוסיף ב"יינה של תורה" ש­בפירוש רש"י — שפירוש זה של רבי תנחומא הוא "תנחומין" נוסף על גלות מצרים גם על כל הגליות ועל אריכות דגלות זה האחרון (שכל המלכיות (ו­גליות) נקראות על שם מצרים^מז).

דהנה איתא בספרים^מח שהגלות נמשל להליכת בנ"י במדבר, "מדבר העמים"^מט ותכלית הליכה זו היא — "לבנות משכן במדבר", דהיינו לעשות במדבר וממצי­אות ה"מדבר" (שהוא מקום הקליפות, נחש שרף ועקרב וצמאון גו'^נ מקום ש­מם מכל ענין של קדושה) משכן ומקדש לו ית', דירה לו ית' בתחתונים, שאין תחתון למטה ממנו.

ובגמר עבודה זו זוכים לקיים ה­ציווי^נא "ועשו לי מקדש" כפשוטו, בבית המקדש השלישי, שבו יתגלה גם המשכן שעשה משה, "מקדש המדבר"^נב.

והכח להתגבר על חשכת הגלות, וב­פרט חשך כפול ומכופל דעקבתא ד­משיחא, ואדרבא "לבנות משכן במדבר" — הוא מפעולת יעקב אבינו ש"הביא ארזים למצרים ונטעם".

וי"ל הביאור בזה:

ה"ארזים" (שמהם "ועשו", נעשו העצי שטים למשכן) הם גם רמז על הצדיקים שנקראים "ארזים" כמו שנאמר^נג "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה", כ­מבואר בכלי יקר^נד. ובפרטיות יותר הם רמז על נשיאי ישראל (לשון התנשאות),

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org