144

שאלה המתעוררת בכללות הסיפור [כי השאלה מהיכן היו העצים אפשר לתרץ באופנים אחרים, כנ"ל], אלא מפני פירוש לשון הכתוב, שבו מודגש שהדברים ש­נדבו למלאכת המשכן היו מוכנים בידם ולא היתה חסרה אלא הקיחה, כנ"ל.

ג. ויש לומר, שזוהי גם כוונת רש"י בפירושיו עה"פ^יט "ותכלת וארגמן גו'", וז"ל: ותכלת, צמר צבוע בדם חלזון וצבעו ירוק. וארגמן, צמר צבוע ממין צבע ששמו ארגמן. ושש, הוא פשתן.

דלפום ריהטא משמע שרש"י בא לפ­רש מה הם שלשה דברים הללו^כ. אבל אינו מובן:

א) סו"ס לא פירש רש"י מהו "ארגמן" (וכותב רק שזהו צבע "ששמו ארגמן")!

[ויש להוסיף: מצינו פלוגתא בזה בין הרמב"ם והראב"ד, שהרמב"ם^כא פי' "ש­הוא הצמר הצבוע אדום" (ועד"ז פי' ה­אבן עזרא כאן "כדמות אדום"), וב­ראב"ד^כב פי' ש"ארגמן ארוג משני מינין או משלשה צבעין על כן נקרא ארגמן".

והנה זה פשוט שרש"י לא ס"ל כה­ראב"ד, שהרי כותב "מין צבע ששמו ארגמן" — הרי שזהו שם של צבע אחד (ולא — כמה צבעים ארוגים יחד)^כג. גם מסתימת לשון רש"י "מין צבע ששמו ארגמן" מוכח שלא ס"ל שהוא "אדום"^כד — דא"כ הו"ל לפרש (כמו שפירש ש­"תכלת. . צבעו ירוק"). ועכצ"ל ששיטת רש"י היא שיטה שלישית — ש"ארגמן" הוא צבע בפני עצמו^כה.

וא"כ העיקר חסר — שהי' צריך לבאר מהו צבע ארגמן^כו].

ב) מדוע צריך רש"י לפרש ד"שש הוא פשתן" — הרי כבר מצינו לשון "שש" לעיל בפ' מקץ^כז, "וילבש אותו בגדי שש", ושם לא פרש"י כלום^כח, ועכצ"ל מפני שפירושה של תיבת "שש" ידוע אפילו ל"בן חמש למקרא" (המבין בפשטות לשון הקודש) ואין צורך ל­פרשה. ומדוע הוצרך לפרשה כאן?

ד. ולכן נ"ל שעיקר כוונת רש"י בפי­רושיו כאן אינה לבאר מה הם שלשת הדברים הללו, אלא לתרץ את השאלה הכללית הנ"ל המתעוררת בכתובים כאן — "מאין היו להם במדבר" דברים הללו:

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org