133

בספר התניא^יא, שנשמת כל איש ישראל היא "חלק אלקה ממעל ממש", כלומר, שאין הנשמה מצ"ע דבר נפרד ממנו ית' שנוסף לעצם מציאותה הריהי מתקשרת ומתאחדת עמו ית', אלא שמלכתחילה הריהי "כולא חד" עם קב"ה^יב, "חלק אלקה ממעל ממש".

וזהו ענין "מחצית השקל", דהיינו גילוי הנפש האלקית, המעורר באדם את ההרגשה שאינו אלא "מחצית" בלבד, ו­שואף ורוצה להתאחד עם "חצי צורה" הב', עם הקב"ה.

ג. והנה הכרה והרגשה זו, שאין ל­האדם שלימות בפני עצמו כי כל מצי­אותו אינה אלא "מחצית" ו"חצי צורה", באה לידי ביטוי (בעיקר) בענין המסירת נפש^יג.

דהנה מבואר בתניא^יד, שענין המסירת נפש לה' לא בא מחמת דעת והתבוננות בה' כלל, אלא בלי שום התבוננות רק כאילו הוא דבר שאי אפשר כלל לכפור בה' אחד בלי שום טעם וטענה כלל, והיינו משום שה' אחד מאיר ומחי' כל הנפש כו'.

כלומר: זה שכל ישראל מוכנים למ­סור נפשם לה' הוא באופן "שאי אפשר כלל לכפור בה' אחד", היינו, שמרגישים שאינם יכולים להיות נפרדים ממנו ית'^טו. והרגש זה בא ע"י שמעוררים בעצמם את התקשרותם לה', שישראל והקב"ה הם כמו שתי חצאי צורות, וכאשר מרגיש ש­"ה' אחד" הוא הוא חיותו ואמיתית מצי­אותו ("משום שה' אחד מאיר ומחי' כל הנפש"), א"כ אין שייך שיהי' פירוד בין הנשמה והקב"ה, שאינם אלא כמו "שתי חצאי צורות".

וזהו הרמז בשני ההפכים הנ"ל שב­מצות מחצית השקל — (א) מחצית דוקא, (ב) "כולו כאחת בפעם אחת" — ואדרבא שניהם תלויים זב"ז:

כאשר האדם מרגיש את עצמו כ­"מחצית", שזהו מצד גילוי ההתקשרות לה', שאינו דבר נבדל מאתו ית' אלא כמו "חצי צורה", אזי מסירתו ונתינתו לה' היא באופן של "כולו כאחת", בלי התחלקות.

וכמו ענין המסירת נפש בפשטות, ש­היא נקודה אחת שלמעלה מהתחלקות, דלא שייך לומר שיש לאדם "קצת" מסי­רת נפש או "הרבה" מסירת נפש, כי ה­פירוש של מסירת נפש הוא — שמוסר את נפשו, דהיינו נקודת החיות שלו, לה', ולא תתכן בזה התחלקות, ובדרך ממילא מוסר כל אשר לו לה'.

ויש לומר, שזהו גם הרמז במאמר חז"ל^טז שהקב"ה הראה לו למשה "מטבע של אש" וא"ל "כזה יתנו", שתוכן מצוה זו אינה נתינה של ממון בלבד, אלא נתי­נת "מטבע של אש", נתינה החדורה באש הנשמה, ועד שכולה אש, שזהו"ע מסירת נפשו לה', אש המסירת נפש.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org