129

ועוד זאת: עפ"ז צ"ע למסקנת רש"י, שגם ברכה זו תלוי' בעשיית רצונו של הקב"ה — מדוע ניתנה ברכה זו רק "ב­ארצך" ולא בכל מקום המצאו של איש ישראל העושה רצונו ית' (כמו שאר ה­ברכות)^יב?

ב. והנה הרא"ם כתב, שכוונת רש"י במ"ש "אם תעשה רצוני" היא "כאילו אמר ועבדתם את ה' וברך את לחמך ואת מימיך ולא תהי' משכלה ועקרה כו' ש­פירושו עבדו את ה' ובזה יבורך לחמך ומימיך ולא תהי' משכלה כו'", והיינו ש"לא תהי' משכלה גו'" הוא המשך לסיום הכתוב שלפניו "(ועבדתם את ה"א) וברך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך" (וכן פירשו כמה פשטנים, כמו האבן עזרא, רמב"ן ועוד)^יג.

ונראה מדבריו, שרש"י בא בפירושו כאן (לא לשלול קס"ד שברכה זו ניתנה בלי התנאי דשמיעה בקולו של הקב"ה — אלא) ליישב מ"ש "לא תהי' משכלה" בלי וא"ו המוסיף, וקמ"ל רש"י שזהו דרך הכתובים, דהוי כאילו כתוב "ולא תהי' משכלה" בתוס' וא"ו.

אבל לכאורה קשה לפרש כן בלשון רש"י "אם תעשה רצוני", דלפ"ז העיקר חסר מן הספר, והו"ל לרש"י לכתוב ברור "מקרא חסר", או "מחובר למקרא של מעלה" (וכיו"ב), או "אם תעבדוני" כלישנא דקרא כאן "ועבדתם".

ולכן נ"ל להיפך, שבדיוק לשונו "אם תעשה רצוני" כוונת רש"י לשלול פירוש זה (ש"לא תהי' משכלה גו'" הוא המשך ל"ועבדתם גו'"):

מפשוטו של מקרא משמע, שהכוונה במ"ש "ועבדתם את ה' אלקיכם" אינה לכללות עשיית רצונו של הקב"ה (ב­שמירת התומ"צ)^יד, אלא לשלילת עבודה זרה, דבפסוק שלפנ"ז נאמר "לא תשת­חווה לאלקיהם ולא תעבדם גו' כי הרס תהרסם גו' (ובהמשך לזה אומר) ועבדתם את ה' אלקיכם" (שלילת עבודה זרה^טו).

ודייק רש"י בפירושו על "לא תהי' משכלה", ושינה מלשון הכתוב "ועבדתם" וכתב "אם תעשה רצוני", והיינו שהתנאי לברכה זו אינו ה"ועבדתם" שבפסוק ה­קודם, אלא עשיית רצונו (דהיינו עשיית המצות), וכתוב זה קאי אלפני פניו, תחילת הענין, ששם נאמר^טז "השמר מ­פניו ושמע בקולו גו' אם שמוע תשמע בקולו ועשית כל אשר אדבר"^*16, דהיינו עשיית כל המצוות, דכאשר ישראל יעשו רצונו, הרי נוסף על כל ההבטחות ש­נכתבו לעיל ("ואיבתי גו' והביאך גו'"), הנה עוד זאת, "לא תהי' משכלה גו'".

[אלא שהכתוב מפסיק ביניהם (בתור "מאמר המוסגר") באזהרת ע"ז, דבהמשך להנזכר בכתוב ע"ד "האמורי והחתי גו'"^יז, מזהיר שלא יכשלו בעבודה זרה של יושבי הארץ, "לא תשתחווה גו' ולא תעבדם גו' (אלא) ועבדתם את ה"א" (וכן

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org