71

ונשיא הדור, לכן הרי הוא כולל את כל הדור כאחד, ובלשון רש"י^יד "משה הוא ישראל וישראל הם משה. . שנשיא הדור הוא ככל הדור כי הנשיא הוא ה­כל". ואחדות זו דישראל (כפי שהם כלו­לים במשה) הריהי באופן שלמעלה מהת­חלקות, כי הנשיא (כשמו) מנושא ומובדל מן העם, "משכמו ומעלה גבוה מכל ה­עם"^טו, ולכן, האחדות דישראל כפי שהם כלולים בו היא באופן שלמעלה מהת­חלקות, אנשים נשים וטף בשווה, ע"ד "השוה^טז ומשוה קטן וגדול".

ולכן, ע"י שפתח משה רבינו את שירת בנ"י, שאמירת השירה שלהם באה על ידו ובכוחו, ה"ז פעל שאמירת השי­רה ע"י "כל הדור" תהי' בהשתוות גמורה (כפי שהם כלולים במשה^יז), כאיש אחד, "בלא. . השתנות והפרדה".

ויש לומר, שזוהי כוונת המכילתא עה"פ "אז ישיר משה ובני ישראל" — "משה שקול כנגד כל ישראל וישראל שקולין כמשה בשעה שאמרו שירה": כדי לבאר יתור הלשון בכתוב ("משה ו­בני ישראל", אף שמשה הוא בכלל בנ"י) הי' מספיק לכאורה לבאר ש"משה שקול כנגד כל ישראל"^יח, ומזה שנקט במכיל­תא (לא רק ש"משה שקול כנגד כל ישר­אל", אלא) גם ש"ישראל שקולין כמשה בשעה שאמרו שירה", משמע, שכוונת המכילתא לפרש שמשה ובנ"י השתוו ב­אמירת השירה^יט. וי"ל שהשתוות זו באה מצד זה שבנ"י הרגישו ש"משה הוא ישר­אל וישראל הם משה", שכולם נכללים במציאותו של משה (וזהו מה שמאחד אותם בהתאחדות גמורה ועושה אותם ל­מציאות אחת).

וזוהי כוונת סיום דברי המכילתא "וישראל שקולין כמשה בשעה שאמרו שירה", שאמירת השירה על ידי (פתיחת) משה ("משה הוא ישראל") פעלה על ישראל שיהיו "שקולין כמשה", היינו שהם דומים ומתאחדים באמירת השירה עם משה (כיון ש"ישראל הם משה").

ג. ולפי הקדמה זו יש לבאר את שלש הדיעות הנ"ל באופן אמירת ה­שירה:

כיון שאמירת השירה היתה צריכה להיות באופן מיוחד, שיאמרוה כולם ב­אחדות גמורה, לכן לכו"ע (א) פתיחת ה­שירה היתה על ידי משה (הפועל האח­דות וההשתוות דכל ישראל)^כ, (ב) אמי­רת השירה עצמה על ידי ישראל היתה באופן שהתאחדו עם (שירת) משה, כי הרגישו שכל מציאותם היא משה, "ישר­אל הם משה" (תכלית האחדות דישראל); והפלוגתא היא במידת ואופן שייכות ד­אמירת השירה של ישראל למשה רבינו:

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org