59

נעשה כחלק מגוף הפסח^מו וכל דיניו כ­פסח^מז; אבל לרבנן, הדין דמעשה חירות חל (גם) על "כל מעשה לילה זה", גם במצות דהחג שמצ"ע אינן פעולות של דרך חירות (ועד שנעשה תנאי וחלק ב­מצות מצה ושתיית ד' כוסות, כנ"ל). וכן בנוגע לחגיגת י"ד, שהדין דאכילת צלי (אכילה "דרך חירות") חל גם על קרבן שאינו פסח, דאף שיש לו דין ושם בפ"ע (חגיגת ארבעה עשר, "ונאכלת לשני ימים ולילה אחד ככל זבחי שלמים"^מח) חל עליו, בו דין מעשה חירות ונאכלת צלי כקרבן פסח.

ויש לקשר זה עם שתי הדיעות^מט — דון מינה ומינה, דון מינה ואוקי באתרה. ואכ"מ].

ז. והנה ענין זה שבליל פסח — שיש במעשה חירות שבו שני ענינים: (א) כמו שהוא בפ"ע, (ב) כמו שפועל ומשפיע (גם) על ענין אחר שאינו מעשה חירות מצ"ע — הוא לפי שכן הוא בכללות יחס תוכן ענין (זכירת) יציאת מצרים לכללות התורה ומצוותי'.

והביאור: כתב החינוך^נ בנוגע לס­פור יציאת מצרים ש"הוא יסוד גדול ועמוד חזק בתורתינו ובאמונתינו" (ולכן "אינו מן התימה אם באו לנו מצות רבות ע"ז מ"ע ומל"ת"). ותפס כאן שני לשונות — יסוד ועמוד, המורים על ב' ענינים: יסוד יש בו מעלה על עמוד, להיותו היסוד שעליו עומד הבנין כולו ובהבטל היסוד בטל כל הבנין, משא"כ עמוד ש­לכאורה ה"ה רק לתמוך הבנין העומד; אמנם לאידך, הרי היסוד הוא דבר ה­טמון ומכוסה ואינו גוף הבנין עצמו, משא"כ עמוד הוא גלוי ועומד מבחוץ, והוא חלק מגוף הבנין עצמו.

וכן הוא היחס דיצי"מ למצוות שב­תורה:

לגבי כללות התומ"צ הרי יצי"מ היא ה"יסוד" שלהם, וכמ"ש בדיבור הראשון (מצוה ראשונה) דעשה"ד^נא "אנכי ה"א אשר הוצאתיך מארץ מצרים", והיסוד שייך ומייסד כל הבנין; אבל לאידך אי"ז תוכנם הפרטי (הגלוי) של כל ה­מצות אלא שהוא יסוד שלהם — באופן "טמון"^נב.

אמנם ישנם "הרבה דברים (ש)צוה הקב"ה לעשות זכר ליצי"מ. . כגון הפרשת בכורות וכל המועדים"^נג, שבהם הענין דיצי"מ הוא לא באופן של יסוד אלא באופן של עמוד, כלומר שהוא חלק מתוכן מצות אלו^נד, והוא אחד מ"עמודי" המצוה.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org