היו מקרקרים בכל גבולי מצרים; במכת כנים — הלכו ורחשו באדם ובבהמה בכל יום ויום, ועד"ז בשאר המכותכא] — ולכן מתאים בהם הלשון "וימלא", כלומר, "שיעור" פעולת המכה "נתמלא" בשבעת הימים שהיתה מכה זו "משמשת" — פועלת והולכת (ועד אז עדיין לא נגמרה פעולת המכה (לא — תוצאותי')):
משא"כ במכת דם, הרי ברגע הראשון של המכה נהפכו "כל המים אשר ביאור. . ויהי הדם בכל ארץ מצרים"כב.
כמפורש בקרא: וימלא ז' ימים אחרי הכות ה' את היאור.
ואף שבמשך כל שבעת הימים שלאחרי הכאת היאור היו נכנסים מים חדשים להיאורכג — הנה לא הי' צורך לפעולת מכת הדם מחדש כדי שגם מים אלו יהפכו לדם, כי מלשון הכתוב "כל המים אשר ביאור" ומהלשון "הלקה את יראתם"כד מובן שמכת דם היתה בכל היאור (נהר נילוס) ובכל מקום שנמצא "יראתם" — גם מחוץ לגבולות מצריםכה; ואולי יש להוסיף, שרק כמות קטנה של המים החדשים שנכנסו למקור היאור הגיעו ל(חלק) היאור שבארץ מצרים ונתבטלה במיעוטה, ובכלל — קמא קמא בטיל;
ומכיון שפעולת המכה "הכות היאור" כבר נגמרה ברגע הראשון, שוב לא שייך לומר לכאורה שבמשך שבעת הימים היתה המכה ממשיכה בפעולה עד ש"נתמלא שיעורה" בשבעת ימיםכו.
[במדרש איתאכז ד"מצרי וישראל בבית אחד והגיגית מלאה מים ומצרי. . מוציאה מליאה דם וישראל שותה מים. . והמצרי אומר לו תן לי בידך מעט מים ונותן לו ונעשו דם" (ורק "כשהי' לוקח מישראל בדמים הי' שותה מים"), ולפ"ז נמצא דגם במכת דם היתה פעולת המכה נמשכת כל שבעת הימים, דהרי כשהגיעו המים מיד ישראל ליד מצרי נהפכו אז לדם.
אבל בפרש"י אין כל זכר לנס זה, והטעם — כי אין כל רמז לנס זה בפשוטו של מקראכח. ואדרבה: בכתוב מפורשכט "ויחפרו כל מצרים סביבות