24

משה ויאמר אליו אני ה'" מבאר רבינו הזקן^יב, שיש בזה (לא רק נחמה והבטחה, אלא גם) תשובה ומענה על טענת משה "למה הרעות לעם הזה", כי בזה מדגיש שענינה של גאולת מצרים הוא — הת­גלות שם הוי', "אני הוי'", וכמפורש ב­המשך הכתובים "לכן אמור לבני ישראל אני ה' גו' וידעתם כי אני ה' גו'", וכדי לזכות לגילוי שם הוי', שהוא גילוי עליון ביותר, צריך להיות תחילה גלות קשה ביותר ("הרעות").

ומוסיף הכתוב שמטעם זה לא הי' גילוי זה בימי האבות, "וארא אל אברהם גו' בא­ל שד­י ושמי ה' לא נודעתי להם" — כי מעלה נפלאה בגילוי זה, שאפילו האבות לא זכו לו, "ושמי ה' לא נודעתי להם" [שהתגלות ה' אל האבות היתה רק ב"א­ל שד­י", שזהו כפי שהקב"ה מצמצם את עצמו לפי ערך העולמות (כפירוש שם שד­י — "שאמרתי לעולמי די"^יג), ולא שם הוי', שזהו שם העצם^יד כפי ש­הוא למעלה מגדרי העולם, "הי' הוה ויהי' ברגע אחד"^טו] — ולכן צ"ל בשביל זה הכנה מיוחדת של ירידה בגלות כו'.

ג. ועפ"ז נמצא, שבדברי הקב"ה ל­משה, "וארא אל אברהם גו'", מבואר יסוד ועיקר ענינה של גאולת מצרים. שלא זו בלבד שמהותה של גאולה זו (אינה גאולה גשמית בלבד, אלא ב­עיקרה) היא גאולה רוחנית ממצב של שעבוד למצרים למצב של חירות ועבו­דת השם (ובלשון הכתוב^טז "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה", שתכליתה של יציאת מצרים היא עבודת האלקים בקבלת התורה ומצוותי'), אלא עוד זאת, שמטרת ותכ­לית גאולה רוחנית זו היא גילוי וידיעה בשם הוי'.

ועפ"ז מובן בעומק יותר הטעם שה­כתוב מאריך כאן אודות האבות — "וארא אל אברהם גו' בא­ל שד­י ושמי ה' לא נודעתי להם", כי בזה מודגש, שמבלי הבט על גודל מעלת עבודת האבות, וכמאמר חז"ל^יז "האבות הן הן המרכבה", עדיין אין זה מצב של "גאו­לה"; ויציאת מצרים קשורה בכך שישנה הידיעה ב"שמי הוי'" (שלא נודע לה­אבות^יח).

ומטעם זה מפרט הכתוב את כאו"א מהאבות בפ"ע (ולא נאמר בקיצור "אל אבותיך" וכיו"ב), וגם מפסיק ביניהם ב­תיבת "אל" — להדגיש עוד יותר המעלה שבעבודת האבות.

כלומר: זה שהם ה"אבות" של בנ"י אינו מורה על המעלה המיוחדת שב­כאו"א מהאבות בפ"ע אלא על הצד­השווה שבהם. ועוד זאת: זה שהם היו ה"אבות" של בנ"י הוא ענין הבא מל­מעלה (שהקב"ה זיכה אותם, בשכר עבו­דתם, שהם יהיו האבות של כל בנ"י^יט).

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org