בית כזה — "מקדש מעט" — נמשל, כביכול, ל"מקדש אד' כוננו ידיך" (בפרשת השבוענו), הקשור בפסוק הבא מיד לאחריונז: "ה' ימלוך לעולם ועד",
זהו בית ש"מודה אנינח לפניך מלך" חודר בכל עניני הבית ומהווה נקודת מוקד יסודית להנהגת הבית ובני הבית של כל היום, "לעולם ועדנט".
ודאי ישנם כל שלושת הענינים האמורים — תורה, תפלה וצדקה — בבתי היהודיים, אך אין הדבר דומה למצב שבו עושים אותם לעיקר ויסוד של כל עניני הבית.
ומאחר שהקב"ה דורש מן האדם לעשות לפי כוחוס — מובן שמה שהקב"ה דורש מכל יהודי, איש או אשה, הרי זה לגמרי במסגרת כוחותיו ואפשרויותיו לבצע, אבל בד בבד דורש הקב"ה שכל אחד ואחת ינצל את כוחותיהם בכל מלוא המדהסא. בפרט ע"פ מאמר הידועסב שלא ברא הקב"ה בעולמו דבר אחד לבטלה (כלומר, מיותר ובלתי ניתן לניצול), והוא מצפה לפיכך שהכוחות אשר הוא מעניקסג ינוצלו במלוא המדה.
בכך נכללים גם הכוחות שהקב"ה מעניק ליהודי לקיים את הציווי "להעלות בקודש" — לא להסתפק במצב שבהווה, יהיה טוב ככל שיהיה, כי אם ללכת "מחיל אל חילסד", לעלות ולהתעלות יותר ויותר, מזמן לזמן ומיום ליום, בכל הענינים של טוב וקדושה.
* * *
וכאן גם הקשר לראש השנה לאילנות, הלקח ממנו:
התורה אומרת "כי האדם עץ השדהסה", האדם נמשל לאילןסו. סימן לעץ חי הוא,