231

הובא שם גם פי' דקאי על יוסף אבל פי' זה הוא רק על תחלת הכתוב, משא"כ פי' הנ"ל דמבארים כל הכתוב —

מזה מוכרח (בפרט מהפי' דיהושע ומשה) דדרז"ל היא דחכם דקרא הוא גדול משומר מצוה.

ויל"פ בקיצור דמשה ואהרן הם שושבינא דמלכא ושושדמ"ט. משה ויהושע פני חמה ופני לבנה, משפיע ומקבל. וכן מרדכי ואסתר. ומובן שלמעלה אין ידיעת הרע מזקת, משא"כ האדם מצד הלמטה שלו יודעי טו"ר גורם לחטא ומיתה (נתבאר בארוכה בתורה אור — לבעל התניא — ד"ה והנחש הי' ערום^*). ולכן למשה שושדמ"ל לא הזיק ע"י שידע שיהי' ונקדש בכבודי כביל"ש שם משא"כ לשושדמ"ט ובניו וצריך הי' להעלים זה. וכן עד"ז ענין מעשה העגל דמשה ויהושע, וגזירת המן דמרדכי ואסתר. והראי' אשר כשסיפרו לאסתר הרי פרסה נדה, דמים טמאים ויניקה לחיצונים. — והוא ע"ד מי שדעתו חזקה הרי בשורה לא טובה בנוגע לעתיד, ל"ע, לא תבלבלו מעניניו, משא"כ נשים שדעתן קלה. ואסתר נשמרה מידיעה זו ולא הי' מקום ליניקת החיצונים ע"י שעסקה בביעור חמץ דוקא, היינו ביטול הרע לגמרי. והוא ע"ד מרז"ל (פסחים יא, א) הוא עצמו מחזר עליו לשורפו מיכל קאכיל מיני'.

והשי"ת ישמר את כאו"א בתוך כלל ישראל, ויגאלנו מהיות עבדי דאחשורוש להיות קדושים ודאי ולעשות הטוב בעיניו בשמחה בפנימיות ובשלימות.

(ממכתב י"ז שבט, תשי"ד)

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org