223

ויש לומר הביאור בזה (עכ"פ בפני­מיות הענינים):

הציווי "ועשו לי מקדש" הוא ציווי ל­דורות לבנות בית לה', ובלשון ה­רמב"ם^מט "מ"ע לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו הקרבנות כו' שנאמר ועשו לי מקדש", וציווי זה קאי על כל בתי מקדשות^נ. אלא שנאמר ציווי זה ל­משה ונתקיים לראשונה בבנין המשכן ש­עשה משה.

ונמצא, דאף שקיום מצוה זו בשלי­מותה הי' בבנין המקדש בירושלים, ש­נעשה בנין קבוע "ואין שם בית לדורי הדורות אלא בירושלים בלבד ובהר המורי'"^נא, ואילו המשכן הי' רק "לפי שעה"^נב, מ"מ, כיון שהציווי (לפי פשוטו) וקיום הציווי (לפי פשוטו) נעשה ע"י משה בעשיית המשכן, הרי קיומו במשך כל הדורות בא מכוחו של המשכן ו­עשייתו של משה בזה.

[וכמו שהוא בצורת הבית, שכתב ה­רמב"ם^יד דהדברים שהם עיקר בבנין ה­בית הן הן הדברים שהיו במשכן: עושין בו קודש וקדש הקדשים ויהי' לפני ה­קדש מקום אחד והוא הנקרא אולם ושלשתם נקראין היכל ועושין מחיצה אחרת סביב להיכל רחוקה ממנו כעין קלעי החצר שהיו במדבר וכל המוקף במחיצה זו שהוא כעין חצר אוהל מועד הוא הנקרא עזרה והכל נקרא מקדש — כך הוא בפרטי עניני הבית^נג].

ולפי זה י"ל, שהחינוך^נד דיום שמיני למילואים הוא נוסף על חינוך המשכן — "חינוך" כל הבתי מקדשות וכל עניני המקדש בכל הדורות.

והנה לרוב הפוסקים נקטינן להלכה ד"מקריבין הקרבנות כולן אע"פ שאין שם בית בנוי ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה אע"פ שהיא חריבה ואינה מוקפת במחיצה"^נה.

ואף שהרמב"ם כתבו (בעיקר) לגבי קדושת מקום המקדש והעזרה מצד קי­דוש שלמה, "שהוא קידש העזרה וירו­שלים לשעתן וקידשן לעתיד לבוא"^נו, וכפי שהסביר הרמב"ם^נז החילוק בין "מקדש וירושלים" ל"קדושת שאר א"י", ש"קדושת המקדש וירושלים מפני ה­שכינה ושכינה אינה בטילה", נ"ל שי"ל יתירה מזו, שגם במקדש עצמו (לא רק מקומו) יש בו נצחיות גם כשאינו בנוי ומוקף מחיצה^נח, וזה נעשה ונמשך מה­

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org