175

באו לידי ביטוי בהשתדלותה של אסתר בביטול הגזירה^נב:

מחד גיסא הלכה אל אחשורוש (ב­שליחותו של מרדכי) "להתחנן לו ולבקש מלפניו על עמה"^נג, שבשביל כך היתה צריכה למצוא חן בעיניו, ובפרט אשר (א) לא נקראה למלך "זה שלשים יום"^נד, (ב) בואה אל חצר המלך הפנימית^נד הי' ש"לא כדת"^נד וסכנת נפשות ממש ("אחת דתו להמית"^נד),

וא"כ בודאי שהיתה זקוקה לנשיאת חן מיוחדת.

ויחד עם זה צמה "שלשת ימים לילה ויום"^נד — תענית ועינוי — שע"פ טבע גורם להעדר נשיאת החן^נה.

ולכאורה — ממנ"פ: באם ההצלה היתה צריכה לבוא על ידי השתדלות ב­דרכי הטבע — איך מתענין^נד — ומחלי­שה עי"ז האפשרות למצוא חן בעיני ה­מלך? ואם סמכה אסתר שההצלה תבוא בדרך נס מלמעלה, ולכן גם ההשתדלות היא (רק) בזה שמתפללים להקב"ה (מתוך תענית שמדרכי התשובה היא) — איך נכנסה לסכנת נפשות ממש ללכת אל המלך?

וע"פ הנ"ל מובן, כי דוקא הנהגה כזו היא המבטלת ומתקנת החטא "שנהנו מסעודתו כו'":

יסוד הטעות שגרם ל"הנאה" מסעודתו של אותו רשע הי' בכך שחשבו דכאשר נמצאים במצב שצריכים להשתדל בדרך הטבע, אזי "הממשלה" לחוקי הטבע ו­תלויים בהם — ובהנהגתה של אסתר הראתה להם בעליל, שהליכתה לאחש­ורוש היא באופן של רק "לבוש" להצלה הבאה מלמעלה, באופן של נס למעלה מן הטבע. ולכן לכל לראש זקוקים לתפלה ותענית כדי להיות ראויים לנס זה; אולם מאחר שרצה הקב"ה שההצלה נסית דלמעלה תהי' לה אחיזה בדרכי הטבע, לכן ציווה עלי' מרדכי בדבר ה' — ללכת לאחשורוש (ואף שסכנה בדבר).

ובמילא מובן שאין מקום להתחשב כ"כ בה"לבוש" (אם אינו בהתאם לגמרי עם כל הדרוש על פי דרכי הטבע)^נה — כי העיקר אינו הלבוש שבו באה ה­הצלה, כ"א סיבת ההצלה.

ח. אחת מההוראות שיש ללמוד מזה בעבודת כאו"א:

בנ"י נבראו נשמות בגופים, באופן שמוכרחים להתעסק בצרכי הגוף. ומ­כיון שהקב"ה בראם באופן זה, בודאי זהו רצונו יתברך, שיתעסקו בצרכי ה­גוף.

ובאה ההוראה מימי הפורים, דאף שצריכים להתעסק בעניני הגוף — הרי העסק צ"ל לא באופן של "הנאה", כי אין התעסקות זו אלא "לבוש" וטפל לעיקר תפקידו בעלמא דין; ההנאה והתענוג של איש ישראל צ"ל בחיי נשמתו, לימוד ה­תורה וקיום המצות וכו', ואילו ההת­עסקות בעניניו הגשמיים היא רק כדי שיהי' בריא ושלם ויוכל לעבוד את השם^נו.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org