אגרת מב

אגרת מב

[תר"ח]

ועתה¹ נבוא לדבר על דבר הטענות ותביעות של ר"ט² על דבר השכירות, שאומר שמגיע לו.

גופא דעובדא הכי הוה בקיץ תר"א הי' על מוהר"צ³ יסורים מנגישת חוב וועקסלין שנתערב עבור אחרים ונשלחו מלייפציג למאסקעווא⁴, על כן עלה על דעתו אחר כך בחורף תר"ב לשכור איש שינהיג על שמו המסחור גיוואנט⁵ ושאר דברים דמאסקעוי'. וביקש לשכור על זה את מוהר"ט שהוא ינהיג העסק הנ"ל, והי' ביניהם סכסוכים בהמקח עד שהושוו באייר תר"ב, שיהי' המקח קכ"ה רובל כסף לשנה. ועוד זאת, שהמעות הנפדים עבור הגיוואנט ושאר סחורות עד שישלחום לשלם להסוחרים⁶, יהי' מונח בפקדון תחת יד הר"ט הנ"ל, ומזה יוכל להלוות לבטוחים גדולים, שיהי' לו ריווח מזה חמשים רובל כסף. אך שהמעות יהיו באחריותו. ובפירוש נדבר ונכתב שהשכירות הוא לזמן, היינו על ג' שנים מהיום, היינו מסוף אייר. ובדבור הי' תנאי מפורש בסוף חורף שלפני אייר, שלאחר כלות ג' שנים הברירה ביד שניהם, היינו הברירה ביד מוהר"ט, אם לא ירצה עוד להיות שכיר על זה הרשות בידו, כי אמר שיראה אז לפי העת והזמן אם אין יראה כו', כן התנה ר"ט בפירוש בפה מלא שיהי' אז הברירה בידו, ולכן כמו כן אמר מוהר"ץ גם כן בפירוש בפה מלא, שגם כן יהי' הברירה בידו, אם לא ירצה לשוכרו יהי' ג"כ הברירה בידו, והסכימו שניהם על זה, ולכן נכתב הצעטיל רק עד כלות ג' שנים (ומ"ש בצעטיל הראשון דאדר, ובהמשך הזמן אפשר כו', דלכאורה נראה שהי' הכוונה שיומשך יותר, יש על זה ב' תירוצים, ושניהם אמת, הא' דהמכוון ובהמשך הזמן אם שניהם יתרצו שיומשך יותר אזי אפשר כו'. הב' כי צעטיל הנ"ל נכתב מקודם, אבל אחר כך התנה ר"ט בפירוש, שאחר ג' שנים יהי' הברירה בידו, וכמו כן השיב ר"ץ שגם כן יהי' הברירה בידו, לכן נכתב אחר כך באייר עד כלות ג' שנים, כפי שהסכימו שניהם שיהי' הברירה ביד כל אחד אם ירצה או לא).

עוד זאת אמר מוהרר"ט למוהר"צ, שאם רצונו לשוכרו בשביל להסיר פחד נגישת הוועסקלין מעליו, אין דרך אלא אם כן יסלק את עצמו מכל העסק, ושיהי' רק מוהר"ט העוסק בכל מכל, ועי"ז יצא שמו של מוהר"ט על זה. אבל כל שיהי' למוהר"צ אפילו קצת עסק בזה, יקרא הכל על שמו, כי ר"צ מפורסם לסוחר⁷, ומוהר"ט יהי' טפל, ואין שוה ליתן עבור זה מאומה, עכ"ד. וכן נרשם בהצטיל שנכתב להיות מונח למשמרת לג' שנים הנ"ל, שהוא יהי' כל העוסק בזה בכל העסקים ממש, שיקבל כל המעות מכל מוכרי הגיוואנט⁸, ולחשוב הוא עמהם כל החשבונות, ושמידו יושלח למוהר"צ מה שנצרך⁹, ושמידו יושלח להסוחרים¹⁰ לסלק.

אח"כ תיכף ומיד ממש נתגלגל הדבר שלא נתקיים המעשה כלל, שלא הי' לו עסק בזה כלל וכלל, היינו לא יותר מקודם הפסיקה, והי' כל העסק רק על מוהר"צ כמקדם. והסיבה לזה הי' מפני שהמעות הנפדים על ידי מוליכי הגיוואנט והריפש¹¹ ושארי סחורות למכור בנעזין ובעזראש¹² ובבייעשנקוויץ לא רצו בשום אופן שימסרו המעות והחשבונות למוהר"ט¹³, מכמה טעמים שאמרו, והוכרח מוהר"צ לקבל מהן.

ומאחר שמההכרח הי' לקבל¹⁴ ולחשוב עם עיקרי השלוחים, וכמו כן הי' הכרח גמור לשלוח המעות להסוחרים¹⁵ בעצמו, ובלתי אפשר הי' שיושלח מבית מוהר"ט ... ובתחלת תר"ו¹⁶ שאל ר"ט מר"צ אם נצרך לו להעסק, והשיב בפה מלא שאין צריך כלל וכלל לשכור איש¹⁷, ואין רוצה ליתן לו שכירות כלל, ואעפ"כ הי' כאן בקיץ תר"ו מפני הכבוד, ובשנת תר"ז¹⁸ לא הי' כלל.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org