מעשה1 שהיה כך היה, אדמו"ר נ"ע דרשותיו הי' כותב אחיו הרי"ל ז"ל2, והוא הי' משלם לו, להפיצם בישראל לכל השומעים. ואחר הסתלקותו נ"ע לא נמצאו כלל הכתבים אצל היורשים ולא נודע מהם, כי אם אחד מיוצאי חלציו3 טרח והשיגם מידי התלמידים השומעים, והיו מעורבים עם עוד הרבה כתבים של כותבים אחרים שאין ראויין לעלות על שולחן4 כו', והוא בירר מתוכם5 הכתבים של הרי"ל ז"ל לפי האומדנא שלו והכרת לשונו הטיב, והגיהם, ועשה מהם ספר להדפיס באם שיותן רשיון על זה מצענזור של הקיר"ה.
ועתה השאלה אם מחוייב ליתן חלק לכל היורשים6 או לא, כיון שלא אצלם נמצאו הקונטריסים כלל, כי אם מעלמא השיגום אחר רוב הטורח והוצאות מרובות, והם לא שמו על לבם כלל להתעסק בזה, כי אם אחר שזה טרח ומצא הם מבקשים גם כן חלק. ועוד שהאחד מיוצאי חלציו הנ"ל קנה זכות מיורשי הרי"ל7 גם כן בזה, כי לפי האומדנא הי' אדמו"ר מוותר הריוח לאחיו הרי"ל נ"י לפי שהוא כתבם.
והנה גם אם היו הקונטריסים אצל היורשים ממש, יש לומר שאין לזה רק דין טובת הנאה8, דודאי רק טובת הנאה היה לאדמו"ר נ"ע בהם שהוא לבדו או באי כחו יוכלו להדפיסו, דכמו התרומות ומעשרות אין לו בהם רק טובת הנאה9, הכי נמי הרי עצם הדרושים עם שהם מחכמתו והשכלתו אעפ"כ כבר נתונים המה לכל ישראל, כמו התרומה אע"פ שגדלה בשדהו מאחר שחייבה התורה ליתנם לכהן אין זה שלו, וכמו כן כאן. וכל שכן שכבר למדה ומסרן לרבים, והכתבים הם רק מהנמצא אצל הרבים כנ"ל.