אגרת כב

אגרת כב

[תקצ"ד]

לעורר¹ לבבם הט' ואהבתם והתקשרותם עוז לדברי אלקים חיים, דברי רבותינו ז"ל אשר האצילו מהודם עליהם ועל זרעם², והזריחו הארה בנפשותם ורוח בינתם להיות להם לדרך ומבוא לעבודת הש"י בעיון תפלה מעומקא דליבא, ולהתבונן בגדולת ה' א"ס ב"ה ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכו', וההתבוננות בעסק התורה ובמצות מרוב כל³, ועל דרך מארז"ל והעמידן על אחת⁴.

והנה להבין מהו הפירוש והעמידן על אחת, הלא כתיב לא תוסף על הדבר ולא תגרע⁵ כו'. אך הענין על דרך מארז"ל כל העושה מצוה אחת מטיבין לו⁶ כו'. דהנה יש אחת ויש אחד, אחד לשון זכר אחת לשון נקבה, אחד הוא שם הוי' ב"ה. כי הנה בשם אלקים נמצא בכתוב לשון רבים כמ"ש אלקים קדושים⁷, והוי' הוא אחד.

דהנה ידוע פירוש אור א"ס ב"ה שהוא זיו והארה ממנו ית', כמשל אור המאיר מהשמש שהאור הזה שמתפשט מהשמש להאיר על הארץ אינו אלא זיו, ואין לו ערוך ויחס לגבי עצמיות השמש אף שנמשך ונתפשט מהשמש, כך החיות המתפשט לקיום והתהוות העולמות עליונים ותחתונים מריש כל דרגין אין זה אלא בחינת זיו, ובטל במציאות לגבי מהותו ועצמותו. אך הנה מכל מקום האור מעין המאור⁸, ואם כן הוא פשוט בתכלית הפשיטות. ואם כן איך נתהוה ממנו ריבוא רבבות ברואים לאין קץ המתחלקים למיניהם, כל אחד אינו דומה לחבירו, בדומם צומח חי מדבר כו', וכל שכן בעולמות עליונים כו' מלאכים ונשמות, שאין כל אחד דומה לחבירו כו'. אך זהו על ידי שנתלבש האור והזיו הפשוט בבחי' כלים ואותיות, שהן כ"ב אותיות, שכל אות הוא כלי⁹ מיוחד בענין אחר מאות השני, שהאלף מורה על המשכה זו ובית המשכה בענין אחר כו'. וכמו עד"מ השכל באדם הוא בחינת השכלה אחת ובדיבור מתחלק בתיבות הרבה, עד שנמצא ההשכלה מתחלקת לחלקים, ובכל תיבה מלובש זעיר שם מכללות ההשכלה.

והנה האותיות הן בחי' כלים, וזהו ענין שם אלקים, וכמ"ש בעיר אלקינו¹⁰, דפירוש עיר היינו מן הרבה בתים, ובית היינו צירוף אותיות כשנעשה מהן תיבה אחת, כמ"ש בספר יצירה¹¹ שתי אבנים בונות שתי בתים כו', ולכן נאמר על שם אלקים לשון רבים, כי הוא רבוי התחלקות צירופים אין קץ, מה שאין הפה יכול לדבר כו', וזהו בחי' עיר אלקינו. וכן גם עתה בכל יום ושעה נמשכים צירופים חדשים, כמאמר אומר ועושה¹² לשון הוה, ולפי שינויי הצירופים כך הוא שינויי העתים לטוב כו'. אך שם הוי' הוא בחי' כללות האור והחיות המאיר מא"ס ב"ה קודם שמתחלק בריבוי התחלקות הצירופים בבחי' עיר אלקינו, ולכן הוא בחי' אחד פשוט בתכלית הפשיטות. ולא עוד אלא גם אחר התלבשות האור בריבוי הכלים, הנה באמת אין שום שינוי כלל בהאור, שלכך אמרו בזהר וע"ח אור החסד בכלי הגבורה, ואור הגבורה בכלי החסד, ועיין בביאורי הזהר פ' בלק¹³.

והנה פירוש אחד היינו כמ"ש אני ה' לא שניתי¹⁴, וה' אחד כמו קודם שנברא העולם, שאין התהוות העולמות פועלים בו שום שינוי ח"ו (ד"ה ששים מלכות¹⁵), לפי שהתהוות העולמות רק מבחי' זיו והארה בעלמא, ואפילו גן עדן העליון הכל הוא רק זיו והארה בעלמא, ולא כמו מעשה אנוש כשפועל איזו דבר, שכלו מתלבש ונתפס באותו הדבר ומחשבתו מלובשת באותו הדבר עד שאינו יכול לחשוב אז מחשבה אחרת, אבל כי לא מחשבותי מחשבותיכם¹⁶ כתיב, שהוא ית' ומחשבתו קדוש ומובדל, אע"פ שהכל גלוי וידוע¹⁷ לפניו ואין דבר נעלם והשגחה פרטית, ואין אדם נוקף אצבעו¹⁸ כו', מכל מקום אין המחשבה בבחי' התלבשות עד שיהי' שינוי כו' ח"ו אלא כמו קודם שנברא העולם. וזהו הלשון גלוי וידוע כו'. וזהו ענין זיו והארה כו'. וזהו אין קדוש כהוי'¹⁹, שהרי הוי' היינו מה שמהוה מאין ליש בכל רגע, והיינו על ידי המשכה מאלקותו ית' בהנברא, ואעפ"כ מהותו ועצמותו ית' קדוש ומובדל. משא"כ בשאר השתלשלות עילה ועלול, כשהעילה נמשך ומשפיע להעלול הוא מתפעל ומלובש בו ואינו נבדל ממנו, אבל הוא ית' מהוה ואעפ"כ קדוש ומובדל, והיינו לפי שאינו על ידי השתלשלות עילה ועלול כי אם על ידי זיו והארה כנ"ל.

ובזה יובן מ"ש פרעה לא ידעתי את הוי'²⁰, ומשה רבינו ע"ה אמר לו שם הוי' וידעו מצרים כי אני הוי'²¹. כי הנה פרעה לא האמין בזה אשר נאמר אני ה' לא שניתי²² כמו קודם בריאת העולמות, לפי שההמשכה רק על ידי הארה וכנ"ל, עד שהוא בחי' קדוש ומובדל אע"פ שמהוה ומחי' מאין ליש, אלא הי' סבור שהבריאה הוא בדרך השתלשלות עילה ועלול. ולכן כתיב רם על כל כו' הוי'²³ דקרו לי' אלקא דאלקא²⁴, דהיינו שלדעתם שם הוי' הוא בבחי' רוממות שאין מקבלים חיותם משם כי אם משם אלקים, שהוא אחר ריבוי השתלשלות עילה ועלול לדעתם. לכן אומרים שאחר ברוא אלקים את השמים ואת הארץ אז עיקר ההשפעה משם אלקים, וכך ראוי לדעתם שיהי' שם הוי' בבחי' רוממות, כי מה שהוא דרך השתלשלות עילה ועלול והעילה מתלבש בעלול ומקבלים שינויים זה מזה, לכן אמר איך אפשר שיהי' שם הוי' שהוא העילה הראשון מתלבש כל כך למטה, שהרי יהי' זה שינוי גדול אצלו וטהור עיניים מראות ברע²⁵, לכן הי' נכון לדעתם ששם הוי' הוא בחי' רוממות בלי השגחה פרטית, ועיקר ההשפעה למטה על ידי העלולים התחתונים שהם כל צבא השמים. ולכן היו עובדי כוכבים ומזלות, להעלות מ"ן לע' שרים, בכדי שעל ידי זה ימשיך שפע העולם הזה. וז"ש פרעה לא ידעתי את הוי', כי אם שם אלקים אשר הוא מקור לטבע.

ועל ידי המכות ונסים ונפלאות שלמעלה מטבע המזלות וצבא השמים, אז וידעו מצרים כי אני הוי', ששם הוי' ממש מאיר למטה גם כן דוקא כמו למעלה, וממנו הכל הטבע ושלמעלה מהטבע. והיינו משום כי אני הוי' לא שניתי כלל, מאחר שבאמת אע"פ שמשפיע החיות ומהוה מכל מקום מהותו ועצמותו הוא קדוש ומובדל מכל העולמות, ואין ההמשכה כלל על דרך עילה ועלול עד שיהי' שינוי ח"ו, אם כן מעלה ומטה שוין, אצילות עם עשייה גשמיות, כחשכה כאורה²⁶, וכמו שהשגחתו למעלה בעולמות עליונים כך למטה ממש אין שום דבר גדול וקטן שיעשה חוץ ממנו ית', וכמאמר אין אדם נוקף אצבעו כו', שאול ואבדון נגד ה'²⁷ כו', והכל כאשר לכל אין פועל שום שינוי כלל. וזהו פירוש הוי' אחד, היינו כמו קודם שנברא העולם כו', לא שניתי כו', והיינו מפני שהתהוות העולמות רק על ידי זיו והארה בעלמא, ולא כמו בעילה ועלול שמהות העילה ממש מתלבש בהעלול כנ"ל, ולכן כל העולמות בטילים במציאות לגמרי באמת.

והנה כנסת ישראל נקראת אחת כמ"ש אחת היא יונתי²⁸, והיינו אחת לשון נקבה, שהיא בחי' מקבל מבחי' אחד, דהיינו שכל נשמה נקלט בתוכה בחי' אחד. דהיינו שיהי' נקבע בלבו בחי' אמונת הוי' אחד שהוא ית' לא שניתי, ולכן הוא דוקא השגחה פרטית למטה גם כן כמו למעלה, ואת השמים ואת הארץ אני מלא²⁹, ולית אתר פנוי מיני'³⁰. אך כדי שיבא בחי' זו בגלוי הוא כמ"ש אחת היא לאמה³¹, בחי' אם לבינה תקרא³², דהיינו על ידי ההתבוננות בקריאת שמע, שמע ישראל בעומק דעתו ותבונתו כל חד לפום שיעורא דיליה³³ כו', וכן בשתים לפניה ופסוקי דזמרא, שהן ביאור הקריאת שמע, להלהיב הנפשות האומללות וישמח ישראל בעושיו³⁴, אשר אמירה נעימה³⁵ זו היא הכנה לבא בקריאת שמע לבחי' אחד ואהבת כו', שיהי' בחי' אחת שמקבל בחי' אחד כנ"ל. ועל זה אמרו רז"ל למה קדמה פרשת שמע לוהי', כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואחר כך יקבל עליו עול מצות³⁶.

אך הפירוש והעמידן על אחת, היינו גם כן בקיום התורה ומצות כל היום כולו לא יהי' כוונתו שמחמת זה יהי' עובד ה', שזהו שלא לשמה, כי אם הכוונה יהי' שעל ידי זה המצוה יהי' גלוי אחד האמת. כי המצות נקראים רמ"ח איברים דמלכא³⁷, וכמו האדם לוקח את חבירו באבר אחד ועל ידי זה נמשך כולו אצלו, כן יהי' הכוונה שבעשותו המצוה ממשיך גלוי בחי' א"ס ב"ה ממש, שהוא בחי' הוי' אחד, שיאיר ויתגלה לעתיד לבוא בעולם הזה ממש בגילוי גמור, שיהי' מושג בחי' לא שניתי.

ובפרט על ידי מצות הצדקה ממשיך מאד גלוי א"ס ב"ה בזה העולם, כמבואר בזהר חסד דרועא ימינא³⁸, וכתיב וימינו תחבקני³⁹, ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה⁴⁰. וזהו כל העושה מצוה אחת מטיבין לו, פי' שעושה המצוה בבחי' אחת, שכוונתו להיות כלי לגלוי אחד האמת ב"ה, שיהי' נמשך ומתגלה ע"י מצוה זו, ולכן מטיבין לו ומאריכין לו ימיו, היא בחי' גילוי אריך אנפין שבו מלובש א"ס ב"ה ממש, ונוחל את הארץ הוא בחי' מלכות הנקראת אחת, שבה מתגלה גלוי יחודו ית', כי נעוץ סופן בתחלתן⁴¹ דוקא.

וגם בענין סור מרע יהי' כוונתו גם כן כך, שלא יעשה הרע בכדי שלא יתרחק ממנו השי"ת ח"ו, ויפול בחושך שלא יראה האמת.

וגם בעסק התורה צריך להיות גם כן כך, שעל ידי עסק התורה שבעל פה יומשך גלוי אור א"ס ב"ה. וז"ש ששים מלכות⁴² הם ששים מסכתות⁴³ כו' אחת היא יונתי כו'. וזהו והעמידן על אחת. וזהו אחת היא לאמה, היינו על ידי התבוננות בקריאת שמע שעל ידי זה נמשך ומתגלה בנפשו בחי' זו. ואחר כך ברה היא ליולדתה, היינו מה שמברר בירורים בכח זה בתורה ומצות כל היום כולו.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org