שביומין דז"א המאירים בבחי' מל' יש לו קדימה על משה, שהים נברא בשלישי, ומשה נברא בששיעח, אבל כשראה ימינו של הקב"ה חסד דע"י מיד ברח מפני היראה, וי"ל שזהו בחי' יראת הרוממות קוצו של יו"ד ולכן נעשו המים נצבו כמו נדעט בלתי תנועה היפך טבעם שזהו כענין אשתומם כשעה חדאפ שהוא בחי' ביטול פעולת השכל להשפיע כו' לבחי' השגה כ"א להעלות כלי שכלו להיות מקבל בחי' כלי ריקן לגבי שלמעלה הימנו), ועי"ז נעשה ההעלם גילוי, ולכן זכו לנבואה (שהנבואה היא בחי' גילוי ההעלם כמ"ש במד"ר תצוה פל"חפא אין עין אלא נבואה שהעין הוא כלי הראי' להיות בחי' ראתה שפחה על היםפב, וכמו שמואל שאמר על עצמו אנכי הרואהפג שקורין לנביא רואה כמ"ש (ש"א ט') כי לנביא היום יקרא לפנים הרואהפד והיינו מפני כי הנביא מגלה מה שנעלם מעין כל אדם כמו בענין האתונות שנאבדו לקיש אבי שאולפה, וכן בכל דבר הנעלם כו', ולכן בקרי"ס שההעלם נעשה גילוי זכו כולם לנבואה, ונבואתם הי' גבוהפו יותר משארי הנביאים שנתנבאו בכהפז ולכן) אמרו זה אליפח, ע"ד מ"ש לע"ל ואמר ביום ההואפט הנה אלקינו זה (שמבחי' הוא שהוא נעלם יהי' בחי' זה בחי' גילוי), וכן בקרי"ס כתי' ויושע כו' ביום ההואצ כו' זה אלי, וזהו דכתי' בקרי"ס וירא ישראל את היד הגדולהצא היינו בחי' ימינו של הקב"ה שהיא הנק' יד הגדולה, ע"ד ולגדולתו אין חקרצב (שלגדולתו העצמית אין חקר שזהו בחי' יד הגדולה שלמעלה מבחי' חסד דרועא ימינאצג, בחי' חסד דז"א), ובחי' יד הגדולה זו ראו ממש ע"י קרי"ס שהי' התגלות בחי' סוכ"ע ממש, בחי' יד הגדולה, והוא ע"י שנתן הקב"ה ימינו יד הגדולה סוכ"ע על ימינו של משה חסד דאצי' כו'.
דרישכה רב שילאכו לך ה' הגדולה זו מע"ב וכה"א עושה גדולות עד אין חקר (איובכז ובמתניתא תני לך הגדולה זו קרי"סג, ולכאו' ה"ז דרשות חלוקות שלר' שילא הגדולה זהו בריאת העולם שהים מעלים ורוקע הארץ על המיםכח, ולדרש דמתניתא הגדולה זהו מה שהפך ים ליבשה, וצ"ל שלא פליגא שר"ש מדבר בחסד דז"א כי אמרתי עולם חסד יבנהכט לכן הגדולה (כמו שמקובלי' הראשוניםל קראו חסד בשם גדולה) זו מע"ב, והמתניתא מפרש גדולה כמו יד הגדולה דא"א ועת"י לכן הגדולה זה קרי"סג דבעתיקא תליאלא.