Sefer HaSichos (the Rebbe)
משיחות ש"פ נח, ד' מר־חשון ה'תשנ"ב
58א. שבת פרשת נח היא שבת כללית, חוזרים ונשנים אותם שבעה ימים, מיום להיותה השבת הראשונה שבה נשלמת ראשון עד יום השבת', שבעת ימי ההיקף העבודה דששת ימי המעשה שלאחרי הכוללים כל המשך הזמן.
שבת בראשית (סיום וחותם מועדי חודש ומזה מובן שגם „שבת נח" היא שבת תשרי, שלאח"ז מתחילה עיקר העבודה כללית — להיותה השבת הראשונה שבה בעולם, שמים וארץ וכל צבאם) — כ־נשלמת העבודה דששת ימי המעשה מודגש בשם הפרשה: „נח", מלשון („ויכולו השמים והארץ וכל צבאם"ד) מנוחה, „נייחאא דרוחא, שהוא בחינת דשבוע הראשון, שכולל כל השבועות שביתה כאדם השובת ממלאכתו, וכמ"שב שבמשך השנהד, ולכן מודגש בה כללות וישבות ביום השביעי ותרגומו ונח ענין השבת שענינו מנוחה, „נח", „נייחא ביומא שביעאה"ג, היינו, שבשם הפרשה דרוחא . . שביתה כאדם השובת ממודגש כללות ענינו של יום השבת.
ונמצא, ששבת בראשית כוללת העבומהטעמים לכך ש"שבת בראשית" היא דה דכל ימי השבוע (בכל השנה) כפי שבת כללית, כפתגם רבותינו נשיאינוד שהיא „בכח", ושבת פרשת נח (לאחרי „ווי מ'שטעלט זיך שבת בראשית אַזוי העבודה בפועל במשך ששת ימי המעגייט אַ גאַנץ יאָר" (ההנהגה דשבת ברא־שה) כוללת ומהוה „אבן הבוחן" לעבודה שית נמשכת בכל השנה) — כיון ש"מיני' דכל ימי השבוע (בכל השנה) כפי שהיא מתברכין כולהו יומין"ה, כל ימי השבוע „בפועל").
הראשון לעבודה בפועל בעולם, שבו ב. ויש לבאר הקשר והשייכות גם כלולים גם ימי השבוע דכל השבועות לתוכנה של פרשת השבוע*1):
שבמשך השנהו, שהרי בכל שבוע
ש"שנה" הוא מלשוז שונה, שבה חוזרים ונשנים
אתם ענינים שהיו בשנה של0נ"ז, הכוללים כלג ובפרסיות ותר: „נח נח' ב"0, נייחא השב"ם (שנה מלשון שנר) שבכללות המן.
לעליבים נ"חא לתחתניט', שהם ב' בחנות בשבת,ז שלכן אבו מניז הדם ום ראשון בשבת ום שבת חתאה נ"א דחתאי) ושבת עלאה (ניחא שני כו' ער יום השבת", אף ש"כבר עברו רבבבות
4) ראה לע"ל ע' 43. ושנ.
5) ח"ב סג, ב. 0ח, א.
6) ויש לומר, שנוגע נם לשנים שלאח"ז, כיוזט ע"ד ובדוגמת החילוק שבין השבת שלסני
הבריאה להשבת שבסיום וגמר הבריאה (ראה גם
) לשון רבים, שהם כוללים ריבוי דרנות עד לעיל ע' 2021. וש"נ).
א"ס, אלא שבכללות נחלקיס לב' מדרנות, שבתי נוסף על האמור לע"ל בננע לשם הפרשה תתאה ושבת עלאה.59הארץ"טו.
ומהחילוקים שביניהםיד — שבפרשת בראשית מדובר אודות שלימות העולם („עולם על מילואו נברא"יז) כפי שהוא מצד בריאתו ע" הקב"ה, ולכן, כשהעולם יורד ממדרגתו כפי שצ"ל מצד רצון הקב"ה לא יכול להיות קיום העולם, כמסופר בס"פ בראשית „וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ גו' וינחם ה' גו' ויאמר ה' אמחה וגו'"; ובפרשת נח מדובר אודות שלימות העולם כפי שהוא מצד עצמו, שגם במצב ירוד ניתן כח לבירור וזיכוך העולם (ע"י התשובה), ולכן, „בענני ענן על הארץ (כשתעלה במחשבה לפני להביא חושך ואבדון לעולם) ונראתה הקשת בענן גו' וראיתי' לזכור ברית עולם גו'"יח, שהו"ע הכריתת ברית ומצב של בירור וזיכוך (ועד לטהרהכב) — „עולם חדש ראה"כג.
ג. ובעומק יותר — שע"י העבודה בפועל (בפרשת נח) ניתוסף עילוי גדול יותר לגבי המעמד ומצב שמצד הבריאה (בפרשת בראשית), כמרומז בסיומה וחותמה של פרשת בראשית אודות מעלתו של נח, „ונח מצא חן בעיני הוי'":
בבריאת העולם כתיב „בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ", ל"ב פעמים אלקים נאמר במעשה בראשיתכד — כיון שבריאת העולם היא ע"י שם אלקים, שפירושו „בעל היכולת ובעל ה־60השייכת לעולם, „אלקים" בגימטריא בעילוי אחר עילוי, כמבואר בענין ז'
פעמים הוי' הוא האלקים שאומרים בוגם מש"נ בהמשך הפרשהיב „ביום סיום וחותם תפלת נעילה דיום הכיעשות הוי' אלקים ארץ ושמים" — ה"ז פוריםכב.
באופן ששם הוי' מתלבש ומתעלם בשם ד. ויש לומר, שענין זה (שבעולם אלקים, היינו, שאף שכח ההתהוות הוא שנברא בשם אלקים מתגלה שם הוי') משם הוי' (הוי' לשון מהוהכז), מ"מ, מרומז בתוכנה של פרשת נח אודות קיום ההתהוות בפועל היא ע"י ההתלבשות העולם באופן ד"לא ישבותו", והברית דשם הוי' בשם אלקים, ולכן, שם הוי' ד"את קשתי נתתי בענן":
מאד וא ממם אד בד אראז דזרם אן ממד (א והחידוש שע"י העבודה דנח — ש־והפסק, כמו השמש והירח והכוכבים „מצא חן בעיני הוי'" — שעי"ז מתגלה וכל הגלגלים בסיבובם התמידי („לא בעולם (שנברא ע"י (ההתלבשות ב)שם ישבותו"), ניכר ומתגלה כח האין־סף אלקים) שם הוי' שלמעלה מהעולםכח, שלמעלה מהמדידה וההגבלה דהעולם היינו, שבמציאות העולם כפי שנברא ע"י(כיון שמצד המדידה וההגבלה דהעולם שם אלקים מתגלה שם הוי' (כמ"שכז צ"ל שינוי והפסק) — „אני הוי' לא „ואמת הוי' לעולם"), ועד שניכר בגלוי שניתי"*3).
31) ומרומז בדיוק הלשון „הוי' הוא האלקים"
25) שו"ע או"ח סוס"ה. וראה טור ושו"ע אדה"ז (ולא „אלקים הוא הוי'"), שלגבי דרגא נעלית יותר
נחשב שם הוי' שבדרנא הקודמת כשם אלקים. —
26) פרדס שי"ב ס"ב. ר"ח שער התשובה ס"ו. ובלשון הקבלה: הוי' הוא "א ואלקים הוא מלכטת,
וכשז"א (הוי') עולה בעתיק, כאלקים יחשב (לקו"ת
27) זח"ג רנז, סע"ב. פרדס ש"א פ"ט. ועוד. דרושי ש"ש סה, רע"ד — ממשנת חסידים סוף מס'
28) ובפרטיות יותר — לא רק שם הוי' ששייך יוסא).
לעולם (הפנימיות דשם אלקים), הוי' דלתתא, אלאלב ראה סה"ם מלוקט ח"א ע' שמט. וש"נ.
30) ואחחנן ד, לה. לט. מ"א יח, לט.
34) מלאכי ג, ו.
35) בראשית ב, ו.
*) ועפ"ז ומתק מארז"ל שנח עולם חדש ראה־לו יומתק יותר ע"פ פירוש המדרש (ב"ר
חידוש ממש, מצד גילוי שם הוי' שלחעלה פרשתנו פל"ה, ג) ש"קשת" הוא „דבר שהוא מוקש
לי", שהוא דוגמא לכבודו ית', כם"ש (יחזקאל א,
61אות הברית אשר הקימותי ביני ובין כל האמיתית, כהפי' „אשר אראך", „אראה
בשר אשר על הארץ" — שבזה מרומז ואגלה אותך בעצמך"מא.
שבמציאותו של „כל בשר אשר על והענין בזה — שע"י העבודה בפועל
הארץ" ניכר ומתגלה כח הפועל שמחי' בעולם התחתון מתגלה מציאותו האמי־
ומהוה אותו, שזהו"ע שם הוי', מלשון תית של כאו"א מישראל, שבכל מעמד
מהוה, ועד לשם הוי' שלמעלה מהעולם, ומצב (גם בהיותו בעולם ירוד) ה"ה
הי' הוה ויהי' כאחדכז, שם העצםלז, ועד קשור ומאוחד עם אלקות, ולא עוד אלא
לכח העצמות שבהתהוות מאין ליש, מ־שע"י עבודתו מברר ומזכך את העולם
„מהותו ועצמותו של המאציל ב"ה שמצי־וממשיך ומגלה אלקות בעולם.
ה. ויש להוסיף, שהעילוי שנעשה ע"י שם הוי' שלמעלה מהעולםמב.
העבודה בפועל (פרשת נח) לגבי המעמד ומצב שבהתחלת הבריאה (פרשת בראשית) — מרומז בפרשת לך לך שמתחיליז לקרוא בתפלת מנחה דשבת פרשת נח, בסיום שבעת ימי ההיקף דהשבוע הראשון לעבודה בעולם:
„לך לך" מורה על הליכה אמיתית ו. ע"פ האמור לעיל שבשבוע דפרשת נח כלולה העבודה דכל השנה כולה כפי שהיא בפועל, מובן, שיום הש"ק פרשת נח הוא הזמן המתאים לחשבוך צדק של העבודה בפועל דהשנה החדשה שנמצאים כבר בתוכהמג — לבחון כל פרטי עניני העבודה דששת ימי המעשה ודיום השבתמד (הכוללים כל ימי השבוע62לתוכנה של העבודה בפועל — שעיקרה והתיקון במעשה בפועל נוגע ושייך ותכליתה לגלות בעולם דרגת האלקות להתשובה עצמה — דאף ש"עיקר השלמעלה מהעולם, „הוי' הוא האלקים". תשובה בלב"נא, וכהפס"ד בגמראנב שע"י ולהעיר, שענין זה מודגש גם בעבודת הרהור תשובה נעשה צדיק (ויתירה מזה: בבהר ראר עד ר אדא מבה אבב רא א בר בר. תשובה היא באופן שהוי' נעשה אלקיךמז, ההמשך שלאח"ז עד למעשה בפועל (שועד לשלימות התשובה ביוהכ"פ שסיומו הוא העיקר).
וחותמו באמירת ז"פ „הוי' הוא האלקים", וענין זה מודגש יותר בתשובה על ובהתאם לכך, נעשה גם החשבון־צדק ענינים שבין אדם לחבירונד (שבהם
מודגשת יותר פעולת התורה בעולם) —
לחברר מה שהא ח"ב לר עררן הכלל ש"כל ישראל בחזקת כשרות"מח כמ"שנו „והשיב את הגזילה אשר גזל". הוא (בעיקר) בנוגע להזולת (כפי שמצינו ולדוגמא בגזילה בדקות, ש"נתן לו להלכה בנוגע לעדות וכיו"ב), אבל (שלום) ולא החזיר (שלום) . . גזילת העני בנונע לעצמו, אין לסמוך על ה"חזקת בבתיכם"נז, גם כשהסיבה שלא החזיר לו כשרות"מ, אלא צריך לבחון (מזמן לזמן) שלום היא מפני שהי' עסוק וטרוד בענין מעמדו ומצבו ע"י עשיית חשבון־צדק של מצוהנח (ויתכן שבגלל זה לא הבחיןמה להעיר מהשייכות לפרשת השבוע
ש"הסריחו כבנין זה (בנין התיבה) כדי שיראוהונא תניא סכ"ש. שם אגה"ק ס".
אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ שנה . . אולי ישובו"נב קידושין מט, ב.
(פרש"י פרשתנו ו, יד), ויתירה מזה, „כשהורידןנג אור זרוע סקי"ב.
הורידז ברחמים אם יחזרו יהיו גשמי ברכה" (שם ז,נד ולהעיר, שעיקר עונש הסבול הי' על
ענינים שבין אדם לחבירו, כמארז"ל (פרש"י
פרשתנו ו, יג) „לא נחתם גזר דינם אלא על הגול".מז וכב' הפירושים שבזה — ששם הוי' נמשךנה רמב"ם הל' תשובה ס"ב ה"ט.
ומתגלה בשם אלקים, ויתירה מזה, ששם הוי' נעשהנו ויקרא ה, כג.
שם אלקים, ונמשך ומתגלה שם הוי' נעלה יוחרנז ברכות ו, סע"ב.
58) ובפרט ש"העוסק במצוה פסור מן המצוה"מח רמב"ם הל' קידוה"ח פ"ב ה"ב. וראה גם (סוכה כה, סע"א. וש"א, וכידוע הטעם שמצד
ההתכללות דכל המצוות, יש בכל מצוה מעיז ודוגמתמט להעיר ממארז"ל „אל תאמיז בעצמך כו'" שאר המצוות (ראה לקו"ש חכ"ו ע' 237 הערה 64. (אבות פ"ב מ"ד).
63מ"מ, כיון שבפועל היתה לחבירו נפילת פרטיים, כיון שאינו מתעסק בהם.
הרוחנט, צריך לפייסו ולרצותו.
[ולהעיר, שענין זה יכול (וצריך) להיות גם ביום השבת, ובפרט שיום השבת הוא זמן המוכשר ומסוגל ביותר להוסיף באהבת ישראל ואחדות ישראלס, כפי שמצינו בהלכה לענין השתתפות בסעודה עם חבירו ביום השבת, ומודגש גם במנהג ישראל דהכנסת אורחים ביום השבתמא].
וכיון שהחשבון־צדק הוא באופן שמפשפש בפרטי עניניו, ומשתדל ועוסק בתיקונם במעשה בפועל — הרי הוא (בשעת מעשה) במעמד ומצב של מדידה והגבלה, לפי ערך וביחס להמדידה וההגבלה דפרטי עניניו שמונח ועוסק בהתיקון שלהם, כל פרט ופרט לפי ענינו.
וישנו אופן נעלה יותר — שתמורת הפשפוש במעשיו ה"ה מתעלה לדרגא ועולם נעלה יותר, להיות מונח לגמרי בתפלה ותורה כו', ובדרך ממילא ידחו ויתבטלו הענינים הבלתי־רצויים, כיון שמעט אור דוחה הרבה חושך, ועאכו"כ הרבה אור; אבל לאידך, באופן זה לא והשלימות האמיתית היא בחיבור ב' המעלות גם יחד — שהחשבון־צדק התיקון והשלימות דהענינים הפרטיים ע"י ההתעסקות בהם, היא, מתוך תנועה של התעלות לדרגא נעלית יותר, להמשיכה ולגלותה בהמדידה וההגבלה דכל פרט ופרט לפי ענינו, שיהי' באופן המתאים לדרגא העליונה — ע"ד ובדוגמת ובהתאם להמשכה והגילוי דשם הוי' בשם אלקים, שנעשית בעבודה בפועלמב בפרשת נח.
ויש להוסיף, שענין זה נוגע גם לשלילת רגש של צער ומרירות כתוצאה מהחשבון־צדק (כשרואה שיש ענינים הצריכים תיקון) — כיון שנרגש אצלו בעיקר (לא החסרון שבענינים הפרטיים, אלא) תנועת ההתעלות לדרגא נעלית יותר, להמשיכה ולגלותה בעניניו הפרטיים, ובעומק יותר, שנרגש אצלו שכוונת הירידה למעמד ומצב הדורש תיקון היא בשביל השלימות שנעשית ע"י התשובה, שמתגלה בפועלמג תוקף ההתקשרות של יהודי עם הקב"ה גם בהיותו במצב ירוד, ע"ד ובדוגמת השלימות דשם הוי' כשנמשך ומתגלה בפועל גם64ענינו של יום השבת — כמ"שמו „ויום ומכוסה לגמרי בתורה, ע"ד ובדוגמת
שבת להוי' אלקיך", שנמשך המעמד ומצב דלעתיד לבוא (ששייך ומתגלה שם הוי' בשם אלקים, וכמבואר ליום השבת, „ליום שכולו שבת ומנוחה בדרושי חסידותסז בפירוש הכתובב לחיי העולמים"5י), כמ"ש הרמב"ם בסיום „ויכל אלקים ביום השביעי", ש"כלתה וחותם ספרועו ש"באותו הזמן" יהי' ליבחי' ומדרגת מדת הצמצום וההסתר מוד התורה באופן ד"כמים („איןז מים דשם אלקים ונמשך התגלות שם הוי', אלא תורה"")) לים מכסים".
ויש להוסיף, שבשבת פרשת נח וענין זה מודגש גם בהתשובה דיום מודגשת ביותר התשובה בשמחהיז — השבת, „שבת אותיות תשב"סח — שה־
תשובה דשבת היא תשובה עילאהח
שהיא בשמחה רבה*4), כיון שאינה באופןע ראה לק"ת בלק שם: „בחול . . שם אלקים של התעסקות עם שלילת ותיקון הענינים . . ססתיר . . לכו 2"ל הצעקה בחסלה לצאת מו הבלתי רצוים (תובה תתאה ששמנה ממ בחר בשן ער ל ,ר, דב
ההתענגות בה' מן הגילוי שמתגלה בשבת".
71) „תשובה עילאה היא דיתעסק באורייתאסד להעיר, שחג הסוכות, „זמן שמחתנו", נקרא בדחילו ורחימו" (שם ספ"ח).
„ראשון לחשבון עונות" (ויק"ר פ"ל, ז. טואו"חעב להעיר מהנהגת האריז"ל ש"הי' מעיין ו' סתקפ"א), דיש לומר, שבזה מרומז גם שהחשכון דרכים בהלכה כנגד ו' ימי המעשה, וא' ע"ד הסוד
כנגד יום השבת" (טעמי המצוות להרח"ו פ' ואתחנן),סה ויש לומר, שענין זה מודגש בהחשבון־צדק שמזה מובן, שבימי המעשה הי' עיקר לימודו בנגלה, והתשובה שבשבת פרשת נת יותר מאשר בהחשבון־ וביום השבת הי' עיקר לימודו בנסתר. וראה אג"ק
אדמו"ר מהר"ש (ע' כ): „ביום הש"ק ב' שלישים ומהטעמים לזה — בפשטות — שהחשבון־צדק בנסתר ושליש בנגלה".
דאלול ותשרי, להיותו בסיום העבודה בפועל דכלעג שם רפ".
השנה, עיקרו תיקון העבר (אף שהוא גם הכנהעד תניא פ"ה.
לשנה הבאה), משא"כ החשבון־צרק שבשבת פרשתעה תמיד בסופה.
נח, להיותו בסיום העבודה בפועל של השבועעו ובהדגשה יתירה — בבואנו זה־עתה מסיום הראשון שכולל (בכח) השבועות דכל השנה, עיקרו סחור שמיני (והתחלת מחזור תשיעי) דלימוד קבלה על להבא בנוגע לעבודה במועל שתהי' הרמב"ם ע"" רבים מישראל.
78) להעיר משיעור היומי ברמב"ם (הל' ת"תסז לקו"ת בהר מב, ג. בלק עב, א. ובכ"מ. פ"ג ה"ט) — „דברי חורה נמשלו כמים".
79) וגם השלימות דלימוד התור, שבתשובה
עילאה („כמים לים מכסים") מודגשת בפרשת נח
65„מרובה במועדות"), שאיז אומרים תחנוז גלות"ג) — נסתיימה ונשלמה, ואין ביאור
(מערב יוה"כ) עד סיומו של החודשא, והסבר כלל על עיכוב הגאולה, ולכן,
וכשמתחילים לומר תחנון בחודש מר־ גם אם חסר בעבודתו של הפרט במשך
חשון (לאחרי ר"ח) אין רגילים עדיין הזמן שמתעכבת הגאולה מאיזו סיבה
באמירת תחנון (ובעומק יותר — שנמשכת שתהי', ה"ז ענין פרטי שבודאי צריך
עדיין השפעת המועדיםמב), ולכן, מוד־לתקנו ולהשלימו, אבל, אין זה גורע ח"ו
גשת יותר השמחה שבעבודת התשובה בגמר ושלימות „מעשינו ועבודתינו"
ט. והדגשה יתירה בכהנ"ל — בנוגע לחשבון־צדק בשבת פרשת נח בשנה זו: ובהקדמה — שכיון שהעיד כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו שכבר סיימו כל עניני העבודה, כולל גם צחצוח הכפתורים, ועומדים מוכנים („עמדו הכן כולכם") לקבל פני משיח צדקנו, הרי, מסקנת החשבון־צדק (חשבון־צדק דייקא, חשבון אמיתי) שעושים בימינו אלו, היא, שתיכף ומיד ממש צריכה לבוא הגאולה האמיתית והשלימה בפועל ממש!
ובפרטיות יותר:
גם כשידע איניש בנפשי' מעמדו ומצבו שיש אצלו ענינים הצריכים תיקון, אין זה בסתירה ח"ו לעדותו של נשיא דורנו שכבר נשלמה העבודה ועומדים מוכנים לקבל פני משיח צדקנו, כי, העבודה דכללות בנ"י במשך כל הדורות שצריכה להיות בזמן הגלות כדי לבוא להשלימות דהגאולה (שתלוי' דכלל ישראל שעומדים מוכנים להגאולה, וכיון שכן, גם התיקון והשלימות דהפרט היא בנקל יותר, ומתוך שמחה, בידעו שתיכף ומיד ממש באה הגאולה האמיתית והשלימה.
ובסגנון אחר: כללות בנ"י שהם „קומה אחת שלימה"נד נמצאים במעמד ומצב דאדם שלם בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו, הן ברוחניות (רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת) והן בגשמיות, והחסרון דהפרט הוא כמו מיחוש או חולי קל וחיצוני באבר פרטי שתיקונו ע" רפואה קלה ומהירה, כמ"שפה „ורפא ירפא", „שניתנה רשות (וכח) לרופא לרפאות"כד, כולל ובמיוחד הרפואה שע"י התשובה („גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם"מז), ועד לשלימות הרפואה שהיא (לא רק מכאן ולהבא, אלא) עוקרת את החולי מלמפרעכב.
ואם הדברים אמורים בזמנו של כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו בחיים חיותו בעלמא דין, על אחת כמה וכמה לאחרי שעברו כמה עשיריות שנים, יותר
66לך*") שרומז גם על מהירות ההליכה, ועאכו"כ בשנה זו — ה'תשנ"ב — שהשלימות בזה היא באופן ד"ארו" עם שהר"ת שלה (לאחרי ובהוספה לשנה ענני שמיא"**1) — הרי בודאי ובודאי ששלפני', ה'תנש"א, הי' תהא שנת נפלאות כבר כלו כל הקיצין, וכבר עשו תשובה, אראנו) „הי' תהא שנת נפלאות בה", ועכשיו אין הדבר תלוי אלא במשיח ונפלאות בכל", „בכל מכל כל") צדקנו עצמו!
(בגימטריא „קבץ"1י), שכולל כל הענינים
כולםצב (נוסף לכך שהאות ב' היא אות
השימוש לכל הענינים), ולכל לראש י. בהמשך להמדובר לעיל אודות ובעיקר ה"נפלאות" דהגאולה האמיתית חשבון־צדק, ובמיוחד בקשר ובשייכות והשלימה, „כימי צאתך מארץ מצרים להגאולה — יש לעורר ע"ד הוספה
בזהירות והידור בקידוש לבנה, ששייך ובפרט לאחרי שכבר נשלם החודש
הראשון של השנה, „תשרי", אותיותצח להעיר מהשיכות דכפל לגאולה, כדרשת „רשית"ד, שכולל כל השנה כולה, חז"ל (ל"ש ר"פ לו לך. ועד) חמש אותיות נכפלו ועומדים ביום השבת הראשון לשלימות וכלו לשוז גאולה' (ראה ד"ה לר יך תרכ"ז. תר"ל. העבודה בעולם, שבו מודגש כללות ענין ועוד). — ועס"ז "ל שגם הכפל 7"נח נח" (ששיר גם השבת שקשור עם הגאולה, ובפרט יום להכפל דשבת, כנ"ל הערהג רומז על הבאולה. השבת לאחרי חצות, הזמן דסעודה שלי־צט דניאל ז, יב.
שית הקשורה עם יעקב, שלישי שבאבות,ק ויש לבאר הדיוק דענני שמיא' — שאף כנגד גאולה השלישית וביהמ"ק ה־ שהעננים באים 0ן הארץ („ואד יעלה 0ז האר"), שלישיה („ביום השלישי יקימנו ונחי' מ"מ, נעשים „* נני שמיא", ע"ד ובדוגמת עניו ישראל (ע"י אברהם, היהודי הראשון, בוני נהיר . . כדין צפי לי' למשיח, מנן, „אחד הי' אברהם"7*) ללכת מהגלות אל דכתיב וראיתי' לזכור ברית עולם . . ידכר קב"ה
להאי ברית דאיהו בגלותא ויקים לה מעפרא, הה"ד
ובקשו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם(וראה ד"ה
את קשתי נתתי בענז תרנ"ד).
* ומ"ש „לדרת עולם־, נכתב חסר, שישצב כולל גם הסיכת הענינים הבלתי־רצויים דורות שלא הוצרכו לאות לפי שצדיקים גמורים היושנרמזים בתיבת „כל" (ראה המשך תער"ב ח"א (פרש"י ט, יב) — קאי על קשת ע"ד הרגיל שהיא
סימן ש"לא יהי' עוד מבול" (כפשטות הכתוב),
ובלשון הזהר „דאתחזייא בגוונין חשוכין מתחזיא
לדוכרנא דלא ייתי מבול".
** ומסיים, „ודא הוא דכתיב (בהפטרה דפרשת
נח) אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד על הארץ כן
נשבעתי מקצוף עליך ומגער בך־67כדלקמן.
יב. עפ"ז מובן, שכשעושים חשבון־ועוד ועיקר — קידוש לבנה מתור צדק בסיומו של השבוע הראשון לעבו־ כוונה מיוחדת למהר ולזרז ולפעול דה בעולם בשנת ה'תשנ"ב, „הי' תהא תיכף ומיד ביאת דוד מלכא משיחא, ע"י שנת נפלאות בה", ובאים למסקנא שאין ההוספה בדרישה ובקשה על הגאולה, הדבר תלוי אלא במשיח צדקנו עצמו
מהם תידי"ם החדש מתה" ו) אמ א אמ נר
בגאולה האמיתית והשלימה ע"י דודקיח שו"ע שם ס"ד. ובסידור אדה"ז ע. מלכא משיחא, „דוד מלך ישראל חי הקבלה איז לקדש הלבבה עד אחר ז' ימים מולד"
(וראה בארוכה הגהות כ"ק אדנ"ע (בסידור תורה
לכל לראש — להזהר ולהשתדל יותרקיט ש"ע שם 0"ב.
בקידוש לבנה, בבגדים חשובים ונאים,קכ כמו בחודש זה, שפצאי שבת (שלאחר ז' ברחוב וברוב עם הדרת מלךקטו, גם ימים מולד") א ביוס "א בחודש.
באותם מקומות שעד עתה לא הקפידוקכא רס"א שם.
122) ראה הנהות כ"ק אדנ"ע ושער הכולל שם,
שמטעם זה לא הי' הצ"צ מקפיד (בימות החורף) מממר דא אר ממובר מר ממארה טח ב' באם דר"ר במר"ר אר"ר מאמדאר אמר אנתם מדח ג חבר ב באר או מ"ז מרקרת מת
*) ואולי אם אין מקפידים על זה ומברכים אחר
115) פרסי הדינים דקידוש לבנה — ראה ג' ימים (ראה גס הערהקכב — יכולים לברך