מגיע לשיא השלימות), והדבר נראה בגלוי בפרטי פרטות: בנוגע לבני-אדם, האנשים והנשים והטף, ובנוגע לדברים שהירח מאיר אותם ומבהיר באורו את הצבע, הגוון, הצורה שלהם וכיוצא בכך, עד לכל הפרטים.
את מצוות "קידוש החודשקמה" קיבלו בני ישראל עוד בהיותם במצריםקמד, בראש-חודש ניסן בשנת ב' אלפים תמ"ח (לפני 3300 שנהקמו), ויחד עם כך קבע הקב"ה כי "ישראל מונין ללבנהקמז", אצל יהודים נמנים החדשים לפי הירחקמח:
ענין זה (של "ישראל מונין ללבנה") משקף את תולדות עם ישראלקמט, היסטוריה של שינויים, של גלות וגאולה, של ירידות ועליות,
ובאופן שמיד ותיכף לאחר העלם אור הלבנה — מגיע מולד הלבנה, "היוולדות" מחדש עם כוחות ואור מחודשים, ומובטחים לבני ישראל, שהם "עתידים להתחדש כמותהקנ", ועד ל"סיהרא באשלמותא", הגאולהקנא.
הגאולה מגלות מצרים היתה בחודש האביבקנב — בתקופה שבה אפילו הטבע מתעורר לחיים לאחר "תרדמת" החורף ומתחדש בכוחות רעננים. מאז, במשך 3300 שנה, היו גלויות וגאולות, חלו ירידות ועליות, אבל זו הדרך לשלימות מושלמת עוד יותר, על ידי "ירידות-צורך-עלי'קנג", עד שתבוא הגאולה השלימה בתכלית והנצחיתקנד, ו"בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאלקנה", הגאולה הסופית והמוחלטת, שיא השלימות, עד שאין בכלל מקום לגלות ולירידה, "סיהרא באשלמותא" במלוא המידה.