הוספות - שיחות ומכתבים י

520תבוא

ב"ה, יום השלישי, שהוכפל בו כי טוב, פ' תבוא

י"ב אלול, ה'תשל"ט

ברוקלין, נ. י.

לכל המשתתפים במסיבת מלוה מלכה

השנתית למען כולל חב"ד באה"ק תובב"א

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בנועם קבלתי הידיעה על דבר מסיבת המלוה המלכה השנתית למען כולל חב"ד באה"ק ת"ו במוצש"ק פ' תבא. ויהי רצון שתהי' בשעה טובה ומוצלחת בכל הפרטים.

ולמותר להאריך בגודל ענין צדקת ארץ ישראל בכלל, וכולל חב"ד בפרט, אשר הפליגו בזה גדולי ישראל בכל הדורות, ובמיוחד מייסד כולל חב"ד רבנו הזקן ואחריו ממלאי מקומו, רבותינו נשיאינו בכל דור ועד לנשיא דורנו כ"ק מו"ח אדמו"ר.

אבל על פי מאמר חכמינו ז"ל מזרזין בשעת מעשה, באתי במכתבי זה לזרז למזורזין ולעוררם ביתר שאת להשתתף בנדיבות לב וביד פתוחה במפעל נעלה זה, בכדי לאפשר הרחבת הפעולות של כולל חב"ד באה"ק ת"ו כהנה וכהנה.

והרי נרמז זה גם בפרשת השבוע דנן, וכשמה: „תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה וירשת וישבת בה". שהרי תכלית כולל חב"ד מאז הווסדו היא ירושת הארץ וישוב הארץ, „ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", התנחלות כפשוטה ובפרט על ידי יגדיל תורה ויאדיר ומצותי'.

וכמודגש בכמה מקומות אשר ירושת הארץ וישובה קשורים ומאוחדים עם לימוד התורה וקיום המצות, כיאות בפלטרין של מלך. ומקרא מלא דבר הכתוב: „אם בחוקותי תלכו (שתהיו עמלים בתורה) ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם ונתתי גו' וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ גו'".

ויהי רצון אשר תרומתכם הכי נדיבה של תומכי ומחזיקי כולל חב"ד תזרז ותחיש עוד יותר קיום היעוד בהמשך הכתוב — ונתתי משכני בתוככם — מקדש (אד' כוננו ידיך) ושכנתי בתוכם,

בקרוב ממש בביאת משיח צדקנו.

בכבוד ובברכת כתיבה וחתימה טובה

לשנה טובה ומתוקה

בגשמיות וברוחניות גם יחד

521. . בפרשת שבוע דא . . . ובהמשך למש"כ כתוהגדתי היום לה"א כי באתי וגו' . . אינו מובן כלל. — והענין: ובאת אל הכהן — ולא אל המלך ומנהיג. היום . . באתי — כחדשים, דמה שנמצא היום באה"ק, הוא רק מפני שהיום זוכה לזה, וזכות עצמו אינו די, ורק מפני שנשבע ה', לאבותינו, ורק אחרי הודאה זו ולקח גו'.

(ממכתב יג אלול, ה'תש"ט)

*) בס' פרד"ס הארץ ע' תקא־ב. המו"ל.

. . . הערתי שאינו מובן, הוא מה שאומר הגדתי היום על מה שאירע זה כמה מאות שנים. והערתי „אל הכהן ולא אל המלך", כי סיפורים כאלו שייכים יותר למנהיג מדינה, ולא לכהן. ומה שפירשתי ד"היום . . באתי", היינו דבכל יום ויום צריך לזכות מחדש לישב באה"ק. והוא עפמש"נ ולא תקיא כו'. והוא גלות דיחיד, ולאו דוקא חורבן ביהמ"ק. ועיקר כוונתי היתה, מענינא דשנה זו בביטול המאנדאט וכו', ודי לחכימא ברמיזא.

והשי"ת יזכנו בשנת השי"ת לגאולה האמיתית והשלימה, וכל ישראל יתאחדו וישבו בסוכה אחת, היינו במצוה, ובפרט — מצוה זו הבאה זכר לענני הכבוד, שלא יהיו ח"ו בישראל כאלו שהענן פולטם.

באיחולי חג שמח

(ממכתב ערב חג הסוכות, ה'תש"י)

מאשר הנני קבלת מכתבו מיום הרביעי, ולפלא מה שכותב בתוך דבריו אודות רוחו הנדכאה, אף שהשגחה העליונה העמידתו על חלק היפה לעודד רוח נדכאים, שבמדתו של הקב"ה שהיא מדה כנגד מדה אלא שכמה פעמים ככה, בודאי מעודדים אותו מלמעלה בכמה ענינים ואופנים, שגם מלכתחילה לא יבוא למצב כזה ח"ו, וע"ד מ"ש לא אשים עליך כי אני ה' רופאיך, שזהו אופן רפואה של בורא עולם ומנהיגו — שמלכתחילה לא ישנו מצב בלתי רצוי.

— משא"כ ברפואה לאחרי שחל המצב שעכ"פ נשאר איזה רושם, וכמרז"ל יומא פ"ו ע"א.

ויה"ר שמכאן ולהבא עוד יותר יודגש אצל כת"ר המאמר עבדו את ה' בשמחה, שכ"כ השתדל בהפצת עבודה זו כ"ק מורנו הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו נשיאי החסידות, ובפרט ע"פ פסק הרמב"ם ע"ד הכרח אופן עבודה באופן זה דוקא, עיין דבריו בהלכות לולב, דברים נפלאים מורים דרך לנבוכים בזה. ובפרט בתקופתינו הדורשת כחות נוספים אצל כאו"א להלחם נגד הכחות הבלתי רצוים, והרי ידוע פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר, אשר חיל היוצא למלחמה מנגן בשעת מעשה שיר נצחון שמח, וזה גופא מאפשר וגם מקרב את הנצחון, וק"ל.

522ומסוגלים ימים אלו להוספה בכל האמור, וכפסק רז"ל משנכנס אדר מרבין בשמחה, ובשנה זו הרי נתוספו שלשים יום בקיום זה, ופשוט שהכונה היא להמשיך השמחה על כל השנה כולה.

(ממכתב י"א אד"ר, ה'תשי"ז)

סו"ס נתקבל מכתבו מבשר טוב מהברית מילה של בנם שי'. ולפלא שעכב כ"כ בידיעה זו.

הפ"נ המוסגר במכתבו אקרא על הציון הק' של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, ולפלא עליו, כי הרי כ"פ כתבתי לו מההכרח הכי גדול להיות בשמחה, ובכל מכתב ומכתב המתקבל ממנו הנה תחלתו וסופו הוא בנוסח הישן. והנקודה היא אשר — הכל שלא כדבעי, בריאות שלו ושל זוגתו ובניהם, פרנסה עצבות כו', ולמרות כ"ז שרואה במוחש ניסים גלוים. (וכנראה שאינו רוצה לזכור מה שאמרו הרופאים מראש, ואיך שנתקיים ענין ההריון והלידה כו' בהיפך גמור מדבריהם). והנה בכך הורגלנו שבזמן הגלות — העלם והסתר חשך כפול ומכופל, אבל הרי גם לחשך זה צ"ל גבול. ובהנוגע אליו הנה כל מה שמראים לו לטוב, הרי כנראה לא נגע ולא פגע. ואף שלכאורה ה"ז עובדה שלו. אבל מצער לראות ווי אַ איד פּייניגט זיך מענינים שאין להם יסוד, ומקלקל עי"ז בריאות שלו. ובודאי הרי אי אפשר שלא ישפיע על בריאות ב"ב שיחיו, כיון שכמו שכותב בכל מכתביו הוא בצער ודאגה גדולה, ומה שמבקש שיברכוהו כו' וכו', הרי אי אפשר לשלול מאיש היהודי הבחירה חפשית (כיון שמקורה היא בזה שנפש האלקי היא חלק אלקה ממעל ממש, שרק שם ישנה בחירה חפשית בלי כל הכרח. ובמילא כן הוא גם באיש הישראלי). ואם הוא רוצה להתעקש היפך השכל, לראות בכל מצב ומצב דוקא ענינים שלא כדבעי, ולהסיח דעתו מכל מה שמראים לו ממעל בטוב הנראה והנגלה, הרי מי יאמר לו מה תעשה. ותקותי שלמרות כל זה, הנה כיון שפסקו רז"ל (ב"ב יב, ב) דכל שמטיבין לו — ה"ז לאורך ימים, גם עמו תהי' הנהגה כזו. ובכ"ז יעיין עוה"פ אליבא דנפשי' בזוהר הק' חלק ב' דף קפ"ד ע"ב ד"ה תא חזי.

וכבר ידוע הדיוק אשר בנגלה דתורה מורגל הלשון תא שמע רק שמיעה בלבד, אבל לאירך גיסא הבנה, ובנסתר דתורה מורגל הלשון תא חזי, ראי' שאין שמיעה דומה לה, אע"פ שלא תמיד מבינים ומשיגים.

בברכה אשר סו"ס יתמסר להוראת הבעש"ט

והנשיאים שלאחריו — לעבודת ה' דוקא

מתוך שמחה ובריאות הנכונה לו ולכל ב"ב

שיחיו

(ממכתב כ"ג מ"ח, ה'תשט"ו)

523במענה על מכתבו מחדש כסלו הוא חדש הגאולה, בו כותב מצבו עתה וכן אשר כל משך ימי חייו לא ראה טוב, ומבקש להזכירו וכן זוגתו וילדיהם שיחיו לברכה.

— כנראה שאינו מרגיש בהסתירה במכתבו עצמו.

כי איש אשר בורא עולם הזמין לו את ב"ג וברכם בילדים שליט"א, יאמר שלא ראה טוב מימיו, הרי הוא כפוי טובה במדה מבהילה.

— ובודאי לא יגעו ח"ו דברים אלו בברכות השי"ת שהשפיע להם עד עתה, אבל המשך ההשפעה וברכה הלזו וההוספה בהן — אין זה צריך להיות סיבה להמשיך להיות כפוי טובה.

והרי מאות ואלפים מבני אדם מתפללים בכל יום ויום להתברך בפרי בטן, והיו נותנים את כל אשר להם בשביל בן יחיד או בת יחידה, ועדיין לא זכו לזה, — יברכם השם יתברך במילוי משאלות לבבם לטובה בקרוב —

והוא אשר קבל ברכה זו, וכנראה מבלי תפלה יתירה על הדבר, אינו מכיר בהעושר והאושר אשר בזה וכופל במכתבו כהאמור לעיל!, ועוד מסיים אשר אינו מאמין ח"ו שיעזרו לו מלמעלה, כי נגזר ח"ו שכל ימיו יהיו עניים ומרודים!

מובן שאין כוונתי לומר שהפרנסה צריכה להיות בצמצום או מצב הבריאות בחלישות וכו' —

אלא באתי לעורר, אשר אפשר זהו הטעם לחלישות הבריאות ולהעדר ההרחבה בפרנסה, כיון שאיננו מכיר כלל בברכת השם יתברך בענין עוד יותר עיקרי מאשר שלימות הבריאות והרחבת הפרנסה, והיא הברכה בבנים ובנות הולכים בדרך ד', וכשאין מכירים בטוב הנראה והנגלה הניתן מלמעלה, ובפרט כאשר אי ההכרה היא באופן מבהיל כל כך עד שבא לביטוים החריפים שבמכתבו, מהו הפלא, אם מלמעלה אין ממשיכים ברכה בשאר הענינים?

תקותי ששורותי אלה המעטות בכמות תספיקנה להאיר עיניו לראות את המצב כמו שהוא,

וכשיתחיל לעבוד את השם יתברך מתוך שמחה אמיתית ופנימית — בודאי תתוסף ברכת השי"ת גם בהנוגע לבריאות ופרנסה, וכמובן מהכתוב בכמה מקומות ומהם בזהר ח"ב קפ"ד ב'.

בודאי יש לו קביעות בלימוד תורת הנגלה ובלימוד החסידות, ועל כל פנים יעשה כזה מכאן ולהבא, ומהנכון לבדוק את התפילין שלו וכן את המזוזות בדירתם, ובכל יום חול קודם תפלת הבקר יפריש איזה פרוטות לצדקה.

(ממכתב ד' שבט, ה'תשט"ז)

524. . . במ"ש במכתבו אודות מצב רוחו וכו' ידוע שישנם כמה ענינים שמציאותם מחוץ לאדם, כמה ענינים שמציאותם היא עכ"פ באדם, וכמה ענינים שכל המציאות שלהם היא המחשבה אודותם. ואף שלכאורה בשעת המחשבה אין נפק"מ מהו תוכן המציאות של הענין, אבל באמת לא כן הוא, כי תמיד נמצא באדם כח הבוחן את ההרגשים שלו, אמיתתם ותקפם, ותוצאות בחי' זו פועלים על האדם אפילו בעת שכח הבוחן הוא בההעלם או בלשון המורגל עתה . . . *) כיון שהוא ההעלם שישנו במציאות ומובן שהמחשבות אודותם כותב הם מסוג השלישי, וביטול מציאות מסוג זה קלה יותר, ולא עוד אלא שבא לפעמים דחופות גם בדרך ממילא ע"י היסח הדעת גרידא היסח הדעת ע"י סיבה חיצונית ואפילו היסח הדעת גרידא היסח הדעת ע"י החלטת האדם עצמו.

בטח האמור לעיל ידוע גם לו, אבל לפעמים כשבאים דברים בדבור בכתיבה ונשמעים גם לאחרים, נעשה הענין יותר בהיר. ותקותי שגם בזה יהי' כן, ומוסג"פ העתק מכתבי כללי מר"ה זה, אשר בתוכנו ימצא ג"כ השקפתי בכמה נקודות שנגע בהם במכתבו דרך רמז או יותר מרמז, והמשמשים ג"כ גורם למחשבותיו אודותם כותב.

ובהשתמש בלשון חז"ל, מעשה רב, שזהו ראיה והוכחה הכי חזקה, מאות ואלפים הם שנמצאו במצב רוח אודותו כותב לפני זמן ובטל מצב רוח זה כליל מבלי להשאיר רושם כלל וכלל. (ומזה פשוט סוף הדבר גם בהנוגע לאלו שעדיין אצלם שיריים במצב רוח זה). אלא שלפי הנוהג בעולם אין מכריזים ע"ד כל אלו, כיון שטבע העולם הוא, בה בשעה שמפרסמים וביותר ע"ד המיעוטא דמיעוטא ועוד פחות מזה שיוצא מן הכלל.

והנה כל האמור לעיל הוא, באם היו זקוקים לשקו"ט והסברה בהאמור, אבל בהתבונן ואפילו בהתבוננות קלה, אשר כל אחד ואחד מאתנו עליו למלאות תפקידו בעולם, ז"א להרבות אור ע"י החזקת והפצת אור החיים מתאים להוראת תורתינו תורת חיים, הפצה בחלקו העולמי ועאכו"כ בסביבתו הקרובה, הרי אין נשאר זמן פנוי להתבונן במחשבות ע"ד עצמו מסוג האמור במכתבו, ואף שבצעדים הראשונים לא קל הוא להחליף מחשבה ע"ד עצמו במחשבה אודות התפקיד לפעול בעולמו של הקב"ה, אבל מפעם לפעם נעשה חילוף זה קל יותר, ובפרט כשעושים זה מתוך שמחה, והיסוד לשמחה זו הוא מ"ש הרמב"ם סוף הל' לולב.

(ממכתב י"ג תשרי, ה'תשי"ז)

525ומה שמתברך שיהיו כלים טובים למלוי הרצונות,

הנה אין צ"ל במרה שחורה וספקות יותר מדאי, כי גם בזה משתמש היצר. וכבר הי' מדובר בהתועדות פה, אשר אין לשכח שכל ענין הבריאה (כוונתי בזה אפילו בריאה דכללות. וגם כללות ענין ההשתל') הי' מצד שטבע הטוב להיטיב. ומובן שענין הסיבה משפיע וניכר בהבריאה. זהו — בנוגע להבריאה מצ"ע. וגם במה שמוסיפין בבריאה ע"י עבודה, ג"כ כן הוא, כי כל ההשפעות הן ע"י מנהיג הדור שהוא הוא ראש הדור כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ. וסיפר בשיחת שמח"ת תרצ"ג, וז"ל: אַלץ וואָס דער טאַטע האָט מיר געזאָגט שנת תר"ף קבלתי ע"ע בל"נ, רק בתנאי בחסד וברחמים. מיין גוטסקייט קאָסט מיך טייער כו' שלא לנגוע כו' ולא לרחק כו'. עכ"ל.

ואחרי שכל אלו לנו, צריך לגשת להעבודה בשמחה ובבטחון גמור, אשר השי"ת ירחם ויעזור ומקדשין אותנו הרבה מלמעלה, ובלבד שנאחוז אָנהאַלטן זיך בחבל ההתקשרות בצדיקא דאשתכח עתה יתיר גם בעולם הזה המעשה.

(ממכתב ג' מנ"א, ה'שי"ת)

נצטערתי להוודע אשר מצב בריאותו אינו כדבעי ובודאי חלק גדול מזה הוא נערוון ומחשבות, והעדר עבודת ה' דוקא בשמחה. ועל פי פסק הרמב"ם ומובא בטור ושו"ע או"ח סי' רל"א ובכ"מ אשר עבודת השי"ת הוא בכל דרכיך אכילה שתי' הליכה וכו'. ונפלאתי עליו, כי הלא עיקר הדבר בא מאמונה בבחי' קטנות, או כלשון רז"ל קטני אמנה כי אמונה כדבעי מכרחת לומר אשר לפום גמלא שיחנא, היינו שאין הקב"ה נותן לאדם עבודה שאינה לפי כוחו, וכיון שהיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, בודאי שאין העבודה ממעטת מצד עצמה בבריאות הגוף. ומה שיש העלמות והסתרים ולפעמים נדמה ואולי גם האמת כן הוא שהם יותר מהמדה, הרי כבר ידוע המבואר בתניא שמטעמים הוא לשון רבים, כי שני סוגים בזה ושני מיני נחת רוח, אם בעבודה שאין עמה מלחמה או דוקא במלחמה. והרי גם במלחמה צריך ללכת מיט אַ פריילעכן מאַרש, כידוע משיחת כ"ק מו"ח אדמו"ר. ומלחמה רוחנית היא כנ"ל, אַז דאָס דאַרף ניט אָנרירן די בריאות בפועל, כאָטש די זאַך דאַרף אַרן,

והשי"ת יחזקהו ויאמצהו אשר מתוך בריאות הנכונה יוכל למלאות שליחותו להפיץ שם תורת החסידות ולעשות לו ית' דירה בתחתונים גם במדינה הנ"ל על ידי הפצת המעינות חוצה.

(ממכתב כ"ח מנחם אב, ה'תש"כ)

526לאחרי הפסק הכי ארוך, נתקבל מכתבו מכ"ט מנ"א ערב ראש חדש אלול הוא חדש הרחמים,

ומובן וגם פשוט, שאין ח"ו כל ענין של ריחוק וכו'. וכבר כתבתי כ"פ ולכמה מאנ"ש שי' שלפעמים מפני ריבוי הענינים מתעכב מענה, ולא ילמדו בזה כל פירושים מסולפים, ותקותי שעכ"פ מכאן ולהבא לא יהי' כל מקום לחששות כהנ"ל.

ובפרט ע"פ הוראת הבעש"ט בענין דעבדו את ה' בשמחה, ומתוך בטחון הכי חזק . . .

(ממכתב ב' אלול, ה'תש"כ)

באַקומענדיק בריף פון אייער זון . . . האָט ער מיר אויך געשריבן וועגן צופאַל וואָס האָט געטראָפן אייער עלטערן זון . . . און איך וועל עם מזכיר זיין אויף דעם ציון הקדוש פון כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע אַז ער זאָל האָבן אַ רפואה קרובה און איך האָף אַז ווען איר וועט האָבן גוטע בשורות אין דעם וועט איר מיר אָנזאָגן, און איר קענט מיר שרייבן אויף וועלכער שפּראַך אייך איז באַקוועמער וויילע — זייענדיק עטליכע יאָר אין פּאַריז לייען איך אויך פראַנצויז.

איך וויל אייך דערמיט אויפמערקזאַם מאַכן אַז מען דאַרף געדענקען השם יתברך ניט נאָר ווען עס פּאַסירט ח"ו אַ ניט גוטע פּאַסירונג נאָר אין אַ פיל גרעסערע מאָס ווען השם יתברך פאַרהיט אַז עס זאָל ניט פּאַסירן איידער ווען די פּאַסירונג גייט אַדורך בשלום. און בפרט יעצט גייענדיק צו אַ נייעם יאָר וואָס יעדערער בעט און האָפט אַז השי"ת זאָל עם געבן נייע כחות און נייע קוועלן פאַר פרנסה דאַרפמען זיך ניט שרעקן און אויך אָנהויבן פירן אַ נייעם סדר פון לעבן לויט די אָנווייזונגען פון תורתנו הק' וואָס דורך דעם בריינגט מען פאַר זיך און פאַר דער גאַנצער פאַמיליע אַ בעסערונג אין פרנסה און געזונט און אמת'ן גליק און נחת פון קינדער. און השם יתברך זאָל אייך העלפן צו קענען אָנזאָגן גוטע בשורות אין דעם וואָס פריער.

(ממכתב כ"ג אלול, ה'תשי"ד)

6

. . . ליידער זעהט אויס איז שוין באַ דיר אַ חזקה, צו דערמאָנען אין יעדער בריף דיינעם, אַז דער מצב עצמו טויג ניט, און מיט דעם — ווייזט אויס — ביזט שוין יוצא. און וואָס איז דער יסוד צו אַזאַ הנהגה, ווייס איך ניט, ובפרט ווען עס רעט זיך וועגן זאַכן וועלכע זיינען אינגאַנצן און דורכאויס אין דיין בחירה חפשית, און איך זע ניט די געוואַלדיגע דאגת הפרנסה וועלכעס זאָל דיר שטערן אין דעם.

527און אַז אַ בחור אין דיין עלטער שרייבט, אַז די גאַנצע צייט זינט דיין קומען האָסט דו ניט געלערנט ניט נגלה און ניט חסידות, און אין פיר שבתים וואָכן האָסט דו גע'חזר'ט חסידות נאָר צוויי מאָל, גלויב איך ניט אַז אפילו דער יצר הרע זאָל דאַרפן האָבן מסירות נפש אויף צו טאָן אין דעם, ועל אחת כמה וכמה ווען מען זאָל זיך אַמאָל מיישב זיין אויך מיט דעם יצר טוב,

ויהי רצון אַז נאָך איידער באַקומענדיק מיין בריף ועל אחת כמה וכמה נאָכן באַקומען דעם בריף, זאָלסט לערנען יעדער טאָג לפחות אַ 4־3 שעה, און דער יצר הרע וועט זיין גענוג פאַר איהם הנאה פון די איבעריגע צייט וועלכעס גייט אַוועק אויף זאַכן און ענינים וואָס מצד עצמם האָבן זיי צו דיר קיין שייכות ניט, וואָרום עס איז נאָך ניט רחיים על צווארו, נאָר דו ביזט מגרה — אָנרייצן — דאגות אויף זיך,

און ווי עס איז באַוואוסט דער פירוש על חטא שחטאנו לפניך ביצר הרע, אַז דער יצר הרע וויל גאָר אויך ניט, נאָר מען שלעפּט איהם אַריין,

ויהי רצון אַז דו זאָלסט משנה זיין דיין הנהגה מתוך שמחה וטוב לבב, ובפרט אַז די הנהגה מלמעלה איז בחסד וברחמים בטוב הנראה והנגלה, און השי"ת האָט באַווייזן פילע ענינים למעלה מדרך הטבע, וועט ער — ברוך הוא — אויך באַווייזן אַז . . . זאָל אויך אַזוי טאָן, און חאַפּן זיך אויף דיין און זיין תכלית, בתכ"י, אַז ירידת הנשמה איז כדי לעשות לו ית' דירה בתחתונים און די איבעריגע זאַכן זיינען נאָר אַ הכשר און אַ טפל צו דעם, איז במילא מובן אַז מען דאַרף היטן דעם עיקר, און דאַן האָט מען אויך דעם טפל.

בברכה לבשו"ט בכל האמור

(ממכתב כ"ק אדמו"ר שליט"א)

6

מאשר הנני קבלת מכתבו מעש"ק ויצא לאחרי הדומי' הארוכה. ומ"ש שעושה חשבון מזמן שהותו בעירו עתה, הנה בכלל חדש החשבון הוא חדש אלול, ובמשך השנה עושים רק חשבונות כאלו שבטוחים שלא יביאו חלישות בהעבודה ועאכו"כ לא יתנו מקום לשמץ אפילו, של יאוש, וכידוע הצחות: יאוש — שלא מדעת, ומובן ג"כ שזהו בהיפך הגמור מדרישת הבעש"ט עבדו את ה' בשמחה, שבלשון עבדו נכללו ג"כ הענין דבכל דרכיך דעהו, וכמבואר ברמב"ם הלכות דיעות ובשו"ע או"ח סי' רל"א.

נהניתי לשמוע ממ"ש אודות חדש תשרי, אף כי כותב בקיצור נמרץ, ותקותי שאין זה אלא חסרון בכתיבה, אבל לא בהפו"מ.

אודות כתיבה בהמכ"ע, הנה למותר להאריך בהתועלת אשר בזה, אשר לכן רוצה הנני לקוות, שמכאן ולהבא ישתדל בזה ובמרץ המתאים.

528מ"ש אודות ד' אמות הפרטים העבודה בהד' אמות של עצמו, אבי לעצלות מאשר לזריזות, ובמילא בקבלת עול — עכ"פ לזמן קצר בכי וכאשר יש גרעין של צמיחה לגדל

מוסג"פ הנדפס לחג הגאולה הרבים, שבאמת תוכנו כל השנה ז

ו ר

ע"ד חזרת דא"ח בהחתונה — במכתבו, לחזור ג"כ ד"ה לכה דודי ידוע לו עד"ז. תפילין דר"ת כדאי שלו, הנה ידוע שכל הנ"ל אינו מצדיק את העדר כל לאידך גיסא — גם בזה העצבות קרובה יותר יתחיל בענין של פועל, היינו לימוד שלו יהא ל יום ולזמן יותר ארוך בזמנים הפנוים שלו יותר, לות בכח אז בנקל יותר להביאה לידי פועל.

י"ט כסלו העבר, אשר בטח יזכה בתוכנו את זמנו הוא.

בברכה הצלחה

בשעטומו"צ — נכון, נוסף על המאמר שמזכיר תרפ"ט וע"פ שיחת חה"ש ה'תשי"ג. ולפלא שאין להתחיל להניחם. והשי"ת יצליחו.

(ממכתב כ"ד כסלו, ה'תשי"ד)