לקוטי שיחות
הוספות - שיחות ומכתבים ו
565חיי שרה
ב"ה, כ' חשון, יום הולדת כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע
ברוקלין, נ. י.
אל קהל עדת ישורון,
חובבי ומוקירי תורה ומצוה
ה' עליהם יחיו
דער יום הולדת פון דעם מייסד פון ישיבת תומכ־תמימים אין ליובאוויטש, מיט אַלע אירע שפעטערדיגע אָפּצווייגונגען, ביז די היינטיקע ליובאוויטשער ישיבות אין ארץ ישראל און אין פאַרשידענע מדינות, בפרט דער מרכז הישיבות תומכי־תמימים ליובאוויטש אין ברוקלין, וואָס כ"ק מו"ח אדמו"ר, נשיא דורנו, האָט דאָ אַריבערגעפלאַנצט,
איז ספּעציעל צוגעפּאַסט צו מעורר זיין וועגן דעם חוב און זכות מיטצוהעלפן אין די צוגרייטונגען צו דער יערלעכער מסיבה פון דער צענטראַלער ישיבה, וואָס איז אַזוי וויכטיג פאַר איר עקזיסטענץ און צוקונפט.
ווי מ'האָט אָפט גערעדט וועגן פאַרבינדן יעדן ענין מיט דער סדרה פון דער וואָך, געפינען מיר אין דער היינטיגער סדרה, אין דער פרשה וואָס איז שייך צו דעם היינטיגן טאָג פון דער וואָך, אַ הוראה און באַלייכטונג וואָס האָט אַ ספּעציעלע שייכות לעניננו,
און דאָס איז, וואָס אברהם אבינו האָט אויפגעטאָן, אַז דער אויבערשטער איז געוואָרן „אלקי השמים ואלקי הארץ". ביז אברהם אבינו איז דער אויבערשטער געווען „אלקי השמים" — ג־טלעכקייט איז געווען באַטראַכט אַלס אַ הימלשע זאַך וואָס האָט ניט צו טאָן מיט וועלט אוז וושלטלערע ענינים. איז געקומען אברהם אבינו, וואָס „אחד הי' אברהם", און האָט מיט זיין מסירת־נפש'דיגע עבודה אַראָפּגעבראַכט און אַריינגעבראַכט טלעכקייט אין וועלט און אין אַלע וועלטלעכע ענינים פון דעם מענטשנ'ס טאָ־טעגלעכן לעבן, אַזוי אַז אַלע אַרום אים האָבן איינגעזען, אַז דער אויבערשטער איז ניט נאָר „אלקי השמים", נאָר אויך „אלקי הארץ".
אברהם אבינו — דער ערשטער פון אונזערע אבות און דער ערשטער איד — האָט געוויזן וואָס דער צוועק און תכלית פון אַ אידן איז — אַז וואו אַ איד זאָל זיך ניט געפינען, און מיט וואָס ער זאָל זיך ניט פאַרנעמען, איז דער אינערלעכער צוועק פון זיין טא־טעגלעכן לעבן צו פאַרשפּרייטן גטלעכקייט אין אַן אופן אַז אַלע אַרום אים זאָלן זען, אַז דער אויבערשטער איז אלקי השמים ואלקי הארץ.
566און דאָס איז אויך די נקודה פון דעם חינוך וואָס די תלמידים פון תומכיתמימים ליובאוויטש באַקומען, צו זיין — ווי דער מיסד האָט זיי באַצייכנט — „נרות להאיר", שיינענדיגע ליכט וואָס לייכטן און פאַרשפּרייטן די ליכטיקייט פון נר מצוה ותורה אור, אַז וואו זיי גייען און וואו זיי שטייען זאָל זייער גאַנצע סביבה ווערן דורכגעדרונגען מיט גטלעכקייט, תורה און מצוות. און ברוך השם, זיי דערפילן זייער פליכט און טוען אין דעם מיט מסירת־נפש.
דעריבער האָף איך און וויל זיין זיכער, אַז חובבי תורה ומצוה בכלל, און אנ"ש בפרט, וועלן אויך טאָן זייער פליכט און וועלן זיך גערן אָפּרופן אויף דער ווענדונג פון דער ישיבה־הנהלה צו העלפן פאַרזיכערן, אַז די יערלעכע מסיבה זאָל זיין מיט הצלחה אין דער פולסטער מאָס. ובזכות זה וועט מען זוכה זיין צו די ברכות פון אברהם אבינו בגשמיות וברוחניות גם יחד.
בכבוד ובברכה להצלחה מרובה
ולבשורות טובות
ב"ה, יום ג' פ' הקרה נא לפני היום,
כ"ף מ"ח, ה'תשמ"ב
ברוקלין, נ. י.
שלום וברכה!
המכתבים בעתם נתקבלו, ואזכיר, בל"נ, עה"צ.
ובעמדנו ביום שלישי בשבוע, יום שהוכפל בו כי טוב, ובלשון חז"ל כל יומא ויומא עביד עבידתי', כולל ג"כ שמעורר את האדם ומעודדו בתכלית בריאתו בכלל, שהוא לשמש את קונו ובפרט — בתוכן המיוחד של יום זה, ובעניננו — טוב לשמים וטוב לבריות, במצות שבין אדם למקום ושבין אדם לחברו גם יחד.
567תוקף מיוחד לכל זה בשנה זו, אשר ראש השנה שלה (ובמילא — גם שמע"צ) חל ביום השלישי בשבוע
וכן גם יום הי"ט בכסלו, בלשון רבותינו נשיאינו, ראש השנה לתורת החסידות ולדרכי' חל ביום השלישי,
ומגלגלין זכות (לאשר המכ' וכו') ליום השלישי שהוא גם יום זכאי בחודש — עשרים בחודש מרחשון, יום הולדת (שמזלו גובר) של כ"ק אדמו"ר נ"ע.
ויה"ר שיעשה כל אחד ואחת בכל האמור ובאופן דמוסיף והולך,
יעשה בכל האמור בהקדמת תפלה, בלשון תורתנו (בהשיעור יומי בחומש): הקרה נא לפני היום, ותתקבל בתפלה ותתקיים שיזמין השם „לפניו", בטוב נראה ונגלה כל המצטרך לו בכלל, ובפרט — כל הדברים והאפשריות הדרושים למילוי כל האמור לעיל מהתחלה ועד הגמר, היום תיכף, וכבהמשך הכתובים: עוד טרם כילה לדבר,
יעשה בפרט מהענין שהזמן גרמא — בההשתדלות נפשית ואינה פוסקת שכאו"א מאחבנ"י שליט"א, יכלול עצמו בכלל ישראל ובאופן אמתי ונצחי,
ע"י קנית אות באחת הס"ת הנכתבים עתה בכו"כ חוגים ומקומות,
ועי"ז ידגיש עוד יותר אשר כולנו כאחד נצבים לפני השם אלקינו מראשיכם שבטיכם ועד חוטב עצך ושואב מימך לעבור בבריתו, תורתו תורת אמת ותורה נצחית,
568ויה"ר אשר ע"י היותנו כולנו כאחד יברכנו אבינו באור פניו,
אשר לכל בנ"י יהי' אור במושבותם, אור וטוב בכל המצטרך בגשם וברוח גם יתד
ובקרוב ממש יקויים היעוד: יאר השם אלקי הצבאות פניו אלינו ונושעה, בגאולה האמתית והשלימה והנצחית שאין אחרי' גלות, ע"י משיח צדקנו.
בברכה
569בנוגע לנח"א ע"י מכתב:
לכאורה מובן מצות נחום אבלים הוא כשמה — שהאבל ינוחם עי"ז, ובפרט ע"פ מש"כ (רמב"ם הל' אבל רפי"ד) שזהו גמ"ח. וגמ"ח ישנה אפילו כשבא בכתב, גם מהא דאפשר ע"י שליח (ש"ב י, ג) מוכח דלא הוי ענין (מצוה) דבגופי' דוקא — ומש"כ ברמב"ם (שם) ואלו הן גמ"ח שבגופו — לא אתי אלא להבדילה מצדקה (שנזכרה שם ה"ג). ולתת על הכתף (דמוסרים לכתפיים) יוכיח. ויש לחזק זה ע"פ ההמשך שם (פי"ד ה"ו) שזהו גמ"ח עם החיים ועם המתים, והרי למתים אין נפק"מ בין דבור למכ', ועיין שבת (קנב, סע"א) מת שאין לו כו' — שאפ"ל נחום אבלים שהוא גמ"ח רק למתים (וי"ל דבזה פליגי הראב"ד והרמב"ם — הל' אבל פי"ג ה"ד. ואכ"מ).
ואף שצ"ל פתיחה תחלה ע"י האבל — מילתא דמסתברא לומר שאין צ"ל פתיחה לכאו"א ביחוד וכיון שפתח לא' — גם שאר הנוכחים מנחמים, וכפשטי' דקרא בצורך הפתיחה: ואין דובר גו' כי גדל הכאב מאד אח"כ (כאשר) פתח איוב גו' (והדר) ויען אליפז (איוב ספ"ב מו"ק בסופה) ועוד ועיקר — באם המכתב נפתח ע"י האבל (אף שיודע שתוכנו — ניחום) והאבל פותח לקרוא בו — אין לך פתיחה גדולה מזו.
עפ"י כהנ"ל — זה שמסיבות שאינן תלויות בו, הרי למרות רצונו וחפצו, אא"פ לו לבוא בעצמו לנח"א, שתי דרכים לפניו: ע"י שליח (דהנ"ל בכתוב), ע"י מכתב (וכמדומה שנמצא בכו"כ שו"ת שמסיימים או מתחילים בנוסח דנח"א), ויש בזה מה שאין בזה — והטוב שניהם יחדיו.
כסלו
ז"ע נתקבל מכתב זוג' תי'. ומתוך מנוחת הנפש — תמלא הוראת הרופאים מומחים ע"ד הטפול (ניתוח) הרפואי, ויהא לרפוקו"ש. וחדש כסלו הרי, בכלל מוצלח יותר מאשר החדש שלפניו ושלאחריו.