לקוטי שיחות
הוספות - מאמרים ושיחות חורף תשל"ח א
255בס"ד. מוצאי שמחת תורה — בחדרו — ה'תשל"ח
להבין ענין שמחת תורה, וידוע הדיוק בזהא מה שאופן השמחה (דשמחת
תורה) הוא שלוקחים ספר תורה כפי שהיא כרוכה ומכוסה במפהב ומרקדין עמה. דעם היות שבתורה כתיבג כי היא חכמתכם ובינתכם גו' מ"מ אופן שמחה זו הוא לא ע"י לימוד ועיון כ"א ע"י ריקוד דוקא. שלכן השמחה דשמחת תורה היא אצל כל ישראל, גם אצל פשוטים ביותר שאין שייכים להשגה והבנה [ויתרה מזו, שבעת השמחה וריקודים דהקפות נמשכים (ווערן צוגעצויגן) גם כאלו שבשאר ימי השנה אין הקשר וההתאחדות שלהם עם [עניני] התורה, כמו שרואים במוחש]. וענין זה (שהשמחה דשמחת תורה היא בכל אחד מישראל) מתבטא גם בזה שמרקדין עם ספר תורה — תורה שבכתב דוקא, שאפילו זה שלא ידע מאי קאמר מברך ברכת התורה כשקורא בתושב"כד. ומכיון שזה מה שמברך ברכת התורה הוא ע"פ ציווי תורת אמת, הרי פשוט שכן היא המציאות, שגם זה שלא ידע מאי קאמר ממשיך אוא"ס ועד עצמות ומהות (נותן התורה) בהתורה שלומד. גם ידועה הדיוק למה עושין שמח"ת בשמע"צ (ובחו"ל ביו"ט שני דשמע"צ), דלכאורה הי' צ"ל בחגה"ש זמן מתן תורתינו.
ב) ומובא הביאור בזהו ע"פ מה דאיתא במדרשז ראוי' היתה העצרת של
חג שתהא רחוקה חמשים יום כנגד העצרת של פסח, אלא עצרת של חג ע"י שהן יוצאין מן הקיץ לחורף לית ביומייהו דיזלון וייתון, משל למה"ד למלך שהיו לו בנות הרבה, מהן נשואות למקום קרוב ומהן נשואות למקום רחוק, יום אחד באו כולן לשאול שלום המלך אביהם, אמר המלך אלו שנשואות במקום קרוב אית בעונתן למיזל ולמיתי, ואילין שנשואות במקום256רחוק לית בעונתן למיזל ולמיתי, עד דאינון כולן אצלי הכא נעביד כולן חד יו"ט ונחדי עמן, כך עצרת של פסח עד דאינון נפקין מחורף לקיץ אמר הקב"ה אית ביומא למיזל ולמיתי, אבל עצרת של חג ע"י שהן יוצאין מהקיץ לחורף כו' אמר הקב"ה לית ביומא למיזל ולמיתי אלא עד דאינון הכא נעביד כולן חד יו"ט ונחדי. וזהו מה שעושין שמח"ת בשמע"צ, כי ה"יום אחד" שבו באים כל הבנות [בנות ציון וירושלים, היינו נש"יח] לשאול שלום המלך אביהם קאיט על יום הכפורים, ולאח"ז אומר נעביד כולן חד יו"ט ונחדי, הואט שמח"ת (שנקבע בשמע"צ), שהוא „חד יו"ט" בדוגמת ה"יום אחד"
דיוהכ"פ.
ג) ויובן זה ע"פ מה שנת"ל (ד"ה בסוכות תשבו*9)) שכל המועדים דחודש
תשרי הם בבחי' של אחת. דהנה על ר"ה ארז"לי מצות היום בשופר. היינו, דזה מה שהיום דר"ה הוא חלוק משאר המועדים הוא במצוה אחת (איין און איינציקע מצוה), מצות שופר. ובמצוה זו גופא כותב הרמב"םיא שהיא גזירת הכתוב למעלה מטעם. דהגם שהמצוה דשופר גם מרמזת על ענינים הכי נעלים בענין התשובה (כמו שממשיך הרמב"םיא רמז יש בדבר כו') מ"מ ענינה הוא גזירת הכתוב למעלה מטעם. ועד"ז הוא גם בנוגע ליוהכ"פ [סיום העשרת ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ], שהיא בחי' אחת דכל הג' בחי' דעולם שנה נפש. שהעבודה המיוחדת דיוהכ"פ היא בקודש הקדשים בחי' אחת דעולם (מקום), ביום דיוהכ"פ שנקראיב בשם אחת בשנה, בחי' אחת דשנה (זמן), ונעשית ע"י כה"ג [אלא שהכה"ג עושה זה בתור שלוחם של כל ישראל] דכתיביג בי' ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים, בחי' אחת דנפש. ועד"ז הוא גם בנוגע לסוכות, שבענין הסוכה [שמצות ישיבה בסוכה היא במשך כל שבעת ימי הסוכות, מרגע הראשון שבהתחלתם] מודגש ענין האחדות (בחי' אחת) דכל ישראל כמרז"ליד ראוים כל ישראל לישב בסוכה אחת. וכמו"כ הוא גם במצות נטילת ד' מינים [שענינה הוא להמשיך המקיף (דסוכה אחת) בפנימיותטו], שבכל אחד מד' מינים אלו ניכר257ומודגש ענין האחדות, ובפרט באתרוג, שבו מודגש ענין האחדות עוד יותר [שלכן בסדר הד' מינים שבכתובטז (שגם סדר בתורה הוא תורה) ההתחלה היא מאתרוג פרי עץ הדר], דזה מה שאתרוג נקרא בכתוב בשם פרי עץ הדר הוא לפי שדר באילנו משנה לשנהיז, היינו שהוא סובל את שינויי ד' האוירים שבמשך השנה, ועד אשר (לא רק שהוא סובל את כל האוירים, אלא) הוא גדל מהם. ומענין האחדות שבאתרוג נמשך גם זה בשאר הג' מינים, שלכן הענין דהדר שבג' המינים למדים מאתרוגיח. ונוסף לזה שכל אחד מהד' מינים מורה על ענין האחדות, הנה המצוה בנטילת ד' מינים היא לאחד את כל ד' המינים, שמורים על ד' הסוגים שבבנ"ייט, שיהי' וייעשו כולם
אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם.
ד) והנה בכדי שיוכל להיות ההתאחדות האמתית (ובת קיימא) של כל הד'
סוגים דישראל, הוא ע"י התשובה. דהנה ענין התשובה הוא למעלה מהתחלקות, שלכן היא בשעתא חדא וברגע חדאכ. דזהו ההפרש שבין לוחות הראשונות (ענין התורה מצ"ע) ללוחות השניות (ענין תורה ע"י תשובה), שבכדי לקבל לוחה"ר הי' משה בהר ארבעים יום, נוסף על ההכנה דשבעה שבועות תספר לך שהי' לפנ"זכא. משא"כ בלוחות השניות, הרי הארבעים יום שהי' משה בהר הוא (בעיקר) בכדי לפעול שיתרצה הקב"ה לישראל בשמחה ובלב שלםכב, ולאח"ז ניתנו הלוחות בשעתא חדא. והנה ענין זה [מה שהתשובה היא בשעתא חדא וברגע חדא] מדגיש שענין התשובה הוא למעלה מכל מדידה והגבלהכג, מפני שתשובה אמיתית מגעת (דערנעמט) בפנימיות ועצמות הנפש, שבחינה זו היא למעלה מהתחלקות, בחי' אחת (בשעתא חדא וברגע חדא) דנפש. וזהו מה שע"י התשובה נעשה ההתאחדות של כל הסוגים דישראל, מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך, ובאופן דאתם258נצבים כולכם גו', נצבים מלשון נצבכד מלךכה, שישראל נעשים מלכים און בעלי בתים על המציאות דעולם, מתחיל מזה שהם נכתבים ונחתמים בכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים גם בענינים הגשמיים, מכיון שמצד בחי' זו אין שייך לחלק בין רוחניות לגשמיות ובין מעלה למטה, און דאָס נעמט דורך את כל סדר
ההשתלשלות וגם מה שלמעלה מסדר ההשתלשלות.
וזהו"ע יום אחד באו כולן לשאול שלום המלך אביהם כו' נעביד כולן חד
יו"ט ונחדי עמן, יום אחד (שבו באו כולן לשאול שלום המלך אביהם) הוא יוהכ"פ, אחת דשנה (וגם אחת דעולם ודנפש), ומזה נמשך אח"כ נעביד כולן חד יו"ט כו' שקאי על שמח"ת, שהוא ג"כ יום אחד (חד יו"ט),
בחי' אחת.
ה) והנה ההתעוררות דבחי' אחת שבנפש שלמעלה מהתחלקות צריך
להמשיכה בהדרגות דנפש שבבחי' התחלקות [ובדוגמת מה שהתעוררות זו צריכה להיות קשורה בעשי' גשמית, וכמו בהעשי' דישיבה בסוכה, נטילת ד' מינים, ריקוד ברגלים]. דזהו מה שלאחרי שנאמר אתם נצבים גו' כולכם גו' שכל ישראל הם באופן ד"כולכם"כו מצד בחי' אחת שבהם, מונה אח"כ כל העשר סוגים בפרטיות, מראשיכם שבטיכם עד חוטב עציך ושואב מימיך, היינו שהענין דכולכם (בחי' אחת) דישראל צריך להיות ניכר בהם גם כמו שהם בבחי' התחלקות. וכמו שהוא בנפש עד"ז הוא גם בשנה, שבחי' יום אחד דיוהכ"פ ודשמח"ת פועלת און פירט אָן מיט אַלע ימי השנה (מתחיל מאסרו חג), שבכל פרטי עשיותיו (בכל מעשיך ובכל דרכיך), ניכר אַז ער איז אָט ערשט געקומען מיום אחד דיוהכ"פ ודשמח"ת. וענין זה הוא במשך כל השנה כולה, דאף שכבר עברו כמה וכמה ימים שבועות וחדשים מיוהכ"פ ושמח"ת, אעפ"כ ההתעוררות דיום אחד אינה נחלשת כלל ובתקפה עומדת, מכיון שבאה מבחי' שלמעלה מענין ההתחלקות והשינויים, בחי' אניכז הוי' לא שניתי. וע"י שהבחי' דיום אחד שלמעלה מהתחלקות נמשכת בכל ימי השנה שבבחי' התחלקות ושינויים, עי"ז נעשה עילוי גם בהבחי' דיום אחד, ע"ד מה שנת"ל בענין פרי עץ הדר אשר לא רק שהוא סובל כל שינויי האוירים אלא שהוא גדל מהם.259ו) ויהי רצון, שכל הנ"ל יתקיים בכל אחד ואחת בתוככי כלל ישראל,
שתהי' שנה טובה ומבורכת בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים, בבני חיי ומזוני ובכולם רויחי, הן בבני חיי ומזוני כפשוטם והן בבני חיי ומזוני ברוחניותכח (שמהם משתלשלים הענינים כפשוטםכט), אשר מתוך שמחה וטוב לבב תהי' מיד לאחרי שמח"ת העבודה דויעקב הלך לדרכול גם בנוגע לעניני הרשות [שענין ויעקב הלך לדרכו שלאחרי יוהכ"פלא הוא ב"דרכו" בענין המצוות, שהרי בד' הימים שבין יוהכ"פ לסוכות כל ישראל עסוקים במצוותלב. משא"כ ענין ויעקב הלך לדרכו שלאחרי שמח"ת הוא ב"דרכו" גם בעניני הרשות], שבכל יום ויום, הן בימי החול ועאכו"כ בשבת ויו"ט (כולל גם ר"ה ויוהכ"פ), זיינען דורכגענומען כל עניניו, הן ענינים הכללים והן ענינים הפרטים, בנקודה העיקרית והפנימית
דפנימיות ועצמות הנשמה, שהיא קשורה בפנימיות ועצמות א"ס ב"ה.
ז) ומכיון שזה בא משמחת תורה, ששמחה פורצת כל הגדרים, למעלה
ממדידה והגבלהלג, הרי זה פורץ ומבטל כל הגדרים וההגבלות דגלות הפנימי, וכן הגדרים וההגבלות דגלות כפשוטו, וזוכים שבקרוב ממש יהי' ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, יבוא ויוליכנו קוממיות לארצנו במהרה בימינו ממש, ויבנהלד ביהמ"ק במקומו ויקבץ נדחי ישראל וכו' (ועד אשר) אזלה אהפוך אל עמים
שפה ברורה וגו' ולעבדולו שכם אחד, והיתהלז לה' המלוכה.
א. אַזוי ווי מצד אַ סיבה רעדט מען נאָך הבדלה, קען מען נוצן אויך אַזוינע דרכים וואָס גיבן איבער דאָס וואָס מ'רעדט אויך למקומות רחוקים
— רחוקים בגשמיות, אָבער (זעלבסטפאַרשטענדליך) קרובים ברוחניות, און ביי אידן איז דאָך דאָס (רוחניות) דער עיקר, וואָרום ס'איז דאָך עושים נשמתם עיקר וגופם טפל ווי דער אַלטער רבי זאָגט אין תניאא —
וואָס דורך דערויף ווערט אַ קשר און אַ פאַרבונדנקייט און אַ התאחדות צווישן די אַלע וואָס הערן, וואָרום מ'הערט דאָך דעם זעלבן ענין.
ובפרט נאָך אַז דאָס רעדט זיך וועגן אַן ענין פון תורה, וואָס תורה ווערט דאָך אָנגערופן „תורה אחת", מצד דערויף וואָס זי איז געגעבן פון „הוי' אחד", און געגעבן געוואָרן צו „גוי אחד בארץ", ווי דער אַלטער רבי טייטשט אָפּב אַז דער ענין פון „אחד" באַ אידן איז אפילו ווען זיי געפינען זיך „בארץ" (באַ בעלי עסקים אויף אַ כשר'ן אופן, ווי דאָס איז די הנהגה פון זבולון, תומכי תורה, ביז אפילו באַ די וואָס זיינען נאָך (דערווייל) ווייט פון דער הנהגה),
איז אין די רגעים וואָס מען הערט, ווערן אַלע פאַרבונדן דורך דברי אלקים חיים, דורך אַן ענין פון תורה, וואָרום עס ווערן דאָך גע'חזר'ט דברים הנאמרים פון רבותינו נשיאינו נשיאי ישראל. ח — בחדרו — ח'תשל"ח.
ב. נאָך אַן ענין ועיקרי: וויבאַלד דער קשר ווערט אויפגעטאָן דורך תורה, און אין תורה איז דאָך אַן עיקר גדול דער „ברכו בתורה תחלה"ג, אַז מ'איז ממשיך [„ברכו מלשון המשכת בריכה"] דעם נותן התורה אין תורהד, וואָס דאָרט איז ניט שייך קיין התחלקות — איז וויבאַלד אַז אין דעם ענין וואָס פאַראיינציקט זיי איז ניטאָ אינגאַנצן דער גדר פון התחלקות, דעריבער, איז אויך זייער פאַראיינציקונג אין אַזאַ אופן שלמעלה מגדר התחלקות.
ובפרט נאָך אַז מען וויל אַז די דברים הנאמרים זאָלן (ווי כל עניני תורה) אַראָפּקומען בהבנה והשגה, דורך דערויף וואָס מען וועט דערנאָך זיך מתבונן זיין אין זיי — ווערט דאָך דורך דעם אַ „יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל" (אַז דער שכל מיטן מושכל מיטן משכיל ווערן איין זאַךה), ווי דער אַלטער רבי איז מבאר בארוכה אין תניאו.
ג. ונוסף לזה: אויך מצד דעם זמן — געפינט מען זיך דאָך אין חודש תשרי, ובפרט נאָך אַז ס'איז בהמשך צו שמע"צ (ושמח"ת), וואָס „ביום השמיני עצרת גו' והקרבתם גו' פר אחד"ז.
261דלכאורה: וויבאַלד דער „והקרבתם" איז פאַרבונדן מיט „ביום השמיני", האָט מען דאָך געדאַרפט מקריב זיין כמה פרים, בהמשך למספר הפרים שביום השביעי [אַזוי ווי בשבעת ימי הסוכות וואָס דער מספר הפרים שבכל יום איז בהמשך צום מספר הפרים דיום שלפניו (באופן דפוחת והולך)] — און פונדעסטוועגן איז מען מקריב „פר אחד", ס'איז אַ מספר אָבער וואָס ווייזטח אויף אַ דרגא שלמעלה מענין המספר והתחלקות.
ועד"ז איז אויך בנוגע צום זמן פון שמע"צ, אַז ער איז „יום אחד" (וואָס ווייזט אויף למעלה מהתחלקות)ט.
ה. איידער מען גייט זיך פאַנאַנדער בגשמיות — איז כאן המקום דערמאָנען נאָך אַמאָל וועגן די שיעורים הידועים פון חומש תהלים און תניא,
און אויך וועגן דעם ענין פון קרן השנה, ווי שוין גערעדט כמה פעמים די פרטי הדברי,
און אויך דערמאָנען און מעורר זיין אויף די מבצעים, אָנהויבנדיק פון „מבצע אהבת ישראל"
— וואָס אויך אין דערויף איז אונטערגעשטראָכן דער ענין האחדות [ביז התאחדות אמיתית] פון כל אחד מבני ישראל, ניט קוקענדיק אויף זייער התחלקות אין אַנדערע ענינים, כמבואר בארוכה אין תניא פרק לב —
און דערנאָך קומט דאָס אַראָפּ אין „מבצע חינוך", „מבצע תורה", „מבצע תפילין", „מבצע מזוזה", „מבצע צדקה", און „בית מלא ספרים — יבנה וחכמי'",
און אויך די מצוות וואָס זיינען איבערגעגעבן געוואָרן במיוחד צו נשי ובנות ישראל, וואָס יעדערע פון זיי איז די עקרת הבית פון איר פרטית'דיקע הויז און אויך פון בית ישראל כולו: „מבצע נרות שבת קודש ויו"ט", „מבצע כשרות האכילה ושתי'", און „מבצע טהרת המשפחה".
און אויך דאָס וועט ברענגען בקרוב ממש דעם מבצע הכי גדול וואָס דער אויבערשטער אַליין וועט טאָן — „ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל"יא, ווי רש"י טייטשט אָפּיב, אַז דער אויבערשטער נעמט יעדער אידן פאַרן האַנט און פירט אים אַרויס פון גלות און בריינגט אים אין ארצנו הקדושה, ארץ אשר גו' עיני ה"א בה מרשית השנה ועד אחרית שנהיג,
ובקרוב ממש, ובשמחה ובטוב לבב, קהל גדול ישובו הנהיד,
און ווי ס'שטייט בנוגע צו די גאולה האחרונה, וואָס זי וועט זיין בקרוב ממש, אַז קיין איין און איינציקער איד וועט ניט בלייבן אין גלותטו, און דער אויבערשטער וועט זיי אַלעמען אַרויסנעמען, בחסד וברחמים ובטוב הנראה והנגלה, בקרוב ממש ובעגלא דידן.