לקוטי שיחות
הוספות - שיחות ומכתבים יב
581י"ט כסלו*
ב"ה. נוסח המברק ששלח כ"ק אדמו"ר שליט"א
לאנ"ש שי' בכל מרחבי תבל
לקראת חג הגאולה י"ט כסלו ה'תשמ"ב
לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי' תכתבו ותחתמו,
ובמיוחד שהשנה הוא ביום שהוכפל בו כי טוב
ולהחיש קיום היעוד דהשם אלקים צבאות ישיבנו ויאר פניו אלינו ונושעה בגאולה האמתית והשלימה בביאת מלכא משיחא.
נוסח המברק שחואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א
לשלוח לאנ"ש שי' בכל מרחבי תבל
לקראת חג הגאולח י"ט כסלו ה'תשמ"ג
„לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי' תכתבו ותחתמו,
כולל פעילות רבה בכל המבצעים ובכלל בתורה ובגמ"ח ובתפלה
וכל זה באופן דופרצת
ובמיוחד שהשנה הוא תיכף ובמוצאי שבת קודש ומנוחה שלימה
ומתחילים בהכרזה ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר כן תהי' לנו
ותיכף לזה ובלשון דוד מלכא משיחא: אנכי השם אלקיך המעלך מהגלות יגאלנו בגאולה האמתית והשלימה.
582נוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א
לשלוח להמשתתפים בהפארבריינגענס הגדולים בכפר חב"ד ועוד
לחג הגאולה י"ט כסלו ה'תשמ"ג
לכל המשתתפים בהפארבריינגענס הגדולים די"ט כסלו שליט"א.
לחיים, לחיים ולברכה.
יהי רצון מהשי"ת שבכל אחד ואחת יהי' ויקויים פדה בשלום וגומר
במילואו
ושיצליחו בעשיית הכלים לזה כביאור חז"ל בהכתוב שזהו העוסק בתורה
הנגלה והחסידות ובגמ"ח ובתפלה
וכל זה באופן דופרצת ומתחיל בהמבצעים ובכל המבצעים
ובמיוחד שהשנה הוא תיכף ובמוצאי שבת קודש ומנוחה שלימה
ומתחילים בהכרזה ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר כן תהי' לנו
ותיכף לזה ובלשון דוד מלכא משיחא: אנכי השם אלקיך המעלך מהגלות
יגאלנו בגאולה האמתית והשלימה.
מנחם שניאורסאהן
. . . ובמה שהעיר על מה שקורין לתורת החסידות חסידות (אשר עוד רבינו הזקן קרא בשם זה וכידוע אגה"ק ענין וסדר העבודה בעסק החסידות נדפס בגנזי נסתרות ע' מה) ולא ע"ש הרביים וכו'.
הוא כמו שקורין לתורת ה' בכללות בשם „תורה". ע"ש פעולתה, היינו לשון הוראה בחיי היום יומים לנשמה כמו שהיא מקושרת בגוף. וזהו ג"כ בחסידות שהשם מורה על התכלית וכידוע מאמר רבינו הזקן כששאלוהו מהו חסידות ענה להעשות לאינו מקפיד על היזק עצמו ובלבד באווארענען יענעם ע"פ מרז"ל בנדה (י"ז ע"א).
583. . . במ"ש אודות משלים בחסידות חב"ד, מועטים הם ביותר, וגם לא מהסוג של משלי מגידים וכיו"ב, ז.א. בתיאור סיפור וכו'. כ"א ע"ד המשלים שבמדרש וכיו"ב: משל למלך בו"ד וכו'. ובמקום אלה — הרי חסידות חב"ד מנצלת ומסתייע בהענין דמבשרי אחזה אלקה — למצוא הענינים ברוחניות בהנפש והמהלך שלה. היתרון — המשל עצמו משתלשל מהנמשל — מהענינים למעלה*. המשלים המועטים שיש למצוא, חלק חשוב מהם — מצוין על אתר הספר ממנו נעתק וכמו המשל דתקיעת שופר וכיו"ב.
584מכתבו בעונג קבלתי כי שמעתי מפעולותיו לחזוק התוהמ"צ ובפרט בשדה החינוך. ובודאי מרחיב חוג עבודתו מזמן לזמן וכמ"ש באגה"ק סי"ד שגילוי אור העליון הולך הלוך וגדל וא"כ מובן שגם האתדל"ת או עכ"פ הכלי דלמטה צ"ל ג"כ הולך ורחב. ואף דאכשור דרי (בתמי') הרי ידוע דלפום צערא וכו'. ובמענה בקיצור עכ"פ על הערותיו:
א) ר"ב אבי אדה"ז התפרנס מיגיע כפיו לא קיבל כל משרת רב מגיד וכיו"ב כ"א עסק בעבודת הגן וכמ"ש בס' הזכרונות וכו'. וכנראה שגם בשליחות מהבעש"ט ג"כ לא הלך או שהי' זה רק לפרקים רחוקים ולכן ל"ק מה שבאותן הימים כשדייקו בכתיבת תוארים לא כתבו עליו הרה"ג וכיו"ב. ובפרט והוא המחוור שהי' בורח בפועל מן איזה פרסום שיהי' כמ"ש בסהז"כ ורצונו של אדם זהו כבודו.
ב) מש"כ מהו ענין ההכנה ליחידות הראשונה הנה לאו בפירוש איתמר אבל לפענ"ד ברור שמובן אחרי ביאור ענין היחידות. וביאר כ"ק מו"ח אדמו"ר (שליט"א) (הועתק בהיום יום ע' פ"ו) שכולל ג' סעיפים: בירור מצבו של הנכנס, קביעות אופן עבודתו, התקשרות במסירה ונתינה עיי"ש. והנה כ"ז צ"ל לא מן השפה ולחוץ כ"א באמת לאמתו צריך שיהי' כלי מוכשר לקבל כהנ"ל וכלי ראוי (פאַרדינט) לקבל כהנ"ל, כל כמה שתגדל המדרי' שאלי' הגיע בכחות עצמו יגדל ג"כ מה שמקבל ביחידות (ואפשר גם מה שנותנים לו ביחידות כי נראה אשר מלבד מקרים בודדים שנתנו ביחידות שלא בערך לכלי הנכנס לגמרי ולדוגמא אפ"ל ריח"ז ליעפלער הנה ע"ד הרגיל ניתן שלא בערך של מקבל זה. וע"ד חילוק מקיף דלבוש ובית). וכמה מן הקושי לבעל שכל לפעול בעצמו שהוא מוסר ונותן א"ע שלא ע"פ שכל (כי אין טעם למס"נ בשכל) להוראות פ' או לבעל רצון תקיף לבא למדרי' בטל רצונך ולא רק עשה רצונך כו'. וכל הגדול בזה יותר קשה עליו ההכנה.
ג) בענין מה שאחד ממכיריו העתיק בכת"י את התניא ומעיר שאולי שייך בתניא תושב"כ של תורת הדא"ח ענין ע"ד מ"ע לכתוב ס"ת אף שאינו בדומה ממש.
ומה שנלפענ"ד הנה בעניני העבודה ישנם ענינים שבשכל וענינים סגוליים. לדוגמא: שבירת מידה רעה ע"י שקידה במדה ההפכית בירור כח המתאוה ע"י שמשתמש בו רק בטוב — כ"ז הוא ע"פ טו"ד. צדקה תרומם שנעשו מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה — ענין סגוליי. מובן שאין כל האנשים וגם לא כל הזמנים באדם א' שווים ומה שלפעמים הוא במצבו רק ענין סגוליי הנה במצב אחר נעשה ענין שכליי.
והנה בעניני עבודה שע"פ שכל הרי על כאו"א החובה לחפוש עצות ודרכים ע"פ המבואר בספרי רבותינו הן בנוגע לעבודת עצמו הן בנוגע לרעך כמוך. משא"כ בענינים הסגוליים הרי מאי דאיתמר איתמר (וגם בזה צריך לברר אם הי' זה בהוראת שעה או לתמיד) אבל אין למדים מחידוש.
ובנידון העתק בכת"י התניא הנ"ל הנה בכלל זהו ענין סגוליי. ויש לך אדם שיעשה רושם חזק כ"כ בנפשו אשר יצא הפסד הזמן מלימוד התניא וכו' בשכר מה שנקבע בנפשו קדושת הדבר. אבל ברובא דרובא — עבד שיכול להיות נוקב מרגליות ובוחר בעצמו (משא"כ ע"פ הוראה) לתת זמנו על עבודות הפשוטות לא זו היא הדרך כלל. ופשוט. וידועים שני ספורי רז"ל בשני הקצוות שרע"ק כשהתעסק585במת מצוה שהכל נדחה מפני זה אבל ביטל שימוש ת"ח עי"ז א"ל על כל פסיעה ופסיעה כו' (תוד"ה מבטלין כתובות יז, א) ולאידך גיסא כשעייף ר"ז התעסק בישיבה על פתחי ביהמ"ד לקום מפני ת"ח (ברכות כח, א) . . .
(ממכתב י"א אד"ש תש"ח) ב"ה. י"ב אד"ר תש"ו.
להרה"ג והרה"ח הוו"ח אי"א הולכי גולה*
אחר גולה (לקתה בכפליים) יזכו לגאולה
אחר גאולה (נחמה בכפליים* התמימים
וכל הנלוים אליהם שי'.
בעונג קבלתי מכתבם מתחלת חודש שבט ות"ל אשר החיינו וקיימנו כולנו בעת הנוראה אשר עברה על כב"י.
(להעיר ממ"ש בקונטרס שפת אמת סל"ה — שבסו"ס אמת ליעקב — שקודם ביאת משיח צ"ל הנסירה הכוללת ו"א שנין, וזהו ענין חבלי משיח וכו').
ומאן דיהיב חיי בטח יתן לנו די כח ועוז ומזוני בגשמיות וברוחניות, למען נוכל כלנו למלא התפקיד המוטל על כאו"א בפרט לפי מצבו ויכלתו, ובכלל, כי כל ישראל ערבים — ומעורבים — זב"ז.
נודעתי מפעולותיהם במקומם עתה במשך כל השנים שעברו, כי רבים המה, ובפרט בהתחשב עם תנאי המקום והזמן, וכ"ש וק"ו למה שביכלתם להביא לידי פועל עתה, כאשר הוטב המצב, וחזקה שליח — מלמעלה — עושה שליחותו.
. . . ואסיים מענין הפתיחה בענין הנסירה שתכליתה (וכמו שהוא ע"פ פשוט ג"כ) שיהי' החזרת פב"פ — שזהו בערב שבת — ואח"כ יהי' זווג פב"פ — ביום השבת. כן יה"ר שגילוי אור הדא"ח פנימיות התורה יסייע להמשיך מבחי' פנימיות ועצמות אוא"ס ב"ה שיאיר בפנימיות נפשנו ישר יחזו פנימו, וכפי המבואר בלקו"ת סד"ה כי תשמע בקול ועייג"כ בשיחת י"ט כסלו תרצ"ב.
בברכת לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה,
586. . . ויהי רצון אשר עוד רבות בשנים ירבה חיילים לאורייתא תורה תמימה, הגליא והסתים, ובאופן אשר תמים יהיו, שזהו אמיתת ענין התמימות, שבהגליא יהי' ניכר שחד הוא עם הסתים, ובהסתים אשר חד הוא עם הגליא. והרי ע"פ המבואר באגה"ק לרבנו הזקן סי' כו' ובכ"מ, ענין הפצת המעינות חוצה — לא רק מצוה שהזמן גרמא אלא שגם הכריח. וע"פ הנראה במוחש — הוא הכרח חיוני, כי נוגע לקיום המצות עליהם נאמר וחי בהם בפועל, ובפרט בתקופתנו רבת הנסיונות העלמות והסתרים. וכדברי חז"ל בהנוגע לעקבתא דמשיחא — שבעוה"ר נתקיימו לא רק באופן דדקות ודקות דדקות, [ע"ד המבואר באגה"ת לרבנו הזקן סוף פרק ז', שענין עבודה זרה, הר"ז גם בהעלמת עין מן הצדקה, הכועס, או מי שיש בו גסות הרוח, וכהנה רבות בגמרא], שאפשר לצאת בו ידי חובת קיום דברי רז"ל האמורים, אלא שעד כדי כך לא זכה הדור, שיורדת ההבטחה דרגא אחר דרגא עד וכו'.
ויהי רצון אשר יקוים ע"ד המבואר במאמר שחזרו עליו בהתועדות יב' ויג' תמוז השתא — בפירוש מרז"* מקים מעפר דל; לכשיהיו יורדים עד לעפר והי' זרעך כעפר הארץ, הרי אז הגיע זמן קיום היעוד ופרצת, ויעלה הפורץ לפנינו הוא מלכא משיחא . . .
587כבר מילתי אמורה בכ"מ מיוסד על מאמר האריז"ל אשר בדורות האלו האחרונים, מותר ומצוה לגלות זאת החכמה (ראה אגה"ק לרבנו הזקן סי' כ"ו), ואשר בתקופתנו שרבו השמים חשך לאור ואור לחשך, אין זה רק ענין של גילוי זאת החכמה, אלא שבזה תלוי לימוד התורה וקיום המצות כדבעי ובהשתלשלות בזמן ולפעמים ע"י שינוי ממקום למקום יש מקום לומר שבזה תלוי לימוד התורה וקיום מצותי' בכלל — כיון שרוחות אי מצויות מנשבות בעולם ובפרט בעולמם של הנוער היוצא זה עתה מכותלי בית המדרש ובית הכנסת לאויר העולם ואפילו בעולם הנוער היוצא מבית הוריהם לחוץ (וראה ג"כ קונט' עץ החיים לכ"ק אדמו"ר מהורש"ב ובהמכתב שם לכ"ק מו"ח אדמו"ר בהמבוא) שלכן הכרח הכי גדול לקבוע עתים ללמוד תורת החסידות, קביעות בזמן וקביעות בנפש והליכה בהדרכותי' ומנהגי', וקביעות זו מוכרחת לא רק לאלו שהם צריכים להיות טופח ע"מ להטפיח אלא לכאו"א מישראל, ויהי רצון אשר במהרה יקוים היעוד כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם.
. . . לכתבו שלפעמים אינם רואים תוצאות ממשיות מההשתדלות בהפצת היהדות והמבצעים — לפלא גדול איך יכול לדעת הנעשה בלבו של חבירו, שאמחז"ל שזהו מכוסה כמו „מלכות ב"ד מתי תחזור" (פסחים נד, ב). ויתרה מזו — הבטיחו חז"ל שדברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב וכו'.
ההכרח ללימוד החסידות בזמננו — הרי מבואר באריכות בקונטרס עץ החיים. ובכ"מ.
. . . ויה"ר אשר יגדיל חילו לאורייתא ומתוך הרחבת הדעת יצליח בהחזקת יראת שמים טהורה והפצת לימוד פנימיות התורה, הנקראת בזהר הקדוש וע"י רעיא מהימנא אילנא דחיי וכו', וכמבואר בתניא לרבנו הזקן באגרת הקדש סי' כ"ו — שאז מתקיים מאמר רז"ל בענין תלמוד תורה בכלל, זכה נעשה לו סם חיים וכמבואר בארוכה בקונטרס עץ החיים לאדמו"ר מהורש"ב נ"ע, ומובן ע"פ מה שכתב בזה בארוכה הרח"ו בהקדמה לשער ההקדמות דברים נוראים ונפלאים.
588לחביבותא דמילתא באתי בזה באיזה הערות . . .
למכתב א' דביקות בהצדיק ולפעמים במדה גדולה ביותר — מובן בכי טוב עפמש"כ בס' תניא קדישא לרבנו הזקן פ"ב. ומשם מובן שיכול להיות גם עד לאחת, וכאבר העושה כהוראות הראש ומוח איזו שתהיינה, — ולהעיר ממכילתא עה"פ ויאמינו בד' ובמשה עבדו.
ולפלא שקיצר במכתב זה בהנוגע בהכרח לימוד פנימיות התורה, אשר בדורות האחרונים נתבארה בתורת הבעש"ט תלמידיו ותלמידי תלמידיו — והעדר לימוד זה ח"ו. או אפילו הלימוד בזה במיעוט מכפי יכלתו — ה"ז מעכב את הגאולה מאריך את הגלות וכו' וכו', וכמו שהאריך הרח"ו (שם) אשר כל המתבונן בדבריו אליבי' דנפשי' תסמרנה שערות ראשו. — וכיון שמימות תלמידי הבעש"ט זכינו ג"כ לגילוי אור תורה הנותן ג"כ הבנה והשגה — עכ"פ ע"י משלים וכו' בלימוד פנימיות התורה, הנה גם על זה קאי הדין — דשאר חלקי תושבע"פ — דהלומד ואינו מבין אינו נחשב ללימוד כלל (מג"א סו"ס נ'. וראה שו"ע לרבנו הזקן שם. ובלקו"ת שלו ויקרא ה, ב) — אף שאם אנוס הוא בהעדר ידיעה זו או שעדיין אינו יודע ממציאות לימוד פנימיות התורה — מקבל שכר גם ואפילו על אמירת אותיות וכיו"ב (ועי' בפרדס שכ"ז פ"א ועוד) — אלא שאי ידיעה זו חטא הוא ונענש ע"ז וכש"נ חטאתי כי לא ידעתי (ראה של"ה ס"פ בלק). והאומר כל התורה כולה נאמרה למשה מסיני חוץ כו'. —
וכבר ידוע מענה משיח צדקנו להבעש"ט, אשר יבוא כאשר יפוצו מעיינותיך חוצה יפוצו דוקא. שמזה מובן ופשוט גודל החוב והאחריות של כאו"א שחננו השי"ת בהשפעה על זולתו — להביא את מושפעיו למעיינות אלו, ומכלל הן כו'. וכל מי שלא נבנה בהמ"ק בימיו ח"ו כו', והשי"ת יזכנו לקיום היעוד דטבילה במעינות אלו, וכמרומז גם ברמב"ם סוף הל' מקואות, כולם ידעו אותי גו' דעה את הוי' כמים לים מכסים, כו' . . .
נעם לי להוודע . . . אשר כבקשתי ביקר את כת"ר ודבר אתו עמו ע"ד הפצת לימוד החסידות באותם החוגים והסביבה אשר ידו מגעת והשפעתו, ובפרט מאשר בתוך השיחה הוזכר ע"ד גזעו ומחצבתו שהיו שייכים ובטח גם מקושרים עם כ"ק אדמו"ר נשיאינו ומהם אדמו"ר הצמח צדק. והרי קדושה אינה זזה ממקומה, וזוכים הבנים ובני בנים בנוי כו' ובחכמה וכו'. ואם בנוגע לנוי וחכמה גשמיים כן — עאכו"כ בנוי וחכמה רוחניים. ובפרט בלימוד תורתם, אשר נצחית היא, ועלי' נאמר הלא כה דברי כאש, המטהר מכל עניני העלם והסתר עוד יותר מטהרה במים, וכמארז"ל (סנהדרין לט, א) עיקר טבילותא בנורא הוא,
589וכיון שנמצאים אנו בשילהי שתא ועוד רגע קט נכנסים לשנה חדשה, הרי, מיוסד על דברי רבנו הזקן באגרת הקדש שלו סי' י"ד, אשר בכל שנה ושנה יורד ומאיר מחכמה עילאה אור חדש ומחודש שלא הי' מאיר עדיין מעולם לארץ העליונה כו' והתחתונים המקבלים חיותם ממנה,
בא אני בהצעה, אשר נכון הדבר ביותר — שתתחדש השנה ומר"ה דוקא ע"י חינוך לימוד החסידות גם ברבים ובמקום כניסה לרבים, זאת אומרת בבתי כנסיות ובבתי מדרשות וישיבות אשר כת"ר יכול להשפיע שם, שהרי התורה בכלל — היא האור וגם הכלי לקליטת והתאחדות עם האורות וההמשכות שלמעלה. ומובן שבאם באפשרי הי' להתחיל עכ"פ יום אחד בשנת תשט"ז — מה טוב ונכון. והרי יום בשנה נחשב שנה. ומובטחני אשר לדכוותי' האריכות בהאמור אך למותר. ויה"ר שע"י הלימוד והפצת המעינות חוצה, שהם הקדמה והכנה והכלי למה שכתוב ומלאה הארץ דיעה את ה' כמים לים מכסים, בתורתו של משיח — שילמד דיעה את כל ישראל — שהוא באין ערוך לגבי התורה דעתה, וכמרז"ל קהלת רבה (פ' י"א על הכתוב כי אם שנים הרבה) תהי' השנה שנת גאולתנו האמיתית.
ולקראת השנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה, הנני בזה להביע ברכתי לכ' ולכל אשר לו, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.
בכבוד ובברכה
הבנתי מדברי . . . אשר ישנם ענינים שכת"ר אין מסכים עליהם ואפשר גם מנגד עליהם וכו' — אבל בודאי שאין לקשר בזה הבאת האמור לפועל ואפילו לא עכובם לאיזה זמן שיהי', שהרי ידוע דבר הרמב"ם קבל את האמת ממי שאמרו. ואין אני בזה אלא מעתיק הוראות וענינים של נשיאינו הבעש"ט ורבנו הזקן, אשר מסרו נפשם על לימוד פנימיות התורה, וציוו להבאים אחריהם שותי מימיהם בתוך כלל ישראל לעשות בזה ככל האפשרי. ומי שיש בידו וכו'.
. . . וכיון שהכל בהשגחה פרטית ובפרט ע"פ המבואר בתורת הבעל שם טוב ז"ל, אשר השנה היא שנת המאתים להסתלקות הילולא שלו, עלי החובה (והזכות) לעורר אותו ועל ידו את כל אלו שכותב בשמם, על דברי רבותינו נשיאינו [מתחיל ממורנו הבעש"ט ומ"מ הרב המגיד ורבנו הזקן בעל התניא (פוסק בנסתר דתורה) והשו"ע (פוסק בנגלה דתורה)] על גודל ההכרח דלימוד פנימיות התורה, שבדורנו נתגלתה590בתורת החסידות, שמסרו נפשם על הפצת לימוד האמור, ואם על כאו"א הדברים אמורים עאכו"כ בהנוגע לאלו שיכולים להשפיע על אחרים, כדבר המשנה זכה וזיכה את הרבים, ומכלל הן וכו' וביחוד בתקופה דעקבתא דמשיחא שהנה זה עומד אחר כתלנו וכאו"א צ"ל מוכן בכל יום שיבוא, הרי מוכרח לעשות כאו"א כל התלוי בו, וכדברי מלכא משיחא כמסופר באגה"ק של הבעל שם טוב, שכשיפוצו מעינותיו חוצה, קאתי, וח"ו וח"ו להאריך את הגלות, אפילו לשעה הכי קלה ע"י העדר העשי' בהפצה האמורה, ואפילו עשי' שלא במילואה שהרי זהו גלות הקב"ה וגלות כנס"י אשר גלו לאדום שכינה עמהם, וקשה להאריך בדבר המצער עד להבהלה.
ובהמצאנו בחדש אלול, חדש החשבון והרחמים, שאז המלך נמצא בשדה וכמבואר בזה בלקו"ת בד"ה אני לדודי (פ' ראה) בודאי שמעוררים מלמע' את כ"א בהאמור ויהי רצון שיהי' באתעדל"ע אתעדל"ת באופן דמוסיף והולך מוסיף ואור, ויהי רצון שאתבשר בשורה טובה בהאמור ואין טוב אלא מעשה בפועל, כי המעשה הוא העיקר, ואין לך דבר העומד בפני הרצון.
במענה על מכתבו מכ"ו סיון, בו כותב אודות המיועד להיות גיסו, ומה שאמר לו בהנוגע ללימוד החסידות ועניני' שעושה הענינים בהצנע וכו'.
והנה אף שבדורות לפנים היתה הנהגה כזו ענין, ובפרט שלא יהי' מיחזי כיוהרא, הנה בתקופתנו זו רואים במוחש, אשר אף שפשוט שאין צריך להיות הענין דבליטות וכיו"ב, אבל כשמתנהגים בגלוי בהנ"ל — ה"ז מחזק ומקשר יותר את המתנהג להענינים, בידעו שכבר נתפרסם ששייך הוא לחוג זה ולהנהגות אלו, ולא נאה להיות מתחרט לפתע פתאום וכו'. וכיון שצריך האדם להשתדל בכל הצטדקות שלא לבוא לידי נסיון, ועכ"פ למעטם עד כמה שאפשר, הרי גם הנהגה חסידותית בגלוי הוא אחד האמצעים להחליש את הנסיון, וק"ל.
תקותי שכל אחד מהם וכלם יחד ינצלו את ימי חג הגאולה י"ב וי"ג תמוז הבע"ל ככל האפשרי — להחזקת לימוד התורה וקיום המצות בכלל ולהפצת המעינות ביחוד. ואצפה לבשו"ט בזה . . .
591עס איז דאָך דאָ אַ סדר השתלשלות, במילא זיינען פאַראַנען ענינים אין אַ נידעריגען אופן, וואָס זיי נעמען זיך אָבער פון די זעלבע ענינים ווי זיי שטעהען אין אַ העכערען אופן.
עס זיינען פאַראַן אַזעלכע וואָס טענה'ן, רחמנא ליבא בעי, און וויבאַלד אַז ער האָט אַ אידישע האַרץ, נקודת לבבו שלם, איז דערמיט איז ער שוין יוצא די גאַנצע קיום המצוות. דאָס איז כמובן אַ טענה כוזבת.
פון וואָס קומט די טענה — פון דעם וואָס אין אַ העכערען אופן איז אויך פאַראַן אַזאַ סאָרט טענה. מען טענה'ט אַז ר"ה ויו"כ דאַמאָלט איז אַ זמן וואָס מען דאַרף זיין כדבעי, אָבער אַ גאַנץ יאָהר איז אַנדערש.
די סאָרט טענה קומט פון דעם, וואָס אין אַ העכערען אופן טענה'ט מען אַז שבת ויו"ט דאַרף מען זיך טאַקע אָפּגעבען מיט תורה ועבודת ה', אָבער אַ גאַנצע וואָך זייענדיג אין עובדין דחול, קען מען אין דעם ליגען בכל חושי נפשו, ניט טראַכטענדיג לגמרי וועגען תורה ועבודה.
דאָס נעמט זיך דערפון וואָס אין אַ העכערען אופן איז פאַראַן אַ טענה, אַז אמת טאַקע אַז אפילו בימות החול דאַרף מען אויך האָבען קביעות עתים לתורה ועבודה, אָבער פונדעסטוועגען איז גענוג דאָס וואָס ער איז זיך עוסק אין געוויסע זמנים אין טאָג בתורה ועבודה, אָבער אַ גאַנצען טאָג, בשעת ער איז עוסק בעסקיו, קען ער ניט זיין פאַרבונדען מיט די תורה ותפלה וואָס ער האָט זיך אין דעם עוסק געווען.
דער ענין קומט פון נאָך אַ העכערען אופן, וואָס מען טענה'ט, אַז עס איז גענוג וואָס ער איז זיך עוסק אין גליא שבתורה, וואָס דאָס קומט אַראָפּ בהבנה והשגה בשכל אנושי, אָבער ענינים פון פנימיות התורה, וואָס דאָס איז העכער פון שכל, אויף דעם שטייט הנסתרות לה' אלקינו, אָבער צום מענטש האָט עס קיין שייכות ניט.
איז פון דעם וואָס מען הויבט אַן אָפּצוטיילען גליא שבתורה פון פנימיות התורה, זאָגענדיג אַז פנימיות התורה איז אַ העכערע זאַך וואָס ס'איז ניט פאַרבונדען מיט גליא שבתורה, דאָס איז די התחלה אויף די ווייטערדיגע נידעריגערע אופנים. מען טיילט אָפּ די זמנים פון תורה ותפלה פון די זמנים פון משא ומתן, טענהנ'דיג אַז דאָס איז אַ העכערער ענין וואָס איז ניט שייך לכל היום; כמו כן טיילט ער אָפּ די זמנים פון שבת ויו"ט פון די זמנים פון ימות החול; די זמנים פון ימים נוראים פון די זמנים פון כל השנה, ביז אָן מען טיילט אָפּ די נקודת היהדות פון חיי היום יומיים און מען וויל יוצא זיין מיט דעם אַליין.
איז הגם אַז די אַלע טענות האָבען אמת'ע יסודות. דאָס וואָס רחמנא ליבא בעי איז דאָך אַ גמרא. דאָס וואָס ר"ה ויו"כ איז העכער פון שאר ימות השנה איז אַ פסוק, דרשו ה' בהמצאו, זאָגען אויף דעם די רז"ל אַז דאָס גייט אויף ימים נוראים, וואָס יעמאָלט איז בהמצאו און בהיותו קרוב. דאָס וואָס שבת ויו"ט איז העכער פון ימות החול איז ווייטער אמת, וואָרום דעמאָלט איז די שביתה פון שם אלקים, און דאָס איז אויך פשוט אַז בשעת אַ איד איז זיך עוסק בתורה ותפלה איז ער אין יענעם זמן העכער, וואָרום ער איז דאַמאָלט אַ מרכבה צו אלקות, ווי עס שטעהט אין תניא אַז היד המחלקת צדקה ווערט זי בשעת מעשה אַ מרכבה צו אלקות און אַז פנימיות592התורה איז העכער פאַר נגלה איז ווייטער אמת, ווייל פנימיות התורה איז ניט נתלבש געוואָרן אויף אַזוי פיל בשכל אנושי ובעניני עולם ומכ"ש בטענות של שקר.
אמת איז טאַקע פאַראַן אין די טענות, אָבער די מסקנות זיינען פאַלש, וואָרום דאָס מיינט ניט אַז די העכערע זאַך דאַרף זיין פאַר זיך און ניט פאַרבינדען דאָס מיט די נידעריגערע. עבודה מיינט פאַרבינדען דעם העכערען מיט'ן נידעריקען. פאַרבינדען פנימיות התורה מיט גליא שבתורה, תורה ותפלה מיט זיינע עסקים, שבת ויו"ט מיט ימות החול, ימים נוראים מיט כל ימות השנה און די נקודת היהדות מיט'ן חיים היום יומיים.
זה מזמן נתקבל מכתבו אודות לימודו עם . . . ובודאי ממשיך בזה, וכן משתדל להמשיכו יותר בעניני חב"ד — ע"י השתתפותו בהתועדות וכיו"ב הנקרא בשם הכללי, דעם אַרום פון חסידות. ובטח יודיע מהתקדמות הענינים.
ובמ"ש אודות סדר לימוד, הנקודה הכללית בזה — מתאים להודעת חז"ל, במקום שלבו חפץ. והרי תוה"ק רחבה מני ים, הלכה ואגדה וכו' ויש למצוא מקומות שלבבו של הנ"ל חפץ בהם. ובודאי למותר לבאר שעכ"פ אחד הלימודים צ"ל בתורת חסידות חב"ד, אשר רחבה היא כנ"ל וגם שם ימצא ענינים שלבו חפץ, וכן לעוררו ע"ד הקריאה ולימוד בשיחות. ובטח השגת הנ"ל מספיקה די ויותר שיקראם בעצמו, ורק דבר הקשה יביא לפניו ולפני כל אלו העוסקים בתורת החסידות בקביעות.
. . . מ"ש אשר פב"פ מציע לו ללמוד ספר עץ חיים, הנה אף שמובן שהלומד בזה ה"ה לומד תורת אלקים חיים פנימיות התורה, אבל בשעה שנלמדים הענינים בספרי חסידות חב"ד — מבינים אותם ושוללים פירושים שלא כדבעי ח"ו, משא"כ כשלומד מבלי ביאור הנ"ל וכו' שצריך זהירות, וע"ד מה שמעתיק גם במכתבו מ"ש בשרש מצות התפלה פ"ב בשם הבעש"ט, (ובזה מתורצת ג"כ שאלתו — איך מפרשים דברי הבעש"ט הנ"ל ביחד עם המבואר בכ"מ אודות ההכרח ללמוד תורת החסידות). ועליו הי' להסביר להנ"ל את כל זה באותיות המתאימות להנ"ל, ולהבינו היטב, אשר כיון שמתעסק הוא בלימוד הזהר הק' וכו' — מוכרח בשבילו עוד יותר לימוד תורת חב"ד, מתאים לדברי הבעש"ט הנ"ל . . .
593. . . על יסוד מה שכרשום בזכרוני נפגשנו פעם, ועתה הובא לי סידור האריז"ל להר"ש מרשקוב, שכרשום בהקדמה עשה כת"ר בהו"ל שלו,
עלי בזה החובה להביע תקותי חזקה, על יסוד הבטחת חז"ל מצוה גוררת מצוה, שפעולה האמורה בהפצת המעינות, מעינות חכמת האמת בדפוס, ז.א. שמגיע גם חוצה, תהי' לה המשך, כוונתי — בלימוד חכמה זו, חכמת הקבלה פנימיות התורה שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות. ובמכש"כ וק"ו:
ומה בנוגע לכוונות התפלה עשה כו' אשר לאו כל מוחא ולבא סביל דא, שהרי לזה זקוקים הן להמוח והן להלב ועוד דפשיטא שבנוגע לכוונות התפלה מוכרחים ללמוד הענינים, משא"כ להיפך — אפשר ללמוד פנימיות התורה חכמת הקבלה, ו(בלשון הראשונים) להתפלל לדעת זה התינוק (עיין שו"ת הריב"ש סי' קנ"ז),
שאם בנוגע לקיום המצות — צ"ל מקודם לזה לימוד שמביא לידי מעשה, עאכו"כ בנוגע לכוונת תפלה שזקוקים לכמה זהירות בזה, וכמבואר בכ"מ.
ומובן שלימוד הקבלה אינו מספיק בזה ומוכרח לימוד החסידות המבאר הענינים שבקבלה ומפשיט אותם מגשמיותם, כי בלי הפשטה זו, הרי בלשון אדמו"ר הצמח צדק „ציוה הבעש"ט שלא ללמוד ספרי הקבלה (כי בלא ידיעה זו) להפשיט הדברים מגשמיותן, מתגשם מאד ע"י לימוד זה וכו' ואע"פ שדברי האריז"ל הם נאמנים ואמיתיים, וכשקראו שכינה למדת מלכות וכו'". עיין שרש מצות התפלה להצ"צ סוף פרק ב' ושם פרק ח'.
וכיון שלכת"ר השפעה על כו"כ, בודאי שזכות הרבים תלוי בו — להפיץ לימוד תורת החסידות, וכהוראת ימי חנוכה — דמוסיף והולך באור, תורה אור ומאור שבתורה.
. . . מאשר הנני קבלת מכתבו, שנתקבל ביום הש"ק ט"ו בשבט,
ומובן וגם פשוט שאדרבה נעם לי להודע אשר לומד וגם מתעסק בחכמת האמת
— וכידוע ביאור כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע בדיוק לשון* ועסקו בתורה, שלימוד התורה צ"ל בדוגמת העסק — שמשתדלים למצוא קופצים עליו ולפרסמו, והשתדלות ביגיעה ככל האפשרי, ועד להפצה גם בחוצה וכו'.
594ומה שבאתי בהערה בזה במכתבי הקודם, הוא אדרבה — בנוגע להוספה על הנ"ל — ע"י ביאור הענינים המובאים בספרי קבלה, אשר מוכרח הוא ביותר ע"פ ציווי והזהרת הבעש"ט, כמובא בשרש מצות התפלה סוף פרק ב' שציינתי במכתבי הקודם.
ולהערתו במכתבו — ע"פ הטעם לאזהרת הבעש"ט להפשיט מגשמיות כו' כמבואר בדבריו, מובן ג"כ שאין מספיק ביאור קצר, כמו באותם הספרים שמזכיר במכתבו. ועוד שהרי תורה אחת היא, והוא בדוגמת לימוד הנגלה — שלא יסתפקו בדברי המשנה מבלי ללמוד הגמרא ואח"כ הרמב"ם מבלי ללמוד מפרשיו. ובודאי לדכוותי' האריכות בהאמור אין בה צורך.
ולכתבו שלאו כל מוחא סביל דא, הרי לאחרי בקשת סליחתו — לא משמע כן בכו"כ מקומות ומריבוי ההזהרות להפיץ פנימיות התורה הלוך והוסיף הלוך ואור דוקא בדורותנו אלה, והרי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, וצדיקים דומים לבוראם, וכיון שדורשים וכופלים ומשלשים אודות הכרח לימוד האמור, בודאי שניתנה האפשריות לכל אשר בשם ישראל יכונה לעסוק בלימוד זה. וכוונתי לא רק לעצמו, אלא כנ"ל ע"ד הנהגה בעסק. ואת"ל הרי גם זה נלמד מדברי חכמים במשנתם, איזהו חכם הלומד מכל אדם.
ולהעיר מתורת הבעש"ט על משנה זו, הועתק בספר הזכרונות לכ"ק מו"ח אדמו"ר עמוד 344.
לכתבו בסיום מכתבו ע"ד הרמב"ם וחכמת הקבלה אשר לא למדה,
כן הוא בשער הגלגולים הקדמה ל"ו, ומוהר"ש אלקבץ בפירושו לשיר השירים, וראה ג"כ שם הגדולים להחיד"א מערכת רמב"ם, ומעולם הי' קשה לי מה ששמעתי מכ"ק מו"ח אדמו"ר אשר כ"ק אדמו"ר אביו זקנו (בן אדמו"ר הצ"צ) אמר, שקבלה לו רבי מפי רבי עד מורנו הבעש"ט, שהרמב"ם הי' מקובל גדול, וזה שהי' נזהר שלא לגלות זה אפילו ברמיזה (כפירוש רש"י ז"ל) מפני שהי' אז זמן מסוכן לגלות עניני קבלה אפילו ברמיזה.
ואולי יש לתרץ האמור, שבא לזה בסוף ימיו, ובבחי' עיבור (ובזה חלוק מהרמב"ן) והרי בכ"מ מובא שבסוף ימיו עסק הרמב"ם בקבלה: מגדל עוז הל' יסוה"ת פ"א ופ"ב, שו"ת מהר"ם אלשקר סי' קי"ז, עבודת הקדש ח"ב פי"ג, הלבוש בלבוש פנת יקרת ח"א פנ"ג, וראה שומר אמונים ויכוח א' ס"ק יג', פי' הר"מ בוטריל לספר יצירה פ"ד מ"ג.
595. . . גודל הענין של יסוד והתפתחות ישיבה על טהרת הקודש
— אשר חומר בקודש אפילו מבתרומה, והרמז בזה ידוע, אשר תרומה זהו בעולם הבריאה, וקודש שאמרו על זה בזהר (ח"ג צד, ב) מלה בגרמי, הרי זהו בעולם האצילות, שלכן ג"כ רביעי הוא רק בקודש, וחלק המתאים בזה בתורה הוא חלק הסוד שבתורה, וכידוע אשר פרדס דתורה סוד וקבלה הוא בעולם האצילות —
היינו לימוד תורה מיוסד ומואר במאור שבתורה הוא פנימי' שבתורה תורת החסידות, אין לשער ולפרט אפילו בשנים כתיקונם, ובפרט בשעת חירום זו שנתפזרו בנ"י למקומות רחוקים איש מרעהו, ונתפזרו ג"כ כחות הנפש מרוב הטרדות והדאגות באופן מבהיל, לגבי שנים שעברו, ועל אכו"כ שצריך לחפש ולחתור ביגיעה עצומה אחר כל ענין המאחד, ובפרט בתורה, שאף על פי שתורה אחת לכולנו הנה האחדות שבה נדגשת ונבלטת ביותר בפנימי' התורה, וכמו שעל פי פשוט, אין שם ענין של מחלוקת והפלוגתות כ"כ כמו שהוא בנגלה שבתורה, ובשרש הדברים כיון שזהו מאילנא דחיי ולא מאילנא דטו"ר וכמבואר באגה"ק סי' כ"ו מובן ממילא דלית תמן לא קושיא ולא מחלוקת וכו', (ע"ש בזהר ובאגה"ק) ובפרט בימינו אלה דעקבתא דמשיחא אשר קרב קץ גלותנו וביאת מ"צ הרי עאכו"כ שגדל ענין הבאת אור למקום חדש ובפרט כשמביאים המאור מקור האור . . .
. . . נעם לי לקרות במכתבו אודות התענינות בנו שי' בתנועת חב"ד, ותקותי שגם הוא הכותב מעונין בזה, ושאצל שניהם ההתענינות היא בסדר ז.א. מביאה לידי מעשה, מתאים להוראות חז"ל גדול תלמוד שמביא לידי מעשה, והרי כאו"א שייכות לו שיטת חב"ד והמסקנות שלה ועד למסקנה בחיי היום יומים, וכידוע פתגם מיסד תורת החסידות חב"ד הוא בעל התניא והשו"ע, שהחסידות היא לא בשביל חוג מסוים אלא שהיא נחלת העם כולו, ואין לך דבר העומד בפני הרצון.
תקותי שמשתתף בהתועדות אנ"ש הנערכות במועדים ורגלים בסביבתו, וכן יש להם קביעות עתים בלימוד בעיון בתורת החסידות, ואין לך דבר העומד בפני הרצון גם בזה.
בטח גם בנו שי' יבוא בכתובים לכאן, בזמן המתאים, ומטובו לפרוש שלומו בשמי. ובטח ימסור לו גם תוכן הכתוב לעיל, שהרי גם אליו הדברים מופנים. ות"ח.
בברכה להמצטרך ולבשו"ט
במזכירות שלי אין כותבים אשכנזית, ולכן בא המענה בלה"ק אבל הוא יכול גם להבא לכתוב אשכנזית, כיון שקורא הנני שפה זו.
596. . . כותב גם ר"פ מהתעסקותו ומלאכתו במלאכת שמים הוא שטח החינוך. וכיון שכותב ע"ד גזע אור מחצבתו מזקני החסידים, ובלשונו שינק הרבה על חסידות זו מכלים ראשונים, תקותי תאמצני אשר גם בהשפעתו על התלמידים ומחונכיו ניכרת יניקה זו, ובפרט שבאם בכל הדורות האחרונים ובכל הארצות מוכרחים היו לתוספת אור וחום חסידותי בכדי לעמוד בפני הרוחות בלתי מצויות, הנה בתקופתנו מוכרחים ביותר לחיסון מיוחד זה הניתן ע"י המאור שבחסידות, ובשביל לעמוד אפילו בפני הרוחות (הבלתי רצויות שבעוה"ר נעשו) מצויות ברחוב היהודים. וכיון שכל אחד מהנוער הנה בעתיד הקרוב יבנה בית בישראל, מובן שכל שינוי לטובה הנפעל בהמחונך אפשר שישנה בתכלית צביון הבית אשר יבנה בצאתו מד' אמות של מוסד החינוך בו נמצא.
שמזה מובן שכל יגיעה והשתדלות בכגון דא כדאיות הן כי הענין נוגע לרבים. ויהי רצון שבמדתו של הקב"ה שהיא מדה כנגד מדה, אלא שכ"פ ככה, ירווה כ' רוב נחת אמיתי הוא נחת יהודי מסורתי חסידותי מיו"ח שיחיו.
. . . ומה שמזכיר במכתבו שלומד בספר התניא הקדוש וגם מעט לקו"ת כמו שנצטוה בשנת תער"ב, הנה מובן שכיון שמאז עברו כו"כ שנים, הרי אין זה מספיק כלל וכלל, כיון שציווי תורתנו היא מעלין בקדש (וי"א שזהו דאורייתא, ואפילו את"ל שזהו דרבנן, וכן משמע דעת רבנו הזקן בשולחנו הטהור או"ח סו"ס ל"ד, הרי חמורים ד"ס וערבים עלי ד"ס). ובודאי מכאן ולהבא יוסיף בהאמור, ובטוח השי"ת לקיים הבטחתו, כל המוסיף מוסיפין לו.
בודאי משתתף בהתועדויות אנ"ש. וגדולה לגימה שמקרבת ומאחדת בני ישראל וממשיכה ברכות השי"ת בהפלגה, וכמ"ש ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך. ועיין תניא פרק ל"ב וספר המצות להצ"צ מצות אהבת ישראל ועוד.
בברכה
597. . . במענה למכתבו מיום השלישי ובמענה לשאלתו אם בלימודו פרק תניא בכל יום, די לצאת בה חיוב לימוד פנימיות התורה.
ולפלא הספק בכגון זה, שהרי כלל הוא בכל מצות התורה, שצ"ל „כמאן דבעי לי' למיעבד", ובודאי שיכול ללמוד ולהבין ולהשכיל בעוד ספרים דתורת החסידות. ובפרט ע"פ המבואר ברשימת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל (נדפס בספר קיצורים והערות לספר התניא) שספר התניא לגבי שאר ספרי החסידות הוא כענין תושב"כ לתושבע"פ, שמהנקודה בזה [ובלשון רבנו הזקן באגה"ק שלו], שהענינים שבתורה שבכתב ואפילו מצותי' אינן גלויות וידועות ומפורשות אלא ע"י תורה שבע"פ (עיין שם סי' כ"ט בארוכה).
שעד"ז הוא גם בנוגע לתורת החסידות, וק"ל.
. . . ולכתבו בסיום מכתבו, שהרי הזהר וכתבי האריז"ל ג"כ מכונים פנימיות התורה, ומהו ההדגשה שפנימיות התורה נתגלתה בתורת החסידות.
גם שאלה זו תמוה, שהרי הנראה במוחש אין צריך עדות וביאור, כוונתי, שכשמדמים הבנת ענין כפי שלומדים אותו בזהר ולאחרי זה הבנתו כפי שהוא מבואר בתורת החסידות, ועד"ז בנוגע לכתבי האריז"ל, ולדוגמא ילמוד ענין המבואר בביאורי הזהר ולפני זה בזהר עצמו, והוא בדוגמת דבר שילמוד רק המשנה בלי הגמרא ומפרשי', ואין להאריך בדבר הפשוט . . .
. . . בשאלת התלמידים איזה חסידות ללמוד בלקו"ת או בכתבים, הנה בכלל לא כל התלמידים שווים בזה, ובמדה ידועה תלוי זה ג"כ בכמות זמן הנקבע אצלם ללימוד דא"ח, וכבר מלתי אמורה מאז, שיש להשתדל בשנים, לא רק בלימוד איזה ענינים לעיונא, אלא גם במדה ידועה בידיעה שטחית עכ"פ בכמה ענינים וזה בא ע"י לימוד שער היחוד והאמונה ואגה"ח כתויא כמה מהמצוות בד"מ להצמח צדק, ואיזה מהכתבים ולהורות על איזה כתבים בפרטיות, הנה כנ"ל תלוי זה בסוג הת' ואופן לימודם וע"ז על המשפיע להחליט על אתר . . .
598מובא בתורת החסידותא בביאור מה שנאמר אמצאך בחוץ אשקך וגו' אשר באנשים בעלי עסקים הכתוב מדבר, ועל פי המובן שם צריכים בעלי עסקים להתעסק בדא"ח — תורת החסידות — בקביעות ביותר.
. . . הכוונה גם על מי שתורתם אומנתם במובן הפשוט, היינו שפרנסתם בגשמיות היא מהתורה, שגם הם בכלל הנ"ל, כיון שתורתם — באופן של עניני חוץב משתמשין הם בה.
היות והמאמרים של „תורה אור" ו"לקוטי תורה" מסודרים הם על פרשיות השבוע, זאת אומרת שיש להם קישור לפרשת השבוע, ופרשת השבוע יש לה שייכות לאותו שבוע כמבואר בשל"הג, התורה של זמן זה יש לה שייכות לזמן זה, לכן ילמדו מאמרי פרשת השבוע בתורה אור ולקוטי תורה, כל אחד יקח על עצמו, בלי נדר, לגמור שני ספרים אלה (לבד החלק של שיר השירים) עד השבוע של שבת בראשית הבא, שאז מתחילים לקרות בתורה עוד הפעם מבראשית. ילמדו בכל שבוע מאמרי השבוע ועד השבוע דפ' בראשית — ימלאו לימוד המאמרים דהפרשיות דראשית השנה, ועד עתה.
והיות וקוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, וכמו כן אמרו בזוהרד אשר בר נש דאסתכל באורייתא מקיים עלמא — יהי' זה כלי לפרנסה בהרחבה ויוכלו ללמוד במנוחת והרחבת הדעת.
מובן שלאו דוקא לאלה הנמצאים פה הדברים מכוונים, כי אם לכל אחד מישראל בכל קצוי תבל שילמד „תורה אור" ו"לקוטי תורה" מדי שבוע בשבוע — הרי הוא בכלל. וישנה ההבטחה: אם בחוקותי — חקוק וחרותה — תלכו — שתהיו עמלים בתורה, ונתתי גשמיכם בעתם גו' — שתהי' גשמיות ערבה ובזמן הנכון. ובעיקר — שתשרה בזה הברכה והגשמיות תנוצל לענינים בריאים ושמחיםו.
. . . אודות המכתבים ומאמרים של רבנו הזקן נ"ע שההשגחה סיבבה, ע"י כמה סיבות בלתי צפויות כלל מראש, שמכינים כעת לדפוס, כי — קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא ואת כל עשה יפה בעתו דוקא, ואם כן כל זמן יש לו חלקו בתורהז. ומהזדמנות הנפלאה של כל הסיבות הנ"ל נראה, אשר דוקא בזמן זה צריכים לכתבים ומאמרים אלו.
(משיחת שבת (לפני חנוכה) מברכים טבת, ה'תשט"ו)
599. . . כותב ע"ד הקביעות שלו בלימוד תורת החסידות, ואשר איננו שבע רצון כ"כ כיון שאין לו ממי לשאול דבר הקשה לו והעיקר עם מי ללמוד לימוד הנ"ל.
פליאה לי עליו, שהרי בטח מכיר פב"פ כמה מצעירי אגודת חב"ד מבני ישיבותנו ובטח בהשתדלות הי' יכול לסדר אתם קביעות עתים נוסף על מה שלומד בפ"ע והעיקר מהנחוץ הוא שישתתף (ולא רק להיות נוכח בזמן) התועדות של אנ"ש כמו בימי חג הגאולה י"ב וי"ג תמוז, וח"י אלול, הבע"ל, ומה טוב הי' שלא יסתפק במה שידמה לו שכבר ספג דיו, אלא שגם אח"כ יעמוד בקשור אתם וישתתף בהתועדותם עד שיבוא לידי הכרה שלא לבד שלא ספג דיו, אלא שזה רק מיני' ומקצתי', וידוע פסק רז"ל יגעתי ומצאתי — תאמין.
. במ"ש אם נכונה התועדות מבלי שישמעו דברי תורה. — הפלא גם הספק בכגון דא, שהוא דבר משנה מפורש (אבות פ"ג). וביחוד ע"פ המבואר בחסידות בכ"מ, ענין דאכל בי עשרה שכינתא שריא, ואף שהשראת השכינה הוא אף שאינם מדברים בד"ת, אבל לאידך גיסא מובן — עד כמה יקר כל דבר תורה הנשמע בעת כזאת דהשראת השכינה. ופשוט, אשר במד"א כשלא יגרמו עי"ז למחלוקת (או לביטול ההתועדות) וראה שו"ע אדה"ז חאו"ח סינ"ג סוסכ"ג. קו"א דתניא בסופו.
. . . נהניתי ממכתבו על דבר הת' מצבם בלימודיהם וביראת שמים וכן בענין דידיעת תניא בע"פ וחזרת דא"ח, ולמותר להאריך על דבר הנחיצות שיחזרו הת' דא"ח ברבים ובמאמרים כאלו שהשומעים יבינו בשכליהם, אשר נוסף על כל שאר הענינים הרי זהו ג"כ דרך להרבות מספר השומעים כיון דחברא חברא אית לי' ואפשר כדאי שהתלמידים הקשישים שבהם יספרו ג"כ איזה ענין מחיי נשיאינו וכו' כדי שיוכל השומע לספר אח"כ בביתו לבניו ולבנותיו והוא ע"ד מש"כ כ"ק מו"ח אדמו"ר בתועלת השיחות וכו' . . .
ברשימת ידיעת תניא בע"פ הנה כותב על אחדים שידעו ושכחו ובטח יש למצוא אותיות המתאימות לעוררם על חיפוש עצות להחזיר תלמודם ואף שקשה עתיקא מחדתא, הנה בענין זה מבואר בכמה מקומות חומר הדבר דהשוכח דבר אחד ואף שאין המשנה שבלשון זה מדברת אודותם, כי בודאי אצלם הוא ע"ד המבואר בהת"ת לרבנו הזקן פ"ב ס"ז ואילך . . .
600בשאלתו בענין חזרת תניא בע"פ הנה אינו כותב הסיבה שנעשה חלישות בזה שאם הוא מצד עצלות שכך נקל יותר הרי פשיטא שצריך להלחם בזה וכידוע גרעון ענין העצלות בכלל ובפרט עצלות בלימוד דא"ח ואם הסיבה שלוקחים מזמן החזרה על לימוד בפנים הרי בטח לא כולם שוים בזה כי יש כאלו שרק זה הוא הסיבה ואולי ישנם כאלה שגם חלישות דיראת שמים גורם ובהתאם להסיבה הנה יש לדבר עם כל אחד לפי אופנו.
במענה על מכתבו מי"ד אלול, בו מודיע ע"ד יום הולדת שלו ביום . . . הבעל"ט, ושואל סדר ליום זה.
הנה בטח יעלה לתורה, ובמשך היום יתבודד איזה משך זמן, כמבואר בהיום יום די"א ניסן, ובעת ההתבודדות יתבונן בהשנה שעברה עליו, ויתעורר להחלטות טובות לשנה הבע"ל, וכן יתן לצדקה קודם תפלת שחרית ומנחה, ואם באפשרי לחזור מאמר דא"ח בפני קבוצה גדולה או קטנה עכ"פ. כמובן, אשר כל הנ"ל צריך להיות בלי בליטות.
וכיון שמזכיר במכתבו אשר יש אצלו שגיאות בחזרת פרקי התניא, אשר כמבואר במכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר (בס' קיצורים לתניא) הוא תורה שבכתב דתורת החסידות, הרי עליו להשתדל לתקן השגיאות, ולהתחיל בזה תיכף בקבלו מכתב זה — באופן אשר עד ליום ההולדת שלו יתקן חלק חשוב מהשגיאות . . .
מ"ש אשר ההתבוננות שלו לא שוה כלום, הנה מובן הדבר — שאין זה מתאים כלל וכלל, ואין לומר כן, כי הרי מתבונן בענינים דתורת אלקים חיים, שנמסרו לנו ע"י נשיאינו הק' שדבריהם חיים וקיימים לעד, וסוכ"ס פועלים פעולתם, אם בגלגול זה או בגלגול אחר, (כמבואר בהר"ד לפני התלמידים — דחנוכ* — שבגלגול אחר אפשר להיות בחיים חיותו כשמתהפך מן הקצה אל הקצה), ובמילא ח"ו לבטל ענינים כאלו ב"לא כלום", רק מפני שאין ניכר עדיין פעולתם בגלוי, ומובן ג"כ שאין בזה סתירה להמבואר בכ"מ בפחיתות ערך המתבונן, כיון שהעילוי שבהתבוננות אין זה מכוחו ועוצם ידו, וכמבואר בקונטרס ומעין ובכ"מ.
601. . . נהניתי מהודעתו ע"ד סדר הלימודים, ובפרט מזה אשר גם אלו הלומדים הוראה היינו יו"ד הנהיג עתה שילמדו עכ"פ איזה שעות ביום גפ"ת, ובנוגע דא"ח — שמרגילם ג"כ בחזרת דא"ח בע"פ, ויש להתחשב בזה עם כח התפיסה והזכרון של כל אחד, אשר אלו שקשה עליהם הדבר ביותר ובמילא לוקח זה אצלם זמן רב ביותר, הרי אף שא"א לפוטרם מהענין, אבל לא להכביד עליהם שיחזרו לעתים תכופות כ"כ כמו אלו התופסים בקל. וזה על המשפיע על אתר להחליט עד כמה אפשר להעמיס על כל או"א, אבל כנ"ל — כולם שייכים לזה עכ"פ במקצת.
ז) עוד להעיר בענין חזרת דא"ח בע"פ, שצריך שבאלו המאמרים שחוזרים ברבים, יהיו אחדים קלי הבנה גם לבע"ב או לאברכים שאינם מכירים כ"כ בתורת חסידות חב"ד, ומאמרים אלו לא יהיו קשורים עם יו"ט או ש"ק פרטי מסוים, כ"א ענין שזמנו כל השנה הוא, ובמילא יוכלו לחזור אלו המאמרים לעת הצורך כשתהי' נחיצות לחזור דא"ח מחוץ לתו"ת וסביבת אנ"ש.
ס'איז שוין אַ משך זמן, וואָס מען האָט געגעבן אַ הוראה, מ'זאָל חזר'ן חסידות אין די שולען. ס'איז אָבער פאַראַן יונגע לייט וואָס מיינען אַז צו זיי האָט דער ענין קיין שייכות ניט.
אין דעם ענין איז פראַן צוויי תועלת'ן:
א) די תועלת פאַר די וואָס חזר'ן. וויילע אַז מען חזר'ט פאַר יענעם, מוז מען פריער אַליין לערנען און צוגרייטן וואָס צו חזר'ן.
ב) די תועלת פאַר די הערערס. וואָס זיי הערן חסידות.
די יונגע לייט וואָס האַלטן אַז דער ענין האָט ניט צוטאָן מיט זיי, איז בשלמא די ערשטע תועלת, האַלטן זיי אַז זיי האָבן שוין גענוג געלערנט אַלע ענינים איז באַ זיי שוין כמונח בקופסא, מער ניט וואָס פון צייט צו צייט דאַרף מען די ענינים דורך לופטערן, נו, איז צוליב דעם אַליין, ניט כדאַי האָרעווען אויס'חזר'ן אַ מאמר און גיין אין שוהל חזר'ן. איי — ומתלמידי יותר מכולם — איז מען דאָס אויך מוחל, אַזוי טייער איז באַ זיי זייער צייט און טרחא. אָבער צוליב דער צווייטער תועלת — דאָס איז דאָך דער ענין פון תמימים, נרות להאיר. דאָס וואָס זיי האַלטן אַז זיי זיינען שוין גדולים בידיעת תורת החסידות דאָס איז דאָך אדרבה אַ טעם אַז דוקא זיי זאָלן גיין חזר'ן חסידות, וואָרום בשעת אַז די בעליבתים זעהען אַז אַזאַ אדם גדול לאָזט זיך אַראָפּ און קומט צו זיי חזר'ן חסידות, מאַכט דאָך דאָס אַ גרעסערן איינדרוק.
איז אויב זיי זיינען אַפילו גערעכט, אַז צוליב דער ערשטער תועלת איז דאָס ניט נייטיק, אָבער פאַרוואָס גייען זיי ניט חזר'ן צוליב דער צווייטערז
602מען מיינט אַז זינט מען האָט חתונה, ווערט מען שוין זעלבסטשטענדיק און מ'האָט אויף זיך ניט קיין בעל הבית. דער גוף ונפש הבהמית איז שוין ניט מער קיין בהמות בייתיות נאָר בהמות מדברא, וואָס זיינען פריי און האָבן אויף זיך ניט קיין בעל הבית.
די גמרא זאָגט אַ סימן אויף אַ בהמה בייתית, אַז זי קומט נעכטיקן צו איר בעל הבית. אַ גאַנצן טאָג קען זי אַרום לויפן אין מדבר, אָבער אויב ביינאַכט קומט זי אַהיים, איז זי פון די בהמות בייתיות.
אַזוי איז אויך אין רוחניות, אויב ביינאַכט ווען ס'איז פינסטער, ווען עס ווערט טונקל, קומט מען צו לויפן צום בעה"ב און מ'שרייט גוואַלד עס איז פינסטער, דאַרף מען אויך בייטאָג ווען ס'איז ליכטיג, וויסן אַז מ'האָט אַ בעה"ב, און ניט אומלויפן מיט ווילדקייט ווי אַ בהמת המדבר, וואָס מי יאמר לו מה תעשה.
מען מיינט אַז מ'איז שוין אַ כלי שנגמרה צורתה בטהרה, אָבער באמת איז אַ כלי שנגמר בטהרה — דאַרף זי ערשט האָבן טבילהב, אותיות הביטל.
ויהי רצון אַז ניט נאָר די בחורים, נאָר אויך די יונגע לייט זאָלן נעמען אַן איינטייל אין דעם אַלטן רבי'נס אַרבעט פון הפצת תורת החסידות, און זיי זאָלן גיין אין די שוהלן חזר'ן חסידות. וזכות הרבים מסייעתם.
603בנועם קבלתי מכתבו מר"ח שבט והקודמו, בו כותב אודות הקב"ע בלימוד הדא"ח שיש לו עם שני אברכים. ובטח אינו נותן מקום לסחבו לפלפולים וטענות ומענות שברובא דרובא אינם מועילים כ"א לעורר מדת הנצחנות, אלא שיבאר לפניהם הענינים כמו שהם לאמיתתם בניחותא ובדברי נועם, ומבלי להראות שום תנועה ורצון לנצחון, שאז הרי כמים לפנים וגו', שאפילו אם מתחלה מתעורר רצון בהשומע לאמר איפכא מסתברא, נחלש רצון זה מזמן לזמן עד שעובר כליל, וסו"ס מכיר את האמת, וכמדובר כ"פ בהתועדות, שהרוצה להשפיע על רעהו הישראלי בעניני תורה ויהדות, מוצא סיוע גדול מהפנימיות של זה שרוצה להשפיע עליו, אשר תמיד היתה באמנה את האלקים, וכמבואר בתניא בארוכה, ורק שהשאור שבעיסה מעכב מעלים ומסתיר שלא יתגלה בחוץ במעשה ודבור, אבל פועל פעולתו מבפנים, וק"ל.
ובמ"ש שנחלש אצלו ההרגש אף שרוצה לטעום טעם בעבודת ה', והיא רחוקה ממנו.
הרי כבר נאמר לא נפלאת כו' ולא רחוקה היא וגו'. ואין הדבר תלוי אלא ברצון. ובלבד שלא יצפה לשינוי מן הקצה אל הקצה בשעתא חדא וברגעא חדא, דהסדר דקדושה הוא מעט מעט אגרשנו מפניך. אלא שצ"ל כל יומא ויומא עביד עבידתי' בענין זה. ומוכרח ופשוט שאין להתרשם כלל מפיתויי היצה"ר שאין רואה הצלחה בעבודתו וכו', כי איך יתכן שדבר ה', תורתנו בכלל ותורת הדא"ח ביחוד, לא יצליח, ח"ו.
בודאי לא יסתפק בשני האברכים הנ"ל וישתדל להפיץ המעינות ביותר וביותר, כי הרי זוהי דרישת השעה וגם ההכרח. ואחת הראיות לזה הוא שלפתע פתאום נמצאו מתנגדים לזה ודוקא מאלו שעליהם אמרו רז"ל שגם בבואה דבבואה אית להו, ורוצים להרחיק ח"ו את הגאולה וביאת משי11 צדקנו ולהגביר גלות השכינה וכו', ע"י בלבול המוחות שלא יתעסקו ככל הדרוש בהפצת המעינות, ותתמעט שימת לבבם אפילו של אלו המכירים בהכרח זה ע"י שימשכו לפלפול או לשקו"ט או לאיזה עסק באיזה אופן שיהי' עם המנגד. והאומנם הרגעים האחרונים בעקבתא דמשיחא קודם ביאת משיח — כדאי לבזבזם על הפלפולים לדחות טענות של הבל בה בשעה שיש לנצלם להפצת המעינות הם — תורת דא"חז וק"ל.
(ממכתב י"ב שבט תשי"ז)604ב"ה, תפארת שבתפארת תשט"ו
ברוקלין, נ. י.
להמשתתפים באסיפת היסוד
של צעירי אגודת חב"ד,
אשר בניו יאָרק,
ד' עליהם יחיו
בנועם קבלתי הפ"כ מאסיפתם הראשונה, אשר, תיכף לאחר ההתועדות דשבת מברכין חדש זיו, התחילו להתעסק בענין גדול הערך דארגון צעירי אגודת חב"ד — מתאים להוראת נשיאינו הק', אשר התכלית של התועדות היא — שתומשך ההתעוררות ותפעול במעשה בפועל. וכמובן גם מכמה ענינים שבתורה, שאין צריך להיות הפסק בין ההתעוררות להתחלת הפעולה עכ"פ. ולמדים זה גם מהרגל דאזלינן מיני' — חג הפסח — תיכף בהתחלת עניניו — בדיקת חמץ — שאין להפסיק בין הברכה, שהברכה היא ההתעוררות והמשכה מלמעלה, ופעולת הבדיקה עצמה. ומזה מובן ג"כ, שאי אפשר להתספק בהפעולות של האסיפה לבד, שהרי הכוונה היא להמשיך הפעולות גם חוצה.
ובמה ששואלים אודות תכנית עבודתם ופעולותיהם — לפלא השאלה והספק בזה, שהרי נתפרטו הענינים בכמה שיחות ובכמה מההתועדויות. ובפרט שאגודת צעירי חב"ד באה"ק ת"ו פעילה זה איזה שנים, וכמדובר בעת ההתועדות הנ"ל — עליהם ללמוד — מהמעלות שלהם וכו'.
בכל זה, למלא בקשתם, אבוא, על כל פנים באיזה נקודות, בקיצור:
בכלל עבודת האדם, אתם קרויים אדם, הוא ענין הכיבוש. וכדבר המשנה (סוף קדושין) אני נבראתי לשמש את קוני, והשימוש — מובן שתכליתו הוא תכלית בריאת העולם, שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים. וצריך לכבוש את התחתונים, היינו העולם גדול בכלל והעולם קטן זה האדם בפרט, שיהיו ראויים להיות לו ית' דירה ולעשותם דירה בפועל ממש.
605מזה מובן, שהעבודה ועבודתם בפרט מתחלקת לשתים: עבודה עם הזולת ועבודה בעצמו. והן שתים שהן ארבע: העבודה עם הזולת שבזולת והפנימיות שבהזולת, והעבודה עם הפנימיות שבעצמו ועם הזולת שבעצמו. וכוונתי בזה, בהנוגע לעצמם ולפנימיותם —
מעדת חסידי חב"ד הם, ועבודתם בפנימיות — בעניני חסידות, החזקת והרחבת שיעורי לימוד תורת החסידות — פנימיות התורה — והליכה בדרכי' והנהגותי', וההתלהבות וחיות בתומ"צ בכלל. וזהו נוסף על החזקת והרחבת שיעורי למוד תורת הנגלה ודיוק בקיום המצות. וכמו כן בהעבודה עם הזולת: בהנוגע להנגלה שלו — השפעה עליו בלימוד התורה ובקיום המצות. ובהנוגע להפנימיות שלו — להודיעו וללמדו באר היטיב, תשים לפניהם, עניני תורת החסידות הדרכותי' והנהגותי', ולהסבירו אשר בימינו אלו מצוה לגלות אלו הענינים, וכל אחד מישראל מחוייב בהם, ועל ידי זה דוקא יפקון ישראל מבי גלותא ברחמים ויזכו לקיום היעוד כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם, ונאמר והי' אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם.
וכבר ידוע אשר כל הנ"ל צריך להיות מיוסד על אהבת ישראל, ולכן צריך להשתדל עם כל אחד ואחת מישראל מבלי הבט על מצבו העכשוי, כי בודאי ישתפר, וכבהבטחת היוצר יחד לבם אשר בלתי ידח ממנו נדח.
מיוסד על אהבת השם, שלכן צריך לקרב את כל אחד ואחת מישראל לאהבתו ית' (ונכלל בה גם דחילו).
ומיוסד על אהבת התורה, שלכן צריך להחדיר לימוד התורה בכל מקום ומקום.
בתור דוגמא נוספת לעבודה עם הזולת, יש לציין: חזרת מאמרי דא"ח בבתי כנסיות, הקישור עם תלמידי הישיבות בכלל ולימוד תורת החסידות עמהם בפרט, הקישור עם תלמידי ישיבות תומכי תמימים ותלמידי ישיבות אחרות — לאחר שיצאו מכותלי הישיבה, הפצת ספרים ומאמרים הנדפסים מתורת נשיאינו הק', וכיו"ב.
כמה מפעולות אלו נעשות הן מכבר, באופנים שונים, על ידי אנ"ש, ועל צעירי אגו"ח לסייע גם בחיזוק אלו הדברים והרחבתם הן בכמות והן באיכות, ושיהיו באופן מסודר, שאז תהי' גם התועלת במילואה יותר.
סימן כל דבר חי הוא — צמיחתו גידולו והתפתחותו, וגם בכחות עצמו — ולא רק ע"י התעוררות תמידית הנשפעת עליו. וכן הוא גם בנוגע לעבודתם — אשר העבודה עצמה תביא ותמציא נקודות חדשות לפעולה, ויתעוררו מזמן לזמן בהוספה, ולא רק בהענינים שעד עתה, אלא גם בסוגי עבודה חדשים.
מובן אשר באמת לאמיתו, וככתוב בראש המכתב, כל הנ"ל הוא מתפקידו של כל אחד מישראל, וכידוע פתגם רבנו הזקן (בעל התניא — פוסק בנסתר דתורה —
606מכתבים י"ט כסלו
והשלחן ערוך — פוסק בנגלה דתורה) אשר החסידות היא חלקו ונחלתו של כל אחד ואחת מישראל, ומזמן לזמן מתרבה הדעה את הוי', וכספור רז"ל, כד יהא קריב ליומי משיחא אפילו רביי' דעלמא זמינין לאשכחא טמירין דחכמתא, עד אשר, סוף סוף, כולם ידעו אותי — אלא שאלו שזכו וכבר עוסקים הם בפועל בתורת החסידות — פנימיות התורה הדרכותי' ומנהגי' — עליהם במיוחד מוטלת העבודה הק' להכשיר הלבבות ולהפיץ המעיינות בתוככי כל בני ובנות ישראל עד שיפוצו גם כן חוצה. וכל אלו אשר תוספת כח בהם ומרץ ועדיין המגע והקישור שלהם בעניני עולם הזה — קלוש הוא, הנה לפום גמלא שיחנא, וחלקם בעבודה זו גדול יותר.
ולכן הנוער והצעירים, אשר שתי תכונות אלו בהם: תוספות מרץ וכח ומיעוט יותר בהשייכות לעניני העולם הזה, עליהם לקחת חלק בראש בכל פרטי עבודה זו, (ע"פ הוראת זקנים, וכידוע מרז"ל בענין סתירת זקנים, ועאכו"כ — בנין זקנים),
ומובטחים העובדים, בפסק בי"ד של מעלה, אשר בגלל המסירת נפש של מייסד תורת החסידות חב"ד הוא רבנו הזקן, הרי בכל ענין של תורה יראת שמים ומדות טובות תהי' ידם על העליונה.
בברכת הצלחה בעבודתם בקדש
ומתוך שמחה אמיתית
607זאָל מען שוין אָנהויבען צו טאָן. היינט ביינאַכט אָדער עכ"פ מאָרגען זאָל מען זיך צונויף קלייבען, און מען זאָל צוגיין צו פעולות ממשיות.
עס איז דאָך כל התחלות קשות, זאָל דער אויבערשטער געבען אַז מען זאָל יוצא זיין די התחלות קשות מיט די עטליכע ווערטער וואָס איך האָב געזאָגט, און עס זאָל באַלד אַוועקגיין בהצלחה.
. . . תקותי חזקה שסו"ס יהי' דידן נצח, וישתתף בכל כחותיו וכשרונותיו בהפצת המעיינות חוצה, ואף שא"א לומר על היהודים יראים וחרדים ל' חוצה, אבל בנוגע לידיעת פנימיות התורה, ובפרט תורת החסידות שאינה ידועה שם, הרי ג"כ נק' חוצה, וע"ד המבואר בתניא אגה"ק סי' כט בענין המצות שאף שהמצות הן פנימית רצון העליון ב"ה כו', הנה כמה בחי' פנים לפנים כו',
. . . מה יהי' בהנוגע להעסקנות להבא? וכנראה שלאחרי כל „העבודה" ולאחרי כל הענינים שראו במוחש, ות"ל שהיו כמה ענינים בטוב הנראה והנגלה. הרי — בפירוד הלבבות והפוליטיקות הנמבזות לא נגע (ניט אָנגערירט) לגמרי. וכל השתדלות רבותינו הק' להמשיך הצלחה בעבודתם, אינה מועילה, לע"ע עכ"פ שיבינו העובדים, אַז עס איז דאָ חסידות אויף דער וועלט. און אַז מען דאַרף דאָס מפיץ זיין אפילו חוצה ועאכו"כ בפנים. ועיקר העיקרים — שאין זה רק ענין הכתוב בספרים וצריך להתבונן בו קודם התפלה או בזמנים מיוחדים. נאָר — דאָס מיינט מען בפועל ממש זיי אַליין. אַז ניט קוקענדיק אויף דעם וואָס ידע אינש בנפשי' מעמדו ומצבו, ועאכו"כ שרבותינו הק' יודעים, הנה בחרו בהם לשלוחים להפיץ זו התורה והדרכותי' בארץ אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה.
והמוסר השכל מובן היטב ע"ד מה שנתבאר באגרת הקדש סי' כ"ד, אשר בכמה דורות מזמן מתן תורה ועד ימינו אלה, שבהם היו צדיקים ונשמות גדולות וגבוהות ביותר, ובכ"ז הנה המלך הי' חביון עוזו בחדרי חדרים וכמה שומרים על הפתחים למרות אשר כו"כ מצפים היו לראות עוזו וכבודו. ובדורנו ובזמננו כשעלה ברצונו להתגלות ובחר באנשים מיוחדים שהם יגלו אותו לכל ויראו כבוד מלכותו ויקר תפארת גדולתו, הרי הדוחה בשאט נפש תפקידו זה מפני כבודו המדומה ועניני פוליטיקה בזוי' ועאכו"כ מי שמנצל התפקיד רק לענינים של מחלוקת ופירוד הלבבות, הוא ע"ד — המבואר בתניא סוף פרק כ"ד, כמשל האוחז וכו' אפי' כו' יעוין שם.
608וכל התירוצים ע"ד לאו אנא כתבי' אלא יהודא חייטא כתבי'. הרי ידוע פתגם כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע אַז הקב"ה נאַרט מען ניט און לייטען נאַרט מען אויך ניט, ואפשר רק לרמות את עצמו . . .
. . . ובודאי למותר לעוררם, אשר הסרת שם מסוים אינו מספיק כלל, כיון שלא נתפשט שם חב"ד בכל השטח, ובמילא נשאר מקום פנוי. וידוע הנאמר בכגון דא, מאמר המובא בספרי חסידות וקבלה, אשר מקום פנוי בא על ידי הצמצום והוא שרש לדינים.
והוא ע"ד המספרבמענה אחד הנשיאים, מהו החלוק בין חסידות למוסר, וביאר שכשבא גנב לבית, יש שתי דרכים בהצלה, א) מרימים קול צעקה המבריח את הגנב, אבל אז הרי יכול לחזור כשיעבור פחדו, או כשיפסיקו הצעקה או כשיתרגל לזה. ב) לתפוס את הגנב, ועוד יותר טוב — להחזירו אח"כ בתשובה, והנמשל מובן, וגם הלימוד בנוגע לנדון דידן,
וכל דבר הרי יש לו שעת הכושר ועת רצון מלמעלה וגם למטה. וצריכים לנצל ג"כ אשר מתקרבים אנו לימי חג הגאולה י"ב וי"ג תמוז הבע"ל, גם לענין זה, ובהסברה אשר שמא מילתא היא וכו', וק"ל.
(ממכתב כ"ח סיון, תשי"ז)609שלא באתי אלא בכללות, ובהתאם לתנאי המקום והאישים — בודאי יש למצוא תכנית מפורטת . . .
. . . ובכלל הדבר: הנה אשריהם ומה טוב חלקם שזכו להיות מהמפיצי תורת החסידות הכללי ותורת חסידות חב"ד באה"ק ת"ו, אשר עיני ה' אלקיך בה מראשית שנה עד אחרית שנה. ולכן בטחוני חזק, שזכות זה עצמו יצליחם לשפר את העבודה מזמן לזמן ומעלין בקדש, וכל המוסיף מוסיפין לו.
. . . במ"ש שאכתוב ל . . הנה בטח למותר הדבר. ויהי' די ומספיק כשיזכירו לו שכתבו אלי בענין התקציב שלהם. ובודאי יעשה לטובתם ככל אשר בידו. ובפרט עתה לאחר שהצליחו השי"ת בענין הראי'. שבודאי הקרבן תודה שלו יהי' מעין זה — בהפצת פנימיות התורה זוהי תורת החסידות. אשר כללות החילוק בין נגלה ונסתר שבתורה הוא ע"ד שמיעה וראי'. וכמרומז ג"כ בזה שבנגלה דתורה בעניני לימוד מורגל הלשון — תא שמע, ובנסתר הלשון — תא חזי. והוא ע"ד החילוק במתן התורה שהי' אח"כ הלימוד באופן דשמיעה הבנה והשגה. ותורתו של משיח שיתגלו טעמי תורה, שאז יהי' הלימוד באופן דראי'. וכמבואר בכ"מ בחסידות שבזה מובן איך שאיש אחד יוכל ללמד תורה את כל ישראל. יעויין בדרושי לקו"ת ס"פ צו בענין משיח בשער האמונה פנ"ח ואילך ובכ"מ . . .
נעם לי לקבל מכתבו — בו כותב אודות בעיות שונות, אבל איננו מזכיר את אשר עבר עליו משנת תרפ"ז, אשר אז סיפר לי כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"ם זי"ע אודותו וע"ד כשרונות שלו ויכולתו, שיש לקוות שבאם ינצל אותם ויוציאם מן הכח אל הפועל תועלת רבה לרבים תהי' בזה. וכיון שדברי צדיקים חיים וקיימים, והפירוש בזה שגם פועלים פעולתם, הנה בטח במדה ידועה נתגשם הנ"ל, ואתענין לדעת פרטים בזה, ות"ח מראש, ובודאי למותר לעוררו, אשר אם במקומינו הי' הדבר במס"נ ממש, היינו כפשוטו מסירת הגוף, עאכו"כ גדולה דרישה זו כשנמצאים במקום ובמדינה שאין זקוקים אלא למסירות נפש על פי המבואר בחסידות, מסירת הרצון, כי כמו שנתינת התורה ומצותי' בעת מ"ת הכללית, היתה דוקא ע"י הקדמת נעשה לנשמע — לשון הבנה — ה"ה ג"כ לנתינת התורה ומצותי' בכל יום, וכנוסח הברכה נותן התורה לשון הווה, שהיסוד וההתחלה צריך להיות ע"י הקדמת נעשה לנשמע, ואח"כ נרתמים לעבודה גם כח החכמה כח ההבנה וכח הדעת, השכל שבאדם, כמבואר בכ"מ בספרי חב"ד ומאמרים, וגדול הזכות ביותר וביותר של כל אלו שיש להם השפעה על הנוער, שכל אחד ואחת מדור הצעיר נקל יותר לשנות צורתו, מאשר אדם בגיל העמידה ועאכו"כ הזקנה.
ב) מ"ש אודות שאלת המשך ההו"ל של הקריאה והקדושה, בודאי ידוע לו אשר ביחד עם תום מלחמה העולמית השני', הנה הפסיק כ"ק מו"ח אדמו"ר גם הופעת הירחון.
610ג) מ"ש אודות הכנת מדריכים ומשפיעים שילמדו תורת החסידות בלשון הקדש, בודאי ידוע לו שנמצאים כו"כ מלומדי תורת החסידות ברבים באה"ק ת"ו שהם עושים זה בלשון הקדש, וכיון שמביא הוא בכגון דא את הכתוב תפוחי זהב במשכיות כסף, בודאי למותר להדגיש, שעכ"פ צריך להיות היחס בין התוכן והלשון כמו דזהב לכסף אם לא פחות מזה. וכידוע שהרמב"ם מביא פסוק זה על משל ונמשל דתורה, משא"כ בתוכן דברים ולשונם, ולכן קצת פלא בעיני על מה שמעלה כ"כ במכתבו את הכסף ביחס להזהב, וכנראה ממכתבו הנה במשרדים מסוימים באה"ק ת"ו מדגישים דוקא החיצוניות על חשבון הפנימיות, מובן שלא רציתי לחשוד בו בענין זה, והצדקתיו בזה שאווירא דארץ ישראל עלול להשפיע בכגון דא, ואם זהו חשד שאין לה יסוד — הרי ישמח לבי גם אני, ובודאי ינצל את השפעתו במשרדים הנ"ל עד מקום שידו מגעת שיתנו היכולת לצעירי חב"ד להגדיל עבודתם . . . מובן שיש מקום לומר שתומ"י יבואו בטענה שזהו נגד העיקרון . . . וכו' וכו' — אבל ודאי גם הם מודים, אשר עיקרון פנימי עוד יותר הוא — להכין קהל שומעים לדברי תורה ולא ח"ו מורדים בה.
במענה על מכתבו — הודעתו מפרשת ההתועדות דמוצש"ק פ' נח,
אף שבכלל נהניתי מהנ"ל, ויישר חילם של כל המסדרים, המתעסקים והמשתתפים, והם וב"ב שי' — כולם יעמדו על הברכה,
אבל תמי' ופליאה גדולה על כמה מאנ"ש, שאין שמים לב להמאמר ולהיעוד הידוע לכשיפוצו מע' חוצה. ואיזוהי הפצה — כשרואים פנים חדשות בהתועדויות ובאסיפות חב"ד. וכנראה מהתוצאות — לע"ע, אין נעשה מאומה בכיוון זה. ועד מתיז
פשוט שאין כוונתי לצעוק על העבר — אלא לעורר בהנוגע להבא — להתועדויות דמלוה מלכה הבע"ל, דש"ק מברכים וכו'.
וע"פ פתגם הידוע של הרה"ח והרה"צ וכו' וכו' מהר"ה מפאריטש שבכל מעשיו כוונתו שעי"ז יתוסף בהנוגע לחסידות וכו'.
ולכת"ר וחבריו וכאו"א מאנ"ש המתחיל וממשיך בעריכת התועדויות וכיו"ב — אומרים לו המשך והוסף דוקא,
ואז נזכה להגמר — במהרה בימינו בביאת משיח צדקנו — אשר ימולא היעוד
ומלאה הארץ דעה את הוי' וגו'.
611וכלי שרת מלאים — מקדשין (או שעכ"פ — דעתו למלאותן), ויותיר — מלאים קרינא בי',
בקדושה שמצד הכלים וקדושה שלימה — נוסף על קדושת האורות אשר מצד עצמם,
אשר זהו דוקא תכלית ושלימות הבריאה, כמבואר בכ"מ בדא"ח.
612מובן שכל הנ"ל שייך גם לאלו שהתרשמו מהבקור — שגם הם זקוקים לזהירות האמורה, ז. א. — לדעת שאין ההתפעלות תכלית המכוון, וצ"ל דוקא שוב — בקיום התורה והמצוה ועד לחיי היום יומים.
ויהי רצון שיבשר טוב גם בזה, ובמדה ההולכת וגדלה — כציווי (והבטחת) התורה מעלין בקדש.
. . . ותעמוד לו בכהנ"ל זכות התעסקותו בהפצת המעינות חוצה. וכמבואר במ"א אשר החוצה מתחיל למטה מחו"ב [דמוחין כשהן לעצמו] וכן מדרגא לדרגא עד חוצה במובן הכי פשוט. ואשרי חלקו אשר החוצה שלו, הם אברכי ישיבה. אבל לאידך גיסא — זהו מוסיף בהאחריות, שהרי בהשפעה מתאימה עליהם — יש לעשות מכאו"א טופח ע"מ להטפיח ולמשפיע בסביבתו במשך הזמן. ועיין תוספתא עדיות ספ"ג בגודל ענין דתלמידי תלמידיו, וק"ל, ויהי רצון שיתעסק בכל האמור מתוך שמחה וטוב לבב ובאופן דופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה ועד לנחלה בלי מצרים.
. . . ויהי רצון שכשם שכתב הבקשה כן יבשר טוב בכל האמור במכתבו, ובזה ג"כ בהנוגע לפעולות בהפצת המעינות — שאין לזה כל שייכות למאמר חז"ל דאין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים, כי אין כלל מצב של בית אסורים ח"ו, ומכש"כ וק"ו ממדינתנו לפנים שגם שם — בענין זה לא הי' מצב כנ"ל, עאכו"כ במדינות אלו, ואדרבה רואים במוחש שכשמשתדלים אפילו בפעולה קלה ביותר בהפצה האמורה, דוקא בשנים אלו מצליחה ביותר וביותר ואין הדבר תלוי אלא ברצון.
פשוט שאין הכתוב בא בתור מוסר ח"ו, כי אם הבעת צער על שאין אנ"ש וביותר אלו שגזע צור מחצבתם מסייעתם, מנצלים כלל וכלל גודל האפשריות שניתנה להם בהאמור, ובפרט שזהו מוסיף ג"כ בשמחה וטוב לבב, ובמילא גם בבריאות הגוף כפשוטו, וק"ל.
ובעמדנו בחדש ניסן ומתקרבים לחג הפסח זמן חירותנו, יהי' בכל ענינים הכתובים במכתבו חירות מכל ענינים המבלבלים ויבשר טוב.
613. . . לפלא גדול וקצת מצער מה שאינו מזכיר במכתבו אודות פעולותיו בהפצת המעינות חוצה, והביטוי קצת, מפני שהתקוה שפועל בזה, ומ"מ העדר הידיעה עכ"פ גורע בהפועל, כנראה במוחש. ויהי רצון שגם בזה יבשר טוב, והרי עפ"י שו"ע — טוב האמיתי בכגון זה, לא רק עביד סתם, כי אם כמאן דבעי למיעבד.
במענה על מכתבו מח"י סיון בבשורה טובה שמפיץ ספרי חב"ד במדה האפשרית, ואף שאינו מפרט בזה הרי כפי דרישת השעה ובפרט שמתקרבים אנו לקץ גלותנו וידוע המענה דמלכא משיחא לכשיפוצו מעינותיך חוצה שהפצת ספרי חסידות הוא אחד הדברים בזה, מובן שצריך להתאמץ ולהוסיף בזה כהנה וכהנה, וידוע מרז"ל אין מזרזין אלא למזורזין שאם עד עתה הפיץ במדה האפשרית צריך להתעסק גם בהגדלת המדה והוא ע"י תעמולה בעצמו וע"י אחרים בהכרח לימוד תורת החסידות וכו' ובפרט שתעמולה זו מצ"ע ג"כ הכרחית וחיונית היא, וכיון שהאמור הוטל על כל אחד ואחד מדורנו זה המכיר בחובתו וזכה להוודע ממאור שבתורה זוהי תורת החסידות, בודאי ניתנו לו הכחות למלאות ציווי וחובה זו. והשי"ת יצליחו שיהי' בלי עכובים ובמדה גדולה והולכת וגדלה עוד יותר.
. . . ומדי דברי בו ובכל עת אשר אני רואה את ספריו או נזכר בהם, חושב אני על דבר זכותו הכי גדול אשר זכה להפיץ המעיינות חוצה בחוגים אשר לולא הוא מי יודע מתי היו מגיעים שם, ברי לי אשר יש לכ' או להוריו איזו זכות מיוחדת אשר גלגלו זכות הרבים הנ"ל על ידו. ואם ישאל השואל למאי נפקא מינה לי לדעת במה זכה טפי, הנה ראשית ידוע אשר הידיעה בעבודת האדם יש בה להביא תועלת לאחרים ואפשר גם לי, ועוד זאת כשרואים שענין מסויים הביא לידי שכר שכזה, הרי זה נותן תוספת כח לעבודה מסוג זה. ובטבע בני אדם, כשיודעים ענין בכללותו אינו פועל כל כך מכשיודעים פרטי הדברים. כמובן, שאין מעניני לדרוש בענינים פרטיים של אחרים, אבל כיון שזכות ההפצה כאן הוא ענין של רבים, הרי בטח הי' כאן גם זכות של רבים מדה כנגד מדה.
614באתי להודות לו עבור שימת לבבו והספרים ששלח לספרי' שלי, ותקותי שגם בעתיד יעשה כן, ואי אפשר למדרש בלי חידוש. ויהי רצון שילך מחיל אל חיל בעבודתו ביחוד בפרסום רעיונות תורת החסידות מתאים לתביעה שתובעים מכל אחד מאתנו שיהי' באופן של מוסיף והולך, ובפרט אשר ניתנה לכ' היכולת להביאם ולהחדירם בכמה חוגים שיש לו השפעה אישית בהם.
וכמו שמבואר בכ"מ, ובל' החסידות, שמכל ענין צריך להיות „בכן", בודאי גם זה ידגיש, שלמרות ההכרזה שרחמנא לבא בעי מוכרח להיות המעשה בפועל, ולא עוד אלא שהמעשה והפועל הם ההוכחה על נכונות הלב ותמימותו, וכידוע ביאור כ"ק מו"ח אדמו"ר על הפתגם „אין חכם כבעל הנסיון" (הובא בכמה מקומות בתורת החסידות, ולע"ע מצאתיו בעקדה שער י"ד, מעבר יבוק שער ב'), שהנסיון והמעשה הם ההוכחה שחכם הוא.
ועל של עתה באתי בהודעה אשר בחבילה בפ"ע נשלח לכ' ספרי החסידות אשר הוצאנו לאור לאחרונה, ובהם שני ספרים מאמרי כ"ק רבנו הזקן הנדפסים מכת"י לראשונה. בשני ספרים אלו כמה מאמרים מהתקופה הראשונה בנוסח הרגיל לפני פטרבורג, שאז היו המאמרים ברובא דרובא קצרים, ובל' כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע „די מאמרים וואָס פאַר פ"ב האָבן געברענט די וועלט; פאָטשטן מלמעלה" (שיחת יט"כ תרס"ג, נדפס בס' תורת שלום).
(ממכתב כ"ד טבת, הילולא דרבנו הזקן, ה'תשח"י)
הנני לאשר קבלת מכתבו מכ"ה מרחשון, בו כותב על דבר הפצת מעיינות חב"ד על גלי הרדיו באה"ק, ת"ו על ידי משיח צדקנו.
תקותי חזקה שכ' וחבריו שי' לא יסתפקו בהישגי העבר, כי בעניני תורה וקדושה הצווי הוא להעלות בקדש, וכמובן שתמיד יש מקום להעדפה ולרבוי בעניני קדושה וטוב, הקשורים בהקב"ה שהוא אין סופי ובלי גבולי, ורוצה שהאדם ופעולותיו יהיו בצלמו ודמותו.
ובפרט בשנה זו, שנת סגולה, במלאות ד' יובלות להסתלקות־הילולא של הבעל שם טוב, וידוע ענין ההסתלקות שאז מתעלים כל הענינים של בעל ההילולא ביתר שאת וביתר עז. והרי הבעש"ט הדגיש ענין ההפצה, וכלשונו באגרת הקדש — הפצת המעיינות (אפילו בין אלה שעדיין בבחינת) חוצה. והיש לך הפצה גדולה מזו שעל ידי גלי הרדיו שפורצים כל הגבולים והמחיצות. ואשרי חלקו של כל אחד ואחד שיעשה כל התלוי בו בהפצת המעיינות, לקיים ההוראה האמורה באגה"ק הנ"ל ולהמשיך ולקרב ביאת מלכא משיחא בקרוב ממש.
וכיון שכ', כמו שכותב, למד בישיבת תומכי תמימים בווארשא, שישיבות אלו מטרתן וכוונתן הפנימית ג"כ הפצת המעיינות, בחלק הנגלה וחלק הפנימי שבתורה615גם יחד, הרי בודאי שספג מרוחה ועניני' של תורת החסידות ותורת החב"ד, שהיא היא תורת הבעל שם טוב. ומה בענינים גשמיים שורר החוק שאין דבר אחד לבטלה ואין דבר אחד שנפסד לגמרי, הרי זמן היותו בד' אמות של ישיבת תו"ת והשפעתה קיימים הם ופועלים פעולתם, והלואי וינצלם במילואם. ובפרט אשר זכות הרבים מסייעתו.
בכבוד ובפ"ש לכל המשתתפים אתו עמו
בפעולתו האמורה, ובברכה לבשורות טובות
בכל האמור
. . . אף שחדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא בסיבת הפעולות שכותב אודותם, אבל (ואפילו במכתבו עצמו כותב, ש)אינם בערך כלל וכלל להיכולת והאפשריות שישנם עתה בעולם וביחוד באה"ק ת"ו. ואילו זכינו היינו למדים זה מסטרא דקדושה, ובמצב הנוכחי יש להווכח בזה מהנעשה בלעו"ז, היינו באישים ובמפלגות השמאליות, אשר ההצלחה שלהם היא מפני שאוחזים בדרכים ופועלים בכחות שתורת החסידות דורשת אותם בעבודה דקדושה, והוא — החיות, ההתלהבות, פעולות מבלי התחשב עם הטעם ודעת דעצמו, משמעת לפקודות של הנמצא למעלה הימנו (ורק לאחר כך להתבונן לטעמו), התאחדות באגודה אחת להגשמת הפעולות הנדרשות, וויתור על רווחי ועניני הפרט ואפילו הרוחניים לפי דעתם בשביל תועלת הכלל כו' וכו'. ואם בענינים שלהם הגיעו לידי כך, אף ששאול הוא אצלם וסו"ס יחזרו למקורם מקור החיים והחיות, עאכו"כ בעניננו, וביחוד במחנה החסידים, אשר הנשיאים „מה עד כאן עומד ומשמש אף עתה עומד ומשמש" במרום וממשיכים תוספת ברכה והצלחה למטה בכל המוסדות והמתעסקים בזה אלא שלדאבוננו ולצערנו, אין מנצלים הברכה וההצלחה כי אם לעתים ולפרקים ובמדה קטנה באין ערוך. ולא מפני סבות חשובות עכ"פ בעיני שכל האנושי, אלא — או מפני ששקועים בענינים דבערך דנזיד עדשים ושוכחים על הבכורה, או מפני ענינים של פירוד לבבות, וע"פ הסיסמא גם לי גם לך לא יהי', ובינתים יום נכנס יום יוצא כו' וכו', וההוכחה על אמיתת כל הנ"ל הוא — שבכל מקום שעשו עכ"פ באצבע קטנה (ע"ד לשון המדרש קה"ר בתחלתו) נראית הצלחה מופלגה שלא שיערוה מראש, עד שנתקיים, במקרים רבים, גם מ"ש ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים עמו — מובן שאין כוונתי בזה רק אליו בפרט, אלא לכללות אנ"ש . . . וגם אין כוונתי להטפת מוסר וצעקה על העבר, כ"א בתקוה, אשר כולי האי ואולי יעוררו דברי אלה שיתמסרו להעבודה כדבעי, אשר אז הלוך ילכו ויכבשו וירכשו עשיריות מאות אלפים ורבבות מבני ישראל — אל תורת החסידות הדרכותי' ומנהגי', עד שהקטן יהי' לאלף וגו'.
616בטח כבר נתקבל מכתב המזכירות בהנוגע לסניף אגודת נשי ובנות חב"ד בבני ברק.
לפלא שאינו מזכיר ע"ד „פעולת ד' מינים", כוונתי למה שנהגו כאן וכמדומה גם ע"* י צעירי אגו"ח באה"ק ת"ו אשתקד — להזמין העוברים ברחוב וכיו"ב לברך על הד' מינים. ובשנה זו הוסיפו כאן בעיקר ביקור בבתי הבראה וכיו"ב והי' בהצלחה רבה, ואולי ימלא בהזדמנות הבאה.
. . . מסכימים כולם לדיעה אחת, שכל אחד מהם מוכרח דוקא להתעוררות און מען זאָל עם פיעשטשין גלעטין און איינבעטען, וכולי האי ואולי — יעשה טובה צו די רביים ועל ידם לקוב"ה ופמליא דילי' ויתחיל להתבונן איך להפיץ המעינות חוצה, וכמה זמנו מרשה לו, להיות פנוי ולהקדישו לתכלית זו, ואח"כ יבא העיון שלהם ודיון באסיפה הבאה, ובמילא מלא הוא חובתו ככל הדרוש, וכשיקראו עוה"פ את המכתב שלהם הנ"ל והדו"ח בעד התקופה כב' כסלו — כא' טבת שכפי כתיבתם במכתבם זה, שזוהי תקופה מסוגלה לפעולות יותר משאר תקופות השנה, ואח"כ יתבוננו מה שפעלו . . . בה בשעה אשר משיח צדקנו עומד אחר כתלנו והנשיאים הק' משפיעים ויוצקים הצלחה בכל השתדלות קלה מן הקלה, ותחת לנצל ההצלחה מחפשים כל מיני אמתלא (וכפירוש התיבה אמת־לא) ובלבד שלא למלאות תפקיד הנפשי, (וכמדומה שכבר כתבתי, המצב בזמננו זה) הוא ע"ד המובא באגרת הקדש סי' כ"ד וכשעלה רצונו להתגלות לכל וכו' עיי"ש . . .
ויה"ר שבפועל יהי' שינוי בתכלית מהאמור לעיל, ויהי זה לאורך ימים ושנים.
לאחרי הפסק ארוך נתקבל מכתבו מז' אלול, בו כותב ר"פ מפעולותיו במשך שבועות שעברו,
ויהי רצון שבכל הענינים אודותם כותב, יהי' לא רק ביסוס, כי אם גם התפתחות והתרחבות, הן בכמות והן באיכות. ומובן וגם פשוט שהדבר תלוי בהשתדלות617והתעסקות בזה, שהרי ידוע פסק דין בית דין של מעלה, אשר בגלל המסירות הנפש הלזו של רבנו הזקן (על תורת החסידות) פסקו בבי"ד של מעלה, אשר בכל ענין של תורה יראת שמים ומדות טובות, תהי' יד מקושריו והולכי בעקבותיו על העליונה. ובפרט שרואים במוחש באה"ק ת"ו הצלחת מפעלי חב"ד בכל מקום שמתעסקים בהם כדבעי, ז.א. במסירה ונתינה ובדרכי נועם ובדרכי שלום, אף כי בתוקף המתאים. ומובן שהכתוב מופנה לכל חבריו שי' בביה"ס אודותו כותב, בתוככי כללות המתעסקים ומשתדלים בבתי ספר הרשת ומוסדות חב"ד בכלל. ויהי רצון שבהמשך למכתבו זה, תתקבלנה בקרוב ממש ידיעות מפורטות ומשמחות בכל כיוונים האמורים.
בהנוגע למקום עבודתו, בטח יתייעצו ביניהם יחד, וכבר נאמר ותשועה ברוב יועץ. ומובן שטוב במאד שכותב שנוסע למקום שנתמנה, כי הרי אין אתנו יודע עד מה, וכהוראת כ"ק רבותינו נשיאינו, צריך להתעסק במסירה ונתינה ובודאי שהשי"ת יצליח. ומובטח רבנו הזקן על הבטחתו, שנעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה, ומובן מהגהות אדמו"ר הצ"צ שהוא אלף פעמים ממש כמבואר בלקו"ת לג' פרשיות*, ובזה מענה על סיומו במכתבו שאין לו פנאי וכו'.
(ממכתב יד אלול תשי"ט)618שיעור איזה פעמים בשבוע בלימוד התניא באחת הבתי כנסיות דשם. מובן שכוונתי לא לאלו שכבר ישנם בשיעור זה, אלא לבתי כנסיות דשל אלו הקוראים לעצמם . . . ובעלון שלהם לאחרונה הדפיסו שימנעו מלימוד תורת חסידות חב"ד כו'. וכיון שהמנגד ללימוד החסידות מתגבר כ"כ עד שמצא מקום בעלון האמור, ולצערי יש אומרים אשר אחד או שנים נמנעו עי"ז בפועל מלימוד החסידות, הרי מובן שכל אלו השותים את מימיהם של הבעש"ט ותלמידיו ותלמידי תלמידיו, עליהם לא לבד למחות נגד השורות האמורות, כי סו"ס לא המחאה התכלית, אלא להגביר לימוד החסידות ולהפיצה אפילו חוצה ואפילו בד' אמות של אלו המנגדים ללימוד זה. ומובטחני שיצליחו, ע"ד פסק בי"ד של מעלה שבכל ענין של תורה, יר"ש ומדות טובות תהי' יד מקושריו והולכי בעקבותיו על העליונה (ראה קיצורים והערות לתניא ד' קכ"ב).
ידוע מארז"ל, אי אפשר לעולם בלא בורסי ובלא בשם, אשרי מי כו'. ומובן עד כמה גדול הרחמנות על בורסי הלוחם או מנגד נגד הבשם, וככל דברי תורתינו הקדושה, אשר מדברת בעליונים ורומזת בתחתונים, דברי רז"ל אלו מתקיימים ג"כ בהנוגע לעבודת האדם בעולמו, לעשות מן העולם דירה לו ית' — שהעבודה מתחלקת בשני הקוין סו"מ ועש"ט,
בורסי המעבד עורות (וכמבואר בתו"א ריש פרשת משפטים בענין עבד עברי עובד אלקים כו'), ובשם המפיץ תורה בכלל ופנימיות התו' תורת החסידות ביחוד, ששייך לענין הריח, וכמבואר ממרז"ל (עי' רש"י שה"ש עה"פ ישקני מנשיקות פיהו) שטעמי ופנימיות התו' יתגלו ע"י משיח, שסימנו המובהק וענינו הוא הריח — וכסיפור רז"ל שע"י מורח ודאין הוכיחו אמיתית המשיח בשעה שמצד שאר הענינים לא הי' מבורר — ממרז"ל הזה עצמו מוכח שא"א לעולם, היינו בעבודה, מבלי עבודת הבורסי וכמבואר בכ"מ. אבל, כנ"ל — מבהיל אם הבורסי גורם להתנגדות להבשם, והאריכות למותר בדבר הפשוט וביחד עם זה מצער, למה הגענו בדורינו זה, אשר עד עתה הרי אלו שכותבי העלון אומרים שהם נשמעים לקולם ומקבלים עליהם הוראתם, זאת אומרת שיש בידם למחות, וע"ע לא נשמע דבר מהם, וזה נתינת מקום לאמר אשר שתיקה כו'.
פשוט שכוונתי בקביעות לימוד הנ"ל הוא לא שיעשה זה בחשאי ומבלי לגלות שזהו לימוד החסידות וכו', אלא שצ"ל ע"ד העשי' של המנגד, היינו שיאמר בפירוש שרצונו לקבוע לימוד זה בבית כנסת פלוני.
ומהנכון שאחד מזמני הלימוד יהי' ביום ש"ק, אשר קדוש הוא ללימוד פנימיות התו' וכמבואר בכהאריז"ל ובכ"מ ובאריכות בקו' ע"ח לכ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע.
שולח אני מכתבי זה מהיר דחוף, בכדי שיתחיל בהשתדלות בזה בתור הכנה לשנה הבע"ל, ומה טוב להתחיל הלימוד בערב ר"ה, שיזכה את כל השנה שעברה, ולכה"פ בתחילת שנה הבאה, ויהי' רצון אשר תהי' השנה שנת גאולתינו וביאת משיח צדקנו, אשר הפצת המעינות חוצה היא הקדמה והכנה והכלי לזה, ומלאה הארץ דעה את ד' כמים לים מכסים בתורתו של משיח שילמד דיעה את כל ישראל שהוא באי"ע לגבי התו' עתה, וכמארז"ל קהלת רבה פ' י"א עה"כ כי אם שנים הרבה.
619ולקראת השנה החדשה הבאה עלינו לטובה הנני בזה להביע ברכתי לו ולכל אשר לו ברכת כו"ח טובה לש"ט ומתוקה בגשמיות וברוחניות.
. . . הגיעתני שמועה (והלואי שתתבדה) שיש מפריעים לו בהפצת המעינות בין בני תורה. ובודאי לא יתרשם כלל מזה. ובדרכי נועם ימשיך להפיץ מעינות התורה — שאלו הם דרכי' — וביחד עם זה נק' תושי' כי מתשת כחם של כל המנגדים להפצתה. (וכל האומר שמועה זו אינה נאה — כבר אמרז"ל שגם שמועה הנאה בעיניו יאבד, ר"ל). — ואשרי חלקו בעבה"ק האמורה. וסו"ס תהי' ידו על העליונה. וכפסק הידוע של ב"ד של מעלה.
. . . וכאן מקום אתי להערה כללית, אשר אף כי שמכל אנ"ש, ובפרט מעסקני הצבור שביניהם, דורשים תקיפות בעמדה חזקה — אַ שטאַרקן שטעל — להגן על התורה ומצוה בכלל וחסידות בפרט בכל מקום שהם, אבל תמיד, בכל זמן ובכל מקום — יש להבחין ולהבדיל בזה בין הענינים שכנגדם צריך להתקומם, ובין האנשים שעמהם צריכים להתנהג בדרכי נועם ודרכי שלום. היינו — אף במקום שמוכרח לחוות דיעה גלוי' נגד איזה ענין, צריך להזהר בזה ככל האפשרי עד קצה האחרון מלפגוע בכבודו של מי שהוא. ומלבד שידוע מרז"ל יתמו חטאים ולא חוטאים, הנה זהו תועלת בהמלחמה ומקרב הנצחון של הענין שעליו מגינים ונלחמים, כיון שגם הצד השני רואה בעליל, שאין כאן כוונה למעט בדמות אישים, נאָר מען מיינט דעם אמת. ובודאי האריכות בזה אך למותר. כי הענין ברור למדי.
620זה עתה נתקבל מכתבו מכ"ז ניסן, והשי"ת יצליח את כאו"א מאתנו לראות במהרה ממש בקיום בקשת כאו"א מישראל ג"פ בכל יום, ולמלשינים אל תהי תקוה כו', ולעבוד את השי"ת בלימוד התורה וקיום המצות בהידור, וביותר השתדלות להרחיב ולהגדיל את מוסדות הק', ובפרט אלו הקשורים בנשיאי חב"ד כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב וכ"ק מו"ח אדמו"ר — זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע — ככל האפשרי. וכל המקבל עליו עומ"ש ועוסק במרץ אליבא דנפשי' בכל הנ"ל — הרי מסלקים ממנו כל טרדות ובלבולים, וכידוע המשל בזה שכל המוסר עצמו גם למעלה מטו"ד לעבדות הנשיאים הרי פרנסתו ופרנסת ב"ב מזונותיו ומנוחת נפשו וגופו על הנשיאים. וכמבואר בכמה שיחות הק' . . .
והשי"ת יברך אותו באריכות ימים ושנים טובות, ויוסף אומץ בעבודה בכרם חב"ד, אשר זה ימשיך תוספת ברכה והצלחה בעסקנותו הצבורית ובעניניו הפרטים.
. . . ומלבד הידוע בספרים, ולא רק בספרי חסידות, ומובן גם בשכל הבריא, אשר כל איש ואשה אינם רק פרטים אלא אשר פעולותיהם נוגע גם להכלל, כי כאו"א מהם הוא שלוחו של מקום להאיר סביבתו באור האלקי, ואם רוצים להצליח בהד' אמות הפרטים, אי אפשר זה אלא ע"י מילוי שליחותו של המקום ב"ה, שהוא הבע"ב הן על הכלל והן על הפרט, הרי תפקיד מיוחד לחסידי חב"ד — אשר כיון שנשיאינו השקיעו בהם כחות מיוחדים והטילו עליהם תפקיד מיוחד, שיסודו אהבת ישראל וכפירוש רבותינו נשיאינו שהכוונה בזה אפילו לאחד הנמצא בקצה העולם אף שמעולם לא ראה אותו וכו'.
עליהם להשתדל במרץ היותר גדול לדעת מהמתרחש בסביבתם ובעירם ובכל מקום שידם מגעת ויכולה להגיע, ולחפש עצות איך לפעול בזה בהדרכים אשר הורונו רבותינו הק'.
וכנ"ל — רק זוהי הדרך היחידה של החסידים שבה יכולים להצליח בעניניהם הפרטים, להשמר מאדם רע ומפגע רע, ולהצליח בפעולות טובות בתומ"צ ובצרכיהם הגשמיים והרוחניים — שלהם ושל ב"ב שיחיו.
. . . לימוד זכות אחד ישנו לי, שמצב רוחם עתה הוא היפך ציווי הכתוב ויגבה לבו בדרכי השם, ובמילא נמצאים בכיווץ וצמצום, וכבר כתבתי גם בשבועות האחרונים כ"פ, שלא זוהי הדרך להצליח הן בהכלל והן בהפרט, ואדרבה הצמצום הוא שרש הדינים. ומוכרח הדבר אשר יעבדו בכל עניני חב"ד בהתפשטות ובהתרחבות כרצון והוראת כ"ק אדמו"ר. וכשיקיימו הציווי עבדו את ה' בשמחה הרי שמחה מבטלת דינים ופורצת גדרים, וכבר ידוע עוד בימי רבנו הזקן, שהוא הי'621המיסד חסידות חב"ד — תורתה הדרכותי' ומנהגי' — שרבו הקמים עליו ובראשם אביגדור, שבא ג"כ בעלילות שוא, אבל עד מהרה נתגלה קלונו ברבים, אף שעלה בידו להטות גם לב אותם שאינם בקיאים בתעלולי היצה"ר, ובכ"ז היתה מפלתו שלימה, וסופו בזוי, ונצחון החסידות הי' במילואו, כעבור איזה שבועות — ואח"כ הלכה והתפשטה ביותר וביותר וכבשה לבבות רבבות מישראל; והאריכות בזה מיותרה, כי ידועים כל הפרטים. ועאכו"כ, לאחר שעברו שבעה דורות מזמן רבנו הזקן והחסידות הולכת ומתפשטת ברוחניות ובמילא גם בגשמיות, אשר אם גם יקום עלי' בזמן מן הזמנים אדם שפל ונבזה, הרי אין להתפעל כלל וכלל כי כל החוצפה של הנבזה הוא רק מזה שרואה שיראים ממנו והפחדתו עושה רושם שאין מתועדים כ"כ בהיומי דפגרא וכיו"ב. אבל אם הי' רואה תומ"י — שמגלים קלונו ומספרים כל האמת אודותו כפי שהוא, הרי כמבואר בתניא הי' מאליו בטל ומבוטל. וכמו שהי' אביגדור מחזר אח"כ על פתחי החסידים ומקבץ עזר גם בנדון דידן הי' עד"ז. והנה אין צועקין על העבר, ובאתי רק בנוגע להעתיד אשר להצליח בעניניהם הפרטים, נוסף על העסקנות החבדי"ת בכלל, מוכרח שלא יתנו מקום כלל להפחדות שאין בהם ממש, ויגלו קלונו של הנ"ל מתאים אל האמת, ואף שבודאי ידוע בלא"ה, בכ"ז כשישמע זה גם מהם וב"כ ויראה שאבדה תקותו לגמרי, הרי כדונג ימס, עד שגם הם בעצמם יראו שאין בו ממש וכל העגמ"נ שגרם הוא רק מפני שנתנו מקום להמציאות שלו. ובדרך זה הנה יראו גם בעיני בשר הצלחה בעניניהם הפרטים ובענינים הכללים.
אקווה ששורתי אלה המועטות יספיקו שינקטו בדרך אבותינו, וע"פ ציווי תוה"ק, שאף שיתמו חטאים ולא חוטאים, הנה יחד עם זה כל מציאות הקליפה היא, כמבואר בתניא פכ"ט, שלגבי קדושת נפה"א שבאדם נתן לה הקב"ה רשות ויכולת להגביה עצמה כנגדה כדי שהאדם יתעורר להתגבר עלי' להשפילה כו' ואזי ממילא בטילה ונדחית כו'. ואף אם הקליפה מתלבשת באדם בעל זקן ולובש לבושים ארוכים ובחיצוניות מתנהג בדרכי החסידות, הנה ידוע מאמר רבינו הזקן אשר עשו הרשע הי' לבוש סערטוק של משי.
והשי"ת יתן להם רחבות המוח ורחבות הלב הנצרכים לכל איש ישראלי ועאכו"כ לחסידי חב"ד — שעליהם אמר אדמו"ר הצמח צדק, אנן פעלא דיממא אנן, שתפקידנו להאיר את העולם בנר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה זוהי תורת החסידות, שמוכרח הדבר שיהי' ויגבה לבו בדרכי ה'.
במענה על מכתבו מכ"ב אד"ש, בו שואל פרטים ופרטי פרטים בהנוגע להנהגתו, והנה בענינים כמו אלה צריך להתייעץ עם זקני אנ"ש אשר על אתר, והם יורוהו, כי א"א להכנס בפרטים ובפרט שהתנאים משתנים ואבוא בזה באיזה נקודות.
622א) בשאלתו אם להתמסר לגמרי לעבודת התעמולה ולא לחשוב אודות עצמו כלל, הנה לפלא גם על הקס"ד בזה, כי הנהגה בקו אחד הוא בעולם התהו וצריך להיות לו סדר לימוד בתורת הנגלה ובתורת החסידות, באופן שסו"ס יהי' ג"כ למדן שסו"ס זה נוגע לו לעבודת התעמולה וגם למהות האדם בתור חסיד והאריכות בזה אך למותר.
ב) כן בהנוגע לשאלתו אם יש להתחשב עם הבריאות, הרי כנ"ל ולפלא ששואלים ענינם המפורסמים בכ"מ, ועיין גם כן מאמר יו"ד שבט תשי"ד אשר היות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא.
ג) בשאלתו אם גם צריך לקיים כל החלטה אף אם הוא נגד השכל או להתחשב עם הבריות המקום והזמן, הנה גם שאלה זו היא מעולם התהו, כי בעולם התיקון כ"א צריך להתחשב עם המקום והזמן והבריאות, אלא שאין צריך להיות מושקע בזה, ולהשתמש בהם לעבודת השם, אמת שכדי שיוכל לעשות בזה — הרי יסוד העבודה והתחלתה צריכה להיות בקבלת עול, ותכלית העבודה — עבודה למעלה מטעם ודעת, אבל לא עבודת תמיד נגד השכל, ולפלא שגם בענינים פשוטים כמו אלו לא הי' יכול להתייעץ עם אנ"ש דעל אתר . . .
זה מכבר קבלתי מכתבה, ומפני רוב הטרדות לא עניתי, ע"ע, עליו, ובפרט שתקותי חזקה, שלאחר שנתקבל מכתבי להרשת וכן לבעלה שי' נסתדרו הדברים, ועכ"פ נשתפרו בחלק חשוב, ואחכה לבשו"ט ממנה שכן הוא.
בזמננו זה, אשר לאחרי זמן השמדות ר"ל ול"ע, ובדור דעקבתא דמשיחא, אשר כפתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הנה זה — מלך המשיח — עומד אחר כתלנו ואינו מחכה אלא לסיום העבודה המוטלת על דורנו, שהיא קלה, לפ"ע, מעבודת הדורות שקדמונו, הרי על כל אחד ואחת לקיים הנאמר בכתוב החלש יאמר גבור אני. ובהחלטה בתוקף בזה — מוציא גם הכחות הנעלמים שלו לגילוי, ובמילא יכול לפעול כמה פעמים ככה, מאשר אם הי' זה בזמן הרגיל ובתנאים רגילים, ובפרט כשהמדובר הוא בתמים ומגזע אנ"ש, ואשר גם זוגתו — העזר שלו — היא ג"כ בת חסיד וקבלה חינוך חסידותי, שאז ברור הדבר שאין הדבר תלוי אלא בהחלטתם בתוקף הראוי, ולא רק החלטה ברגע דהתעוררות או בעת התועדות, אלא החלטה על מנת להביאה ומביאים אותה בפועל בחיי היום יומים, ואָז לא נפלאת היא, שיקויים בכאו"א מאתנו מעין פתגם הבעש"ט, שאָמר אשר כל אחד מבני ישראל יכול לעבור את הים על מטפחת אם רק מאמין באמונה פשוטה, והאריכות אך למותר. מובן שברשותה להראות מכתבי זה לבעלה שי', וכן לפרסמו לאחרים, כי כו"כ מאנ"ש, הן האנשים והן הנשים, צריכים להזכרה אודות כל הנ"ל, אף שדבר פשוט הוא.*
623בודאי הי' התספורת של בנם . . . שי' בעתה ובזמנה, והשי"ת יזכם לרוות ממנו רוב נחת חסידותי, מכל ילידיהם — שיחיו, מתוך סיפוק נפשי אשר ממלאים תפקידם כשליחות הקב"ה ושליחות נשיאינו הק' בסביבתם הקרובה וגם הרחוקה.
בברכה — המחכה לבשו"ט
(ממכתב כ"ה ניסן, תשי"ד) ב"ה, כ"ח תמוז, ה'תשי"ב
ברוקלין, נ.י.
ארגון נשי ובנות חב"ד
באה"ק ת"ו
ה' עליהם יחיו
ידוע עד כמה הפליגו חז"ל במעלת נשי ישראל וזכותן, שהביאו גאולה וישועה לפרטים וגם לכלל ישראל בעתות צרה ר"ל. ואבותינו רבותינו הק' נשיאי חב"ד, וביחוד כ"ק מו"ח אדמו"ר, זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, הדגישו תפקידן הגדול של נשי ישראל בכלל ונשי חב"ד בפרט, בימינו אלה. וכבר כתב כ"ק מו"ח אדמו"ר כי אחת הכוונות העקריות של פרסום שיחותיו היא להביא תועלת ולהמציא חומר המתאים לנשי חב"ד ובנות חב"ד בחינוכן ובעבודתן, הן בנוגע לעצמן והן בנוגע לזולתן. והאריכות בזה אך למותר.
ובהתאם להנ"ל ובהמשך לארגון נשי ובנות חב"ד באה"ק ת"ו, הנני בזה להציע ראשי פרקים מתכנית עבודה בעדן בכללות:
(א) להתועד לעתים קבועות ללימוד (כ השבוע, עניני החג לפני החג,
דינים וכיו"ב).
(ב) ללמוד מאמרים המתאימים, השיחות וכו' המדברים בעקרי תורת
החסידות, מנהגי', הדרכות החסידות וכו', ועל ידי זה לחזק רוח
החסידות ואור החסידות בביתן.
(א) להשתדל בתוספת אומץ, קודם כל, לטובת הזולת הקרוב, היינו בחינוך
וחינוף הכשר בפרט.
624(ג) להשתדל בחיזוק מוסדות החינוך הכשר בכלל, ובפרט לקחת חלק פעיל
בכל מוסדות חינוך חב"ד אשר באה"ק ת"ו, וביחוד בנוגע לסידור
אכילה ולינה, ההשגחה על הנקיון, התלבושת וכיו"ב.
ויהי נועם ה' עליהן ומעשה ידיהן להביא פירות ופירי פירות לגאון ישראל סבא ולתפארת חב"ד.
בברכה להמצטרך לכל אחת ואחת ולבני
ביתה בגשמיות וברוחניות
6
ברוקלין
ארגון נשי ובנות חב"ד
אשר בלונדון
ד' עליהן תחיינה
איך בין געווען צופרידען צו באַקומען אייער בריף פון ג' מנחם, אין וועלכען איר שרייבט וועגען די אַרבעטס פּלענער אויף ווייטער, און זיכער איז איבעריג צו אויפמערקזאַם מאַכען אייך, אַז מען דאַרף אַריינציהען נאָך חבירות צום ארגון, וואָס נשי חב"ד זיינען ניט נאָר די וועלכע זיינען געבאָרען אין אַ חב"ד משפחה אָדער האָבען זיך געפונען אין אַ חב"ד סביבה, נאָר אויך על שם העתיד (אויף דעם נאָמען פון צוקונפט), וואָס דורך אַ פּאַסענדעם צוגאַנג וועלען אויך זיי ווערען נעהענטער צום רעיון (געדאַנק) פון חב"ד. און זיכער ווייסט איר דעם פתגם (אויסשפּראך) פון מיין שווער כ"ק אדמו"ר אין נאָמען פון כ"ק רבינו הזקן — זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אַז חסידות חב"ד איז ניט נאָר פאַר אַ טייל פון אידען, נאָר עס איז פאַרן גאַנצען כלל ישראל. און די רייד פון כ"ק הצדיק נשיאנו — וועט געוויס מקויים ווערן, נאָר עס נעמט צייט. און דאָס צואיילען ווענדעט זיך אָן דער ענערגיע פון דער אַרבעט, וואָס דאַן קומט מען צו צו דעם ציעל אַלץ פריער.
וועגען אייער פראַגע ווי צו לערנען חומש און די אַנדערע לימודים, דאָס דאַרפמען צופּאַסן לויט די חבירות — וואָס עס איז בעסער פאַר זיי און וואָס געפעלט זיי מער. אויך איז נויטיג צו לערנען דינים וועלכע פּאַסירען אין טאָג טעגליכען לעבען. און איר באַדאַרפט זיך צונויפריידין מיט די זקני אנ"ש פון אייער625שטאָט, וועלכע וועלען אייך אָנגעבן די ספרים פון וועלכע מען קען לערנען די נויטיקע דינים. האָפענטליך, האָט איר די „שמועסן" פון עטליכע יאָר וועלכע זיינען אַרויסגעגעבען געוואָרען דורכן מרכז לעניני חינוך, אין וועלכע עס איז פראַן אַ רייכער מאַטעריאָל פאַר אַלע וואָכען פון יאָר.
מחבירותיהן עם כל בני ביתן שיחיו בהנחוץ
להן, ושתמיד תוכלו לבשר בשורות טובות
נהניתי לקבל מכתבו מר"ח סיון והקודם, בו כותב אודות פעולותיו בין השו"בים, אשר מתקדמים הם לאט לאט לתורת החסידות הדרכותי' ומנהגי', ובודאי כשימשיך בזה בדרכי נועם ובדרכי שלום, שהם הם דרכי התורה, יצליח בזה עוד יותר.
וה"ה למה שכותב אודות ההתועדות. ומהנכון לקרות בהשיחות, באסיפות אגודת נשי ובנות חב"ד. והנה אף שקריאת ספרים החיצונים מקלקלת ומזקת כו' וכו', אבל ידוע, שבכלל, צריך ללכת מן הקל אל הכבד. ובפרט בהנוגע לתעמולה בין הנשים. וכמשארז"ל בזה ג"כ בהנוגע למתן תורה, והובא בפירוש רש"י במקומו: כה תאמר לבית יעקב, אשר להנשים צריכה להיות אמירה רכה, וכן בהנוגע להנ"ל צריכה להיות ההדגשה יותר בההוספה בועשה טוב, היינו קריאת שיחות כו' וכו', שאז במשך הזמן יקויים הפסק דין דמעט אור דוחה הרבה חשך ממילא, ועאכו"כ — הרבה אור. מובן, שאין כוונתי בזה שיתן הסכם ע"ז שיקראו הנ"ל בספרים החיצונים, אלא, שלע"ע, תהי' ההדגשה בהענין דועשה טוב . . .
. . . לשאלתו אודות לימוד החסידות לפני נשי ובנות ישראל תי' — יעוין הלכות ת"ת לרבנו הזקן סוף פרק א' המצות שהנשים חייבות בהן, ופשיטא שבזה נכללו שש המצות ליחדו וכו' — כפי שנמנו בהקדמת ספר החינוך, והרי קיומם דורש ידיעה בכל אותם הענינים שהם תוכן תורת החסידות, וק"ל.
626לאחרי הפסק נתקבל מ הזדמנות לנצל אותו בפעולות וכידוע הביאור בלשון רז"ל, עם שאינו יושב בביתו ומחכה שיב להרויח וכו' — אלא שבעל ה רצים. והאריכות בדבר הפשוט לטוב בפועל. והשי"ת יצליחו ובנות חב"ד, אשר מתאוננות 7 זה עתה אזלינן מזמן מתן תור לבנ"י, וכביאור רז"ל. ואחכה מכתבו מעש"ק נשא, ומובן שמה שכותב שכשתהי' ת להחזקת היהדות — יעשה זה תומ"י, אין זה מספיק, נוסק בדברי תורה, שזה צ"ל ע"ד הנהגת האדם בעסקו, בואו אליו וישאלוהו אם יש לו סחורה פלונית ואם רוצה העסק משתדל ומתייגע בזה, וכהלשון אנו רצים והם ט אך למותר, ומובן דלא לדרשא קאתינא, אלא לשינוי ו. וביחוד אעורר אותו בהנוגע לפעולות בשטח נשי הן שמעטים ביותר אנ"ש העוזרים להן בעניניהם. והרי ותנו, שהסדר בזה הי' כה תאמר לבית יעקב ואח"כ תגד לבשו"ט בכל האמור ומתוך בריאות כדבעי.