Addenda - sichos and letters 11

310ט"ו — ח"י אלול

במהרה בימינו ממש, אמן כן יהי רצון.

(משיחת ח"י אלול ה'תשל"ז)

315תוכן הדרוש של הצ"צ: איתא בגמרא „מלכא ומלכתא הוו יתבי מלכא אמר גדיא יאי ומלכתא אמרה אימרי יאי, אמרו מאן מוכח כהן גדול דקא מסיק קרבנות כל יומא . . אי גדיא יאי יסק לתמידא . . (ומסיק בגמרא דאינו כן) דתנן^ה ר"ש אומר כבשים קודמים לעזים בכל מקום יכול מפני שמובחרין במינן ת"ל^ו אם כבש יביא קרבנו מלמד ששניהן שקולין כאחד".

ומבאר הצ"צ^ז, ד"אימרי" ו"גדיא" הם ב' הסוגים דמארי תורה ובעלי מצות: „אימרי" קאי על מארי תורה (כי „ושער רישי' כעמר נקא^ח זהו הלכות התורה וכו'"^ט) — בחי' ישראל, ו"גדיא" קאי על בעלי (עסק — שמעלתם היא בקיום ה)מצות — בחי' יעקב (כי „בחי' עזים מהשערות שלהן יש יניקת החיצונים, כך מי שעוסק במו"מ בריבוי התחכמות מותרי מוחין כו'")^י.

„מלכא אמר גדיא יאי": מלכא הוא בחי' ז"א דאצילות שאינה יורדת לבי"ע לברר בירורים. ולכן אמר „גדיא יאי", כי עיקר התענוג הוא בהתחדשות דוקא, ו"ע"כ זאת הוא חידוש לו בירורי בי"ע דב"ן", הנעשה ע"י בעלי מצות, גדיא; ו"מלכתא אמרה אימרי יאי" — בחי' „מלכות דאצילות שיורדת בבי"ע לברר, בחי' יעקב, אומרת אימרי יאי, בחי' ישראל, כי זהו חידוש לגבה" —

ומסקנת הגמרא היא ד"שניהן שקולין כאחד", כי צ"ל ב' הבחינות, ושניהם „יעמדו יחדיו". ע"כ תוכן הדרוש.

עפ"ז צריך להבין השייכות דענין הנ"ל להצלחת הישיבה, דלכאורה הרי כל־כולה של ישיבה הוא — לימוד התורה, „תורתם אומנתם" (ובמילא מובן דבזה גם הצלחתה), ובמאמר הנ"ל אין הכרע ליתרון מעלתה של התורה (כי תלוי במחלוקת דמלכא ומלכתא), ובפרט שהמסקנא היא „ששניהן שקולין כאחד"?

אבל דוחק גדול לבאר כן — מכמה טעמים:

א) לפי"ז כל הקשר הוא רק עפ"י השקו"ט בהקס"ד ומהוכחות צדדיות, אבל לא לפי מסקנת הגמרא המפורשת „ששניהן שקולין כאחד" (ובפרט, שענין הנ"ל — שבכבשים (תורה) יש תוס' מעלה, שלכן מסתבר יותר הקס"ד שאימרי יאי — לא נתבאר כלל במאמר הנ"ל).

ב) מעלה זו שייכת לענינה של ישיבה ותורה בכלל, אבל לא ל"הצלחת" ישיבה (באיכות וכמות הלימוד והתלמידים וכו').

ג) ועיקר: עדיין צריך ביאור, מהו ההכרח לקשר הצלחת הישיבה עם אמירת מאמר שבו מדובר ע"ד מעלת התורה?

46) עיין תו"ח ס"פ וישלח.

47) מגילה ו, ב.

48) ראה תניא פט"ו. ובכ"מ.

49) ראה תורת הבעש"ט — הוספות לכתר שם טוב סע"ח.

50) תורת שלום ע' 39 ואילך.

51) ב"ב ח, ב.323כ"ק מו"ח אדמו"ר בארצה"ב) — הרי מכאן, לכאורה, שעיקר ההתעסקות כעת צ"ל דוקא בענינים אלו ובשביל זה יש לגרוע ח"ו מזמני לימוד התורה עבודת התפלה ובכלל שמירת סדרי הישיבה, וכאילו שבזה נשתנו ח"ו העתים —

הנה עליהם לדעת, שתכניתה של הישיבה המבוארת בקונטרס עץ החיים לכ"ק אדמו"ר נ"ע — מייסד הישיבה ונשיאה הנצחי — היא נצחית, לכל הזמנים ולכל המקומות; והרי זו היתה כוונתו של כ"ק מו"ח אדמו"ר בהדפיסו את קונטרס הנ"ל בארצות הברית, שהתלמידים דישיבת תומכי תמימים בארץ זו יתנהגו כפי הסדרים שניתנו בו: „בחול צריכים ללמוד שליש חסידות ושני שלישים נגלה", להתעסק בעבודת התפלה וכו',

ובפרט דיוק הכי גדול בשמירת זמני סדרי הישיבה, שידוע שהם בבחי' „הגבלה עצמית" מכ"ק רבותינו נשיאינו מייסדי הישיבה (ע"ד המבואר בהמשך תרס"ו^נב לענין המדידה דתומ"צ, שענינה (לא מדידה בהאור עצמו, כ"א) שעצמו"ה ית' צמצם א"ע להיות נמשך במדידות ועשיות אלו דוקא, „וממילא אנו מוכרחים לעשות כך דוקא ולא באופן אחר ח"ו").

אשר מזה מובן, שאף שצ"ל ההתעסקות בהרבצת התורה וכו', ובפרט לאחרונה שחובת הזמן היא להשתדל בענין המבצעים ככל האפשרי — ואדרבה, המתעסק בזה תבא עליו ברכה^*52 — מ"מ, צ"ל ההתעסקות רק בהזמנים שמחוץ לסדרי הישיבה.

ויתירה מזו: תלמיד ישיבת תומכי תמימים אינו מציאות לעצמו (כנ"ל ס"ז), ולכן גם הזמנים הפנויים אינם שלו, אלא עומדים הם ברשותם של כ"ק רבותינו נשיאינו מייסדי הישיבה; ז.א. זה שבידו זמנים פנויים להתעסק בהפצת המעינות וכו' הר"ז (לא מפני שזמנים אלו הם בבעלות שלו, כ"א) מפני שניתנו לרשותו (מאת רבותינו נשיאינו) להשתמש בהם לעבודתו ית' כפי רצונו ובחירתו (אם להמשיך בשקידה והתמדה בלימוד התורה, או להתעסק בהפצת המעינות וכו' וכו'). ומזה מובן, שגם ההתעסקות בהנ"ל בזמנים אלו — צ"ל ע"פ הוראות הנהלת הישיבה.

(משיחת אחש"פ תשל"ו)

325מובא בחסידות^א משל וביאור לירידת הנשמה בגוף — למלך שברצותו כי בנו ינצל כל הכחות שלו וחושיו בתכלית השלימות, שלחו למקום רחוק מהיכל מלכותו, למקום שם ההנהגה אינה בדומה כלל — ויכולה להיות גם הפכית — מההנהגה בהיכל המלך; וכאשר בן המלך נתקל באותם הקשיים ועכ"ז מתגבר עליהם ומתנהג כראוי לו — אזי מתגלים כל הכחות שלו ויוצאים מן הכח אל הפועל ומנצלם בתכלית השלימות,

עד"ז היא ירידת הנשמה בגוף — שירידה זו היא צורך עלי'^ב: עקב גדלות הנשמה וחשיבותה, שהיא הדבר הנעלה ביותר אצל מלך מלכי המלכים הקב"ה, מורידה הקב"ה „מאיגרא רמה לבירא עמיקתא"^ג, מכמות שהיא בכסא הכבוד^ד ולפני זה „קיימא בדיוקנא קמי' מלכא קדישא"^ה אל עוה"ז התחתון ומלבישה בגוף גשמי, וכל זאת בכדי שאף שם תתנהג הנשמה באופן המתאים לה, אפילו בהיותה בבירא עמיקתא ניכר יהי' כי היא „חלק אלק' ממעל ממש"^ו, וממלאת רצון המלך — ובזאת יתגלו כל הכחות שלה מן הכח אל הפועל.

זהו גם אחד הטעמים ש"(מפני חטאינו) גלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו"^ז; „גלינו מארצנו" אינו אך ורק עונש לחטאינו^ח, אלא (ואדרבה) — ע"^* י ההנהגה הראוי' של היהודי בשעה שהוא בגלות, מגיע הוא לשלימות^ט נעלית יותר מכמו שהיתה קודם החורבן והגלות^י.

הענין הנ"ל שבכללות ירידת הנשמה למטה, ובכללות ירידת כלל ישראל בגלות, נמצא לעתים בפרטיות אצל אנשים פרטיים, הוטלה עליהם ירידה מיוחדת למקומות מסויימים וכו', אשר פשוט שאין הכוונה לירידה ח"ו, אלא אדרבה: ניתנים להם הכחות והזכות להתעלות למדריגה גבוהה — עלי'326שזולתו אינו מסוגל להגיע אלי' — ע"י שימלא באותו מקום רחוק את השליחות שהוטלה עליו.

וע"ד הודעת חז"ל^יא שרב בבואו לבבל מצא כי לימוד התורה נעדר, אך אח"כ — ע"^* י עבודתו — הרי דוקא בבבל הגיע למוד התורה למעלה מופלגה^יב עד כי במחלוקת דתלמוד בבלי ותלמוד ירושלמי נפסקת ההלכה כתלמודה של בבל^יג. וכל זה כתוצאה מיציאתו של רב מא"י לחוץ לארץ, הליכה הנראית לכאורה כענין בלתי רצוי, אך דוקא עי"ז נתוספה מעלה גדולה — דרגה נעלית בלימוד התורה.

וי"ל שזהו ג"כ אחד הטעמים להנהגת הבעש"ט^יד, הה"מ ממעזריטש, אדמו"ר הזקן וכו' עד כ"ק מו"ח אדמו"ר — ששלחו תלמידים להתגורר במקומות רחוקים וכו' — אעפ"י שלכאורה אין מקום טוב יותר עבור התלמידים מאשר להיות כל ימיהם במחיצת הרבי — אך הענין הוא כנ"ל שדוקא ע"י ירידה זו מגלה התלמיד כחות מיוחדים וניתנה לו זכות מיוחדת להגיע למדריגה נעלית מכפי שהי' קודם לכן, דהיינו — אף ש(בפשטות) נשלחו התלמידים בכדי לפעול עלי' במקום אליו נשלחו — עי"ז נתוסף גם עילוי רב בתלמידים עצמם^טו.

וכפי שראו בפועל שאותם שמלאו השליחות, ועשו זאת באמונה ובמסירות ולא בדרך הכרח וכפי' [ואף אם ההתחלה היתה מצד קבלת־עול, אך קב"ע זו היתה חדורה בשמחה ובטוב לבב אמיתיים] — היתה הצלחתם בנוגע למצבם הרוחני שלא בערך, ופשיטא שהייתה שלא בערך עליית אלו שהשתמטו מהשליחות, או אלו שמלכתחילה לא הוטלה עליהם כל שליחות — מסתמא היות ולא זכו לכך — והתגוררו בקרבת מקום.

וכשם שהי' הדבר אצל תלמידי הבעש"ט וכו' — שכבר עמדו על דעת עצמם — וקבלו הוראה להתיישב במקומות רחוקים וכו', כן הי' גם בנוגע תלמידי הישיבה: כשבא כ"ק מו"ח אדמו"ר למקום פ' ויסד ישיבה בקירוב אליו ובד' אמותיו^טז, הרי בה בשעה בחר בכמה תלמידים מצויינים ושלחם למקומות ועיירות רחוקים, רחוקים בגשמיות ורחוקים גם ברוחניות (ואף למקומות מעבר לים, מדינות שונות ומשונות) בכדי לפעול עלי' באותם המקומות — וביחד עם זה הייתה גם כוונה ותכלית שע"י שימלאו את שליחותם במקום רחוק יגיעו ויתעלו לשלימותם האמיתית.

327המובן מהנ"ל, שתלמידים שזכו, ולומדים הם בישיבות אשר מחוץ לניויאָרק, פשוט שאין זה עונש ח"ו או ריחוק ח"ו, אלא אדרבה, זו הוכחה כי רואים בהם כחות מיוחדים ונעלים בעבודת עשיית הדירה לו ית' בתחתונים^יז (כדרישת החסידות) במקום אליו נשלחו — ע"י לימודם באותה ישיבה דוקא, ולימוד מתוך שמחה וטוב לבב ולא באופן של הכרח, ועי"ז זוכים להתעלות למעלה יתרה מאותם שאינם בריחוק מקום.

*

לפיכך חייבים — כל אותם תלמידים שזכו ולומדים מחוץ לני־יאָרק ומחוץ לארצות־הברית ומעבר לים — לזכור את תפקידם וחובתם לעסוק בהפצת היהדות בכלל, והפצת המעיינות ביחוד, שהרי זהו ענינה של הישיבה ותלמידי' — להאיר את כל העיר ואת כל המדינה שם הם נמצאים^יח.

ובפרטיות יש לזכור כי תפקידה של ישיבה הוא (ככל עניני התורה) שלא להיות בבחי' „עומד" אלא במדרי' „מהלך", מעלין בקודש^יט, דהיינו שחייבים להתווסף עוד ועוד תלמידים, יותר ויותר.

ובענין זה אין צורך להוראה מהראש־ישיבה, מהמשפיע וכו', מאחר וכבר קיימת ומפורסמת הוראה ברורה שכל תלמיד צ"ל „מהלך", ובכדי שיצליח בכך יותר — ויהיו „מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה"^כ — עליו לראות שיתווספו תלמידים בישיבה, עוד ועוד יותר. וממנו יראו וכן יעשו שאף מושפעיו ותלמידיו יהיו „נרות להאיר"^כא — וישפיעו גם הם כנ"ל, פירות ופירי פירות עד סוף העולם.

ומובטחים הם, שבאם יחליטו בשמחה ובטוב לבב לקיים הוראה זו, תהי' הצלחתם בהפלגה, שהרי על ידי „יגעת" לא רק משיגים הדבר מבינים השכל וכו', מדרי' שבערך היגיעה, אלא „ומצאת"^כב, באופן של מציאה — הבאה בהסח הדעת^כג — למעלה מדעתו ותקותו וכו', שלא הי' יכול לשער כלל מראש עד היכן יגיע^כד.

328תלמידי ישיבות מתחלקים לשני סוגים [וע"ד החלוקה הכללית^כה] ל"יושבי אהל" ו"בעלי עסק": אלה שתפקידם יושב אוהלים, אין וישב אלא עכבה, אינם יוצאים מד' אמותי' של תורה, אלא שבהיותם בישיבה גופא מוסיפים בהתמדה ובשקידה עד כדי כך — שבדרך ממילא מורגש זה בכל הסביבה ופועל ומקרב ומושך ומתוספים תלמידים חדשים. וישנם תלמידים שבסוג בני תורה עצמו הם בדוגמת „בעלי עסק", דהיינו שאחר שמירת סדרי הישיבה, לימוד בהתמדה ובשקידה וכו', מנצלים הם את השעות העומדות לרשותם ליציאה מכותלי הישיבה (ותלמודם בידם — בראשם) — במטרה להביא תלמידים נוספים פנימה.

הקביעות אם התלמיד נמנה על „יושבי אהל" או על „בעלי עסק" מסורה בידי הנהלת הישיבה. אך צד השווה בכל התלמידים, בכל חברי ההנהלה, הר"י, הר"מ, המשפיעים והמשגיחים גם יחד: על כאו"א לדעת ואליבי' דנפשי' — כי כל ענין שבקדושה צריך להעשות בחיות, ועי"ז היא ההליכה „מחיל אל חיל"^כו, שהיום הוא למעלה מהאתמול, ובאופן שמחר יהי' למעלה מהיום — וללא התחשב כלל עם כל מניעות ועיכובים.

וע"פ האמור לעיל, הרי אין זה ענין פרטי הנוגע לכל אחד כמו שהוא בפ"ע, אלא — מאחר וכל תלמיד ותלמיד בפ"ע הוא שליח דהמשלח והוא נר להאיר, הרי שבעלייתו הוא תלוי גורלם של כמה וכמה מבנ"י הצמאים לדבר ה' ומצפים שיאירו את חייהם ויורום את דרך החיים: תורתנו תו"א ותורת חיים ומצוותי' עליהן נאמר וחי בהם^כז.

המורם מכל האמור הוא, כי תלמידים הנשלחים ללמוד בישיבות מחוץ לעיר זו — ה"ז הוראה כי הם מהמובחרים ומהמשובחים שבתלמידים, והם המקיימים את רצון הנשיא ומייסד הישיבה — כ"ק מו"ח אדמו"ר — במילואו וגורמים נח"ר נפלאה, ועי"ז נמשך להם שפע ברכה עד כי „נעשים מוחו ולבו זכים אלף פעמים ככה" בלימוד התורה ובקיום המצוות.

ותהא עבודתם זו בשמחה ובטוב לבב ויעוררו וימריצו את הישיבות להליכה מחיל אל חיל עד כי „ותרעש הארץ". ויקרבו וימשכו עשרות מבחורי ישראל ויעמידום בדרך החיים, תורת חיים ומצוותי', באור וחיות אמיתיים.

ומובטחים הם ע"י הנשיאים — החל מהבעש"ט והה"מ ואדמו"ר הזקן כו' ועד כ"ק מו"ח אדמו"ר — שיראו הצלחה בפעולותיהם, ובאופן דמוסיף והולך.

329ובאם היצר הרע^כח יעמוד לנגדו לפתותו שעליו ללמוד דוקא בעיר זו וכו', יענהו^כט כי אינו אלא „זקן וכסיל"^ל, שהרי הקב"ה — ע"י עבדיו הנביאים רבותינו נשיאינו — עשאו לתלמיד זה שליח לעשות מדינה פ' למדינה של תורה, את עיר פ' לעיר של תורה, וכל מקום שיבוא שמה. ופשיטא שלא יתפתה ע"י ה"זקן וכסיל" אלא יעשה כעצת וע"פ חכמת ה"מסכן וחכם", היא „נפש השנית בישראל — חלק אלק' ממעל ממש", וכל זה בשמחה ובטוב לבב.

ומובטחים המה בהצלחתם בגשמיות וברוחניות גם יחד, והצלחה מיוחדת בקיום השליחות וקיום רצון המשלח בשלימות הכי גדולה.

ויהי רצון שכל אחד ואחד מכם יעשה כהנ"ל בשמחה ובטוב לבב ותצליחו ותתחדש ותהי' שנה של אורה, של ברכה ושל הצלחה, שנה של תורה ושל שמחה, ואורה ושמחה גם יחד, וגם זה^לא יוסיף ברכת הוי' בגשמיות וברוחניות.

ותראו הצלחה בלמוד הנגלה והחסידות גם יחד, ובקיום המצוות בהידור עד כי „כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה'"^לב, נרות להאיר, יכירום אשר אלו הם שלוחי הנשיאים בכל מקום ובכל מדינה, בשמחה ובטוב לבב, „ושלוחו של אדם כמותו"^לג ואתם נמצא המשלח — הרבי וכל הרביים יחדיו. וכ"ז הוא ג"כ הכנה לקבלת פני משיח צדקנו „שילמד תורה את כל העם כולו", תורתו של משיח^לד, בקרוב ממש בגאולה האמיתית והשלימה.

(משיחת בדר"ח מר־חשון ה'תש"ל,

להתלמידים השלוחים דקנדה וצרפת).

330איר פאָרט דאָך אַהינצו בהמשך צו די פריערדיקע שלוחים, במילא איז דער כל התחלות קשות^א שוין דוך־געגאַנגען, וועט אייך זיין לייכטר^ב. דערפאַר איז אָבער אויף אייך דער ענין — איר זאָלט מוסיף זיין כהנה וכהנה^ג, אויף דעם וואָס יענע האָבן דאָרט אויפגעטאָן, סיי בכמות און סיי (און דער עיקר) — באיכות. אויף דעם איז דאָ די הבטחה^ד אדם מקדש עצמו מעט למטה, (וואָס ווי גרויס דער קידוש זאָל ניט זיין, איז דאָס אַלץ מעט ולמטה בערך קידוש שלמעלה) — איז מקדשים אותו הרבה מלמעלה — בנוגע צו אייערע ענינים הפרטים, און בנוגע די ענינים הכללים, און מפיץ זיין דאָרטן די מעינות בתוככי הפצת היהדות, ביז עס זאָל דערגיין חוצה, און מקרב זיין עי"ז ביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.

איר וועט פאָרן כשורה ובהצלחה, און דאָרטן אויפטאָן בהצלחה רבה ומופלגה, און הערן פון אייך בשורות טובות במשך דעם זמן וואָס איר'ט דאָרטן זיין, און אויפשטעלן דאָרטן צבאות הוי'^ה.

(הראה בידו הק' ואמר): איר וועט נעמען מיכלא דאסוותא ומיכלא דמהימנותא^ו יעדער איינער אַ גאַנצע^ז שמורה, און צוויי פרוסות^ח. יעדערער זאָל אויסקלייבן. (וכ"א לקח את המצות).

דאָס וועט זיין אַן אחיזה אויך אין זהב וכסף. דאָס וועט זיין אויף הוצאות קטנות, איר קענט דאָס איבערבייטן אויף אַנדערע פּאַפּיר־געלט. געבן אַ דאָלער — גלייך קומענדיק אַהינצו — אויף צדקה, און אַ צווייטן דאָלער — אויף מעות חיטים^ט.

(ונתן לכאו"א ל"ו^י דאלאר).

פאָרט בשמחה ובטוב לבב, און הערן פון אייך בשורות טובות.

(שיחת ר"ח ניסן ה'תשכ"ט — להתלמידים

שי' הנוסעים בשליחות לאוסטרלי')

331אַזוי ווי איר זייט דאָך געווען ביים פאַרבריינגען, און מסתמא געדיינקט איר (עכ"פ) די נקודות, אַז מ'דאַרף „אייננעמען" די וועלט דורך תורה, און בפרט קומענדיק פון „זמן חרותינו"^א —

איז אויב יעדער איד דאַרף דאָס טאָן, ליגט דאָס בעיקר אויף די וואָס זיינען אין די ד' אמות של תורה, באהלה של תורה, ובפרט אויף די וואָס האָבן נאָך ניט אויף זיך קיין דאגות הפרנסה^ב — דאַרף דאָך כל ענינם זיין בתורה.

במילא, וויבאַלד איר פאָרט^ג איצטער (ודאה"ק — פון חו"ל אין א"י, און ווי די גמרא זאָגט^ד, איז דעמאָלט ווערט מען צוויי מאָל אַזוי פיל — „כתרי מנייהו"), זאָל אייך דער אויבערשטער העלפן אַז איר זאָלט טאָן אין די ענינים אויף „אייננעמען" די וועלט,

און בכדי צו קענען „אייננעמען" די וועלט, דאַרף מען די ערשטע זאַך „אייננעמען" זיך, און ווי גערעדט אין די פריערדיקע פאַרבריינגענס^ה, אַז מ'דאַרף גלייך בעטן אַ סדר באַ די ראשי ישיבות, סיי אין נגלה און סיי אין חסידות, און אויספאָלגן דעם סדר אַלץ ווי די ישיבה פאַרלאַנגט, און נאָך בהוספה — באַווייזן אַז דאָס איז זיך נוגע, ניט נאָר כדי לקיים את הסדרים אָדער את הפקודות.

דערנאָך אַז ס'וועט קומען די צייט וואָס איז נענטער צום מיטן זומער אָדער ענדע זומער (מען ווייס נאָך ניט ווי אין ישיבות א"י וועט זיין), וועט די ישיבה אָנווייזן יעדערן וואָס ער זאָל טאָן נוסף על לימודו עם עצמו^ו אויף באַזוכן ישובי ישראל, קיבוצי ישראל, צי ישיבות, צי סתם אידן (צי אפילו — ניט סתם אידן), און שטורעמען מיט זיי וועגן כיבוש העולם ע"י תורה,

דאָס זאָל זיין די הכנה מתאימה און די הכנה טובה, און דער עיקר — די הכנה וואָס וועט זיין קרובה למעשה אויף אַראָפּבריינגען דאָס אין אַ פועל, לעשות לו יתברך דירה בתחתונים, דורך ד' אמות של תורה^ז בכלל332און ד' אמות של הלכה בפרט^ח, דורכגענומען מיט פנימיות התורה.

וכאמור, דאַרפן די ענינים זיין אין אַן אופן מסודר, ד.ה. מיט דער הסכמת הישיבה, און בפרט ווען ס'איז דאָ ספיקות בדבר דאַרף מען פרעגן ביי דער הנהלת הישיבה,

און דערנאָך צוזאַמענרעדן צווישן זיך אַז יעדער חודש זאָל זיין אַ דו"ח פון יעדערן וויפל ער היט די סדרים, וויפל ער דאַרף משלים זיין, וויפל ער איז מוסיף וכו'.

אויך אויסקלייבן איינעם [נוסף אויף דעם וואָס וועט צוזאַמען קלייבן די ידיעות] וואָס זאָל אַהערצו מודיע זיין פעם בחודש, במשך דעם זמן ההכנה — די לימודים, און דעם זמן דערנאָך — פון די פעולות.

איצטער איז דאָך אויף מאָרגן נאָך ר"ח אייר, ביז ר"ה האָט מען: אייר, סיון, תמוז, אב ואלול, זאָל זיין פינף דוחי"ם אָדער זעקס דוחי"ם, אָנהויבנדיק פון דעם ערשטן דו"ח — ווי אַזוי ס'וועט זיין די נסיעה, און וועגן דער אסיפה צווישן זיך — אויסצוקלייבן הנ"ל און מאַכן אַ סדר, ווען צו טאָן און ווי אַזוי צו טאָן וכו' [זעלבסטפאַרשטענדליך, זאָל דערנאָך זיין די הסכמה פון הנהלות הישיבה אויף דעם].

כנ"ל: בהאסיפות צווישן זיך, די א"י'דיקע בינם לבין עצמם, און די חו"ל'דיקע בינם לבין עצמם, זאָל יעדער קבוצה באַזונדער אויסקלייבן איינעם אָדער אפשר מער פון איינעם, וכאמור לעיל, אויף איין מאָל אַ חודש צוזאַמענקלייבן די ידיעות פון דער התקדמות פון יעדערן, און אויך די ידיעות פון די פעולות,

ויהי רצון אַז מען זאָל טאָן אין די אַלע ענינים אליבא דנפשי', און מ'האָט דאָך די הבטחה אַז „הבא לטהר מסייעין אותו"^ט — זאָל זיין דער סיוע מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, ביז אַז מ'זאָל קענען זאָגן אויף יעדערן פון אייך „כמופת הייתי לרבים ואתה מחסי עוז"^י.

השתתפותי: מ'וועט דאָך מסתמא מאַכן פאַרבריינגענס מזמן לזמן אין די ערטער וואָס מ'וועט באַזוכן וכיו"ב, איז דאָ איז 11180) פונט פאַר די א"י'דיקע333און 12700) פראַנק פאַר די וואָס פאָרן אין פּאַריז.

(ואמר:) די פּאַריזער האָבן שוין באַקומען אַ תניא, (ונתן תניא (הוצאה השבעים — י"א ניסן תשל"ב) לכל אחד מהנוסעים לא"י, וכשנתן להראשון אמר:) עס זאָל זיין לימוד המביא לידי מעשה^יג.

(ולאחר שנתן תניא לכל אחד, אמר:) דאָס איז מיין השתתפות, בגשמיות — די געלט, וברוחניות — דער ספר התניא, און איר אויך זאָלט אויספירן די שליחות סיי בגשמיות און סיי ברוחניות, ובגשמיות וברוחניות גם יחד^יד און מתוך שמחה וטוב לבב.

פאָרט געזונטערהייט ובשעה טובה ומוצלחת; און איר זאָלט אויפשטורעמען מיט „ופרצת" נאָך פליענדיק למעלה, למעלה מעשרה טפחים; עאכו"כ כל אחד ואחד במקומו ובד' אמות שלו ובכל סביבתו,

און טאָן, כאמור, בשמחה ובטוב לבב, וועט דאָס זיין בהצלחה רבה ומופלגה,

איר זאָלט האָבן אַ הצלחה'דיקן און אַ געזונטן זומער, בגשמיות וברוחניות גם יחד.

(שיחת יום א' ב' אייר — תפארת שבתפארת — ה'תשל"ב,

להת' שיחיו החוזרים לאה"ק ת"ו ולצרפת — בחדרו הק').334גדול גו'" — „מקום שמגדלין בו תורה, מקום שמגדלין בו תפלה", און ביידע (תורה ותפלה) צוזאַמען^ד, וואָס דאָס איז דאָך דער ענין פון ישיבת תו"ת (ואחי תמימים וכו') — תורה ותפלה ביחד, כמבואר בארוכה אין קונט' עץ החיים^ה,

און פירן זיך דאָרטן אין אַלע ענינים ווי דער רצון פון כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע, דער מייסד פון ישיבת תומכי תמימים, און פון ממלא מקומו — כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו.

וממנו יראו וכן יעשו רבים, פון דעם מוסד זאָל מען אָפּלערנען אויף אַנדערע ערטער צו פאַרשטאַרקן דעם ענין פון חינוך בכל מקום ומקום, ובעיקר — השתדלות גדולה אַריינבריינגען תלמידים ותלמידות אין מוסדות חינוך הכשרים, אַ ריבוי תלמידים ותלמידות, ביז צו אַזאַ ריבוי אַז מ'וועט זאָגן „צר לי המקום" — דער אָרט איז איינג אויף אַריין נעמען נאָך,

און דעמאָלט וועט מען אויך קענען פאַרשטאַרקן די טענה צו דעם אויבערשטן און אויך מיט אַ גוואַלד^ו: צר לי דער מקום וענין הגלות, אידן איז גוואַלדיק צר, איינג פון דעם גלות^ז, במילא וועט דער אויבערשטער דאַרפן אַרויסנעמען אידן פון גלות און בריינגען זיי קיין ירושלים (ש"עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל"^ח), און דאָרטן איז דאָך „לא אמר אדם לחברו צר לי המקום שאלין בירושלים"^ט, אידן געפינען זיך אין ירושלים מתוך הרחבה ומתוך עונג אמיתי.

וואָס דאָס ווערט דאָך^י דורך דער עבודה איצטער הנ"ל ובכל עניני תומ"צ אין אַן אופן פון"ופרצת", פורץ ולמעלה ממצרים מדידה והגבלה,

און פון דעם וועט מען אַריין טאַנצן^יא אין דער גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ובקרוב ממש.

(משיחת ש"פ קדושים, בדר"ח אייר תשל"ו).

335(נתן לכ"א שני דולר, ואח"כ אמר):

אַזוי ווי בשעת מען פאָרט ערגעץ, קומט דאָך צו די מעלה פון הוי גולה^א — דער ענין הגלות, וואָס דערפאַר און דאָס מאַכט שטאַרקער דעם גילוי הכחות, ובמילא אויך די אתערותא מיט דעם עזר שמלמעלה,

זאָל ביי אייך צוקומען כמה פעמים ככה^ב, ביי די אַלע וואָס פאָרן אַוועק, נוסף אויף דערויף וואָס עס האָט זיך גערעדט אין די התועדויות האחרונות,

און די וואָס פאָרן אין אה"ק, איז דאָך ווי די גמרא^ג זאָגט (ועיין ב"ב^ד) אַז חד מינן אַז ער קומט אַהין — איז ער כתרי מינייהו, באופן דכפליים^ה,

זאָל זיין די אַלע ענינים בהצלחה רבה, וזכות הרבים מסייעתם,

און איר זאָלט דאָס טאָן זייענדיק חסידים יראי שמים און לומדים, מתוך שמחה וטוב לבב —

היטענדיק די סדרי הישיבה, נאָר בזמנים הפנויים ממלא זיין זיי מיט הפצת היהדות, הפצת המעינות, ובמיוחד, ווי גערעדט לעצטענס, בקשר מיטן ענין שנת החינוך^ו, און דאָס זאָל זיין בהצלחה רבה ומופלגה,

הערן פון אייך בשורות טובות, כולל אין דעם ענין פון הכנה צו — און דערנאָך — קבלת התורה בשמחה ובפנימיות.

פאָרט געזונטערהייד און ס'זאָלן זיין בשו"ט.

(שיחת יום ב', ג' אייר, ה'תשל"ו — להתמימים הנוסעים

לאה"ק, ולהתמימים הנוסעים למיאמי (ארצה"ב), ולהתמימים

הנוסעים לצרפת, שיחיו).

336דער אויבערשטער זאָל בענטשן און מצליח זיין יעדערן פון אייך און אייך אַלעמען צוזאַמען, אַז די נסיעה זאָל זיין בשעה טובה ומוצלחת,

ובפרט אַז היינט איז דאָך יום השלישי שהוכפל בו כי טוב^א, טוב לשמים וטוב לבריות^ב,

איר זאָלט אויפבויען דאָרטן די ישיבה אַז זי זאָל זיין אַ „מגדל^ג אור" להאיר^ד, דורך דעם וואָס יעדערער פון אייך און איר אַלע צוזאַמען וועלן זיין „נרות להאיר"^ה,

און דורך דעם — אויפבויען די גאַנצע שטאָט אַז זי זאָל באַקומען אַ נייעם אויסזעהן — דורך „נר מצוה ותורה אור"^ו,

כולל, כמובן, פנימיות התורה, וואָס נתגלתה איצטער בתורת החסידות, ביז אין אַן אופן פון „יפוצו מעינותיך חוצה".

מען זאָל הערן פון אייך בשורות טובות^ז.

אויף פאַרבינדן דאָס גלייך מיט אַן ענין מיוחד בפועל — אַזוי ווי יעדערער פון אייך דאַרף דאָך זיין אַ משפּיע, וועל איך געבן יעדערן פון אייך אַ „קונטרס אהבת ישראל"^ח וואָס מען האָט אָפּגעדרוקט במיוחד פאַר משפּיעים, און וואָס איך האָב גע'חתמ'ט צום סוף פון (דער שיחה שבסוף ה)קונטרס,

און איר זאָל דאָס אויסנוצן^ט מתוך שמחה^י וטוב לבב, ובאופן דמוסיף והולך ואור.

[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן לכאו"א מהשלוחים „קונטרס אהבת ישראל", וב' שטרות של דאלאר לצדקה].

(שיחת יום ג' שהוכפל בו כי טוב, טו"ב טבת ה'תשל"ח —

להתלמידים השלוחים שי' הנוסעים ל"לאס־אנדזעלעס")

337דער אויבערשטער זאָל בענטשן און מצליח זיין יעדערן פון אייך, און אייך אַלעמען צוזאַמען, אין אויספירן די שליחות אויף מגדיל זיין די ישיבה פון מגדל העמק (סניף פון תומכי תמימים), אין אַן אופן פון להגדיל תורה ולהאדירה^א בכמות ובאיכות —

דורך אַליין מוסיף זיין אין התמדה ושקידה אין אייער לימוד, סיי אין נגלה און סיי אין חסידות, און אין הנהגה חסידותית,

און אויך אויפטאָן אין די אַנדערע תלמידים און אין אנשי העיר אַז זיי זאָלן זיך אויך אַזוי פירן

— דורכדעם וואָס יעדערער וועט זיך פאַרנעמען מיט צוויי (אָדער עכ"פ מיט איינעם) פון זיי,

אָבער בעיקר — דורך זיין אַ דוגמא חי', באַווייזן מיט זיך אַליין ווי מ'דאַרף זיך פירן,

און ס'זאָל אַלץ זיין בהצלחה רבה ומופלגה,

אויסלייזן דורכדעם דעם טייל פון ארץ ישראל און אַוועקשטעלן אים למעלה ממיצרים וגבולים,

און דאָס זאָל זיין אַ התחלה טובה אויף אַרויסנעמען גאַנץ ארץ ישראל^ב פון מיצרים וגבולים,

און דאָס אַלץ זאָל זיין אַ הכנה קרובה צו דער גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, ובקרוב ממש.

כדי: א) צו מאַכן אויך אַן אחיזה אין ענינים גשמיים^ג — וועט מען געבן יעדערן פון אייך צוויי שטרות — איין שטר וועט איר געבן אויף צדקה דאָרטן (אין מגדל העמק), און דעם צווייטן — ביים כותל המערבי

— איר זאָלט זיך צוזאַמען רעדן ווען צו פאָרן צום כותל המערבי כולכם

ביחד —

און מיטנעמען אויך דעם ראש הישיבה און הרב ג. שיחיו, מיט אַלעמען וועלכע זיינען שייך דערצו, און דאָרטן (באַם כותל) חזר'ן ענינים אין נגלה און ענינים אין חסידות, און אויך געבן דאָרט צדקה.

338[נתן לכאו"א מהשלוחים שיחיו: שטר של עשר ל"י, ושטר של חמשים "י]

ב) צו מקשר זיין דאָס אויך מיט כל השנה כולה — געבן אַן ענין כללי (דכל השנה) [נתן לכאו"א לקו"ש מכתבים הכלליים לחגה"פ ש. ז.].

אח"כ נתן להבא־כח של הקבוצה כנ"ל, ואמר: איבערגעבן דאָס בשם כולכם להרב ג. שיחי', מסתמא (כנ"ל) וועט ער מיט אייך פאָרן צום כותל המערבי,

און אויך אָפּגעבן אים דעם בקבוק משקה ער זאָל מאַכן דאָרט אַ חסידישן פאַרבריינגען, אין מגדל העמק אין ישיבה, און איינלאַדן דאָרט אויך די מענטשן פון שטאָט, און דאָרטן וועט איר איבער'חזר'ן נקודות פון די ענינים וואָס עס האָט זיך דאָ גערעדט,

און דער עיקר —

די אַלע ענינים זאָלן זיין מיט אַ פנימיות און מיט אַ חיות, ביז אין אַן אופן פון הולך ומוסיף ואור.

פאָרט געזונטערהייט, און מ'זאָל הערן פון אייך בשורות טובות.

(אח"כ אמר להבא־כח הנ"ל):

מסתמא וועסטו שרייבן אַ דו"ח ווי ס'איז געווען דער פאָרן, דער קומען, און דער מילוי פון דער שליחות פרטית און פון דער שליחות כללית,

און גיין (כנ"ל — כאו"א וכולכם ביחד) — מחיל אל חיל^ד.

(שיחת יוס א' פ' קדושים, אדר"ח אייר ה'תשל"ח להת'

השלוחים שיחיו הנוסעים לישיבת „מגדל אור" במגדל העמק.

ארה"ק ת"ו)

339כ"ק אדמו"ר שליט"א מסר שאינו יכול לקרוא אתכם כולכם ביחד לחדרו ולומר הנ"ל באופן הדרוש וכו' — מסיבתו הפרטית בשנה זו ולכן מסר ע"י.

כ"ק אדמו"ר שליט"א משתתף בשני שקל — ע"י כל אחד מהת' — בהתועדויות שיערכו כדלקמן.

סדר ההתועדויות הוא: ההתועדות בהשתתפות כולכם; בישיבת תת"ל המרכזית, תורת אמת המרכזית, וכפר חב"ד. בשאר המקומות — יתועדו שנים שנים לכה"פ. ובאופן שכל אחד ישתתף עכ"פ באחד מהם, והם ראשל"צ ובתי"ס של הרשת אהלי יוסף יצחק.

בכהנ"ל — למסור עכ"פ נקודות ממה ששמעו פה. להדגיש בכל מקום ומקום — המתאים אליו ביותר. בכאו"א מהנ"ל לסיים במסירת ברכתי לחג הפסח כשר ושמח, ואשר האריז"ל כתב הכשרות של פסח — מועילה לכל השנה שלא יחטא. ומסיימין בטוב.

אם יתהוו ספיקות — יחליטו עפ"י הגורל וכדו'.

הוצאות הנסיעה להתועדויות יבקשו . . . ולמסור לו החשבון.

לעשות ממונה — אחד או שנים — שיסדרו הנ"ל ושיכתבו לכאן מהנעשה בכהנ"ל.

בנוגע לפריז, הנה כ"ק אדמו"ר שליט"א משתתף בשני שקל להתועדות. באם יתועדו רק בישיבת ברונאה יתנו . . . שני השקל, ואם יתועדו גם בקרב אנ"ש ימסרו אחד . . . ואחד להלשכה.

אם ישהו במארסייל — יבקרו במחנה העולים ותמסרו פ"ש מכ"ק אדמו"ר שליט"א ושביקש שאתם התלמידים החוזרים מפה ימסרו בשמו ברכת חג הפסח כשר ושמח ושיתועדו וימסרו שני השקל להתועדות שם. ואם לא יוכלו להתועד — לסדר שיוכלו להתועד אח"כ לבד שם. אם גם זה לא יאופשר — למסור את שני השקל באה"ק, אחד לתת"ל המרכזית ואחד לתורת אמת.

(מה שמסר כ"ק אדמו"ר שליט"א להרב חדקוב שי' למסור

להח' הנוסעים לאה"ק ת"ו ביום כ־ו אדר ב' תשכ־ה

340. . . מה שמזכיר במכתבו שכיון שהתלמידים הגדולים נשארו במספר קטן בכמות ובמילא פעל זה עליהם — על אחדים מהם — שבירה מזה שאינם זוכים להמצא כאן — הנה עליו להסביר להם שאין כאן ענין וטעם לשבירה כזו כלל וכלל ואדרבה צריכים הם להביט על עצמם כשלוחיי להאיר במקומם את האויר ואח"כ גם את האנשים הנמצאים באוירם במאור שבתורה זוהי תורת החסידות אשר במילא יקרבום עי"ז ג"כ לנר מצוה ותורה אור (עיין בלקו"ת ויקרא בהתחלתו — בענין שלוחו של אדם כמותו עפ"י תורת הדא"ח) מה שאין לומר זה בנוגע לכל התלמידים הנמצאים בברוקלין כמובן

ובהביאם בחשבון פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, אַז אַ סאָלדאַט גייט אין מלחמה דאַרף ער גיין מיט אַ מאַרש און אַ פרייליכען הרי עאכו"כ בנידון דידן שנחוצה שמחה ושיהי' הילוכם מהלכים בין העומדים דוקא בשמחה ומלבד שזהו דרישת הבעש"ט עבדו את הוי' בשמחה ומרומז בפסק הרמב"ם סוף הלכות לולב, הנה הכרח הוא — השמחה — במילוי השליחות שלהם ותפקידם בעלמא דין והאריכות בזה אך למותר ובודאי ימצא האותיות המתאימות להרחיב הדיבור בהנ"ל באופן המתאים למצבם עתה ולמותר להעיר שזהו גם בהנוגע להתלמידים שאין בהם שבירה ג"כ כיון שעל כולם חל הענין דזבחי אלקים רוח נשברה דוקא ולאידך גיסא הציווי דעבדו את הוי' בשמחה . . .

(ממכתב כ"ח מ"ח, תשי"ד)

ועתה באתי בהערה כללית ומטובו למסור זה לכל התלמידים, אינני יודע הסיבה לזה. אבל כנראה שיש ביניהם תנועה שרוצים לנסוע לארצוה"ב, ולא טוב בעיני הדבר כי בטח עוד יוכלו להשתלם ביותר וביותר בלימודים במקומם עתה. אפשר יש יוצא מן הכלל שאין זה תועלת בשבילו. אבל בכלל דער לויפן אין אַמעריקע און לערנען דוקא אין ברוקלין. חוששני שמעורב בזה גם ענין של התפארות, ועל ההנהלה הרוחנית של התלמידים לשרש אח"ז ולבאר לפניהם את האחריות של היציאה מאה"ק ת"ו. שאינה מותרת אלא בשביל ת"ת ולישא אשה. ובמילא צ"ל זה ת"ת כזה שהתורה קוראה אותה ת"ת. ובתור תלמיד תו"ת הנה צריך לזה ג"כ הסכם תורת החסידות שלימוד זה ת"ת שמה.

נוסף ע"ז: לפי המצב עתה באה"ק ת"ו. יש שם כר נרחב להצלת מאות ואלפים של בני ובנות ישראל, ובמילא צ"ל על אתר מוסד שיוכל להיות במצב שיוכל להכריז: ראו גדולים שמגדל אני. ולא שיצטרך לאמר שהתלמידים נשלחו למקום אחר ויאמינו לו באמונה שכן הוא. ועוד — בהמשך הזמן תקותי חזקה שחלק מסויים מהתלמידים יוכלו להשתמש בהם341בתור מחנכים, ומדריכים עכ"פ לאיזה שבועות וחדשים אפילו במשך זמן לימודם בהישיבה. וגודל ערך עבודה זו אין לשער . . .

(ממכתב כ"ד מנ"א תשי"א).

6

ב"ה, כ' חשון, יום הולדת כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע,

ה'תשל"ה. ברוקלין, נ. י.

אל כל קהל עדת ישורון,

חובבי ומוקירי תורה ומצוה

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

עס איז לעצטענס אויסגעקומען צו ריידן מערערע מאָל און אונטערשטרייכן דעם ענין פון לימוד התורה, וואָס ווי וויכטיג דאָס איז געווען אין אַלע צייטן — לויט דעם באַוואוסטן כלל אין דער משנה:ותלמוד־תורה כנגד כולם — איז דאָס היינט באַזונדערס וויכטיג אַלס באַשיצונג קעגן די ערנסטע סכנות ר"ל וועלכע לויערן אויפן אידישן פאָלק מבית ומחוץ (פון אינעווייניג און פון דרויסן): געמיינט, אין איינפאַכן זין, די אינערלעכע געפאַר פון עם־הארצות מיט די טרויעריגע פאָלגן דערפון, ביז די דרויסענדיגע געפאַר אין וועלכער עס געפינט זיך „איין שעפעלע צווישן זיבעציג וועלף", ווי מ'זעט עס היינט באַשיינפערלעך.

אין אַזאַ צייט מוזן פאַרשטאַרקן דעם זיכערסטן שו־מיטל קעגן אַלע געפאַרן, וואָס דאָס איז, ווי חכמינו ז"ל זאָגן: אני חומה — זו תורה, און ווי זיי אונטערשטרייכן אויך מיט זייער פירוש אויף דעם פסוק הקול קול יעקב גו' — אַז כל זמן עס הערט זיך דער קול יעקב אין די בתי כנסיות און בתי מדרשות (ישיבות) האָבן די „ידי עשו" קיין שליטה ניט.

די פאַרשטייענדע יערלעכע מסיבה פון דער צענטראַלער ישיבה „תומכיתמימים" האָט די אויפגאַבע צו פאַרשטאַרקן דעם „קול קול יעקב" אין דער דאזיגער גרויסער תורה־פעסטונג, וואָס דאָס מיינט אויך צו פאַרשטאַרקן דעם עמוד התורה בכלל,

ווי מ'זעט באַשיינפּערלעך, סיי דאָ און סיי אין אַנדערע טיילן פון דער וועלט, אַז עס פירט זיך דורך די כוונה פון דעם מייסד פון די ישיבות תומכי־תמימים ליובאַוויטש, כ"ק אדמו"ר (הרש"ב) נ"ע, צו דערציען תלמידים וועלכע זיינען נרות להאיר — ליכט וואָס שיינען און באַלייכטן דעם גאַנצן אַרום מיט נר מצוה ותורה אור.

342דעריבער וויל איך אויסדריקן די שטאַרקע האָפנונג, אַז אַלע עסקנים און פריינד פון דער ישיבה בכלל, ומוקירי תורה ומצוה בפרט, שיחיו, וועלן טאָן אַלץ וואָס איז אָפּהענגיג פון זיי צו פאַרזיכערן, אַז די דאָזיגע וויכטיגע יערלעכע אונטערנעמונג זאָל זיין בהצלחה גדולה בגשמיות וברוחניות.

דערמיט וועט מען אויך אויסברייטערן די צנורות צו באַקומען דעם אויבערשטנ'ס ברכות בכל המצטרך בגשמיות וברוחניות פאַר זיך און די בני בית שיחיו.

בכבוד ובברכה להצלחה

ולבשורות טובות

. . . וכבר בא העת שיוצרכו לעוררו ע"ד השפעה וזהירות נוספת ולא ע"ד ענינים עיקרים. והעיקר שיזכור ויתעורר ע"ד כוונת ענין התמימים שצריכים להיות נרות להאיר דוקא, ובטח בהכירו אותו ימצא האותיות המתאימות אשר סוכ"ס זאָל עם דאָס דורכנעמען, וידוע ג"כ פתגם כ"ק מו"ח אדמו"ר (וכמדומה שנעתק ג"כ בהיום יום) אשר אף שאפיית לחם הוא דבר נחוץ, אבל היכול להתעסק בענינים דאבנים טובות ומרגליות, ותמורת זה מתעסק הוא בהנ"ל, ה"ז שלא כדבעי כלל וכלל.

(ממכתב כ"ד תמוז תשי* ב)

. . . מה הוי' דורש מדור זה של תו"ת? מי מאתנו עומד בסוד הוי' לדעת ברור את הנ"ל שיענה על שאלתו זו? אבל מה שנראה וי"ל עכ"פ בדא"פ הוא שהכינו בשבילנו את כל הנחוץ ונצרך וגם לחמו כבר את מלחמתנו ואנו אין לנו אלא להביא את המעינות חוצה. מען האָט עס שוין פאַר אונז צוגעגרייט פאַנאַנדערגעלייגט אַף די טעלער מיט די כלי אכילה און אַראָפּגענומען כמעט די גאַנצע התנגדות להפצת המעינות . . .

(ממכתב י"ב טבת תשי"ב)

343. . . לעצטענס איז געוואָרען אַ התאגדות ונקראת בשם אַלומנאַי פון תלמידי ישיבות תומכי תמימים ליובאַוויטש דארצות הברית. איז הגם אַז אַלע זיינען נתאחד געוואָרן לתכנית ומטרת האיגוד, ובמילא איז נתבטל געוואָרען דער ציור הפרטי של כל אחד, דאָך איז דאָס ניט מספּיק, וואָרום עס קען דאָך נאָך איבערבלייבן די ישות פון נקודה המשותפת וועלכע איז שייך צו אַלעמען, ובפרט וואָס ס'איז פאַרבונדן מיט נימוסי והנהגת המדינה, דאזלת לקרתא עבד כנימוסא, דאַרף מען מבטל זיין אויך די נקודה המשותפת צו אַ ציור שלמעלה ממנה — ותשתחוינה לאלומי

עס דאַרף זיין דער ותשתחוינה לאלומתי. דער ביטול פון יעדער איינעם און אויך פון אַלעמען צוזאַמען, צו זיין בפנימיות־אייגענע אלומה, ד. ה. בענין דידן — צו זיין ציור ווי ער איז געווען בכותלי הישיבה

זייענדיג איו תומכי תמימים אַ ישיבה וואָס די רביים האָבען דאָרטען אַריינגעלייגט כחות עצמיים ביז צום עצם הנפש,

וואָס דברי צדיקים קיימים לעד ומכ"ש כחות צדיקים ומכ"ש זייער עצם הנפש, וואָס דאָס איז דאָך אַלע מאָל גאַנץ, און ניט נאָר דער עצם הנפש אַליין נאָר אויך די התפשטות — כמ"ש כ"ק אדמו"ר (מהרש"ב) נ"ע במכתבו הידוע לי"ט כסלו,

בשעת ער האָט געלערנט אין דער ישיבה, האָט דאָך געדאַרפט זיין ומסתמא איז אַזוי געווען, אַז עס איז אים ניט נוגע געווען קיינע ענינים חיצוניים, מה יאמרו הבריות וכו', ער איז געלעגן נאָר אין תורה ומצות ווי עס איז דורכגעדרונגען באור וחיות החסידות, און אַלע ענינים זיינען געווען כלא חשיב לגבי דעם,

אַזוי אויך איצטער, בשעת ער איז אַרויס מכותלי הישיבה אין שדה און איז זיך עוסק אין דעם מאלמים אלומים בתוך השדה, דאַרף ער וויסען אַז דאָס איז נאָך ניט מספיק, נאָר עס דאַרף זיין דער ותשתחוינה לאלומתי, דער ביטול צו זיין אייגענעם ציור ווי ער איז געווען בכותלי הישיבה.

און מען זאָל ניט מיינען אַז דאָס איז מער ניט ווי אַ הידור ותוספות צו די כללות ועיקר ההתאגדות,

דאָס איז אַ ענין עיקרי, און מעלת הביטול פון ותשתחוינה לאלומתי אויף כללות האיגוד איז אַ מעלה שבאין ערוך.

כמובן גם מהמבואר בחסידות דער הפרש פון ביטול השבטים (מאלמים אלומים) צום ביטול דיוסף (ותשתחוינה לאלומתי), אַז דאָס איז אַ חילוק פון בי"ע ביז אצילות, אין בי"ע איז ביטול היש און אין אצי' איז ביטול במציאות, דאָרטען איז נאָר אלקות, און דער ענין פון מציאות איז אַ גוואַלדיגע344התחדשות, וואָס דערפאַר איז בשעת עס ווערט אַ מציאות, ווערט עס אָנגערופען בשם בריאה, באַשאַפען געוואָרען אַ נייע זאַך, בריאת יש מאין, וואָס עס איז גאָר ניטאָ און גאָר ניט שייך בחוק הנבראים.

— און דאָס וואָס מען רופט עס אָן יש מאין, איז בענינינו, דער ביאור: ניט אַז למטה איז אמת'ר יש ולמעלה איז אין, נאָר אדרבה, למטה איז יש הנברא, וואָס ס'איז ניט קיין אמת'ע מציאות, די אמת'ע מציאות ווערט דורך ותשתחוינה לאלומתי. נאָר וויבאַלד אַז ער איז אַזוי ווייט פון דעם אַז ער האָט אין דעם קיין השגה ניט — רופט ער עס אָן מיטן נאָמען אין,

— אין עולם פון חוש המישוש איז חכמה קיין מציאות ניט.

און בשעת עס וועט זיין דער ותשתחוינה לאלומתי, דאַן פירט זיך אויס דער תכלית הכוונה פון ירידת הנשמה למטה וגלות מצרים, אַז עס וועט זיין דער וינצלו את מצרים, דער ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, ביז מען וועט קומען צום — ארץ טובה ורחבה.

אַזוי ווי מאָרגען איז אַ כינוס פון התאחדות אַלומנאַי, זאָל מען וויסען אַז דער מאלמים אלומים איז נאָר התחלת העבודה, און דער תכלית איז דער ותשתחוינה לאלומתי, עס זאָל זיין דער ביטול צו דעם ציור ווי ער האָט געדאַרפט זיין זייענדיג בכותלי הישיבה, אַז אויך איצטער זאָל ער זיין אַזוי,

אַז בכל יום ויום זאָל זיין די התחלת היום מיט אַ ענין פון חסידות, תפלה ותורה און אויך כל היום זאָל זיין בכל דרכיך כפי רצון וכוונת מייסדי הישיבה,

און יעמאָלט וועט זיך אויספירן די כוונה האמיתית אין אַלע ענינים, און אין דער התאחדות בפרט, אַז די ענינים וועלען זיין בהצלחה אויף מאַכען לו ית' דירה בתחתונים.

(משיחת י"ט כסלו תשי"ז)

6

. . בהזדמנות זו ובאשר ימי חג הפסח ממשמשים ובאים הנה ארשה לעצמי לבוא בשורותיי דלהלן,

מובן בנקל לכל המתבונן במאורעות השנים האחרונות אשר אין לבארם בחוקי ההיסטורי' כי מהלך המאודעות הי' באופן אחר לגמרי ממה שאפשר הי' לשער ע"י חוקים הנ"ל וביחוד נראה זה בעליל בהמאורעות שנתרחשו באה"ק ת"ו בזמן זה.

345אחת המסקנות מהתבוננות זו היא, אשר לפעמים קרובות ביותר הרוח והצורה מושלים וגוברים על הגשם והחומר, עד כדי כך שהנצחון, אפילו בענינים גשמיים ראינו בזמן האחרון שהי' דוקא לאותו הצד שהי' חלוש בגשמיות, אלא שכחו הי' במצב הרוחני שלו. כיון שכן בחיי הכלל, יש מזה ללמוד ג"כ על הפרט, ובפרט בנוגע לפרטי עם ישראל, שאחרי השמדות הנוראות שהיו בשנים האחרונות הנה כל אחד ואחת מאתנו שארית הפליטה גדלה אחריותו ביותר לגבי הכלל מאשר הי' עד עתה ובפרט אם נמצאים במצב כזה שהנהגת פרטי זה משמשת דוגמא שילמדו ממנו בסביבתו אשר אז האחריות שלו גדולה ביותר כיון שאחריו יהיו ניגררים כמה וכמה פרטים.

מובן אשר לא לדרשא קאתינא וכוונתי בכתבי זה, אשר עד כמה שנודע לי אודותיו ובפרט בהודעי שלמד איזה זמן בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש הנה בטוח הדבר אשר אי אפשר שילך זה לאבוד ח"ו ובמכל שכן מחומר הגשמי אשר חוק הוא בטבע שאינו הולך לאבוד אלא אך ורק משנה צורת החומר או שנהפך חומר לענערגיע, אבל בכל אופן אינו הולך לאבוד כלל וכלל אפילו מקצת ממנו ואם כן הוא בחומר על אחת כמה וכמה שכן הוא בענינים רוחניים שאינם תחת מקרי החומר וכיון שזיכהו השי"ת ודר הוא באה"ק ת"ו אשר כלשון הכתוב היא ארץ אשר עיני ה"א בה מראשית שנה ועד אחרית שנה, ומצבו הוא שיש לו עמדה בצבור, המשמשת דוגמא לחוג ידוע של אנשים הרי בטח גם בהתבוננות קלה ירגיש בהאחריות הגדולה המוטלת על שכמו, הן האחריות לגבי העשיריות הדורות של אבותיו ואבות אבותיו אשר בטח כל אחד ואחד מהם נתן ותרם חלקו בשלשלת הזהב של דברי ימי ישראל בעלותם בדרך העולה בית אל, האחריות כלפי מייסדי ומנהלי ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש אשר השקיעו בכל אחד ואחד מתלמידי הישיבה מיטב מרצם ושימת לבבם ונפשם והאחריות כלפי עצמו וכל בני ביתו, זאת אומרת כלפי הנפש האלקית הנמצאת בכל אחד ואחת מבני ישראל ושואפת וצמאה לנצל את כחותיה בחיי היום יומי ובענינים של פועל וכידוע אשר זהו מתכונות איש הישראלי ודת הישראלית, הסיסמא היא „עשי' לעילא".

ובהתבוננותו באחריות זו הרי תקותי חזקה וכמרז"ל זרוק חוטרא לאוירא אעיקרי' קאי, אשר גם הוא וביתו הנה סוף סוף ובעתיד הקרוב אי"ה ישמשו סמל ודוגמא לבית יהודי חסידי, ולא רק בדיעות אלא גם במעשים בפועל ואין לך דבר העומד בפני הרצון.

(ממכתב ה' ניסן תשי"ב)

6

346. . . כותב אודות הפעולות בעצמו ובהנוגע אל הזולת, ובודאי אינו מסתפק בהנעשה עד עתה, כיון שציווי תוה"ק הוא מעלין בקדש, ובפרט בתקופתנו זו אשר אין לך יום כו' — שצ"ל התגברות בצד הקדושה ביותר וביותר.

ובמ"ש שהי' צם חצאי ימים וכו', — פלא הדבר וגם תמי' גדולה, כיון שאין זה מתאים למ"ש רבנו הזקן באגרת התשובה, ובפרט שנראה במוחש אשר מחליש זה התרכזות המחשבה, ההעמקה בלימוד הנגלה ועוד יותר ההעמקה בלימוד החסידות. ובכגון דא ה"ז גם דין מפורש בשו"ע שצום כזה — היפך הכוונה. אף שמובן ופשוט שצ"ל ענין הכפי' — ניט נאָכגעבען זיך, אבל כמה אופנים בעבודה זו, ואפילו בעניני אכילה ושתי' וכמו לאכול מאכל שאין לו בו טעם וכיו"ב ועוד ועוד — מבלי לאחוז בדרך הצומות העלולים להביא היזק כהנ"ל.

בשאלתו בשמו ובשם חבריו שי' בענין עבודת הפצת המעינות חוצה, שלפעמים מפריע זה לסדרי הישיבה, ואיך עליהם להתנהג, — מובן שכל הנמצאים בישיבה ובפרט בישיבת תומכי תמימים צריכים להתנהג מתאים להוראת ההנהלה של הישיבה הר"י והמשפיע. אלא שעליהם לפרש המצב לפרטיו ולהסביר מפני מה סברתם שנחוץ לנגוע בסדרי לימודם הם אבל ההחלטה סו"ס צ"ל — מתאים להוראה הנ"ל. ויהי רצון שיצליחו בעבודתם בשני הסוגים, הן בעצמם והן עם הזולת, מתאים לרצון מייסדי ומנהלי ישיבות תו"ת — רבותינו נשיאינו הק' זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע.

(ממכתב י"ח אייר תשי"ז)