Addenda - sichos and letters 14

361נצבים

במענה על שאלתו בד"ה כה אמר ה' שמרו תש"ג פ"ד במש"ש דתשובה מתקנת הפגם הנעשה ע"י העדר קיום מ"ע — אם הכוונה שנמשך האור שחסר, וכאילו עשה המ"ע (אז קשה מאגה"ת רפ"א דכ' דמ"מ האור נעדר). או דכוונתו דמהני רק מכאן ולהבא, — הנה ברור כתב שם ספ"ד דממשיך לא רק מכאן ולהבא אלא גם האור שנסתלק.

ומה שהקשה מאגה"ת פ"א כבר מבואר בלקו"ת ד"ה מה טובו פ"ד שזהו בסתם תשובה, אבל בתשובה עצומה ממעמקים קראתיך כו' ממלא גם האור שחסר.

ויש לקשר זה עם מ"ש ביומא פ"ז סע"א דע"י תשובה מיראה — נרפא מכאן ואילך, וע"י תשובה מאהבה — נעקר עונו מתחלתו.

(ממכתב כ"ג אלול תש"ח)

במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין יכולים לעמוד שם: מובא בפשיטות בכמה מקומות בדא"ח. והוא דעת ר' אבהו בברכות (לד, ב) והביאו הרמב"ם בהל' תשובה פ"ז ה"ד.

והנה ידועה קושית המפרשים, שהרי במחלוקת היא שנויה בברכות שם, דא"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן דצדיקים גמורים גדולים מבעלי תשובה ופליגא דר' אבוהו כו', ואדרבה, אין הלכה כתלמיד במקום הרב.

וכמה תירוצים נאמרו בדבר: א) כללי פסקי הש"ס לא נאמרו אלא בעניני הלכה ולא באגדה. — וקשה בשלשה: בכ"מ משמע דכללים אלו נוהגים גם בעניני אגדה (ראה שדי חמד כללים ה' לב). — גם את"ל דאינם אלא בהלכה, הדעת נותנת דיש לחלק בזה רק בכללים שאינם תלויים בסברא, וכמו ר' פלוני ור"פ הלכה כר"פ שהטעם ע"ז מפני שהי' גדול יותר במקצוע זה (ראה רא"ש ב"ק פ"ד ס"ד). אבל בכללים שהשכל מחייבם, וכמו הא דאין הלכה כתלמיד במקום הרב, הרי שכל זה עצמו מחייב הכלל גם בעניני אגדה. — גם את"ל שאפילו כללים כאלו אינם בעניני אגדה, היינו שאפשר שתהי' הלכה כתלמיד במקום הרב, ולא שהכרח הוא, וא"כ עדיין צ"ע מנ"ל לפסוק בפשיטות כר"א ולא כר"י.

362ב) יש שכלל כללו, דבכ"מ בש"ס כשמביא מ"ד ומסיים ופליגא דפלוני, ל' זה מורה דבעל הסוגיא מבטל דברי הראשון כיון דפליגא אפלוני. — ומלבד דצריך בושש ליישב זה בכל הש"ס. הרי בסוגיא זו גופא צע"ג, דאיתא שם ופליגא דשמואל דאמר אין בין עוה"ז לימוה"מ אלא שעבוד מלכיות בלבד, והרמב"ם (הל' תשובה פ"ח ה"ז) מביא דברי החולק על שמואל (ועיי"ש בלחם משנה).

ג) יש לפסוק כר' אבוהו משום דר"ש חסידא דאמר (סוטה י, ב) יוסף שקידש ש"ש בסתר כו' יהודא שקידש ש"ש בפרהסיא זכה ונק' כולו ע"ש הקב"ה, סבר דבע"ת עדיף. — והראי' אינה מובנת דהא ר"ש חסידא אומר בפירוש דזכה מפני שהי' בפרהסיא ולא בסתר. ואדרבה, את"ל דסבר דבע"ת עדיף, ובזה מעלת יהודא על יוסף, מנ"ל דנוגע מה שהי' בפרהסיא ולא בסתר. ומלשונו בכלל משמע דאין זה ענין לתשובה אלא לקידוש ש"ש. וראה ג"כ סוטה (לו, ב).

ונהפוך הוא אשר תנא דמסייע ישנו לבר פלוגתי' דר' אבוהו דוקא, והוא ר"ש בן חלפתא (קהלת רבה פ"א, ט) דאמר דטובות הנביאים הם לבע"ת אבל מי שלא טעם טעם חטא מימיו עין לא ראתה וגו'.

ומה שנלפע"ד בזה הוא ע"פ הידוע בכללי הש"ס דהלכה כש"ס בבלי נגד הירושלמי המדרשים וכו'. ובמה דברים אמורים כשברור הדבר בבבלי, אבל מחלוקת או ספק בבבלי וספק בירושלמי וכו' כמה דעות יש דהולכים אחרי הבירור. — והנה גם בנדו"ד כן הוא, דבש"ס נשאר במחלוקת אבל בזהר נקט בפשיטות כדעת ר' אבוהו דבמקום שבע"ת כו' (זח"א לט, א. קכט, ב. זח"ב קו, א). ולכן כן פסקינן.

וראה בשד"ח כללי הפוסקים סוף מערכת כללי הרמב"ם אם יש להביא מקור לדברי הרמב"ם מן הזהר.

בשל"ה מצאתי בזה חידוש גדול, (בהקדמה חלק בית גדול ל"ו, א. על מרז"ל ההי"ן חתי"ן) שמביא דעת ר"י ודעת ר"א דברכות שם ומסיים: דע כי מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ואף שתלמודא אמר ופליגא, ר"ל הם מחולקים כל אחד מדבר בענין בפ"ע כו' צדיק גמור עדיף מבעל תשובה כשהוא מיראה ובעל תשובה עדיף מצדיק גמור כשהוא שב מאהבה. — ועפ"ז מבואר פסק הרמב"ם, וגם מה שבדא"ח מובא בפשיטות דבעלי תשובה גדולים, כי הרמב"ם אינו מדבר במעלה הפחותה דבעלי תשובה, וכמו"ש (שם): אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאלו לא חטא מעולם כו' (עיין יומא פ"ו א). — ובדא"ח מפורש הדבר באגרת התשובה ספ"ח דמעלת בע"ת על צד"ג הוא בתשובה עילאה, וכן מוכח בתניא ספ"ז, ובכ"מ. — בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תתל"ב מפרש דר"י מדבר ברשעים שנעשו בע"ת מאהבה, ור"א מדבר בצד"ג שחטאו באקראי ושבו תו"מ (אבל בעל הסוגיא לא נראה לו לפרש כן דברי ר"י, ולכן אומר ופליגא דר"א). וכמובן אין פי' זה מתאים לא לפי' הרמב"ם ולא למש"כ בדא"ח —

363דרך אגב בשני אופנים הנ"ל: דתיבת ופליגא בסוגיא זו דברכות (לד, ב) פירושה שמחולקים בעניניהם ולא שחולקים זה על זה. ב) דהזהר מכריע ההלכה במחלוקת אשר בש"ס.

יש לתרץ גם מה שהקשו נ"כ הרמב"ם על מה שהביא ביד"ו, המאמר דכל הנביאים נתנבאו לימוה"מ כו' וגם המאמר דאין בין עוה"ז לימוה"מ אלא שעבוד מלכיות בלבד. — והוא בזהר ח"ג קכה, א: דמסטרייהו — דע"ה דוקא — לית בין גלותא לימוה"מ אלא שעבוד מלכיות בלבד, משא"כ בת"ח. ועייג"כ עבודת הקדש לר"מ בן גבאי ח"ב פל"ח. ואגה"ק סכ"ה. וק"ל.

(מרשימת תמוז שנת תש"ט)

ַ

. . בהערתי הא' שבקונטרס^* לא העתקתי מה שהובא . . . בשם הראגאצובי מקור לפסק הרמב"ם (ודלא כמשמע מתוס' סד"ה חוץ ב"מ נח, סע"ב) דבע"ת גדולים מצד"ג מהא דקדושין (מט, ב) ע"מ שאני צדיק אע"פ שהוא רשע ספק מקודשת דשמא עשה תשובה. וא"כ עכצ"ל דבע"ת גדול מצד"ג, ובכלל מאתים מנה.

ולא העתקתיו כי תמי' היא בעיני, דהרי גם בהטעה לשבח אינה מקודשת. ועוד דאף אם הוא לשבח בענין שכר ועונש, נהפוך הוא לענין טבע האדם, דבע"ת סורו רע וכו'. (להעיר מלקו"ת ואתחנן ד"ה וזאת המצוה סס"ג). ובקדושין ל"ק כלל דהרי מקדים שם בברייתא: אין אומרים כרבי אלעזר בן חרסום כו' אלא כל שבני עירו מכבדין אותו כו', ובל' בנ"א גם בע"ת נקרא צדיק (בשם המושאל עכ"פ).

והשי"ת יהפוך — כענין ומעלת התשובה שמהפך זדונות לזכיות מקללה לברכה — ימים אלו לששון ולשמחה בב"א.

4 ר

אחרי הדפסת הקונ' מצאתי בס' רה"ג (ירות"ו חצר"ת) ע' 74 מובא דר' נטרונאי גאון (גנזי קדם ח"ד כז. וראה אוצה"ג שבת סי' שנא) ס"ל בכלל דופליגא דהלכה כראשון היפך מדעת רס"ג (עין זוכר ו' כא) המובא בהערתי.

(ממכתב י"ח תמוז, תש"ט)