Addenda - sichos and letters 13

355ת ב ו א

שאלה: דורך וואָס קומט מען צו שמחה?

תשובה: דער ענין השמחה קומט דאָך צו אַ מענטשן פון דעם וואָס ער פילט אַז ער האָט עפּעס, אים איז עפּעס צוגעקומען, און וואָס די זאַך וואָס ער האָט באַקומען איז גרעסער אַלץ מעהר איז גרעסער באַ אים די שמחה.

איז בשעת מען איז זיך מתבונן אַז אַ נברא איז אַ מוגבל און פונדעסטוועגען האָט אים דער אויבערשטער געגעבען די מעגליכקייט אַז דורך קיום המצוות וועט ער זיך פאַרבינדן מיטן בורא, וואָס דאָס איז די גרעסטע עלי' וואָס עס קען זיין, וואָרום וואָס פאַר אַ עילוי אַ מענטש זאָל זיך אויסמעלן איז דאָס אַלץ דינג אַ באַגרעניצטע זאַך און עס קומט ניט כלל צו דעם עילוי וואָס מען פאַרבינדט זיך מיטן בורא הבלתי בעל גבול, איז וויבאַלד אַז דאָס איז די גרעסטע זאַך וואָס מען באַקומט, במילא האָט מען דורך דעם די גרעסטע שמחה.

נאָך מערער איז, אַז אפילו אויב מען איז אַמאָל איבערגעפאַלן און מען האָט געטאָן אַ ענין פאַרקערט פון דעם וואָס דער אויבערשטער האָט געהייסען, אָבער בשעת מען באַטראַכט זיך און מען קומט צו דער הכרה אַז ניט קוקענדיק אַז ער איז אַמאָל איבערגעפאַלן און געטאָן פאַרקערט פון דעם ציווי השם, פונדעסטוועגען האָט אים דער אויבערשטער געגעבען די מעגליכקייט צו תשובה טאָן וואָס דורך דעם ווערט ער רצוי צום אויבערשטן אַזוי ווי קודם החטא, ביז אַז נעשה לו כזכיות, אַזוי ווי ער וואָלט געטאָן אַ מצוה, יעמולט איז צוזאַמען מיטן מרירות געפיל וואָס ס'איז פאַראַן בשעת התשובה, צוזאַמען מיט דעם איז פאַראַן די גרעסטע שמחה פון דעם וואָס ער טוהט תשובה און ווערט באַוויליקט צום אויבערשטן.

ובמילא קומט אויס אַז אַלע מאָל, אין יעדער צייט קען אַ מענטש האַלטן באַ שמחה, וואָרום ממה נפשך, בשעת ער פירט אויס דעם וואָס דער אויבערשטער פאַרלאַנגט פון אים, דאַרף ער זיין צופרידן פון דעם קיום המצוה, און אויב ער איז איבערגעפאַלן, און כאַפּט זיך אַז ער איז דורך געפאַלן, הייבט אָן חרטה האָבען דאַרף ער זיין צופרידן פון דעם וואָס ער קען תשובה טאָן און מתקן זיין.

(משיחת יום ג' פ' וירא, ט"ז מ"ח, תשט־

6

356זה עתה קבלתי מכתבו מי"ז אדר שני ולפלא שאיש הישראלי ובפרט מחסידי חב"ד יהי' בענינים דמרה שחורה וביותר — בהימים שבין פורים לפסח שהם ימי שמחה (עיין רש"י תענית כ"ט ע"א שמזכיר ג"כ פסח). והשי"ת יזכהו ואת זוגתו ש"ב הרבנית — שיחי' — לעבוד את ה' שבזה נכלל ג"כ העבודה דבכל דרכיך דעהו — מתוך שמחה, ולגדל את כל ילידיהם שיחיו לתורה ולחופה ולמעש"ט מתוך הרחבת הדעת.

(ממכתב כ' אדר ב' תשי"ד)

. . . ובמש"כ ע"ד עצבות וכו' — כבר מלתו אמורה בתניא קדישא אשר מקור העצבות בלתי טהור. ומה לו ולענין זה? ואתפלא מנין לאנ"ש זמן פנוי לענינים כאלו? האומנם אין רואים ומרגישים שהזמן דעתה יקר מכל יקר, וכל רגע ענין הוא שצריך לנצלו לתכליתו. וכמה מהם מבזבזים זמנם על ענינים שאפילו בשם „מה בכך" אין לכנותם!! ואולי גם ע"ז הביאור ההסתר כפול, דאנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא. ויה"ר שבקרוב ממש יקוים ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה גו' זה — זה בכפלים.

(ממכתב י"ז אד"ש תשי"ז)

מאשר הנני קבלת מכתבו מג' תרומה, והתחלתו שמבקש בלב נשבר ונדכה כו'.

והנה אף כי זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה גו' אבל הוא כשבא מפני הרהור תשובה וכיו"ב אבל כשמצליח השי"ת וממלא בקשה ואעפ"כ אינם שבעים רצון מבלי טעם מיוחד, הרי לא זוהי הדרך וכיון שבהנוגע לו מילא השי"ת משאלות לבבו ולבב זוגתו שיחיו לטובה ובטח ימלא ג"כ ימי הריונה כשורה ותלד זחו"ק בעתה ובזמנה ובקל, איני יודע ומבין ההקדמה שבמכתבו שהוא נשבר ונדכה, וביחד עם זה אינו מזכיר אודות ההעדפה בעניני תורה ומצות, ולדידי הנה איפכא מסתברא שצריך הי' מכתבו להתתיל שמודה הוא להשי"ת על מה שנפקדה זוגתו תחי' וזה נותן לו ג"כ הבטחון שגם להבא יטיב הבורא שהוא עצם הטוב בהנוגע לו לזוגתו ולבנם שיחיו ואח"כ צריך הי' לסיים שהוא מצדו הוסיף בהצנורות והכלים המשמשים לקבל ברכות השי"ת בעתיד ובתוספת אשר הצנורות והכלים הם הענינים דתורה ומצות.

וימים אלו שנכנסים לחדש אדר שאז מרבין בשמחה הנה יוסיף השי"ת שמחה לו ולזוגתו שיחיו בכל הנ"ל ומתוך תוספת נחת מבנם . . .

(ממכתב ד' אד"ר תשי"ד)

357מאשר הנני קבלת מכתבו מכ"ח תשרי עם המצורף אליו. ומובנת הפליאה והתמי' שהוא מדוכא וכו', בה בשעה אשר השגחה העליונה זיכתו והצליחתו לעבוד בעבודת הקדש, עניני צעירי אגו"ח ובנקודה הפנימית הפצת המעינות חוצה. והרי ידוע פסק תורתנו כל המקבל עליו וכו'. ויהי רצון שבקרוב ממש יבשר טוב בטוב הנראה והנגלה, בכל הענינים אודותם כותב,

והרי נמצאים אנו למחרתו של חדש השביעי, שכשמו — כל ימי החדש בכלל זה, ודרשו רז"ל שמושבע הוא בכל טוב, והוא חדש הכללי — שנמשכים עניניו על כל השנה, ובלבד שתהיינה התומ"צ, הצנור והכלים להמשכת וקבלת ברכות והשפעות השי"ת, וק"ל.

(ממכתב א' מ"ח תש"כ)

במענה על מכתבו מיו"ד תמוז שנתקבל באחור זמן בו כותב ע"ד מצב רוחו בכלל ובעיקר בזמן האחרון ומסיים אשר נדמה לו שעתה אצלו איזה ירידה ברוחניות.

הנה בכלל צ"ל שדמיונות כאלו ובפרט כשגורמים לעצבות כמו שכותב במכתבו הנה באים הם מהיצר הרע ומהלעומת זה וכמבואר בתניא ע"ד העצבות ואודות ההכרח להרחיקה. ובפרט כשזיכהו השי"ת והעמידו בקרן אורה הוא נר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה זוהי פנימיות התורה הרי צריך להיות בשמחה גדולה ביותר על אושר זה ומה שמרגיש חסרונותיו בענינים שונים הנה כנ"ל א) אפשר הדבר שאין זה אלא דמיון. ב) אם גם יש יסוד להשקפתו זו הרי למה הדבר דומה לאיש שלא הי' בריא ולא ידע עד"ז ובמילא לא נזהר מדברים המזיקים וגם לא עשה בענינים שיביאו לו רפואה כיון שדימה בנפשו שבריא הוא לגמרי ומסבב הסיבות ועילת העילות הביאו סו"ס שידע מחסרונו ובמילא יש התקוה שיתחיל להתעסק בדברים המרפאים ויתרחק ביותר מדברים המזיקים אשר פשיטא דמה שנתגלה לו מצבו הנה לא לבד שאין צריך להיות עצב מזה אלא אדרבה זהו הקדמה והכנה למצב בריאות הנכונה. ובטח כמו ברובא דכולא עלמא, הנה משני אופנים הנ"ל ישנם בו היינו שקצת יסוד יש לרעיונו ע"ד החסרון ובקצתו מוגזם הוא ע"י הלעומת זה, או מה שקרוב יותר שמראה לו החסרון לא במקום שישנו אלא במקום אחר (וכוונתו בזה בשתים כשישתדל במקום שאינו נצרך הרי תזיק ההשתדלות יתירה במקום זה ויחסר התקנה בענין הנצרך ומוכרח וכמבואר הדבר בכמה מקומות בחסידות וגם בספרי מוסר) ובכללות הדבר הנה ידוע מ"ש עבדו את ה' בשמחה אשר אז העבודה נעשית יותר ובמרץ יותר ובהצלחה יותר. ואף שיודע מעמדו ומצבו בכ"ז מעמד ומצב הנה"ב שלו אינו צריך לבלבל את שמחת נפשו האלקית וכמבואר בתניא.

358ולקראת יום הולדת שכותב אודותו במכתבו הנה יהי רצון מהשי"ת שיהי' ירא שמים למדן וחסיד כדבעי וגדולה זכות התעסקותו בשדה החנוך הכשר לקרב את לבן של ישראל לאבינו שבשמים שאבינו שבשמים ישלם לו בתוספת שהיא מרובה על העיקר בהמצטרך לו בגשמיות וברוחניות.

בברכה לתלמוד תורה ביראת שמים

ובהמצטרך בעניניו.

(ממכתב ו' מנ־א תשי־ב

במענה לההודעה ע"*) י בעלה הרב שליט"א מיום הולדתה, הנה יהי רצון שתהי' השנה הבאה לקראתה לשלום — שנה טובה ומוצלחת בטוב הנראה והנגלה,

ומובן וגם פשוט, שככל שיתגדל הבטחון בהשי"ת בורא העולם ומנהיגו המשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית, תתוסף גם המשכת ברכות השי"ת למטה, ותתגדל מדת הברכה וההצלחה. וכבר ידועה הוראת תורתנו תורת חיים, אשר על האדם להיות בשמחה ובטוב לבב, שהרי כל ימיו וכל שעות ורגעים שבימים אלו מוקדשים הם לעבודת הבורא, וכמ"ש עבדת את ה"א בשמחה ובטוב לבב, ובמכל שכן שצריך להיות כן — בהנוגע לאשה עקרת הבית, וכנראה במוחש שמצב הרוח בבית תלוי במצב רוח האשה. ואין הברכה שורה אלא מתוך שמחה. וכיון שנצטוינו על זה — בודאי שאפשר הדבר. ובפרט כשתתבונן, אפילו לשעה קלה, תראה חסדי השי"ת עמה ועם בעלה שי' בעבר, ובודאי יומשכו גם בעתיד. וכנ"ל — הכלי להמשיך הברכה ולקבלה, תוקף הבטחון ושמחה פנימית ואמיתית. ויהי רצון אשר בשנה זו ימלא השי"ת משאלות לבבם לטובה בזחו"ק.

(ממכתב ב' ניסן תשי־

מיט פרייד האָב איך ערהאַלטן אייער בריף פון כ"א אייר, איך האָב שוין איבערגעטראַכט וועגן דעם וואָס איך האָב שוין אַ לאַנגע צייט ניט געהערט וועגן אייער געזונט און דעם געזונט פון אייער פרוי שיחיו, און דאַנק גוואָס איר גייט שוין אין גאַס און אויך אין שול, און, ווי איך זעה פון אייער בריף, איז אויך דער געזונט פון אייער פרוי תחי' פיל בעסער ווי פריער, און וויבאַלד מען זעהט דאָס מיט פליישיגע אויגען אויך אַז השי"ת האָט אייך געזונט געמאַכט און אויך דער געזונט פון אייער פרוי בעסערט זיך דאַרפמען זיין שטאַרק אין בטחון צו השי"ת אַז עס וועט גיין אַלץ בעסער און בעסער ביז איר אַליין וועט אויך זיין צופרידען.

359עס איז פאַרדריסליך און טוטוויי צו לייענען אין אייער בריף די „ניטנויטיקע" אויסדריקען, צוליב וואָס טוט איר דאָס? און בפרט פון אַ אידן אַ מאמין און וועלכער קאָן נאָך בעאיינפלוסן אַנדערע, דורך דעם וואָס מען איז שוואַך אין בטחון בהשי"ת, איז ערשטנס שאַדט דאָס אין רוחניות און אין געזונט, און צווייטענס נעמט דאָס אָפּ דעם ווילען און לוסט צו באַווירקען אַנדערע — מאַכן זיי לעבעדיקער און מוטיגער.

איך האָף אַז צו דער צייט פון ערהאַלטען מיין בריף וועט זיך באַ אייך בייטען די שטימונג צום גוטען, און וועט זעהען צו נאָכפאַלגען די אָנווייזונג פון אונזער תורה הקדושה, עבדו את ה' בשמחה, וואָס ווי עס ווערט געבראַכט אין די ספרים הקדושים, אַז מען דאַרף און מען קען דינען השם יתברך ניט נאָר מיט תפלה און תורה נאָר אויך ביים עסען און טרינקען און ענליכעס, און — דעם לעבן מיט שמחה, און דענסמאָל איז, אויך על פי פשוט, זעהט מען זיך געזונטער מוטיקער און מען טוט אויף פיל מער פאַר זיך און אויך פאַר דעם אַנדערען.

איך שליס מיט אַ וואונש, אַז די מדת הבטחון זאָל זיך שטאַרקען באַ אייך, וואָס פריער, און זאָלט האָבען אַ רוהיגען פרייליכען יום טוב שבועות און דערנאָך ממשיך דאָס זיין אויף אַ גאַנץ יאָר.

(ממכתב א' סיון תשי"ב)

. . . מתאר מצב עסקיו שהנהו בע"ח גדול וכו' . . והעולה על כולנה מהנראה בכתבו, שנפל ברוחו ובמילא נחלשה אצלו גם מדת הבטחון שלו, וכותב הנני בזה העולה על כולנה, כי עפ"י המובא בספרים ובספרי חסידות בפרט הרי בזה תלוי הכל, מדת הבטחון הנה היא כלי המדה להתקשרות ודביקות האדם עם הבורא ב"ה ואם הדביקות היא במילואה אז בודאי אי אפשר שיהי' כל חסרון כיון שלמעלה אין ענין זה כלל.

וכיון ששואל עצתי — אחרי ההקדמה שכבקשתו כשהייתי על הציון של כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע הזכרתיו להמצטרך לו — הרי לפ"ד צריך הוא להתעסק עם עצמו, האַרעווען אויף זיך, לחזק בטחונו בהשי"ת במדה היותר גדולה, ואמיתת מדת הבטחון היא שאף שאין רואים כל דרך בטבע הרי נעלה אצלו מכל ספק שבודאי יהי' הכל טוב, ובטוב הנראה והנגלה לעיני בשר ממש היינו בפרנסה בהרחבה ובריאות וכו' ולגבי למעלה הרי הענינים שבטבע אינם מונעים כלל, וכיון שהאדם למטה מגביה א"ע ומעמיד א"ע עכ"פ משהו למעלה מן הארץ היינו שפועל בעצמו שעי"ז שהוא יהודי מאמין בטוח בתכלית שאין בע"ב עליו חוץ מהשי"ת, הרי ביכולתו360להמשיך גם למטה שגם למט לטובה ח"ו, ותקותי חזקה בה יראה תיכף שינוי בההנהגה על הלוך וטוב, און פון גוט צו נ־

ונוסף ע"ז הי' צריך להתח עכ"פ במקצת על רגילותו עד טה לא יכלו כל עניני הטבע לנגוע בו שלא השי"ת שאם רק יתחזק בבטחונו בתכלית, הרי עמדו בעניני מסחר הגשמי, ויתחיל מצבו לילך נאָך בעסער.

חיל תומ"י בנתינת צדקה כפי רגילותו ולהוסיף עתה ואחכה ממנו לבשורה טובה בכל הנ"ל.

בברכה להצלחה בגשמיות ושיקוים בו

פתגם כ"ק רבינו הזקן: אַז השי"ת גיט

אידן גשמיות און זיי מאַכן פון גשמיות

רוחניות . .

(ממכתב כ"ה סיון תשי"ב)