Addenda - sichos and letters 15

364ראש השנה

לשון הברכה שאמר כ"ק אדמו"ר שליט"א

אחרי קריאת הפ"נ כללי

ערב ר"ה תשל"ב:

דער אויבערשטער זאָל ממלא זיין אַלע ברכות וואָס אידן בענטשן איינער דעם אַנדערן סיי בכלל סיי בפרט סיי אין די ענינים הכללים סיי אין די ענינים הפרטים — כולל אויך די ענינים וואָס זיינען געשריבן דאָ מיט אַ ריבוי חתומים,

זאָל דער אויבערשטער ממלא זיין דאָס וואָס זיי אַלע בעטן און נאָך מער, מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה, און דאָס זאָל אַלץ נכלל ווערן און אַראָפּקומען אין אַ כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה לכל אחד ואחת בכל מקום שהם, סיי אין גשמיות סיי אין רוחניות, מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה.

און בקרוב ממש זאָל מען זוכה זיין צו די גאולה האמיתית והשלימה דורך משיח צדקנו. אמן כן יהי רצון.

ערב ר"ה תשל"ג:

דער אויבערשטער זאָל ממלא זיין משאלות לבב כל אחד ואחת בתוככי כלל ישראל, כולל אויך די ענינים וועלכע זיינען דאָ געשריבן, בכללות ובפרטיות,

און דאָס זאָל ממשיך זיין ברכת ה' אין אַ כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה, און אַז דאָס זאָל זיין למטה מעשרה טפחים

בכל הפרטים ופרטי פרטים,

און אין אַן אופן — וויבאַלד אַז היינטיקער יאָר הויבט זיך אָן מיט שבת — פון בשובה ונחת תושעון,

365ובקרוב ממש זאָל זיין די גאולה האמיתית והשלימה, בשובה ונחת, דורך משיח צדקנו יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו.

צרב ר"ה תשל"ד:

דער אויבערשטער זאָל ממלא זיין משאלות כל אחד ואחת בתוככי כלל ישראל בטוב הנראה ונגלה למטה מעשרה טפחים,

ובפרט ובמיוחד — די ענינים וועלכע מען שרייבט אין דעם פּדיון, און עס זאָל זיין בגלוי ובקרוב ממש, און די נקודה הפּנימית — עס זאָל זיין בקרוב ממש גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו,

און ביז דעמאָלט די כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים בגשם וברוח, ובגשם וברוח גם יחד, מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה. אמן כן יהי רצון.

ערב ר"ה תשל"ה;

דער אויבערשטער זאָל ממלא זיין משאלות לבבם של כל אחד ואחת פון די וואָס געפינען זיך דאָ און פון די וואָס זיינען בכל קצוי תבל — בתוככי כלל ישראל, לטובה ולברכה בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים.

און אַז די אַלע החלטות טובות זאָל מען זיי מקיים זיין און זיי זאָלן מקויים ווערן בקרוב ממש אָן קיינע שוועריקייטן, וואָס באמת זיינען זיי מלכתחילה ניטאָ, ואדרבה — בשמחה ובטוב לבב, און דאָס זאָל מעורר זיין אַ רצון חזק אין החלטות נאָך מער, בכל ענינים אלו.

דער אויבערשטער וועט זיכער געבן אַ כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה לכל אחד ואחת — אַלס פרטים ולכל אחד ואחת — אַלס חלקים פון כלל ישראל,

עס זאָל זיין נצבים כלכם לפני הוי' אלקיכם פון ראשיכם שבטיכם ביז שואב מימיך, און מען זאָל מקבל זיין די ברכות והמשכות והשפעות למטה בכלים רחבים ובשמחה ובטוב לבב,

366און בעגלא דידן ובקרוב ממש זאָל מען זוכה זיין צו די גאולה האמיתית והשלימה דורך משיח צדקנו למטה מעשרה טפחים, ובחסד וברחמים ובמהרה בימינו. אמן כן יהי רצון.

צרב ר"ה תשל"ו:

דער אויבערשטער זאָל ממלא זיין משאלות לבבם לטובה של כל אחד ואחת מבני ישראל בכל מקום שהם, כולל אָט די וואָס געפינען זיך דאָ און די וואָס באו על החתום,

און די אַלע פרטים וואָס זיינען דאָ אויסגערעכנט און וואָס דאַרפן זיין אויסגערעכנט און וואָס — בין השיטין.

וויבאַלד אַז דער יאָר הויבט זיך אָן מיט שבת, וואָס וקראת לשבת עונג און כאילו כל מלאכתך עי^* — און וויבאַלד אַז דאָס זאָגט דאָך תורת אמת, איז דאָך מלאכתך עשוי' — זאָל דאָס אַלץ אָפּגעטאָן ווערן בכוחו ומידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה,

און דאָס זאָל אַראָפּקומען למטה מעשרה טפחים בטוב הנראה והנגלה, אין די ענינים הפרטים און אין די ענינים הכללים, בגשמיות וברוחניות ובגשמיות וברוחניות גם יחד.

אַ כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בטוב הנראה והנגלה אין אַלע ענינים ביז צו פועל ישועות בקרב הארץ — ישועה הגדולה, גאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו בקרוב ממש.

יעדער פון אייך וכל ב"ב — אַ כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה, און עס זאָל מקויים ווערן די אַלע ברכות בטוב הנראה והנגלה.367ערב ר"ה תשל"ז:

דער אויבערשטער זאָל ממלא זיין משאלות לבב כל אחד ואחת בתוך כלל ישראל בטוב הנראה והנגלה למטה מעשרה טפחים ובקרוב ממש, סיי אין די ענינים הפרטים סיי אין די ענינים הכללים,

זאָל ממלא זיין משאלות לבבם לטובה פון די הנהלות המוסדות און פון די מבצעים, אָנהויבנדיק פון מבצע אהבת ישראל, און מבצע חינוך, און מבצע תורה, און מבצע תפלין, און מבצע מזוזה, און מבצע צדקה, און מבצע בית מלא ספרים — יבנה וחכמי', און מבצע נרות שבת קודש, און מבצע כשרות האכילה ושתי', און מבצע טהרת המשפחה.

ביז צום מבצע הכי גדול — גאולה האמיתית והשלימה דורך משיח צדקנו בקרוב ממש ובעגלא דידן.

עס זאָל זיין אַ שנת אורה, ביז פון אַלע אותיות און אין אַלע צירופי אותיות, ביז אַ שנת תורה.

וויבאַלד ס'איז אַ שנה וואָס התחלתה איז געווען שבת, און אויך סיומה וחותמה איז שבת — וואָרום מען איז דאָך מוסיף פון די צייט פון תשל"ו, אַלס אַ הוספה מחול על הקודש (אין שנת תשל"ז) — וואָס שבת איז דאָך וקראת לשבת עונג

— זאָלן זיין די אַלע ענינים מתוך עונג אמיתי און פון פנימיות העונג, וואָס דעמולט קומט עס אַרויס בגילוי ממש,

און אין דעם נוסח המקובל והמסורתי — שנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות גם יחד.

368אָנהויבנדיק פון דער כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות, ובגשמיות וברוחניות גם יחד.

און אויך ממלא זיין משאלות לבב כולם ודכל אחת ואחת אין די אַלע ענינים הכללים און ענינים הפרטיים וועגן וועלכע מ'שרייבט דאָ, וועגן וועלכע מ'האָט געדאַרפט שרייבן, וועגן וועלכע דער אויבערשטער ווייס אַז מען האָט זיי אויך געדאַרפט אַריינרעכענען

— זאָלן זיי נתמלא ווערן מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה בקרוב ממש ולמטה מעשרה טפחים,

אָנהויבנדיק פון שנת אורה, און אַזוי אויך אַלע ברכות וואָס יעדערע הויבט זיך אָן מיט אַן אות פון א"ב, ביז אות תי"ו — שנת תורה שנת תשובה שנת תפלה, און עאכו"כ אַ שנת גאולה, אַ גאולה פרטית און אַ גאולה כללית בביאת משיח צדקנו, בגאולה האמיתית והשלימה ובקרוב ממש.

מ'זאָל האָבן אַ כתיבה וחתימה טובה בטוב הנראה והנגלה כל אחד ואחת ובני ביתם, אמן וכן יהי רצון.

6

. . . לכל השייך לזה ובמיוחד — להעוסקים ולהעוסקות בפועל במבצע נש"ק — שליט"א

. . ידגישו בפעולתם (בדיבור, בכתב, בדפוס וכו') ששנה ז* בתחלתה ובהכנה^א להתחלתה — הפתיחה היא: הדלקת נר שבת ויום הזכרון (ונר יום הזכרון, ונר שבת קודש) ונר שויו"ט, ובברכת שהחיינו תלתא זימנא (ר"ה, סוכות, שמע"צ) דהוי חזקה — ארבע (שש) פעמים^ב,

וע"פ המבואר בכ"מ, מובן שבכל ברכה — מיתוסף בכמות ובאיכות ממקור הברכות, הקב"ה,

וברכתו של הקב"ה הרי תוספתה מרובה על העיקר,

369ולכן בודאי יוסיפו — כאו"א מהם — בכמות ובאיכות בפעולתם האמורה והוי' יוסיף בברכתו בהצלחה רבה בזה,

ועד שכל אחת ואחת מבנות ישראל משהגיעה לגיל חינוך ואילך תדליק נש"ק ויו"ט בברכה — בשמחה וטוב לבב,

ויאיר מזלה ותכתב ותחתם לשנה טובה ומתוקה.

ואשרי חלקם וגדול זכותם דכאו"א המשתדל ועושה בזה, ויבש"ט בכ"ז וכיו"ב,

ויכתבו ויחתמו לשנה טובה ומתוקה

ואצפה לבשו"ט ומאירות.

(ממכתב עש"ק אתם נצבים היום, ה'תשל"ה)

6

. . . בהמשך צו דעם וואָס מען האָט גערעדט^א אַז די קביעות פון ראש השנה בשנה זו איז ביום השלישי שהוכפּל בו כי טוב, טוב לשמים וטוב לבריות^ב

— איז כאן המקום לעורר אויף אַן ענין [השייך צו „טוב לבריות"] וואָס איז לכאורה אַ פּלא:

דער מנהג איז בלויז בנוגע צו חטים^ו.

370אָבער נוסף על זה, זעט מען בדורות האחרונים^ז אַ מנהג נוסף — וואָס איז נתפּשט געוואָרן בתפוצות ישראל^ח — אַז די מגבית „מעות חטים" ווערט מלכתחילה געמאַכט אויף צו פאַרזאָרגן די וואָס זיינען זקוק לזה מיט אַלע צרכי חג הפּסח.

דער טעם אויף דעם, בפּשטות, איז:

היות ווי זיבן טעג [און אין חו"ל, אַכט טעג] נאָכאַנאַנד טוט מען ניט קיין מלאכה (אפילו ניט מחזר על הפּתחים) און לאידך גיסא: בפּסח קומען צו הוצאות נוספות ועוד ועיקר — בצרכי הפּסח איז דאָך אַ מצות עשה מן התורה^ט אויך ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך און אויך בחוה"מ^י — דערפאַר פאַרזאָרגט מען די וואָס נויטיקן זיך בזה מיט כל צרכי החג.

עפּ"ז האָט געדאַרפט אויסקומען אַז אויך לפני סוכות האָט מען געדאַרפט געבן עניים לכל צרכי החג. ואדרבה, בנוגע צו סוכות האָט געדאַרפט זיין דער מנהג הנ"ל נאָך מער ווי בפּסח. וויילע: חג הסוכות איז מער מיט אַ טאָג ווי חג הפּסח; און אויך די הוצאות שבסוכות זיינען גרעסער, וואָרום עס קומען דאָך צו די הוצאות פון אַ סוכה, חג הסוכות תעשה לך^יא און פון די ד' מינים — ולקחתם לכם, משלכם^יב.

ואעפּ"כ זעט מען ניט עס זאָל זיין אַ מנהג אַז פאַר סוכות זאָל מען מאַכן אַ מגבית אויף פאַרזאָרגן די וואָס נויטיקן זיך אין דעם מיט כל צרכי החג.

(משיחות יום ב' דר"ה ודש"ש, ה'תשל"ח)374ב"ה, ימי הסליחות, ה'תשל"ו

ברוקלין, נ.י.

להנהלות בתי כנסיות בכל מקום שהם

והגבאים בראשם

ה' עליהם יחיו

שלום וברכה!

בעמדנו בימים מיוחדים אלו — ימי הסליחות ועשרת ימי תשובה שלאחריהם,

שבכל שנה ושנה ימי חשבון הנפש הם, תיקון ושיפור דכל דבר הצריך תיקון והשלמה, והכנה והחלטות טובות ובתוקף המתאים לשנה הבאה,

ובפרט בשנים האחרונות ובשנה זו במיוחד, אשר כו"כ מאורעות בלתי רגילים כלל אירעו לנו, ומצב בני ישראל בכל מקומות פזוריהם ובאה"ק ידוע הוא — ובודאי תקוים ההבטחה הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל —

הרי הורונו חז"ל במשנתם על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, ועד"ז כל עיר וכל קהלה וביהכנ"ס ועד לכל משפחה ואפילו יחיד (עולם קטן),

וכיון שתפקיד בית הכנסת הרי הוא, כתוארו, להיות „מקדש מעט", שממנו אורה והוראה יוצאה לכל סביבתו,

באתי בזה בהצעה ובבקשה, ובכל לשון של בקשה, להנהיג בבית הכנסת (או להגביר ולהוסיף בזה, באם כבר נהוג זה), נוסף על התפלה בחיות —

שיעורים בלימוד התורה (וקדימה — ללימוד הלכות הצריכות בחיי חברי בית הכנסת וסביבתו),

לייסד (או להגדיל) קרן גמילות חסדים, קרן צדקה לעניים וכיו"ב, בכל בית כנסת ובית כנסת — נוסף על הקיים בעיר.

ומה טוב שיבוא כ"ז בפועל בימים אלה של הכנה לקבלת ברכות נותן התורה ומצוותי' לשנה טובה, בטוב הנראה והנגלה.

ויהי רצון שהצעתי ובקשתי האמורה תתקבל בסבר פנים יפות ובחפץ לב ותביא לפעולה מידית, וה"ז, נוסף על פעולת הבית הכנסת והקהלה בנוגע לעצמם, גם חיזוק כל בנ"י בכל מקום שהם, אשר קומה אחת הם, שליט"א —

ויוסיף זה ג"כ בברכת השם לכתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.

בכבוד ובברכה

ו ר

בזמנים כתיקונם הייתה צ"ל הפני' באופן אישי לכל בית כנסת בפ"ע375ולהנהלתו ולהרב מרא דאתרא בראש,

אבל כנ"ל, הזמן „בלתי רגיל" הוא כלל ודורש ותובע להקדים כל פעולה טובה ובאופן דיפה רגע אחד קודם. ותקותי אשר ידינוני לכף זכות, והשם ידון את כאו"א מאתנו לכף זכות.

. . . ידוע המבואר בכ"מ בדא"ח^א הטעם שנקרא ראש השנה ולא תחלת השנה — כי יום זה לגבי שאר ימות השנה הוא כמו ראש לגבי גוף ואברים. כמו שהראש — חיות כל האברים כלול בו, וגם אח"כ בגילוי, הרי מן הראש נמשך חיות לכל אבר בפרט^ב, כך יום ראש השנה כולל בתוכו חיות כל ימי השנה, שכולם כלולים בו בהעלם, ואח"כ מתחלק בגילוי לימים פרטיים.

ויש לומר שזהו אחד מטעמי האזהרה שהוזהרנו לייקר את הזמן בימי ראש השנה ביותר, כי השעות והרגעים בימים האלו כלליים הם, ונעלים על שאר ימות השנה, ולא רק בכמות כי אם גם באיכות, וכדוגמת חומר המוח שבראש — לגבי חומר שאר אברי הגוף.

ומובן אשר כמו בראש ואברי הגוף, אימתי יהי' האדם בריא — כאשר החיות שבראש יהי' בשלימותו, וגם יומשך ממנו לכל אבר ואבר חיותו השייך אליו.

כך הוא עבודת ימי ראש השנה אשר ימים אלו צריכים להיות מתאימים לענינם — ראש של כל השנה כולה. וגם שיהיו מקושרים עם שאר ימות השנה — להשפיע בהם חיות של קבלת עול מלכותו יתברך, לימוד התורה וקיום המצות.

והנה מהענינים המסייעים בעבודה בכלל ובעבודת התקשרות ראש השנה עם שאר ימות השנה בפרט היא ההתקשרות עם ראש אלפי ישראל שנשמתו^ג הוא בחי' ראש ומוחין לגבי שאר הנשמות שבדורו, ממנו הוא יניקתם וחיות שלהם ועל ידו קשורות הן ומיוחדות במהותן הראשון ושרשם.

376וכמו כן בכל אחד ואחת מאתנו ההתקשרות עם נשיא וראש דורנו, הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ — וכבר ביאר אשר ההתקשרות היא ע"י לימוד תורתו והליכה בדרך ישרה אשר הורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו — היא היא אשר תסייע בעבודת ימי ראש השנה^ד והתקשרותם עם שאר ימות השנה.

ותהי' הצנור דרך בו יומשכו הכתיבה וחתימה טובה, בטוב הנראה והנגלה, בגשמיות וברוחניות — בימי ראש השנה ואח"כ בכל השנה כולה.

(ממכתב יום ראשון דסליחות השי"ת)377לאריכות גדולה ועד לאין שיעור. וכמו שרואים במוחש, שלפעמים ברגע אחד, ובפרט רגע של שמחה גדולה, ששמחה פורץ גדר והגבלה, הרי היא חוי' מלאה תוכן עד בלי גבול.

כרגיל בבני ישראל לקשר כל ענין בזמן המיוחד בו נמצא, הרי נקודה מיוחדת בשנה זו שמתחילה בהקביעות דראש השנה שחל להיות בשבת, והשנה היא שנת שבת לה', וראש השנה ללימוד החסידות ודרכי החסידות, הוא יום י"ט כסלו, גאולת רבנו הזקן ויום ההילולא של הרב המגיד ממזריטש, שהשנה היא שנת ה־200 להסתלקותו, גם כן חל להיות בשבת.

והרי שבת הוא ענין של עונג (וקראת לשבת עונג) ומנוחה, כן יהי' למר ולכל אשר לו.

(ממכתב כ"ה חשון ה'תשל"ג)

. . . במענה על שאלתו מאז במה שידוע שבשבת הוא עליית העולמות בחיצוניות ולא בפנימיות, ובר"ה הוא עליית העולמות בפנימיות ולא בחיצוניות (כמבואר בכ"מ בדא"ח ועיין ג"כ אגה"ק סי' י"ד ובקו"א — דף קנ"ז ע"ב — המשך ר"ה תרס"ה ועוד) והוקשה לו איך הוא כשחל בשבת.

הנה הענין מבואר^* ע"פ הידוע דכמה מדריגות יש בפנימיות וחיצוניות יש פנימיות דפנימיות וחיצוניות דחיצוניות וכו' ועיין ג"כ אגה"ק סי' כ"ט, (ק"ן ע"א כמה בחינות פנים לפנים וכמה בחי' אחורים לאחוריים לאין קץ כו') וראה ג"כ בספר דרך מצותיך בסוף מצות לא תבערו אש, ולפיכך אין ניכר מבחוץ לעין הרואה כו' עיי"ש.

(ממכתב י"ב אד"ר תשי"ד)

378ומה ש(במקום שאין חשש הפסק) מוסיפין תיבת קדש, כן מברכת חמותי הרבנית שליט"א (ז"ל) והוא בקבלה מהדורות שלפני', ובטח נהגו כן דור אחר דור בבית נשיאינו. וידוע מ"ש בתשובות הרשב"א, הובא בשו"ת השיב משה סי' י"ג, דאין לדחות קבלה שיש ביד נשים הזקנות מבני עמנו, מפני ששים רבוא מופתים המראים סותרו.

עוד העיר בנוסח ברכת הדלקת נרות דר"ה שנדפס בסידור של יום הזכרון. הנה זה הי' קשה לי יותר מהנ"ל כיון שזה נוסח ברכה חדשה בהדיא. ושאלתי את פי כ"ק מו"ח אדמו"ר זה איזה שנים מלפנים, ואמר לי אשר פלפל בזה כ"ק אדמו"ר (מוהרש"ב) נ"ע עם הרה"ג הר"י רפלוביץ מקרמנצוג, ולמרות קושיותיו של הרב הנ"ל הסיק כ"ק אדמו"ר שצ"ל של יום הזכרון. וכן הוא מנהג בית רבנו, ומעשה רב, ואולי הטעם דמדמינן לקידוש ולהפטרה.

(ממכתב י"ט סיון תשי"ב)

. . . בנוגע לתספורת דשלש שנים כשיום הולדת הוא בראש השנה. ע"פ מה ששמענו מכ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא ישראל, משמע שאין לגזוז השערות קודם מלאת שלש שנים. לכן יש לעשות הנ"ל לאחרי ראש השנה ובסמיכות לר"ה, ומובן שבאה"ק ת"ו שנתפשט המנהג לעשות התספורת במירון — באם אפשר גם בהנ"ל יש לעשות כן . . .

(ממכתב א' אלול תשכ"ב)

במענה על מכתבו, בו כותב אודות ענין המקוה דמים שאובין ובקשר עם זה — שעניני ר"ה ענינים כללים הם.

והנה מובן שצודק הוא, בזה שעניני תשרי בכלל ור"ה בפרט השפעתם על כל השנה כולה, וכידוע וכמבואר בדא"ח (בעטרת ראש ובכ"מ) דיוק הלשון ראש השנה ולא תחלת השנה. אבל — לאידך גיסא — גם התפלה שייכת לכל השנה כולה ובמילא נוגע המנין והמתפללים אם הוא מאנ"ש וכו'. ומה לבחור משני אלו — ה"ז דבר התלוי בהרגש ובהתאם לזה יחליט.

ולקראת השנה החדשה הבאה עלינו ועל כל ישראל לטובה ולברכה הנני בזה להביע ברכתי לו ולכל אשר לו, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה בגשמיות וברוחניות.

(ממכתב כ־ד אלול ש

379לפלא שאינו מזכיר שמתכונן לעשות התועדות במחנו הט' למסור איזה נקודות ממה שנדבר, ובזה ממעלת בני ישראל שהם בדרגת מלכים וההכתרה דר"ה של הנשמות הוא כדרך של מלך מלכי המלכים וכו', שעבודה באופן כזה שנוסף ע"ז שהיא נעימה יותר — ע"פ רוב מצליחה יותר, אף שצריך להזהר מהתרחבות דקדושה שלא יכנסו להענין דפלשתים וכמבואר בתו"א ר"פ בשלח. ובטח זוכר גם נקודות מהתועדות דשבת נצו"י וכו'.

(ממכתב י"ב תשרי תשי־

במענה למכ' כת"ר בו מעיר בדברי אדמו"ר הצ"צ בדרך מצותיך מצות נר חנוכה אות ב' שכתב שם סמוך לתחלת הענין „ועד"ז יובן למעלה ענין תיקון ואמת שבתרין תפוחין בלחיין דאריך וגו' וכמ"ש תתן אמת ליעקב" עכ"ל. דהלא להדיא מפורש בזוהר באידרא רבה, כי תיקון ואמת די"ג מדות דמשה, הוא לעומת ישוב ירחמנו כו' ותתן אמת ליעקב בי"ג מדות דמיכה, הוא לעומת נושא עון בי"ג מדות דמשה.

ולכאורה יש עוד להוסיף בחיזוק הקושיא — דאין לומר דזהו חידוש (הוספה, או כיו"ב) בקבלה (המקובלת — דהאריז"ל) על מש"כ בזהר (בחלקו הנמצא אצלנו) — וע"ד ריבוי הענינים הנמצאים בכתהאריז"ל ולא נמצאו בזהר — שהרי בכתהאריז"ל הובא הנ"ל באד"ר ולהלכה למעשה — בכוונות תשליך (סי' האריז"ל. וראה ג"כ ש' הכוונות דרושי ר"ה קודם ד"א. פע"ח במקומו. ועוד). כן אאפ"ל שזהו חידוש דתורת החסידות (ע"ד שמצינו בכוונות המקוה, ובל' אדהאמ"צ (בסידורו ריש ח"ב רד"ה להבין כללות כוונת המקוה): להאריז"ל נזכר כללות הכוונה כו' אבל בכוונת המקוה שנדפס בשם הבעש"ט ז"ל כו') — כי גם אדמו"ר הזקן הביא הנ"ל בסידורו בכוונות תשליך.

אבל הענין — דהצ"צ (וכן בלקו"ת ד"ה אלה מסעי (צג, ג) שמביאו הצ"צ כאן) לא הביא ראי' מתיקון דמיכה [ופשיטא שאין כוונתו שזהו (התיקון ואמת) התיקון דמיכה תתן אל"י] — כ"א מוכיח מהכתוב תתן אמת ליעקב — שאמת (באיזה דרגא שתהי') ניתנת ליעקב (השייך לדרגא ההיא). וזהו ע"ד ריבוי דרז"ל מהכתובים דיגמדה"ר בנוגע לכו"כ ענינים שאין להם כל שייכות ליגמדה"ר. יתרה מזו מצינו וגם בהלכה למעשה בנגלה — דון מינה (גם דין ממש אבל) ואוקי אבתרא.

(ממכתב כ־ו מ"ח תשל־א)