הי' לו מום, שוב אא"פ לבו"ד לעקור את המום "למפרע"יב; משא"כ רפואת הקב"ה באופן ד"אני ה' רופאך" — כיון שאופנה הוא "לא אשים עליך", הרי גם כשכבר בא על האדם חולי, הרפואה עוקרת אותו כאילו לא הושם על האדם מלכתחילהיג.
וכיון ש"אייר" ר"ת "אני ה' רופאך", הרי מובן, שסגולת חודש זה בענין הרפואה היא באופן של "אני ה' רופאך", העוקרת כל ענין החולי מעיקרו.
ב. ויובן זה בהקדם הטעם שבחמשה חומשי תורה נקראים החדשים במספרם הסדורי (חודש ניסן — החודש הראשון, חודש אייר — החודש השני וכו') — ולא קבעה התורה שם לכל חודש וחודשיד.
וי"ל אחד הטעמים, כי בזה נרמז, שמלבד התוכן המיוחד שיש לכל חודש וחודש בפ"ע (כמבואר בכמה ספריםטו) — הרי י"ב חדשי השנה הם (גם) מציאות והמשך אחד. ולכן נקראים החדשים ע"פ המספר הסדורי, המדגיש שכל החדשים מהווים המשך אחד (ובפשטות — כשאומרים "שני" ה"ז מדגיש שבא בהמשך להראשון, וכו').
ומזה מובן, שענינו של כל חודש וחודש הוא (גם) הכנה והקדמה לענינו של החודש הבא אחריו (ובהמשך אליו).
[ויש לומר, שזהו הטעם (הפנימי) ששבת מברכים החודש היא תמיד — גם כשר"ח חל בשבת — (השבת האחרונה) בחודש שלפניו — להורות, שה"ברכה" ונתינת כח על עבודת החודש הבא, באה מהחודש שקדמו].
ועפ"ז יש לומר בעניננו — חודש אייר, שהוא החודש השני הבא בהמשך לחודש הראשון חודש ניסן (ומתברך ממנו) — שזה שהרפואה דחודש אייר היא באופן ד"אני ה' רופאך", רפואת