אליהם, ובמיוחד כל הענינים הקשורים לחג הפסח — שהוא הראש והראשון של כל החגים.
הקשר האמור מתבטא עד למעשה בפועלנג, על ידי מעשה המצוות ומנהגי ישראל, שגם הם "תורה"נד, מנהגים שנתקבלו על ידי כלל ישראל, מנהגים של רבים בישראל, או של קהילה קדושה בישראל וכו'.
באשר לחג הפסח — ישנה הדגשה של חפזון וזריזות. אנו רואים, אכן, לדוגמא, שיהודים, ובמיוחד בעלות-בית יהודיות, וכן ילדים וילדות, מתמסרים להכנות לקראת חג הפסח כבר ימים לפני כן, ואפילו "יחידי סגולה" הנוהגים לעבורנו ל"דירת פסח"נה לחג הפסח, מוצאים הכנות רבות שיש לעשותן בקשר לחג הפסח, והם מבצעים אותן בחפזון ובזריזות.
* * *
באופן האמור קיים גם הקשר עם שתי נקודות שהודגשו לאחרונה במיוחד, בדיבורנז וגם בכתב:
שלש המדות-הסימניםנח — "ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים", אינם מוגבלים וקשורים במקום וזמן מסויים. אצל ביישן אמיתי משתקפת מדת הביישנות בהתנהגותו בכל מקום ובכל רגע, וכך גם ברחמן ובגומל חסד.
באשר לנקודה השניה, בענין חודש ניסן, צויין כי החודש, חודש הגאולהנט, מתייחס וקשור לגאולה השלימה, הגאולה של באחריתסא הימיםס, הגאולה האחרונה,