בנוגע לטעם הא', אודות תלמידי ר"ע — הרי ל"ג בעומר הוא היום שבו "פסקו מלמות"יד, כלומר, מל"ג בעומר ואילך התחילה תקופה חדשה אצל תלמידי ר"ע — הנהגה של אהבת ישראל בתכלית השלימות.
ועוד ענין בזה:
ל"ג בעומר הוא יום ההילולא של רשב"י — תלמידו של ר"ע (מהתלמידים ש"העמידו תורה" לאחרי ל"ג בעומר)טו, אשר, מדותיו "תרומות מתרומות מדותיו של ר"ע"טז, כולל ובמיוחד — מדת אהבת ישראל של ר"ע ("כלל גדול בתורה") שהיתה אצלו בהדגשה יתירהיז, כפי שמצינו שבצאתו מן המערה (לאחרי שנתעלה בתורה בתכלית העילוייח) התעסק לכל לראש באהבת ישראל — "אמר איכא מילתא דבעי לתקוני כו'"יט, היינו, שהשתדל בטובתן של כהנים שלא יצטערו בטורח הדרךכ.
ולא עוד, אלא שהשתדל ודאג לטובתם של אלו שהיו במצב ירוד כו' — "יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין"כא.
ולהעיר גם מסיפור הזהרכב "זמנא חדא הוה צריכא עלמא למטרא, אתו לקמי' דר"ש. . פתח ואמר שירכג המעלות הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד", ועי"ז ירדו גשמים — אשר, נוסף על המבואר בדרושי חסידותכד הקשר והשייכות דירידת גשמים לפסוק זה, יש לומר (בדרך אפשר, כיון שעי"ז יתוסף באהבת ישראל עוד יותר), שבכך רמז רשב"י שהענין ד"שבת אחים גם יחד", אהבת ישראל ואחדות ישראלכה, הוא ה