מעשה יעקב" (כנ"ל); ואילו לפרש"י, שמתחיל מיעקב ומסיים באברהם, מובן, שדעתו להיפך, שזכותו של אברהם גדולה משל יצחק, ושל יצחק גדולה משל יעקבט.
ועוד שינוי: בתו"כ מסיים "כדאי לכל א' וא' שיתלה. . בגינו", והיינו שכל א' מהאבות בפ"ע כדאי [אלא שכאשר המצב גרוע ביותרי, וזקוקים לזכות גדולה יותר ולא מספיק "מעשה אברהם", תולים בזכות "מעשה יצחק", או יותר מזה, "מעשה יעקב"]; משא"כ רש"י מדייק בלשונו "ואם אינו כדאי הרי יצחק עמו. . הרי אברהם עמו"יא — היינו לא שזכות כאו"א בפ"ע מספיקהיב, אלא מצטרפים זל"ז ועד כולם יחדיג.
[בפשטות מובן הטעם ששינה רש"י בפרט זה מהתו"כ, כי בכתוב נאמר "ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור", היינו שמפורש בפשוטו של מקרא שאין הכוונה שיזכיר כ"א מהאבות בפ"ע, אלא שיצרפם זל"זיד, ולכן מדגיש רש"י, שבא לפרש פשוטו של מקרא, "יצחק עמו. . אברהם עמו".
אבל יש להסביר הטעם דשיטות אלו — שלפי התו"כ מספיקה זכות של כאו"א מהאבות בפ"ע, ואילו לפי פשוטו של מקרא, זכירת ברית אבות דיצחק היא דוקא באופן של "עמו", בצירוף ליעקב וכן בנוגע לאברהם].
ב. יש מפרשיםטו, ששני שינויים אלה תלויים זב"ז — דגם לרש"י יעקב הוא "בחור שבאבות"טז וזכותו גדולה משל אברהם ומשל יצחק, ולכן כותב רש"י "הרי יצחק עמו. . אברהם עמו", כי אין דעתו (בפשוטו של מקרא) ש"אם (יעקב) אינו כדאי" מספיקה זכותו של יצחק לחוד (ואדרבא — זכותו של יעקב גדולה משל יצחק), אלא שאז מצרפים זכותו