137

החיוב להתפלל קודם ( — שזה מתיר) עשיית חפציו^לה, החיוב לברך קודם ש­נהנים מעוה"ז^לו וכו');

משא"כ הקרבת שתי הלחם שייכת למזבח (גבוה) — היינו עבודת האדם בעניני קדושה, תומ"צ. דלאחר שנתעלה לדרגת "אדם" ועובד עבודתו ע"פ טעם ודעת, הנה כדי שעבודתו בקדושה גופא תהי' כדבעי, צ"ל ההקדמה דהקרבת שתי הלחם.

והביאור בזה:

יסוד^לז כל העבודה (גם עבודה דטעם ודעת) — ה"ה ביטול וקבלת עול, הקדמת נעשה לנשמע^לח [וכמבואר בכ"מ שזהו ענינה של ברכת התורה — שצ"ל "ברכו בתורה תחילה"^לט, דלפני לימוד התורה בהבנה והשגה, צ"ל הברכה וההודאה ש"נתן לנו את תורתו", שזוהי תורתו של הקב"ה^מ].

וזהו ענין הקרבת שתי הלחם, שאופן הקרבתם הוא שמביאים שני הכבשים ו­מניפים הכבשים עם הלחם יחד — הת­חברות הכבשים עם הלחם^מא: לחם הוא רמז על תורה, הבנת האדם; וכבש מורה על ביטול (כי כבשים "הם חלשים ב­טבעם. . ומורגש בהם טבע הביטול"^מב) — וזהו תוכן הקרבת שתי הלחם עם שני הכבשים, להחדיר את תנועת הביטול ב­תוך הבנת והשגת האדם.

[וענין זה נרמז גם בהקרבת הלחם גופא — שמביאים "שתי הלחם" דוקא:

מבואר בזהר^מג ד"שתי הלחם" קאי על תושב"כ ותורה שבע"פ, אשר תורה ש­בע"פ עיקרה — הבנת האדם, וכפסק ההלכה דבתורה שבע"פ אם אינו מבין מה שלומד "אינו נחשב לימוד כלל"^מד; משא"כ תושב"כ לא נתלבשה כ"כ בהבנת האדם [דבלי הפירוש דתורה שבעל פה אא"פ להבין תושב"כ לאשורה^מה], שלכן מקיימים מצות ת"ת גם בקריאת תושב"כ אפילו אם הקורא לא ידע מאי קאמר (ומברך על קריאה זו)^מו, ולכן בלימוד תושב"כ מורגש יותר הביטול לנותן התורה.

והקרבת "שתי הלחם" מורה על ההת­חברות של שני חלקי התורה^מז, שההבנה וההשגה של תושבע"פ צריכה להיות חדורה ע"י הביטול שבתורה שבכתב].

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org