שיחה ב
137
החיוב להתפלל קודם ( — שזה מתיר) עשיית חפציולה, החיוב לברך קודם שנהנים מעוה"זלו וכו');
משא"כ הקרבת שתי הלחם שייכת למזבח (גבוה) — היינו עבודת האדם בעניני קדושה, תומ"צ. דלאחר שנתעלה לדרגת "אדם" ועובד עבודתו ע"פ טעם ודעת, הנה כדי שעבודתו בקדושה גופא תהי' כדבעי, צ"ל ההקדמה דהקרבת שתי הלחם.
יסודלז כל העבודה (גם עבודה דטעם ודעת) — ה"ה ביטול וקבלת עול, הקדמת נעשה לנשמעלח [וכמבואר בכ"מ שזהו ענינה של ברכת התורה — שצ"ל "ברכו בתורה תחילה"לט, דלפני לימוד התורה בהבנה והשגה, צ"ל הברכה וההודאה ש"נתן לנו את תורתו", שזוהי תורתו של הקב"המ].
וזהו ענין הקרבת שתי הלחם, שאופן הקרבתם הוא שמביאים שני הכבשים ומניפים הכבשים עם הלחם יחד — התחברות הכבשים עם הלחםמא: לחם הוא רמז על תורה, הבנת האדם; וכבש מורה על ביטול (כי כבשים "הם חלשים בטבעם. . ומורגש בהם טבע הביטול"מב) — וזהו תוכן הקרבת שתי הלחם עם שני הכבשים, להחדיר את תנועת הביטול בתוך הבנת והשגת האדם.
[וענין זה נרמז גם בהקרבת הלחם גופא — שמביאים "שתי הלחם" דוקא:
מבואר בזהרמג ד"שתי הלחם" קאי על תושב"כ ותורה שבע"פ, אשר תורה שבע"פ עיקרה — הבנת האדם, וכפסק ההלכה דבתורה שבע"פ אם אינו מבין מה שלומד "אינו נחשב לימוד כלל"מד; משא"כ תושב"כ לא נתלבשה כ"כ בהבנת האדם [דבלי הפירוש דתורה שבעל פה אא"פ להבין תושב"כ לאשורהמה], שלכן מקיימים מצות ת"ת גם בקריאת תושב"כ אפילו אם הקורא לא ידע מאי קאמר (ומברך על קריאה זו)מו, ולכן בלימוד תושב"כ מורגש יותר הביטול לנותן התורה.
והקרבת "שתי הלחם" מורה על ההתחברות של שני חלקי התורהמז, שההבנה וההשגה של תושבע"פ צריכה להיות חדורה ע"י הביטול שבתורה שבכתב].
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- לקוטי שיחות
- כרך
- כרך לב
- מזהה
- rh-v68v272r
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.