שיחה ב
136
דברים וע"כ כפי חשיבות הקרבן והכנתו הטובה תתעורר לב האדם אליו יותר"].
ג. ויש להקדים החילוק בין "עומר" ו"שתי הלחם" בעבודת הנפש — הנובע מההפרש ביניהם בפשטות: עומר בא מן השעוריםכב שהם מאכל בהמהכג, ושתי הלחם הם מן החטיםכד, מאכל אדם:
וידוע הביאור בזהכה, שהעומר שמביאים בחג הפסח (זמן יציאת מצרים) מרמז על התחלת עבודת האדם (תיכף בצאתו ממצרים), כשהבהמה והרע שבנפשו עדיין בתקפוכו, שהבאת העומר מן השעורים, מאכל בהמה, מרמזת על הקרבת ה"בהמה" שבאדם (נפשו הבהמית) להשם, שצריך לזבוח יצרו ולכפותו לעבודתו יתברך.
וזהו תוכן עבודת ימי ספירת העומר, הבאים בהמשך להקרבת העומר, שבהם האדם מזכך ומברר את מדותיו הרעות ומטהר את עצמו מזוהמתו (כמו שאומרים בה"יהי רצון" לאחרי ספירת העומר, ש"צויתנו. . לספור ספירת העומר כדי לטהרנו מקליפותינו ומטומאתינו. . כדי שיטהרו. . מזוהמתם").
משא"כ בחג השבועות הבא אחרי גמר ספירת העומר — מביאים שתי הלחם מחטים, מאכל אדם, כי מעתה הוא בדרגת "אדם", שקירובו לה' (אינו רק הביטול ובירור ה"בהמה" שבו, אלא) העלאת וקירוב ה"אדם" ("רוח בני האדם העולה היא למעלה"כז) שבו.
ומכיון שכבר עלה לעבודה בקדושה עצמה, אין (עיקר) עבודתו בביטול מציאותו, אלא בעבודה מסודרת ע"פ טעם ודעת דקדושה שתוכנה עליות בקדושה גופא (לימוד התורה וקיום המצוות).
וזהו גם הטעם ששתי הלחם באות חמץ — "חמץ תיאפנה"כח: בתחילת העבודה, כשה"בהמה" שבאדם היא בתוקף, אזי העבודה היא בדרך כפי' וקבלת עול, וזה נרמז ב"מצה" שהוא "לחם עוני"כט, שאין בו טעםל; משא"כ לאחרי שהאדם מתעלה עד שעבודתו היא בקדושה גופא, ובמילא מתוך הבנה והשגה דקדושה, הרי יש בה "טעם" ותענוגלא.
ד. עפ"ז מובן גם זה שהעומר מתיר חדש להדיוט, ושתי הלחם — למזבח:
הקרבת "ראשית קצירכם"לב של שעורים (מאכל בהמה) לה', שתוכנה ביטול ובירור ה"הדיוט" שבאדם — נוגעת למעשה הדיוט, היינו עניני רשות של האדםלג; דקודם שיוכל ליהנות מהתבואה החדשה לצרכיו צריך להקריב קרבן עומר מן השעורים [היינו זביחת ה"בהמה" שבו], שעי"ז נקבע בלבו שהתעסקותו ב"כל מעשיך" תהי' "לשם שמים"לד (וע"ד
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- לקוטי שיחות
- כרך
- כרך לב
- מזהה
- rh-6zhynsxb
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.