122

משמיט תיבת "רעה" (שבתו"כ) וכותב "חי'" סתם [ואף שגם בגמ' ליתא, הרי שם עכ"פ נאמר "חי' גוררתו", שמודגש שה­מדובר בחי' רעה], (ב) רש"י נקט כגירסת הגמ', שהדוגמא ד"חי'" באה לפני "לסטים", ולא כבתו"כ, שהדוגמא ד­"לסטים" באה לפני "חי'".

ג. ויש לומר הביאור בכ"ז:

כוונת רש"י אינה לבאר פירוש התי­בות "לא תעמוד על דם רעך" — כי מובן ופשוט גם בלי פרש"י שכוונת הכתוב היא להצלת "רעך" ממיתה — אלא שבא ליישב קושי בלשון הכתובים:

כיון שכוונת הכתוב היא לחייב את האדם לעשות כל מה שביכלתו להצלת חבירו — מדוע נאמר זה בלשון של שלילה, איסור ד"לא תעמוד על דם רעך", ולא בל' של ציווי מפורש על העיקר (קום ועשה) — החיוב להציל את חבירו ממות (ע"ד שמצינו במצוות שנאמרו בנוגע להצלת ממונו של חבירו, "עזוב תעזוב עמו"^טז, "השב תשיבנו לו"^יז וכו')?

[וגם אם רצה הכתוב להחמיר ולאסרו בלאו — הרי לכל לראש הו"ל לכתוב העיקר, החיוב (מצות עשה) להציל את חבירו (ע"ד מצוות הנ"ל להציל ממון חבירו), ואח"כ להוסיף גם לאו].

ומזה מובן, שאין כוונת הכתוב לחדש את עצם החיוב להציל את חבירו מסכנת מות [ובפרט שחיוב זה נלמד מק"ו מזה שחייבים לעזור לחבירו בכל דבר, אפי­לו הצלת ממונו כנ"ל, ועאכו"כ בהצלת נפשו^יח] — אלא שיש בפסוק זה חידוש באופן החיוב של הצלת חבירו שאא"פ ללמוד ממקום אחר.

וחידוש זה מודגש בלשון הכתוב "לא תעמוד על דם רעך", דמזה מוכח שה­מדובר הוא במצב הנותן מקום לאמר ש­מותר לאדם לעמוד ולהתעכב מלהצילו, וע"ז בא ציווי הכתוב "לא תעמוד גו'".

הא כיצד — כשחבירו נמצא בסכנה כזו שהצלתו כרוכה בסכנה לחייו של המציל. ובמילא מובן, שבאופן זה יתכן לומר שהאדם יכול (ואולי עוד יותר — חייב) להשאר לעמוד במקומו, כדי שלא לסכן את עצמו^יט. ולזה בא ציווי מיוחד "לא תעמוד על דם רעך", דכיון שה­מדובר ב"דם רעך", סכנת מיתה (ולא רק חבורה, ועאכו"כ לא רק ממון), אסור לעמוד ו"לראות במיתתו" אלא חייב להצילו^כ.

אבל לאידך גיסא מובן, שאם פעולת

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org