118

כשמשלם דמי' אינו מתקן הלאו ורק מתקן הפסד הממון^מו].

ולכן, כאשר הגזילה קיימת אפשר לתקן בהשבת החפץ זה ש"כאילו נטל נשמתו ממנו", כי בזה שמחזיר גוף ה­גזילה לבעליו, כמו שהי' לפני הגזילה, הוי כאילו "מחזיר את נשמתו" שנטל ממנו ע"י מעשה הגזילה^מז.

[ורק כאשר בנה קורה בבירה, שאז יש חשש שאם לא יוכל לשלם דמי', לא יעשה תשובה כלל, אז תיקנו תקנה מיוחדת — כי עדיף שעכ"פ ישלם דמי' לתקן הפסד הממון, מאשר שלא יחזיר כלל].

משא"כ כאשר "לא היתה הגזילה קיימת", שאז גם כאשר ישלם הדמים אי אפשר לבטל מה שנטל את נשמתו ממנו, אזי יש מקום לתקנת השבים, שלא יקבלו דמי הגזל.

ועפ"ז יבוארו גם שאר הפרטים הנ"ל:

בתיקון מעשה הגזילה יש שני דברים, תיקון העון מצד הנפעל (בסגנון אחר: כלפי הנגזל), ותיקונו מצד הפועל (ה­גזלן). וזה שע"י תשלום דמי הגזל לא נתקן מעשה העון (מה שנטל נשמתו ממנו), ה"ז מצד הנפעל (הנגזל), דכיון ש­לא הוחזר לו חפצו, וחסרה הגזלה, לא בטלה מעשה הגזילה ותוצאותיו (שהלקי­חה בע"כ בחזקה הוי כנטילת נשמתו); משא"כ כלפי הגוזל, כאשר הוא מודה בכל לבבו כו' בבעלותו של חבירו על רכושו ומבטא את חרטתו וכו'^מח, הרי עכ"פ מצדו יש תיקון למעשה נטילת נשמת חברו.

וזהו שכתב הרמב"ם, דדוקא כאשר "רצה הגזלן לעשות תשובה ובא מאליו והחזיר דמי הגזילה", שבזה מתקן (כלפי עצמו) מעשה הלקיחה בע"כ של ה­בעלים, אז אמרו חכמים שמפני תקנת השבים אין לקבל ממנו דמי הגזילה, כי רק אז לא יחסר כלום מתיקון העון ה­אפשרי כשאין הגזילה קיימת, והרי ה­גזלן עשה ככל יכולתו לתקן מעשיו [משא"כ אם הגזלן לא בא מעצמו לעשות תשובה ולהחזיר דמי הגזילה, לא תקנו שלא לקבל ממנו אף דמי הגזילה (אף אם הנגזל רוצה למחול), כיון שלא עשה ככל יכולתו לתקן מעשה הגזילה שלו].

וענין זה מדגיש הרמב"ם גם בסיום לשונו, ש"עוזרין אותו ומוחלין לו כדי לקרב הדרך הישרה על השבים", שה­כוונה בתקנת השבים היא לא (רק) סתם קולא (כהך דבנה קורה בבירה, שחוש­שים שמא לא יעשה תשובה כלל), אלא (גם) עזר כדי שיתתקן עונו, "לקרב ה­דרך הישרה על השבים", שישובו באמת ובלב שלם.

ז. ומהלכה זו יש ללמוד הוראה נפ­לאה ב"תיקון הדעות"^מט — בעבודה הכל­לית ד"לקרב הדרך הישרה על השבים":

אם בשביל "לקרב הדרך הישרה על

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org