111

ויש לומר, שזהו אחד הטעמים שה­כה"ג הביא פר לכפרת עצמו ולא דיו בזה שהוא כלול בכפרת כלל ישראל^נא — כי להיותו שלוחם של ישראל בעבו­דת וכפרת יום הכפורים, היו גם בו שני ענינים אלו, שהוא איש צבור, שלוחם ובא כוחם של כל ישראל, ולאידך לא נתבטלה ממנו (בענין זה גופא) מציאותו בתור יחיד, עד שהביא פר אשר לו ל­כפרת עצמו.

ומטעם זה גופא הצריכה תורה שיהי' הכהן גדול "נשוי", ושיכלול את "ביתו" בכפרת עצמו, כי בזה מודגש, שזה שמביא "פר" לעצמו ומתודה עליו, עושה זה (לא בתור "צבור", שכל מציאותו אינה אלא בשביל הכלל, אלא) בתור איש פרטי.

ובזה יש לבאר מ"ש הרמב"ם, שבגמר עבודת היום "יוצא (הכהן גדול) לביתו", שפירושו (כנ"ל) שזה גופא הוא חלק ממעשה העבודה — כי זה ש"יוצא ל­ביתו" אינו רק להורות שכבר נגמרה עבודתו ובמילא כבר הותר לו לחזור ל­ביתו, אלא אדרבה, היציאה לביתו מהותה היא — סיום ותכלית עבודת יום הכפורים, שהיא הכפרה הנפעלת אצל היחיד, שאצל הכהן גדול התבטא זה בכפרת ביתו (כנ"ל).

ו. ביאור הענין ע"ד החסידות:

עבודת הכהן גדול ביום הכפורים היתה בתכלית הפרישות והקדושה, וב­פרט בכניסתו לקה"ק, המקום המקודש ביותר בעולם (במקום), ביום הכפורים, היום המקודש ביותר בשנה^נב. אבל תכ­לית הכוונה אינה הפרישות מן העולם, אלא להמשיך קדושה בעולם, בלשון ה­מדרש^נג (שהובא בתניא^נד), לעשות לו ית' "דירה בתחתונים".

ומטעם זה, תיכף לאחרי סיום עבודת יוהכ"פ, "יוצא (מיד) לביתו" — מן הקצה אל הקצה בלי שום "ממוצע" בינתיים — כי זוהי תכלית כל עבודתו ומעמדו ו­מצבו המופלא בעת עבודתו ביוהכ"פ בקדה"ק, להמשיך קדושה זו גם "בביתו".

וזהו גם תוכן היו"ט שעשה "על שיצא בשלום מן הקדש" — ע"ד לשון חז"ל^נה בנוגע לר' עקיבא, ש"נכנס בשלום ויצא בשלום", שכניסתו לפרדס היתה באופן ש"יצא בשלום", כיון שכניסתו לפרדס היתה "בשלום", היינו לא בשביל היציאה מן העולם, אלא כדי שתהי' לו תוס' חיות בעבודתו למטה נשמה בגוף^נו — וכן בכהן גדול, שלמרות גודל ההתעלות שלו ופרישותו מן העולם בכניסתו ל­קדש הקדשים, הנה "יצא בשלום", וזה בא לידי ביטוי בכך שתיכף ביציאתו מן הקדש — "יצא לביתו", כדי להשלים כוונת הבריאה, לעשות לו ית' "דירה בתחתונים" דוקא.

(משיחת ש"פ ראה תשמ"ו)

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org